מקובל לקונן על רדידות הפוליטיקה הישראלית, שבנויה כולה על אישיות במקום אידאולוגיה – ועוד אישיות של אדם אחד.

אבל אין טעם להתלונן על דברים בלתי נמנעים. בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה והראשון העומד למשפט בעודו בכיסא. הוא דמות מרכזית בעולם וגאון פוליטי מקומי שבגלל פגמים קשים בהתנהלותו הקים על עצמו התנגדות מטורפת בעוצמתה (אם לא בהיקפה). ברור שהבחירות ביום שלישי הבא קשורות בו.

יתר על כן, אם רוצים אידיאולוגיה נתניהו מספק אותה בנדיבות. אחרי 14 שנים מצטברות של הנהגתו, יש רקורד עשיר שאפשר לבחון והבחירה בעדו או נגדו חשובה מאין כמותה.

אם רוצים אידיאולוגיה, נתניהו מספק אותה בנדיבות. אחרי 14 שנים מצטברות של הנהגתו, יש רקורד עשיר שאפשר לבחון, והבחירה בעדו או נגדו חשובה מאין כמותה

לא תשמעו הרבה על זה בקמפיינים, בגלל פוליטיקאים ויועציהם אשר מניחים שהציבור טיפש או לא מקשיב, פונים לרוב לרגש, והתמכרו לטקטיקה של עסקנים במקום במסרים של מנהיגים.

כמרד נגד זה, אני מציג את גיליון הציונים המלא של ראש הממשלה. כשרות לבוחר שאולי יושב על הגדר, הרי לכם דו"ח נתניהו האולטימטיבי, מאורגן לפי נושא ולפי סדר הציונים, מהמשמח ועד המפדח.

בטחון: כמעט טוב מאוד

העשור האחרון היה הפחות גרוע זה זמן רב מבחינת פיגועים, ונתניהו נמנע ממלחמות מיותרות. הוא ככל הנראה רצה לתקוף את איראן בגלל תוכנית הגרעין שלה אך נחסם; עם עזה זה לא היה קל, אבל אין פוליטיקאי שמציע באמת פיתרון טוב יותר שם (אם כי אני טענתי בעמודים אלה שהגיע הזמן להסיר את המצור). התקפות ישראל על עמדות איראניות בסוריה היו הימור לא בלתי סביר, והיא לא נענשה.

יחסי חוץ: מספיק

ההנהגה הנוכחית ברוב המערב שונאת את נתניהו בגלל שהוא אנטי-ליברל ששיבש את הסכם הגרעין עם איראן ולא התקדם מילימטר לקראת הפלסטינים. היוצא מן הכלל היה דונלד טראמפ הדחוי גם כן, שסיפק לנתניהו (ובמידה מסוימת לישראל) מתנות מדהימות (בראש ובראשונה הכרה בירושלים כבירה) כנראה כדי לרצות את תומכיו האוונגליסטים; הברית הזאת הייתה הימור שעשוי להתגלות ככושל כעת כשהדמוקרטים חזרו לשלטון בוושיגטון. אבל ביבי עדיין אהוד על מנהיגים סמכותניים מרכזיים בהודו, ברזיל, רוסיה ואפילו בסין. אולי הכי חשוב: במזרח התיכון הסונים מאבדים את סבלנותם כלפי הפלסטינים, שונאים את איראן יותר מאשר את ישראל ופתוחים לעסקים. ולמרות שלא כל הבעיות נפתרו (הר הבית וכו') יש שם גם הערצה מסויימת לווינריות ולחוצפה של נתניהו, מה שתרם לא מעט למהלכי השלום עם מדינות במפרץ בשנה שעברה.

כלכלה: מספיק בקושי

בתקופת נתניהו ראינו צמיחה לא מרהיבה אך יציבה שממקמת את ישראל קצת נמוך מממוצע ה-OECD (מועדון המדינות העשירות בעולם), אך היא עדיין מתעשרת עוד קצת כל שנה (הצמיחה השנתית הממוצעת בניכוי קורונה הייתה 3.6%).

האינפלציה הייתה כמעט אפסית, בטכנולוגיה אנו בין אלופי העולם, המיסים נמוכים במקצת משהיו, ומחירי הסלולר והטיסות ירדו. זה משמח את מעמד הביניים הנמוך.

מצד שני, מעט מדי נעשה כדי לצמצם את הביורוקרטיה, להציע דיור בעלות סבירה, או לטפל בריכוזיות הקיצונית ואי השיוויון שהוא מהחמורים בעולם. הגרעון אסוני (מעבר למה שהקורונה חייבה), ובאופן פושע אין תקציב כבר שנתיים כי נתניהו רצה להתחמק מהרוטציה (ועל זה הוא משקר לציבור בלי למצמץ).

יתרה מזאת, סבסוד פוליטי של התנחלויות וחרדים בא על חשבון  החינוך והבריאות, והתוצאות בהתאם. שכר המורים הנמוך קשור ישירות לתוצאות המביכות של תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים השוואתיים. שיעור מיטות האשפוז לנפש בישראל הוא הרבה מתחת לממוצע ה-OECD (פחות מאשר ביוון, שליש מאשר ברוסיה ורבע מיפן); גם במספר הרופאים לנפש אנו במצב די גרוע – מה שקשור גם לציון הבא בתור.

קורונה:  מספיק בקושי

ישראל היא המובילה בעולם בחיסונים אך היא מדורגת במקום ה-9 הכי הגרוע בשיעור ההדבקה (מתוך 221 מדינות באתר worldometer.info), עם 85,000 מקרים למיליון; היא ספגה 630 מקרי מוות למיליון, שזה פחות נורא מאשר בארה"ב (1,593) אבל גרוע יותר מאשר ברוב המדינות וכמעט כפול מהנתון העולמי הכללי של 329.

ישראל מובילה בעולם בחיסונים אך מדורגת במקום ה-9 הכי הגרוע בשיעור ההדבקה עם 85,000 מקרים למיליון; היא ספגה 630 מקרי מוות למיליון, גרוע יותר מאשר ברוב המדינות וכמעט כפול מהנתון העולמי הממוצע של 329

ישראל מובילה בעולם בימי עבודה שאבדו וניצבת במקום הראשון בימי סגר ארצי. במידה רבה זה נובע מסירובו של נתניהו להפעיל את ה"רמזור" שהוצע ע"י המומחים (דהיינו סגרים מקומיים) – כי רוב המקומות הבעיתיים היו במגזר החרדי שאותו אסור לעצבן כי הימין תלוי בו.

המשטרה גם עשתה הנחות אכיפה גורפות לחרדים ואפשרה זלזול תהומי במגבלות (לא רק אצלם, לא רק אצלם) ובאופן מדהים ישראל לא ממש השקיעה במערכת הבריאות שעמדה בשל כך כל הזמן בסכנת "אי-ספיקה" שהצדיקה סגרים שהביאו לאבטלה). נתניהו משווע לקרדיט אישי על הצלחת החיסונים – אבל זה מחייב גם אשמה אישית על שאר הביזיון (שאותו הוא מסתיר מן הציבור בכשרון רב ובאדיבות התקשורת).

פלסטינים: מספיק בקושי

נתניהו התחיל את דרכו בהכחשה כי קיימת "בעיה דמוגרפית" עבור ישראל בהפיכתה לבלתי נפרדת מהשטחים הכבושים באמצעות ההתיישבות היהודית (בראיון איתי  לג'רוזלם פוסט ב-1989 בין היתר).

אך בסופו של דבר גם הוא הבין את הנתונים והוא הציג את התנגדותו להסכמי אוסלו  כעניין ביטחוני בעיקר. ב-2010 הוא אף הצהיר שהוא תומך באיזשהו פיתרון של שתי מדינות – אך הוא לא עשה דבר להגיע להפרדות מאז, תוך שהוא ממשיך לבנות  בהתנחלויות ומאיים מדי פעם בסיפוחים.

בינתיים נמשכות הפרות זכויות האדם ומתמשך המצב המביש שבו שכנים יהודים ופלסטינים חיים תחת מערכות חוק שונות בתכלית; אלה העובדות, גם אם הפלסטינים תרמו את חלקם במו"מ קשוח מדי בעבר. לא הייתה אמנם אינתיפדה שלישית – אבל בסופו של דבר הפלסטינים ידרשו אזרחות והעולם יתמוך בהם. אם אריאל שרון לא היה נוטש בחוכמה את עזה, כבר היום היה שוויון בין יהודים לערבים בשטח הנתון בפועל לשליטה ישראלית. זהו מקרה נדיר של התאבדות לאומית. נתניהו ערמומי, אבל לא נראה כאסטרטג.

חרדים: בלתי מספיק

קשה להעלות על הדעת סכנה גדולה יותר לישראל היהודית והדמוקרטית מאשר הסעיף הקודם, אך ישנה כזו. הנהגת החרדים יצרה כת שבה רוב הגברים מקבלים עידוד ללימודי דת בתשלום לכל החיים, ורוב התיכוניסטים אינם לומדים מתמטיקה, מדעים ואנגלית, והכל באדיבות המדינה.

רק מיעוט מקרב הגברים (45%) עובד, חלקו במשרות דת לא כלכליות, והרוב מסרבים להתגייס. משפחות ענק שאין בשום מקום בעולם המפותח חיות בעוני שמחייב סובסידיות עצומות ממשלם המיסים. גם אם זה היה מקובל איכשהו עם מיעוט של כ-12% מהאוכלוסיה, הם הולכים להיות רוב כאן אלא אם כן מערכת התמיכה המקיימת את שיעור הילודה הזה תשתנה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מחשב כי האוכלוסייה החרדית צמחה ב-50% בעשור ומכפילה את עצמה כל 16 שנים, בערך פי שלושה מהקצב הכללי במדינה. מחקר של מכון פיו מצא כי 90% מאנשים האלה רוצים שההלכה תהיה לחוק בישראל ושני שלישים רוצים הפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית. הפיצוץ מתקרב ויש צורך בשינוי, אך נתניהו אינו יכול להרים אצבע מכיוון שהוא תלוי בהם לחלוטין.

האוכלוסייה החרדית צמחה ב-50% בעשור ומכפילה עצמה כל 16 שנים, בערך פי 3 מאחרים. מחקר מצא כי 90% מהם רוצים שההלכה תהיה לחוק בישראל ושני שליש רוצים הפרדה מגדרית בתחבורה הציבורית

דוגמא אישית: נכשל

נתניהו הוא נואם מרשים ביותר ואחד המנהיגים העולמיים המעטים שדוברים אנגלית אמריקאית מושלמת. אבל הוא שקרן חסר בושה שמסית באופן מסוכן נגד יריבים. אלה כוללים את המשטרה, הפרקליטות והשופטים, אותם הוא מאשים כמו אחרון המאפיונרים כי הם "תפרו תיקים" במשפט השוחד שלו (כך שחלקם נזקקו לשומרי ראש).

תיקים אלו הם קצה קרחון של נוכלות מרהיבה: מיליונים שהרוויח בעסקאות מניות מצחינות עם בן דודו; מקורבים המואשמים בעסקאות נשק מושחתות שלטענתו אינו ידע עליהם דבר; אשתו שנוכחת באופן אובססיבי בנסיעות ובמפגשים רגישים, ונתבעת שוב ושוב על ידי עובדים במעון הרשמי בגין התעללויות מוזרות; סקנדלים בלתי פוסקים בענייני כספים, מביביטורס דרך החמגשיות עד זה שהציבור נדרש לשלם על המים בבריכה שלו בקיסריה; ובשנת המגיפה, בקשה מנקרת עיניים להקלת מס רטרואקטיביות בסך מיליון שקל. רואים ושומעים ופשוט אי אפשר להאמין (ובאמת, רבים מסרבים להאמין – תסמונת מעניינת של דמדומי הדמוקרטיה).

לסיכום, נראה שמדובר בתלמיד עם ציון ממוצע "מספיק בקושי",  פוטנציאל עד השמיים, ושיבושי אישיות קטסטרופליים.

המשך שלטונו ישמר יציבות זמנית, סוג של הצלחה ממוצעת, והמשך הצעדה אלי האבדון; כמו כן, זה ישדר שזה בסדר לשקר, ולתחמן כל הזמן. סילוקו יפתח פתח לשינוי בחזית החרדית ולהתקדמות אפשרית (יותר) עם הפלסטינים, תוך נטילת סיכונים מסויימים; כמו כן, זה יביא חזרה להיגיינה ציבורית מינימלית.

כאשר כזו בחירה דרמטית תלויה בגורלו של אדם אחד, אין להתפלא שהבחירות נסובות על אותו אדם.

זה לא משקף רדידות, אלא סוג של בגרות מתסכלת. במילים אחרות, קבלת המציאות כמו שהיא.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com