1
הטיסה שלא יצאה לאבו דאבי
לאחר שבשבוע שעבר מנעה ירדן ממטוסו של ראש הממשלה לצאת לאבו דאבי ולקיים את הפגישה המיוחלת עם יורש העצר, שייח מוחמד בין זאיד, גם השבוע הטיסה לאיחוד האמירויות נשארה על הקרקע. הפעם לא עזרו הטריקים ולא השטיקים. החברים האמירתים עוקבים מקרוב אחר המתרחש בישראל, והם לא מתכוונים לשמש תפאורה לקמפיין הבחירות של נתניהו.
כן, הם יודעים לקרוא עברית שם, באבו דאבי, וגם לקרוא בין השורות. מהי מידת הנחיצות של ביקור קצרצר בשדה התעופה של אבו דאבי בין שני מנהיגים? האם יספיקו לדון לעומק במערכת היחסים שהולכת ונרקמת בין שתי המדינות? לשוחח על האיום האיראני או על האסלאם הרדיקלי? לחתום על הסכמים בילטרליים בתחום הכלכלה? המשמעות היחידה של הביקור, שלא יתקיים לפני הבחירות, היא פוטו-אופ ותו לא. "לא בא לנו", אמרו באבו דאבי ומשכו בכתפיים.
בנימין נתניהו, שחתום על הסכמי אברהם ועל הצעד המשמעותי הזה שמקרב בין ישראל לבין מדינות האזור, התעלם מכל איתותי אזהרה שהיו שם – הוא רצה לבקר באבו דאבי כבר מזמן (אבל מספיק קרוב לבחירות). זה לא הלך. הוא התעקש ושלח את ראש המוסד יוסי כהן. הם הסכימו, באי-רצון מופגן, לפגישה קצרה בנמל התעופה.
התעלמות ממדינה ערבית אחרת, ירדן, לא אפשרה לטיסה ההיא להתרומם, ואחר כך כל דעת כבר הבין שצריך להרפות. אבל נתניהו הרי מתגאה בכך שהוא אובססיבי, והוא המשיך ללחוץ, עד שלא הסבירו לו באמצעות הטוויטר, שחאלס, די לחפור.
From the UAE's perspective, the purpose of the Abrahamic Accords is to provide a robust strategic foundation to foster peace and prosperity with the State of Israel and in the wider region. The UAE will not be a part in any internal electioneering in Israel, now or ever.
— د. أنور قرقاش (@AnwarGargash) March 17, 2021
ולנתניהו דווקא יש חבורה לא קטנה של מעריצים באמירויות שמרטווטים בערגה כל ציוץ שלו ושל בנו יאיר – שם כבר היללו את הפגישה ההיסטורית והפגינו את שמחתם הרבה. באופן כללי, אמירתים רבים מתעניינים בישראל, ביהדות ובשפה העברית. קולם נדם כאשר למעלה החליטו את מה שהחליטו.
2
טורקיה מנסה לחמם את היחסים עם מצרים
האם טורקיה, שנותרה למעשה בלי חברים וחוששת עכשיו מהפעילות הגוברת של מצרים, יוון, קפריסין וישראל באגן המזרחי של ים התיכון – מנסה להתקרב לקהיר? האיתותים שאנקרה מפזרת בתקופה האחרונה מצביעים על כך שיש לה עניין אמיתי ליישר את ההדורים עם מצרים – העיקר שתפסיק לשתף פעולה עם היוונים והקפריסאים.
הרבה דם רע נשפך בין הצדדים הללו במהלך השנים, ובמצרים רואים ברג'פ טאיפ ארדואן אסלאמיסט מסוכן שממשיך לתמוך בשנואי נפשם, האחים המוסלמים. שתי המדינות מסובכות מעל הצוואר בלוב, שם בשנה האחרונה הן הגיעו קרוב מאוד להתנגשות חזיתית.
בשלב הזה לא קונים בקהיר את הטון המפויס ומצביעים על כך שטורקיה תצטרך לא רק לדבר על שינוי התנהגות, אלא גם לפעול בהתאם – דבר שעוד לא קרה. אם שתי המדינות אכן יפשירו את היחסים ביניהן ויגבירו את שיתופי הפעולה, שקיימים ממילא, למרות האיומים והחרמות, דבר זה יעמיד בסכנה את צינור הגז איסט-מד (EastMed) שיאפשר את ייצוא של הגז הטבעי מישראל ומדינות נוספות מאזור לאירופה.
גם הניסיון של אנקרה לחמם את הקשר עם הסעודים לא צלח בינתיים. השבוע סעודיה קיימה תרגיל אווירי עם יוון, למורת רוחם של הטורקים. התרגיל המשותף קיבל את השם היפה "עין הבז". אם להתחשב במסר שהיה גלום בו, השם "אצבע בעין של אנקרה" היה מתאים אפילו יותר.
3
גם וגם: רוסיה שומרת על קשר עם ישראל – ועם חזבאללה
האם הפגישות בין שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב לבין אנשי חזבאללה ולמחרת עם שר החוץ הישראלי גבי אשכנזי, תוכננו כך במקרה? או שבאופן כזה מוסקבה מנסה להעביר לישראל מסר: יש עוד שחקנים בזירה, ורוסיה לא מתכוונת לוותר עליהם.
למעשה, קשה להאמין בכך שבקרמלין משהו קורה "במקרה". הדיפלומטיה הרוסית ידועה בתכנון מוקפד ומדוקדק. ישראל צריכה להסיק את המסקנות: רוסיה עומדת להגביר את השפעתה על לבנון עוד יותר, וחזבאללה הינו השותף שלה בארץ הארזים. רוסיה, כידוע, אינה מכירה בארגון הרצחני בתור ארגון טרור.
כבר בעבר תיווכה רוסיה בין ישראל לחזבאללה, כאשר גבול הצפון התלקח בקיץ 2019, והיא מנהלת מערכת יחסים קרובה עם הארגון מאז שכוחותיה נכנסו לסוריה והחלו לסייע למשטרו של בשאר אסד.
השאלה היא האם ההתפתחות הזאת טובה או רעה לישראל? מובן שתמיד טוב שלישראל תהיה כתובת על מנת שאפשר יהיה למנוע התלקחות נוספת או אפילו מלחמה, אך האם רוסיה בהכרח תשמש כגורם ממתן שימנע את הסכסוך האלים בצפון? התשובה היא – רק אם זה ישתלב במערכת האינטרסים האזוריים שלה.
מוסקבה מתכוונת להישאר באזור זמן רב, ואין לה שום בעיה עם הטילים של חזבאללה שמכוונים אל ישראל ועם העברות הנשק האיראני, שנע מסוריה ללבנון – היא מתירה לירושלים לטפל בכך, ולפעמים גם מביעה את מורת רוחה מהפעילות הישראלית. כך, היום כל המרחב האווירי הסורי ורוב רובו של המרחב האווירי הלבנוני נמצא בשליטתה. ישראל צריכה להיערך לכך שיבוא יום ופעילותה בשמי סוריה ולבנון תוגבל באופן משמעותי.
4
תימן גוועת ברעב ולעולם אין שום בעיה עם זה
הרעב הוא בן בית בתימן, מדינה ענייה שנמצאת במצב של מלחמה כבר עשורים ארוכים. יחד עם זאת, הרעב הוא איננו מגפה, הוא לא מתרחש יש מאין. היו סימנים רבים לכך שהמצב בתימן, שקרועה בין מיליציות חמושות ואינטרסים בינלאומיים, הולך ומדרדר, והתמונות של הילדים הצנומים, שמזכירים יותר שלדים מאשר ילדים קטנים, כבר זרמו ברשתות לפני שבועות וחודשים.
והנה שוב, הסוכנויות ההומניטריות מזהירות מפני הידרדרות המצב בתימן ומרעב שבו ימותו אלפים רבים, ובראש וראשונה – ילדים. אך המלחמה בתימן נמשכת. המורדים החות'ים, הנתמכים על ידי איראן, מפציצים את השטח הסעודי, וריאד מצידה בולמת את תנועת הספינות במפרץ עדן על מנת למנוע את משלוחי הנשק לחות'ים.
כשמסתכלים על המצב בתימן במשקפיים גאו-פוליטיים – הכול ברור ומובן. כל צד פועל על פי ההיגיון שלו וקשה להאמין שישנה את דרכו בהמשך. כשמתבוננים בתימן במשקפיים ההומניטריים רואים את הילדים החולים והרעבים שלא מבינים מדוע מגיע להם לסבול ולמות.
הבעיה היא שאין הומניטרי בנפרד ופוליטי בנפרד. הכול פוליטי, הכול מדיני וצבאי. מתברר שבשנת 2021 העולם הוא עדיין חסר אונים, הוא עדיין לא מסוגל לנהל את עצמו, להתערב במשברים הומניטריים ולמנוע מוות. "לא חשבנו שאפשר לבצע ג'נוסייד בעזרת מצ'טה", אמר מזכ"ל האו"ם בוטרוס בוטרוס ראלי בשנת 1992 בהקשר של המלחמה ברואנדה. גם ב-2021 לא כולם מבינים שאפשר לבצע ג'נוסייד בעזרת רעב.
5
18 שנים לפרוץ מלחמת עיראק
ב-20 במרץ 2003 פלשו לעיראק כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית בהנהגת הנשיא ג'ורג' בוש. באנגלית המבצע הזה נשא את השם Operation Iraqi Freedom, ואכן, מי שהשתתף במבצע הזה האמין בכל ליבו שהוא מביא לעיראקים חופש, חירות ועתיד טוב יותר.
לפנות בוקר החלו ההפצצות של מטוסי הקרב האמריקאים על עיראק, והטנקים זרמו מכיוון כווית. עיראקיים רבים הביעו תמיכה בכוחות הקואליציה וקיוו שלאחר לכתו של סדאם חוסיין החיים שלהם יהיו בטוחים וטובים יותר. חיילים אמריקאים זכו לפרחים וחיבוקים כשעברו בערים העיראקיות.
אך המצב בעיראק לא השתפר לאחר שמשטרו של סדאם חוסיין חדל מלהתקיים. התברר שזאת הייתה רק ההתחלה. מאז עיראק חוותה בעיקר מלחמות, טרור ועוני. דמוקרטיה לא קמה במדינה המסכנה הזו, ושכנותיה שמחו לנצל את מצבה הטרגי. האם מוטב היה שסדאם חוסיין היה ממשיך לשלוט ביד הברזל בארצו? ככל הנראה, לא. כיצד עיראק הייתה נראית לולא המלחמה ההיא? לעולם לא נדע.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו