ההכרזה על הבחירות בשטחים האיצה את קרב הירושה בצמרת הרש"פ, הגנרל מאג'ד פרג' הפך למועמד המוביל לתפקיד יו"ר הרש"פ לאחר שמחמוד עבאס יחליט לרדת מהבמה הפוליטית. מאג'ד פרג', המקורב מאוד ליו"ר הרש"פ, הוא האחראי לתיאום הביטחוני בין הרש"פ לישראל וארה"ב התומכות בו והוא מפקד על כמה אלפי לוחמים פלסטינים חמושים בשטחי הגדה.

הצו הנשיאותי שפירסם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לבחירות לפרלמנט ולנשיאות ברש"פ, החל מחודש מאי הקרוב, האיצו את קרב הירושה ברש"פ על תפקידי יו"ר הרש"פ ויו"ר תנועת פת"ח.

בחודשים האחרונים הפציע שמו של הגנרל מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, המקורב לשב"כ הישראלי ול-CIA, כמועמד המוביל להיות יורשו של מחמוד עבאס בן ה-86 בתפקיד יו"ר הרש"פ כשהאחרון יחליט לרדת מהבמה הפוליטית הפלסטינית או לכשיכנס למצב של נבצרות בגלל מצב בריאותו הרופף.

בחודשים האחרונים הפציע שמו של הגנרל מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, המקורב לשב"כ הישראלי ול-CIA, כמועמד המוביל להיות יורשו של מחמוד עבאס בן ה-86 בתפקיד יו"ר הרש"פ

מאג'ד פרג' הינו האחראי הבכיר ברש"פ למלחמה בטרור ולשיתוף הפעולה הביטחוני של הרש"פ עם ישראל ועם ארה"ב, לרשותו עומדים אלפי לוחמים פלסטינים חמושים בנשק ומערכות איסוף מודיעין משוכללות.

על פי גורמים בכירים ברש"פ, בשבועות האחרונים פועל מאג'ד פרג', בסיוע שותפו הפוליטי חוסיין א-שיח', לבצר את מעמדו ולחסל פוליטית את מתנגדיו. הוא זה שמוביל את המערכה למנוע את שחרורו של מרוואן ברגותי מהכלא הישראלי ואת האפשרות שהוא יציג את מועמדותו בבחירות לנשיאות ב-31 ביולי. פרג' הצליח לשכנע את השב"כ הישראלי ואת ה-CIA שמרוואן ברגותי הינו טרוריסט, וכי אם ישוחרר מן הכלא הוא יבטל את התיאום הביטחוני בין ישראל לרש"פ ובין הרש"פ לארה"ב.

כמו כן, הוא היה האיש ששיכנע לפני שבועיים את יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לגרש מתנועת פת"ח את שר החוץ לשעבר נאצר אל-קידווה בגלל שהקים רשימה עצמאית, שתתמודד בבחירות לפרלמנט בניגוד להנחיות יו"ר הרש"פ. על פי גורמים בפת"ח, הגנרל פרג' אף איים על חייו של אל-קידווה, בנוכחות מחמוד עבאס במוקאטעה ברמאללה, אם יחליט להקים את רשימתו העצמאית שמחלישה את כוחה של תנועת פת"ח.

מקורביו של מוחמד דחלאן מספרים כי מאג'ד פרג' היה המנוע העיקרי בשנת 2011 לגירושו של מוחמד דחלאן מתנועת פת"ח באשמת שחיתות, מחשש שדחלאן מהווה איום ממשי עליו בקרב הירושה.

מיהו מאג'ד פרג'?

מאג'ד פרג' נולד בשנת 1962 במחנה הפליטים דהיישה דרומית לבית לחם. בשנות ה-70 הוא הצטרף לשורות תנועת פת"ח ושימש כראש מננגון הביטחון המסכל בכמה ערים בגדה, בשנת 2006 מונה לתפקיד ראש המודיעין הצבאי וב-2009 מינה אותו יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לתפקיד ראש המודיעין הכללי במקומו של תוופיק טיראווי.

עפ"י בכירים ברש"פ, בשבועות האחרונים פועל מאג'ד פרג', בסיוע שותפו הפוליטי חוסיין א-שיח', לביצור מעמדו ולחיסול פוליטי של מתנגדיו, והוא זה שמוביל את המערכה למניעת שחרור ברגותי מהכלא הישראלי

בשנים האחרונות הפך מאג'ד פרג' בהדרגה להיות מקורב מאוד ליו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ולשני בניו וגורמים בכירים בפת"ח אומרים כי הא השליט הפלסטיני בפועל בנושאים רבים בתוקף העובדה שהוא שואב את סמכויותיו ישירות מיו"ר הרש"פ.

מחמוד עבאס מקפיד לקחת עמו לכל נסיעותיו לחו"ל את מאג'ד פרג' ולהפגיש אותו עם מנהיגים ערבים ומנהיגים זרים.

תומכיו החלו לכנות אותו בכינוי "באשא", תואר כבוד בשפה הטורקית שהיה מקובל באימפריה העותומאנית ובעולם המוסלמי ושחדר לשפה הערבית.

יריבו העיקרי בצמרת הרש"פ הינו מזכ"ל פת"ח ג'בריל רג'וב. הוא מתנגד למהלכים שמוביל רג'וב לפיוס עם חמאס וטוען כי הדבר יחזק את כוחה של תנועת חמאס בשטחי הגדה ויסכן את הרש"פ.

העימותים בצמרת פת"ח בקרב הירושה הביאו לכך שיריביו של מאג'ד פרג' ניסו להתנקש בחייו בשנים האחרונות, מאז שהתחזק מעמדו אצל מחמוד עבאס. גורמים בפת"ח מציינים לפחות מקרה אחד שבו סיכלו מנגנוני הביטחון הפלסטינים ניסיון לפגוע במאג'ד פרג'.

בשנת 2020 לכד מנגנון הביטחון המסכל הפלסטיני חולייה של 5 פעילי פת"ח ששוחררו מהכלא הישראלי שתכננו לפגוע בבני משפחתו של מאג'ד פרג'. הם עקבו אחרי בניו ורעייתו במשך שבוע ימים ותכננו להטמין מטען חבלה במכונית המשפחה. ראש החולייה שהופעלה על ידי אחד מיריביו של פרג' בצמרת פת"ח היה מומחה לחומרי חבלה.

בשנת 2020 לכד מנגנון הביטחון המסכל הפלסטיני חולייה של 5 פעילי פת"ח, ששוחררו מהכלא הישראלי ותכננו לפגוע בבני משפחתו של מאג'ד פרג', עקבו אחרי בניו ורעייתו במשך שבוע ותכננו להטמין מטען חבלה במכוניתם

ההכרזה של יו"ר הרש"פ על בחירות החריפה את המתיחות בצמרת פת"ח על קרב הירושה. מאג'ד פרג' מגלה נאמנות גדולה למחמוד עבאס, כדי לוודא שלא יהיה שום מועמד מתוך תנועת פת"ח שיתמודד מולו, ובכך הוא יבטיח את המשך מעמדו הרם ברש"פ כמועמד המוביל להיות יו"ר הרש"פ הבא בתמיכת ישראל וארה"ב.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

באופן אידאלי אנו חושבים על המוח האנושי כעל מכונת היגיון, אך במציאות בכלל, וזו הפוליטית שלנו בפרט, ברור שיותר מכל דבר אחר – מוח זו מכונה לדפיקה סדרתית של הראש בקיר.

משום מה אנו נוטים לראות במוח שלנו סוג של מחשב, בעוד שמחשב ומוח הן שתי מכונות שונות לגמרי. המוח הוא יצור אבולוציוני שניבנה כמכונה אובססיבית ליצירת מטרות, בעוד שמחשב הוא כלי עזר לבני אדם. איננו מעוניינים שמחשב ייצר לעצמו מטרות, אלא רק שיעזור לנו להשיג את המטרות שלנו.

החל מהקפה של הבוקר ועד להתגייסות למלחמה, מה שמניע אותנו הוא המטרה התורנית, שמשום מה הקפיץ לנו המוח דווקא עכשיו, ואנו חייבים, חייבים, להגשימה. ומה שמעצבן בהמצאה האבולוציונית הזו הוא, שהטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה. או כפי שחז"לנו ניסחו כה יפה "אין אדם עובר מן העולם וחצי תאוותו בידו".

הטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו, המוח, לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה

למעשה, הבעיה הגדולה עם מנגנון המטרות שלנו היא לא שאיננו מגשימים אותן, אלא דווקא אם הצלחנו להגשימן. הגשמת המטרה לא רק מייצרת ריקנות, המחייבת מאמץ מוחי להעלות ולגבש לנו מטרה חדשה, אלא, חמור מכך, היא עלולה לזרוק אותנו מהדרך הכל-כך מוצלחת בה הלכנו – אל ישימון חסר דרך.

דוגמה טובה היא הציווי האלוהי הראשוני של: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". ציווי שבנה מטרה ארוכת טווח, ולאורה אנו חיים כבר אלפי שנים. הבעיה נעוצה כמובן בכך שמטרה ארוכת טווח שכזו לא קיבלה פרמטר תפוגה. כמה זה "מלאו את הארץ"? מיליארד אנשים זה כדור מלא? עשרה מיליארד? מאה מיליארד? ומתי הארץ נחשבת כבושה? כשנכלה את משאביה? את זה הציווי לא ניפק, אך רבים עדיין חיים לאור הציווי הזה רק משום הסיפוק שבהליכה בדרך הסלולה, ולעזאזל התוצאות.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד. כך למבני כוח פוליטיים קיימת נטייה מובנת לשמר מטרות, בפורמלין אם נדרש, מבלי להתחשב במציאות המשתנה.

כך בריטניה משמרת בית מלוכה וטקסים פוליטיים משונים שאבד הכלח על מטרתם, רק כדי להימנע מערעור המערכת. כך המערכת הפוליטית האמריקנית משמרת פחד מיסטי מסוציאליזם וקומוניזם למרות שאיומים אלו כבר חוסלו מזמן, וכך גם אצלנו.

המערכת הפוליטית הישראלית נבנתה סביב מטרה אחת – הקמת בית לאומי ליהודים שנרדפו בעולם. תשובה לבעיה הסופר-בוערת בימים שלאחר השואה. מטרה זו גיבשה תנועה חזקה ודינמית שפעלה ביעילות והצליחה בצורה יוצאת דופן, ובית לאומי אכן הוקם ליהודים, מדינה – היא מדינת ישראל.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות שלנו במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה הרבה יותר – כל המבנה השלטוני יוצר עבור מטרה זו. מבנה שתוכנן לאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מאפשרות של הגעה למוקדי כוח. כך, כדי להימנע מבניית מוקדי כוח ערביים, המבנה של הייצוג לכנסת לא נבנה במתכונת הרגילה של נציגי אזורים, כפי שנהוג בדמוקרטיות אחרות. כך, הדומיננטיות שהוקנתה למשרד הפנים במישור המוניציפלי היא עוד מכשיר שכזה, שלא לדבר על מערכת ניהול הקרקעות שנבנתה בעליל לטובת המטרה הציונית.

כל האנרגיה הציונית הזו לטיפול בעם שלנו אכן צלחה. המטרה הושגה, וכיום, כשמרבית העם היהודי נמצא בישראל, ואלו שלא כאן עושים זאת מבחירה, אפשר להגיד לא רק שהציונות הגשימה את מטרתה המיידית, אלא שהצורך בהגנת היהודים ומדינתם חרג מגבולותינו והפך לקונצנזוס גלובלי במרבית מדינות העולם. אנו השגנו את המטרה מעבר למשוער, ודווקא ההצלחה הזו היא אם המשבר הפוליטי הקשה אותו אנו חווים היום.

אנו תקועים היום עם אוכלוסייה שעיקר עניינה הוא איכות החיים שלה והצלחתה האישית, אך עם מערכת פוליטית לא רלוונטית שמחפשת לשמר את המטרה שהושגה דרך מבט טלסקופי – המחפש, מעצים, ולעיתים אף ממציא איומים על המטרה. כל זאת תוך התעלמות מהנוף החדש של מדינה בה מרבית האוכלוסייה רוצה ושואפת לנורמליות אזרחית.

חוסר הרלוונטיות נמצא בשימור האידאות הפוליטיות, אך יותר מכך הוא נמצא בשימור מבנה הדמוקרטיה שלנו. מבנה בו הנציגים אינם נבחרים ישירות ולא על בסיס גיאוגרפי, מה שמקנה כוח יתר לאוכלוסיות מסוימות (המתנחלים למשל) וכוח חסר לאוכלוסיות אחרות (ערבים למשל).

אלה מבנים השואפים לשמר את עצמם גם במחיר של אובדן רלוונטיות והגעה למשבר, ונראה כי המשבר הפוליטי המתמשך בו אנו נמצאים הוא אכן משבר שכזה. משבר בו הטרמינולוגיה סובבת סביב המטרה הציונית ומי משרת אותה, אך הגרעין שלה הוא רלוונטיות מבנה המשטר לאזרחי המדינה.

חוסר הרלוונטיות של הדיאלוג הפוליטי עתיד להימשך, וכך גם משבר הבחירות בו אנו שרויים, אלא שאגב המשבר המתמשך הזה, מה שאנו עדים לו הוא שינוי זוחל של שיטת הממשל שלנו. שינוי שמגיע בשיטת הסלמי, בפיסת שינוי אחת בכל מערכת בחירות.

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה בהרבה – כל המבנה השלטוני יוצר עבורה. מבנה שמאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מהגעה למוקדי כוח

השינוי החל ברעיון ההזוי לראש ממשלה חליפי וממשיך ברעיון ה"רק לא ביבי", וללא ספק יתחולל גם בסיבוב הנוכחי. סיבוב, שעם או בלי השבעת ממשלה חדשה, יהיה גם הוא ללא ספק קצר, וללא ספק ייצר גם הוא פיסה נוספת של שינוי במבנה השיטה הדמוקרטית שלנו. ורק נותר לקוות ששינויי המבנה שיביא יהיו טובים וחכמים מספיק כדי לבנות לנו אג'נדה שלטונית חדשה, שתוכל להוביל אותנו בדרך טובה יותר מזו בה אנו הולכים היום. ושלא נזדקק לבחירות שישיות לשם כך.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.

בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא, שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם נאמר להם, שלילדם יש "בעיית תקשורת".

משפחה, שהופנתה למעבדתנו למחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם, התאימה למחקר – למעט בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. בשיחה עם הצוות המאבחן ובדו"ח האבחון נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת"

המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת, שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים, שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל.

לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו אילו מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

אפשר להניח, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מאמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך כאשר נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי התאריך שצוין בשבוע שעבר, ב-2 באפריל, הוא יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם.

מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

ד"ר ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה. צילום: ארקדי ורונין