יושבת הראש החדשה של המפלגה הירוקה בקנדה, אנמי פול, נחושה לשפר את המעמד של מפלגתה. בהתחשב במה שעברה כאישה יהודייה שחורה במרוץ הבחירות לראשות המפלגה, היא יודעת שהזהות שלה לא מקלה עליה.
גם בחברה הרב-תרבותית של קנדה, שידועה כסובלנית במיוחד, הגזענות היא עניין מהותי עבור פול. כבת לשני מיעוטים שונים, היא חווה אותה לעתים קרובות מכלי ראשון.
פול עשתה היסטוריה באוקטובר כשהפכה לאישה השחורה הראשונה ולאישה היהודייה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש מפלגה פדרלית – שכרגע מחזיקה בשלושה מתוך 338 המושבים של הפרלמנט הקנדי ופועלת באמצעות משאבים מוגבלים. אבל הניצחון לא היה נטול כאב: פול, שהתמודדה מול שבעה מועמדים אחרים, שימשה שוב ושוב מטרה לאנטישמים, מחוץ למפלגה ובתוכה.
"לאנטישמיות הייתה נוכחות קבועה בקמפיין אחרי שנודע שאני יהודייה", אומרת פול. "זה לא היה משהו שהסתרתי מעולם. כשנשאלתי על הרקע שלי מובן שציינתי שאני יהודייה. זה חלק חשוב ממי שאני".
היחס הפוגעני הותיר עליה חותם. "האנטישמיות לא הייתה קלה, והיא עדיין לא", אומרת פול בשיחת זום מביתה במרכז טורונטו. "אף פעם לא באמת מתרגלים לזה. יודעים שהיא שם, אבל אף פעם לא באמת מוכנים לקראתה".
בנוסף, היא היתה צריכה פתאום להנהיג מפלגה בזמן מגפה עולמית. "אלה הם באמת זמנים מוזרים", אומרת פול, 48, לשעבר עורכת דין לענייני זכויות אדם. "אני עושה הכול מתוך חדר בבית שלי. אנחנו לומדים איך להיות יצירתיים בתקשורת וירטואלית עם אנשים.
"האתגר הכי גדול היה איך להציג את עצמי לקנדים כשאני לא יכולה לנסוע ברחבי המדינה. כשאת מנהיגה חדשה, המשימה הכי גדולה שלך היא להתחיל לדבר עם אנשים על עצמך, על החזון שלך עבור המפלגה, ועשינו את זה, אבל במידה פחותה בהרבה מהרגיל".
בנפתולי הסטריאוטיפ
בחודשים האחרונים, כחלק ממאמציה להגביר את הנוכחות התקשורתית שלה ואת הרלוונטיות של המפלגה הירוקה, פול התבטאה בנושאים שונים מעבר לענייני הגנה על הסביבה, כגון דיור בר-השגה, זכויות הדייגים הילידים וגינוי רדיפת המיעוט האויגורי בסין.
ששת העקרונות המרכזיים של המפלגה הירוקה, שנוסדה ב-1983, הם תבונה אקולוגית, אי-אלימות, צדק חברתי, קיימות, דמוקרטיה השתתפותית וכבוד לגיוון האנושי. המפלגה פעלה במשך כמעט 30 שנה עד שנבחר חבר הפרלמנט הראשון שלה. בבחירות 2019 היא התרחבה לשלושה מושבים. באותה שנה, פול הצטרפה למפלגה הירוקה, גם כי הרגישה שהיא משקפת את ערכיה היהודיים.
"ערכי היסוד של המפלגה מתרכזים סביב כבוד לחיי אדם ולכל החיים על פני כדור הארץ", אומרת פול. "בששת העקרונות המרכזיים שלנו יש הכרה ביחסי הגומלין בין הדברים ובאחריות שלנו אחד כלפי השני.
"כשחיפשתי מפלגה להצטרף אליה, זה היה חשוב לי. היא תאמה את הערכים ההומניים של היהדות, את הכבוד לחיי אדם, את הרעיון שמחווה של עזרה לאדם אחד יכולה להדהד מעבר למחווה האחת הזאת כלפי האדם האחד הזה. אני מזדהה עם הערכים היהודיים האלה ואני רואה אותם משתקפים במפלגה שלנו".
למרות כל העקרונות הנאצלים שלה, בשנים האחרונות דבקו במפלגה גילויי אנטישמיות, יחד עם קולות תקיפים נגד ישראל. ב-2016 המפלגה אישרה החלטה התומכת בתנועת החרם הפרו-פלסטינית BDS, שכמה ממשלות בעולם כינו אותה אנטישמית. שנתיים קודם נשיא המפלגה היהודי פול אסטרין התפטר, לאחר שספג השמצות על כך שגינה את ירי הטילים של חמאס לעבר אזרחי ישראל.
![מנהיגת מפלגת הירוקים בקנדה אנמי פול עם החולצה "כל ילד חשוב" (צילום: Rebecca Wood)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/03/Annamie-Paul-in-orange-Every-Child-Matters-T-shirt-Toronto-2020-Photo-by-Rebecca-Wood-1024x640.jpg "מנהיגת מפלגת הירוקים בקנדה אנמי פול עם החולצה "כל ילד חשוב" (צילום: Rebecca Wood)")
במהלך התמודדותה על ראשות המפלגה, נחשפו ילדיה, בני 16 ו-20, להתקפות אנטישמיות, מה שגרם לפול תחושה קשה. "מה שללא ספק הקשה עליי את העניין עוד יותר היה מה שהם היו צריכים לחוות", אומרת פול, שמגדלת את שני בניה כיהודים עם בעלה היהודי.
"הם בילו שמונה שנים מהילדות בבתי ספר יהודיים. הם גדלו בסביבה שמאוד תמכה בזהות היהודית שלהם. אז לראות אותם חווים לראשונה איך זה להיות מותקפים או שנואים בגלל הזהות שלהם היה מכאיב במיוחד. זה לא שינה את הגאווה שלהם על יהדותם, אבל היה קשה לראות אותם מבינים שיש אנשים שלא יאהבו אותם רק בגלל זה".
"הם בילו שמונה שנים מהילדות בבתי ספר יהודיים. הם גדלו בסביבה שמאוד תמכה בזהות היהודית שלהם. אז לראות אותם חווים לראשונה איך זה להיות מותקפים או שנואים בגלל הזהות שלהם היה מכאיב במיוחד"
פול, שהתגיירה בשנת 2000, עדיין מזועזעת ממה שחוותה. "זה נעשה די מכוער", אומרת פול, שגם סבלה מגזענות נגד שחורים. "זה התחיל בצורה מרומזת, עם הערות והתקפות נגדי כציונית. ואז, מכיוון שלא אנחנו ולא אחרים הגבנו לזה, אנשים נהיו יותר נועזים ויותר מפורשים.
"הואשמתי בסטריאוטיפים הרגילים, למשל שאני נמצאת בכיס של סוכנים זרים, שהצטרפתי למפלגה פוליטית כדי לקדם את המטרות של אותם סוכנים זרים, והדברים הרגילים שקשורים בכסף".
היא מודה שבהתחלה זה תפס אותה בהפתעה. "בהחלט לא ציפיתי לזה. לא תפסתי שעדיין יש בקנדה כל כך הרבה מקום לדברים כאלה. ההערות האלה הופיעו בפורומים ציבוריים, בפייסבוק ובטוויטר, לא בפינות אפלות של הרשת. הפתיע אותי שעדיין יש הרבה אנשים שמרגישים בנוח לומר את הדברים האלה כשהם מזדהים בשמם, ואפילו לא תחת שמות פיקטיביים".
פול לא הייתה היחידה שנתפסה לא מוכנה. "זו הייתה הפתעה עבור הקהילה. אחרי שפורסמו על זה כמה כתבות, התקשורת הקנדית התחילה לעקוב אחרי הקמפיין שלי יותר מקרוב. הרבה אנשים לא תפסו שאפשר לבטא דעות אנטישמיות באופן כזה פומבי ללא שום השלכות רציניות וללא פחד".
למרות מה שקרה, היא לא מרגישה שהמפלגה מתאפיינת באנטישמיות. "אני עורכת דין ומנתחת מדיניות, ואני מאמינה בנתונים, אבל לא ראיתי שום נתונים שתומכים במסקנה שהאנטישמיות פושה במפלגה שלנו. זה ודאי לא מנע ממני לנצח, מפני שהיה ברור לכולם שאני מועמדת יהודייה.
"אני עורכת דין ומנתחת מדיניות, ואני מאמינה בנתונים, אבל לא ראיתי שום נתונים שתומכים במסקנה שהאנטישמיות פושה במפלגה שלנו. זה ודאי לא מנע ממני לנצח, מפני שהיה ברור לכולם שאני מועמדת יהודייה"
"מה שאני יכולה לומר על קיומה של אנטישמיות במפלגה שלנו הוא שזה לא הרוב. עם זאת, בכל מפלגה יש אנשים שמחזיקים בדעות אנטישמיות, ושלנו אינה שונה. האנשים האלה אף פעם לא יהיו רצויים, וכשנזהה אותם הם יורחקו".
ילדה אקטיביסטית
פול, שנולדה בטורונטו, גילתה עניין בפוליטיקה ובמדיניות ציבורית מגיל צעיר. כשהייתה בת 12 נבחרה לשמש כעוזרת במועצה המחוקקת של אונטריו כחלק מתוכנית של הארגון הלא-מפלגתי "איגוד מדעי המדינה הקנדי".
"בהחלט הייתי מהילדים האלה שמסיבה כלשהי התעניינו בפוליטיקה ובמדיניות ציבורית", אומרת פול. "יכולתי לנקוב בשמותיהם של כל ראשי המפלגות וכאלה. היה לי מורה נהדר שהזכיר את התוכנית הזאת, והגשתי מועמדות. בניגוד לאופן שבו זה הוצג על ידי אחדים, זה לא היה חלק מייעוד ברור או השלב הראשון של תוכנית גדולה למלא יום אחד תפקיד ציבורי".
מאוחר יותר היא עבדה כעוזרת בסנאט הקנדי וכמתמחה של שתי מפלגות במועצה המחוקקת של אונטריו. "מהניסיון הזה יצאתי משוכנעת שפוליטיקה לא צריכה להיות קריירה. היא צריכה להיות משהו שניגשים אליו כאל שליחות, משהו שעושים לזמן מוגבל ואז עוברים לדברים אחרים. הרגשתי שצריכים להיות לי חיים מלאים מחוץ לפוליטיקה לפני שאני בכלל אשקול להיכנס לפוליטיקה".
כשלמדה משפטים באוניברסיטת אוטווה, היא פגשה את בעלה לעתיד, מארק פרימן. כשלמדה לתואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת פרינסטון היא התגיירה. היהדות לא הייתה לגמרי חדשה לפול. כמי שגדלה בטורונטו, רבים מחבריה היו יהודים. היא נזכרת בחיבה כיצד השתתפה בחגיגות בר ובת המצווה שלהם וחגגה איתם את החגים היהודיים.
כשאמה וסבתה היגרו לקנדה מהאיים הקריביים בשנות ה-60, וכישוריהן המקצועיים כמורה וכאחות לא זכו להכרה בקנדה, המשרות הראשונות שלהן היו כעובדות משק בית אצל משפחות יהודיות בטורונטו.
כל זה תרם לנטייתה של פול ליהדות. "כל החשיפה המוקדמת המרוכזת והחיובית הזאת ליהדות ללא ספק עזרה. היא הניחה את הקרקע למחויבות שקיבלתי עם בן הזוג שלי לנהל אורח חיים יהודי, שידעתי שאני רוצה לאמץ באופן מלא. רציתי שהמשפחה העתידית שלנו תחלוק את אותן אמונה, דת, מסורות, וניסיון העבר שלי עם חברים יהודים בהחלט הקל על זה מאוד".
עוד לפני שפול התגיירה באופן רשמי, היא ופרימן קיימו אורח חיים יהודי. "זה עניין מאוד אישי. אבל הערכים והמסורות דיברו אליי. היה פשוט היגיון בקצב החיים הזה, שבאמת משך אותי".
פול אומרת שניהול משק בית יהודי הוא אחת ההנאות הגדולות בחיים שלה. "יש הרבה דברים שאני נותנת ליהדות קרדיט עליהם. אחד הוא ללא ספק שהיהודים יודעים איך לחגוג ציוני דרך או לערוך מסיבה. אני אוהבת את כל החגים ואת כל החגיגות. אם מגדלים משפחה יהודית, יש הרבה מזה".
"יש הרבה דברים שאני נותנת ליהדות קרדיט עליהם. אחד הוא ללא ספק שהיהודים יודעים איך לחגוג ציוני דרך או לערוך מסיבה. אני אוהבת את כל החגים ואת כל החגיגות. אם מגדלים משפחה יהודית, יש הרבה מזה"
כאשר פול ובעלה, עורך דין בינלאומי לענייני זכויות אדם, חיו באירופה במשך שנים, הם שלחו את בניהם לבתי ספר יהודיים בבלגיה ובספרד. באותה תקופה היא עבדה כנספחת לענייני מדיניות נציגות קנדה באיחוד האירופי, כיועצת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג וכמנהלת תוכנית הפעולה של ברצלונה למדיניות בינלאומית, שמייעצת לארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים.
"העובדה ששלחנו אותם לבתי הספר האלה עזרה לנו לייצר תחושה אמיתית של קהילה עבורנו, בכל מקום שגרנו בו, שזה היה ממש נחמד", אומרת פול, שמדברת ארבע שפות באופן שוטף. "ולהיות אימא ולראות את טקסי בר המצווה של שני הבנים שלך זה דבר נפלא".
פול ובעלה ערים לכובד המשמעות שבגידול דור חדש של יהודים, בהתחשב בעובדה שרבים מקרובי משפחתה של חמותה נרצחו באושוויץ ובסוביבור בתקופת השואה.
30 דקות ביום
כמה מבני דודיו של בעלה מתגוררים בישראל, ופול ביקרה בארץ כמה פעמים, לאחרונה ב-2018. בינתיים, מאז שנבחרה לראשות המפלגה הירוקה, לא היה לה כל קשר עם סביבתנים בישראל.
"אשמח לשמוע מהם. אחד הדברים שאני רוצה לעשות הוא באמת להגביר את הקשרים הקבועים שלנו עם תנועת המפלגות הירוקות בעולם. בזמנים כמו אלה, זו יכולה וצריכה להיות רשת חזקה, בייחוד כשאנחנו מחפשים דוגמאות השוואתיות למה עובד, בין אם ביחס למגפה, לשינוי האקלים או לאופי המשתנה של העבודה".
כראש מפלגה ארצית, פול נדרשת כעת לבטא את השקפותיה בטווח רחב של נושאים, הן מבית והן מחוץ. לא פעם היא נשאלה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"התשובה שלי תמיד זהה. לפחות חלק אחד של חיי התרכז בעניינים בינלאומיים, דיפלומטיה ציבורית וחוק בינלאומי. אז זה מאוד פשוט. לכל מדינה יש זכויות וחובות תחת החוק הבינלאומי.
"הקהילה הבינלאומית גם מחוייבת להבטיח שמדינות שלא פועלות בהתאם לזכויות ולחובות האלה יעשו זאת. אני מצפה מישראל לעמוד באותם סטנדרטים כמו כל מדינה אחרת בנוגע להפרות של החוק הבינלאומי".
היא מביאה כדוגמה את הסיפוח שתכננה ישראל לבצע בגדה המערבית, שמבחינתה מהווה הפרה של החוק הבינלאומי והשמיעה ביקורת לגביו בשנה שעברה. אם ישראל הייתה מחליטה ליישם אותו, היא טוענת, היה זה מחובתן של קנדה ושל הקהילה הבינלאומית להתבטא בתקיפות נגד המהלך ולנסות לגרום לישראל לציית לחוק הבינלאומי.
"הביקורת נגד ישראל אינה אנטישמית. עם זאת, אין ספק שהיא יכולה לתווך אנטישמיות. יש כאלה שמנצלים את האמתלה של ביקורת כלפי ישראל כדי להיות אנטישמיים, ואני חוויתי את זה באופן אישי. האם יש רמה אחידה של תשומת לב וביקורת כלפי כל המדינות שביצעו הפרה של זכויות אדם? בהחלט לא. מעולם לא הייתה. האם זה הוגן? בהחלט לא".
"הביקורת נגד ישראל אינה אנטישמית. עם זאת, אין ספק שהיא יכולה לתווך אנטישמיות. יש כאלה שמנצלים את האמתלה של ביקורת כלפי ישראל כדי להיות אנטישמיים, ואני חוויתי את זה באופן אישי"
היא דוחה בתוקף מוסר כפול כנגד יהודים. "כשאני מרגישה שמישהו שואל אותי שאלות על ישראל ככלי לביטוי דעות אנטישמיות, אני מוכיחה אותו על כך, ואני אמשיך לעשות את זה. זה באמת לא הוגן שכל אדם יהודי על כדור הארץ מרגיש כאילו הוא צריך לתת דין וחשבון על פעולות הממשלה של מדינה החברה באו"ם".
אף על פי שהיא יודעת שלא כולם בקהילה היהודית של קנדה, המונה 400 אלף איש, מסכימים איתה, היא אסירת תודה על תגובתה של הקהילה כלפיה.
"היחסים שלי עם הקהילה היהודית של קנדה, הן במהלך המרוץ לראשות המפלגה והן אחריו, היו אחד הדברים המשמחים ומקור להרבה גאווה בשבילי. הקהילה הפגינה גאווה בי ובהישג שלי כאישה היהודייה הראשונה שעומדת בראש מפלגה פדרלית וכאדם היהודי השני בלבד שעשה זאת".
"היחסים שלי עם הקהילה היהודית של קנדה הם מקור להרבה גאווה בשבילי. הקהילה הפגינה גאווה בי ובהישג שלי כאישה היהודייה הראשונה שעומדת בראש מפלגה פדרלית וכאדם היהודי השני בלבד שעשה זאת"
בחודשים האחרונים פול קיבלה הזמנות רבות מבתי כנסת ברחבי המדינה לדבר בפני הקהילות שלהם דרך הזום. "אנשים מאוד סקרנים. הם מתעניינים. הם כל כך גאים, בין אם הם תומכים במפלגה הירוקה או לא, ורבים מהם לא. אבל הם מאוד תומכים בי בתפקיד הזה, ואני מאוד מעריכה את זה".
העובדה שהפכה למנהיגת המפלגה הירוקה שינתה את האופן שבו המפלגה נתפסת בעיניי יהודים רבים. "אין ספק שחל שינוי בתפיסת המפלגה כמקום שאולי לא היה כל כך מזמין ליהודים.
"אני יודעת שהקהילה מייחסת משמעות רבה לעובדה שחברי המפלגה בחרו בי לתפקיד הזה, והעובדה שיש מישהי שכל כך גאה להיות יהודייה, שמרגישה לגמרי בנוח לדבר על זה ושחוגגת את זה, גם היא מאוד משמעותית, כי עדיין יש הרגשה בקרב הרבה יהודים שזה לא בהכרח משהו שכדאי לדבר עליו כל כך הרבה".
פול, שאין לה כרגע מושב בפרלמנט, מקווה שזה ישתנה השנה על ידי כך שתהיה מועמדת מטעם מחוז טורונטו, בין אם בבחירות הביניים או בבחירות הכלליות הבאות. כמו כל פוליטיקאי, היא שמה לה למטרה לחזק את המפלגה שלה בבחירות הבאות. לכל הפחות היא שואפת להשיג מעמד רשמי של מפלגה בפרלמנט, שדורש לפחות 12 מושבים.
"אני יודעת שהקהילה מייחסת משמעות רבה לעובדה שחברי המפלגה בחרו בי לתפקיד הזה, והעובדה שיש מישהי שכל כך גאה להיות יהודייה, שמרגישה לגמרי בנוח לדבר על זה ושחוגגת את זה, גם היא מאוד משמעותית"
"זה יעניק לנו קול שאין לנו כרגע", אומרת פול. "אני פועלת לקראת גל ירוק שבו אנשים בקנדה יגידו, 'אנחנו רוצים משהו שונה, אנחנו רוצים משהו יותר טוב מבעבר, ואנחנו סומכים עלייך שתהיי חלק מזה".
מבחינתה, תוצאה אחת חשובה. "אני אהיה מאוד מאוכזבת אם נחזור לפרלמנט מבלי שהשגנו התקדמות משמעותית. אני מוכנה לומר את זה מכיוון שאני לא רוצה להשאיר לעצמי שום מרחב לייפות את זה אחר כך. אם נחזור עם אותו מספר של מושבים, לא אכפת לי איך אחרים ינסו להציג את זה, אני אהיה מאוד מאוכזבת".
בשונה מפוליטיקאים רבים אחרים, פול לא מקדישה זמן רב להופעתה החיצונית, ונמנעת משימוש באיפור ומעיצוב השיער. "האמת היא שאני מעריכה ששואלים אותי על זה במקום הספקולציות שזה עורר", היא אומרת בהתייחס לתספורת הקצוצה שלה, שלא השתנתה מזה עשרים שנה.
"אנשים שואלים אם אני חולה או אם המראה שלי הוא הצהרה פוליטית. כנשים, בין שאנחנו אוהבות את זה או לא, האופן שבו אנחנו מציגות את עצמנו הרבה פעמים עובר דרך העדשות האלה. מבחינתי, זה פשוט. פשוט אין לי זמן.
"העובדה שאני לא צריכה להתאפר או לסדר את השיער שלי ככל הנראה חוסכת לי 30 דקות ביום. זה מאוד משחרר. 30 דקות ביום במשך שנה, אתה מתאר לעצמך מה אפשר לעשות בזמן הזה?"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו