הבחירות של 23 במרץ, הרביעיות בתוך פחות משנתיים, היו בהישג ידו של בנימין נתניהו.
שלוש פעמים רצופות הוא כשל מלהשיג רוב מוצק לבלוק הימין. שלוש פעמים גייס את כל כישוריו הפוליטיים הלא מבוטלים כדי להערים על יריבו הראשי בני גנץ, והצליח בקושי להיאחז בשלטון, לאחרונה במאי 2020, על ידי פיתויו של גנץ להיכנס לקואליציה שלו, בהבטחה שמעולם לא היה בכוונתו לקיים, למסור לידיו בסופו של דבר את ראשות הממשלה.
אבל פוליטיקאים יוצאי דופן, כמו גנרלים גדולים, מעצבים את גורלם בעצמם, ובתום יום הבחירות בשבוע שעבר נראה היה שמלחמתו של נתניהו בקורונה התנהלה בעיתוי מושלם כדי להבטיח שהפעם הוא יזכה לניצחון מוחלט.
הנכס החדש והמנצח שלו היה העובדה שחיסן את רוב אזרחיה של ישראל וגבר בכך על כל העולם.
בשעה שדונלד טראמפ בחר בהכחשה והותיר את ג'ו ביידן להדביק את הפער, אירופה היססה והתקוטטה, והעולם השלישי היה חסר אמצעים לעשות הרבה בנדון, נתניהו התעקש ושכנע, כפי שרק הוא יכול, את יצרני החיסונים המובילים בעולם שישראל – עם התרבות הסוציאלית הדינמית שלה וקופות החולים היעילות להפליא – היא כר הניסויים המושלם עבור הזריקות שלהם.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל את החיסון הראשון לנגיף הקורונה בבית החולים שיבא, 19 בדצמבר 2020 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/12/GPOABG_1570-1024x640.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל את החיסון הראשון לנגיף הקורונה בבית החולים שיבא, 19 בדצמבר 2020 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)")
מנכ"ל פייזר אלברט בורלא, ש"התרשם בכנות" מ"האובססיה" של נתניהו, השתכנע; החיסונים הוטסו לארץ במיליוני מנות; רוב הציבור מיהר לאמץ את נס ההגנה מפני הקורונה; והנגיף נסוג.
כל הנתונים הקשים, מדדי המחלה, החלו להשתפר לטובתם של ישראל ונתניהו. שיעורי ההדבקה ירדו, אפילו כשהמשק נפתח מחדש. בערב הבחירות עצמו, מספר חולי הקורונה הקשים בישראל ירד אל מתחת ל-500 לראשונה מזה חודשים.
ראש הממשלה הפעיל את הקסם שלו. הנגיף נבלם. ניצחונו בבחירות נראה מובטח.
אלא שהוא לא ניצח.
הוא גם לא הפסיד. עדיין לא, בכל אופן. הוא עדיין יכול לכופף את המספרים הסופיים, כשם שכופף את התפשטות הקורונה לפי רצונו. כל עוד יש דרך שבה יוכל להמשיך ולהחזיק בראשות הממשלה – בלתי סבירה ככל שתיראה, בלתי ניתנת להעלות על הדעת מבחינה אידיאולוגית ככל שתהיה – אל לאיש להטיל ספק לרגע בכך שינסה אותה.
הוא גם לא הפסיד. עדיין לא, בכל אופן. הוא עדיין יכול לכופף את המספרים הסופיים, כשם שכופף את התפשטות הקורונה לפי רצונו. כל עוד יש דרך שבה יוכל להמשיך ולהחזיק בראשות הממשלה – אין ספק שינסה אותה
אבל הניצחון הסוחף שהייתה לו כל סיבה שבעולם לצפות לו? לא, ציבור הבוחרים הישראלי מנע אותו ממנו, סירב להעניק לו אותו.
כיצד זה ייתכן? איך זה קרה, כאשר מבצע החיסונים המוצלח שלו היה רק המשכנע ביותר מבין אוסף של גורמים שפעלו בצורה כה מפורשת לטובתו, שזכו להערכה כה ברורה מצד ציבור הבוחרים הישראלי?
איך קרה שהוא לא ניצח, לאחר שחתם על לא פחות מארבעה הסכמי נורמליזציה אזוריים, שזכו לשבחים גורפים מצד הציבור, בחודשים שלפני הבחירות?
לאחר שהמוסד בהנחייתו רשם הצלחות בלתי רגילות במאבק בתוכנית הגרעין של איראן?
לאחר שהכלכלה הישראלית תחת ניהולו הוכחה כאיתנה וחדשנית כל כך, שניתן לצפות שתתאושש במהירות יחסית מהמשבר שהביאה איתה המגפה?
לאחר שהציג נוכחות רהוטה כל כך על הבמה העולמית? לאחר ששמר על ישראל יציבה יחסית במשך זמן כה רב במזרח התיכון המשתנה והעוין?
לקראת הבחירות האחרונות, נתניהו קיבל חיזוק לא רק מהיתרונות שבהיותו ראש ממשלה מכהן, שכל פעולה שלו זוכה לתשומת לב ולכיסוי תקשורתי עצומים, אלא גם מהעובדה שהיה יכול לעלות באופן לגיטימי על מסכי הטלוויזיה של אזרחי המדינה כרצונו, כדי לעדכן את הציבור במאבק בקורונה ולהשתמש בגישה הזאת כדי לקדם באופן סמוי וגלוי את מטרותיו הפוליטיות.
סייעה לו העובדה שיריביו הפוליטיים היו כה מפולגים ועוינים זה לזה. אף על פי שמחנה המתנגדים לנתניהו התרחב הפעם, וכלל תחרות ישירה נגדו מצד פוליטיקאים נצים כמו נפתלי בנט וגדעון סער, לצד יריבו הוותיק מהימין אביגדור ליברמן, כל אחד מהם התמודד נגדו בנפרד, ואיש מהם לא השיג בסיס תומכים משמעותי ולא זכה בסופו של דבר לייצוג של יותר ממספר חד-ספרתי של מושבים בכנסת.
למרות טענותיו החוזרות של נתניהו כי התקשורת הישראלית כמעט כולה מושקעת במשימה לשלוח אותו הביתה, כל תחנות הטלוויזיה והרדיו המרכזיות בארץ העניקו לו הרבה יותר זמן אוויר לצורך ראיונות תעמולה מאשר לכל אחד מיריביו. בגלי צה"ל, המעריץ החנפן שלו יעקב ברדוגו, שמתכנה "הפרשן הפוליטי" של התחנה, קיבל יותר משעת שידור בפריים-טיים מדי ערב כדי להלל את מעלותיו ולהכפיש את מתחריו.
בגלי צה"ל, המעריץ החנפן יעקב ברדוגו, שמתכנה "הפרשן הפוליטי" של התחנה, קיבל יותר משעת שידור בפריים-טיים מדי ערב כדי להלל את מעלותיו ולהכפיש את מתחריו
נתניהו ניהל במדיה החברתית רשת גדולה ומתוחכמת הרבה יותר מאלו של יריביו, והיה בידו להשתמש בתשתית דיגיטלית לעידוד הצבעה במיומנות רבה יותר מאשר כל מתחריו, אולי למעט יש עתיד.
במרוץ הבחירות האחרון הוא גם חיזר אחר ציבור הבוחרים הערבי כפי שלא עשה מעולם ואף שיבץ מועמד ערבי, נאיל זועבי, ברשימת הליכוד, והבטיח לו שימונה לשר בממשלה הבאה.
ואולי הדבר המשמעותי ביותר לחישובים האלקטורליים – הוא תיווך את הברית הדתית-לאומית שהתמודדה כרשימת הציונות הדתית וזכתה בשישה מנדטים, מה שסלל את הדרך לכנסת הן למפלגת עוצמה יהודית, בראשותו של איתמר בן-גביר הכהניסט, שרוצה לגרש ערבים "לא נאמנים", והן למפלגת נעם בעלת המצע האנטי-להט"בי האלים.
הוא אמר שבן-גביר לא יהיה שר בממשלתו, ובכך הכיר במשתמע במדיניותה הלא מצפונית של עוצמה יהודית, אבל טען שלגמרי לגיטימי מצדו לעזור למפלגה להיכנס לכנסת, ואולי לממשלתו, כדי להבטיח שהימין לא יאבד קולות שלא יעברו את אחוז החסימה.
לעומת זאת, מהצד השני של הקשת הפוליטית, מרצ, כחול-לבן של בני גנץ, המפלגה האסלאמית השמרנית רע"ם ואפילו מפלגת העבודה שקמה לתחייה בראשותה של מרב מיכאלי, אף שבסקרים הן היו קרובות בצורה מדאיגה לאחוז החסימה, התעקשו לרוץ כל אחת בנפרד ונמנעו מאפשרויות של מיזוג אף שהיה ברור שסיכויי הניצחון של נתניהו יגברו משמעותית במקרה שלפחות אחת מהן לא תצליח להיכנס לכנסת.
ועדיין, למרות כל היתרונות הללו, למרות הפיקחות הפוליטית והתחבולות הטקטיות, נתניהו כשל מלהשיג ניצחון מכריע.
ברית הציונות הדתית, הכהניסטים ושותפיהם, אכן נכנסו לכנסת, אבל כך גם כל המפלגות מהצד השני של הקשת הפוליטית. מפלגת הליכוד איבדה תמיכה משמעותית וירדה מ-36 מנדטים ל-30, אובדן של 285 אלף קולות.
באופן מרשים, נראה שההתפלגות הפרלמנטרית הכוללת משקפת את ממצאי הסוקרים בכמה סקרים שנערכו לפני הבחירות, ולפיהם קצת יותר ממחצית ציבור הבוחרים הישראלי פשוט אינו רוצה שנתניהו ימשיך לכהן כראש הממשלה.
מדוע זה כך?
או אם לנסח את השאלה בצורה אחרת, מדויקת יותר: מדוע כל כך הרבה ישראלים שכן מעריכים רבים מהדברים שעשה נתניהו כדי להגן על המדינה הזאת; שכן מחשיבים אותו לחריף וכשיר יותר מאשר רוב יריביו, אם לא כולם; שכן חוששים לא מעט לרווחתה של ישראל בהיעדרו – בחרו אף על פי כן להצביע נגדו?
אין לכך תשובה אחת, אלא שלל גורמים שנשקלו על ידי הרוב הקטן הזה של ציבור הבוחרים שהצביע למפלגות שהודיעו או רמזו כי הן שואפות לסלק את הפוליטיקאי המצליח ביותר בתולדות ישראל.
אצל חלקם פשוט הדהדה הטענה המשותפת לכל יריביו: שנתניהו אינו מפריד עוד בין טובתו שלו לטובת המדינה ולפיכך מוכן להשתמש כמעט בכל אמצעי – בכלל זאת נירמול גורמים קיצוניים שנוכחותם בכנסת מכתימה את ישראל – כדי להישאר בכיסאו.
דבר זה, בתורו, עורר דאגה גוברת לדמוקרטיה הישראלית תחת שלטונו – ובפרט חשש שאם ישוב וייבחר עם בסיס תמיכה צייתן מספיק, הוא יעצב מחדש את הפרדת הרשויות על פי צרכיו.
נתניהו בילה את שלוש השנים האחרונות במתקפה הולכת וגוברת על רשויות החוק, בשל חקירתו ובעקבותיה העמדתו לדין באישומי שחיתות, שלטענתו הם מפוברקים.
הוא ונאמניו האשימו ללא רחם את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי הוא מוביל לכאורה ניסיון מתוחכם להפיכה פוליטית – בהתעלם מהעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוא מינוי של נתניהו, בדיוק כמו מפכ"ל המשטרה לעבר רוני אלשיך, שפיקח על החקירה.
חלק מהציבור אולי לא משוכנע באשמתו של נתניהו. האישומים ודאי אינם עניין של שחור או לבן במונחים של הדיוטות, או של מומחים משפטיים לצורך העניין. אין קונצנזוס ציבורי בשאלה לאן עתיד להוביל המשפט, ששלב ההוכחות שלו אמור להתחיל ביום שני הבא. אבל התקפותיו של ראש הממשלה על רשויות החוק רק חידדו את החשש שהוא מבקש להעמיד את עצמו מעל החוק.
חלק מהציבור אולי לא משוכנע באשמתו של נתניהו. אבל התקפותיו של ראש הממשלה על רשויות החוק רק חידדו את החשש שהוא מבקש להעמיד את עצמו מעל החוק
במסגרת ניסיונותיו לחלץ את עצמו מבעיותיו המשפטיות, נתניהו החל לקדם "רפורמה" רדיקלית במערכת האיזונים בין הרשויות המחוקקת והמבצעת מצד אחד לבין הרשות השופטת מצד שני.
אילו היה מדובר במטרה שביקש לקדם לפני שהסתבך בהאשמות שחיתות, ייתכן כי היא הייתה זוכה לתמיכה רחבה יותר ברחבי הקשת הפוליטית. אבל אף על פי שנתניהו מתעקש כי הוא אינו דוחף לרפורמה משפטית בראש ובראשונה כדי להיחלץ ממשפטו, נאמניו מעידים כי ההפך הוא הנכון.
חברי הליכוד ועוצמה יהודית אמרו לציבור הבוחרים לקראת יום הבחירות שהם אכן מתכוונים ליזום חקיקה, בעלת תחולה רטרואקטיבית, שתמנע את העמדתו לדין של ראש ממשלה מכהן. כאשר נתניהו התעקש בראיונות עמו שלא יקדם או יסתמך על כל חקיקה כזאת, קרוב לוודאי שרוב הציבור – הן מתנגדיו והן תומכיו – לא האמין לו.
אחרי הכול, זהו ראש הממשלה שנשבע שוב ושוב, כאשר פיתה את גנץ להיכנס לממשלתו קצרת הימים בשנה שעברה, שיכבד הסכם רוטציה שיהפוך את גנץ לראש הממשלה בנובמבר 2021, ואז, להפתעתו של אף אחד להוציא את גנץ עצמו, הפר את ההסכם והוביל לבחירות האחרונות.
לכן, לפחות עבור חלק מציבור הבוחרים, נתניהו על כל תכונותיו נתפס כאיום על הדמוקרטיה הישראלית וכמנהיג שלא ניתן לסמוך עליו.
לאחר שאמד את התוצאות הסופיות, נתניהו ניסה אמש (רביעי) לדחוק בגדעון סער ונפתלי בנט "לשוב הביתה" ולאפשר לו להרכיב קואליציה יציבה ולמנוע בחירות חמישיות. אין זה סביר, גם אם לא בלתי אפשרי, שניתן יהיה לשכנע את שניהם גם יחד לעשות זאת.
שניהם יודעים, כמו כל ציבור הבוחרים הישראלי, שברגע שנתניהו ישב לבטח בכיסא ראש הממשלה, הוא ינסה לנצל כל פרצה שיצליח להכניס בהסכמים איתם כדי להפר את תנאי הקואליציה שאינם באמת לשביעות רצונו. לאחר שחזו בהונאתו של גנץ, איש מיריביו האידיאולוגיים ודאי לא יסכים להסכם רוטציה שלפיו נתניהו יכהן ראשון.
לכן מורשת הפרת ההבטחות שלו, בשילוב עם מסע התעמולה הלגלגני שניהל כלפי סער ובנט, האיץ את הירידה בתמיכה בו, שלל ממנו ניצחון מוחלט וצמצם את האפשרויות שלו לכהונה נוספת עכשיו כשהקולות נספרו.
מורשת הפרת ההבטחות שלו, בשילוב עם מסע התעמולה הלגלגני שניהל כלפי סער ובנט, האיץ את הירידה בתמיכה בו, שלל ממנו ניצחון מוחלט וצמצם את האפשרויות שלו לכהונה נוספת עכשיו כשהקולות נספרו
עם השנים נתניהו גם איבד את תמיכתם של חלקים רחבים יותר ויותר מהציבור על ידי זריעת וליבוי פילוג וחיכוכים פנימיים.
![גדעון סער במטה המרכזי של מפלגתו "תקווה חדשה" בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/02/AP_21014648374420-1024x640.jpg "גדעון סער במטה המרכזי של מפלגתו "תקווה חדשה" בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)")
כשליברמן סירב להצטרף לקואליציה שלו אחרי סבב הבחירות הראשון מבין הארבעה, יושב ראש ישראל ביתנו הימני במובהק הוכרז בפשטות על ידי נתניהו כ"שמאלני", כינוי המייצג בפי ראש הממשלה את כל מה שרע.
ואמנם, כל מי שמקשה על אחיזתו של נתניהו בשלטון מתואר דרך קבע כחבר השמאל – סער, בנט, ליברמן, פרקליטות המדינה, המשטרה, התקשורת ועוד – שיש להשתלח בו ולהתנגד לו.
בעוד שהם אויבים שמאלנים חלשים ולא פטריוטים כאשר הם מתנגדים לסיפוח בגדה המערבית ומבקשים לכונן בריתות עם פוליטיקאים ערבים, הוא המנהיג של מחנה הימין הלאומני, הפטריוטי, גם כאשר הוא משהה את הסיפוח למען הסכם שלום ומחזר אחר קולות הערבים.
בבחירות האלה, ללא ספק, נתח קטן יותר מציבור הבוחרים קנה את הטיעון הזה.
נתניהו, האיש שעמד בראש האופוזיציה ליצחק רבין בחודשים שלפני ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה ב-1995, נזהר משלהוב היצרים נגד יריביו. אבל בנו יאיר דואג לאספקה בלתי נדלית של חומרים מסיתים ברשתות החברתיות, והקיצונים שבתומכיו תקפו מפגינים נגד נתניהו והתפרעו באירועי בחירות של סער.
בימים האחרונים למסע הבחירות נתניהו אמר כי הוא מתנגד לאלימות, אבל לא יכול היה לוותר על הטוויסט הציני בהוספה כי "בוודאי כלפי מועמד לא רלוונטי כמו גדעון סער".
היבטים מסוימים של מאבקו בקורונה גם הם פגעו בכוח המשיכה שלו בעיני חלק גדול מציבור הבוחרים, שחושש כי אופייה היהודי הרשמי של מדינת ישראל נקבע יותר ויותר על ידי הציבור החרדי, המהווה 12% מהאוכלוסייה.
בעלי בריתו הנאמנים ביותר של נתניהו זה מכבר הם שתי המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה. מחשש לאבד אותם, הוא ועמיתיו השרים בחרו שלא ליישם את תוכנית הרמזור, שמשמעותה הייתה הטלת סגרים מלאים על ישובים שרמת ההדבקה בהם גבוהה, היות שרבים מהיישובים האלה היו חרדיים, והתעקשו להטיל סגר על המדינה כולה.
בהיענות דומה לדרישותיהם הפוליטיות של החרדים, ב-2017 הוא הקפיא את "פשרת הכותל" – שהייתה מקנה ליהודים לא אורתודוקסים דריסת רגל רשמית בפיקוח על אזור תפילה פלורליסטי ברחבת הכותל המערבי – והפר בכך הסכם שנדון בכובד ראש עם מנהיגי יהדות התפוצות.
בדומה לכך, הוא לא הגן על פסיקת בג"ץ מוקדם יותר החודש, שקבעה כי יש להכיר בגיור רפורמי לצורך קבלת אזרחות.
עמדות כאלה, לצד שימור הסטטוס קוו הלא שוויוני שלפיו רוב הצעירים החרדים פטורים מגיוס לצה"ל, משמעותן שנתניהו נתפס בעיני רבים כמי שמצוי בכיסם של החרדים, "נכנע סדרתי", במילותיו של ליברמן. וכך שורות הבוחרים שנרתעים מלתת לנתניהו את קולם מתרחבות, בשל מי שרואים את ישראל, תחת הנהגתו, כמשועבדת לכפייה דתית גוברת מצד החרדים.
מתן הכשר לקיצונים פוליטיים, הפרת הבטחות, העלמת עין אל מול אלימות קלה, הכפשת מתנגדים – השילוב של כל אלה ועוד מנע מנתניהו את הניצחון המוחץ שהוא ציפה לו באופן גלוי: הוא אמר לבעלי עסקים קטנים בשיחת וידיאו שהודלפה בינואר שהוא מצפה לזכות ב-40 מנדטים או יותר.
מתן הכשר לקיצונים פוליטיים, הפרת הבטחות, העלמת עין מול אלימות, הכפשת מתנגדים – השילוב של כל אלה ועוד מנע מנתניהו את הניצחון המוחץ שהוא ציפה לו
זה עדיין לא נגמר. הליכוד הוא המפלגה הגדולה ביותר בהפרש גדול. כל תזוזה קלה בקולות יכולה לזכות אותו, את בעלי בריתו ואת בנט המסויג במספר כולל של 61 מנדטים; הוא לא היה כל כך רחוק מלהשיג רוב. הוא ממשיך להילחם.
המדינה לא פנתה נגדו. היא פולגה על ידו, נמשכה ונרתעה בו בזמן מעקשנותו, מכושר העמידה שלו, מהיותו חדור מטרה.
הליכוד עומד איתן מאחוריו. שלא כמו יריבתו הוותיקה מפלגת העבודה, חברי הליכוד לא נוטשים את מנהיגם. מנחם בגין נחל שמונה הפסדים לפני שניצח לבסוף בבחירות. חברי הכנסת של הליכוד דבקים בנתניהו מתוך "שילוב של הערצה ופחד", במילותיה של השרה לשעבר מהליכוד לימור לבנת, בידיעה שסיכויי ההתקדמות שלהם קשורים באופן ישיר לחנפנותם.
עכשיו הוא מחפש עריקים ממחנה המתנגדים לו. הוא מנסה לבייש את בנט לכדי איחוד כוחות איתו במקום חבירה לשמאל. מחזר אחרי סער בו בזמן שסביבתו משלחת בו. שליחיו מנסים לחזר אחר ממליך המלכים הבלתי סביר והאירוני ביותר בתולדות ישראל – מנסור עבאס מרע"ם, האיש שנתניהו קרא לו אנטי-ציוני ואמר באופן חד משמעי כי מפלגתו לא תמלא שום תפקיד בקואליציה שלו, לא כחברה רשמית ולא כתומכת מבחוץ.
הבחירות אמרו את דברן. אבל התככים הפוליטיים רק מתחילים. ואיש מיריביו של נתניהו אינו משתווה לו בניסיונו ובערמומיותו.
אולי הוא עוד ישכנע את סער או את בנט שהפעם הוא באמת מתכוון לזה כשהוא מבטיח למסור את השלטון בתוך שנה, או שנתיים, או שנתיים וחצי.
אולי עבאס – שחקן לא מוכר מספיק אבל בעל אומץ וחשיבה עצמאית, שהציב את עצמו בסכנה פוליטית ואישית כאשר התפצל מהרשימה המשותפת והתמודד בנפרד – יגיע למסקנה שנתניהו, ולא יאיר לפיד, יספק את המשאבים למלחמה בפשיעה הרצחנית בחברה הערבית, להקלת הגבלות הבנייה ולשיפור מצבם הסוציו-אקונומי של מצביעיו.
שוב, עתידה הפוליטי של ישראל מונח על חוד הסכין.
בשונה משלושת הסבבים הקודמים, לנתניהו הייתה סיבה להאמין שהפעם, מלחמתו בקורונה תכריע את הכף לטובתו. ציבור הבוחרים חשב אחרת.
למפלגות המתנגדות לנתניהו יש די והותר מנדטים כדי לסלק את ראש הממשלה – אבל הן יצטרכו להניח בצד שאיפות אישיות ומחלוקות אידיאולוגיות כדי לעשות זאת. והן יצטרכו להסכים, ולפעול יחד על פי האמונה, שמוטב לישראל בלי נתניהו, שהוא מסב למדינה יותר נזק מאשר תועלת.
ב-23 במרץ, ציבור הבוחרים הישראלי שלל מנתניהו ניצחון מוחלט. אבל רק יריביו הנבחרים יכולים לגזור עליו תבוסה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו