"הא-הא! תפסנו אתכם!"
לא. לא תפסתם כלום.

"אתה מתהפך כמו סטייק" צרחה מירי רגב על ברקוביץ,קבל עם ועדה בתוכנית אצל אופירה וברקו. מעניין מי עכשיו מתהפך כמו סטייק?תוך כמה ימים כל הליכוד שונאי הערבים, הפלא ופלא התהפכו וכולם עכשיו בעד הערבים ובעד ממשלה איתם. הסטייקים התהפכו מהר מאוד הייתי אומרת @regev_miri איך שגלגל מסתובב לו.

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— zahavab (@zahavabitton) April 1, 2021

במחנה השינוי החדש צוהלים עכשיו משמחה: נתניהו מוכן להישען על רע"מ להקמת קואליציה! כל השופרות הביביסטים שפסלו את המשותפת לפני שנה ושנתיים (ומאז ומתמיד פסלו את הח"כים הערבים) – החלו לשבח את מנסור עבאס ורע"ם! תפסנו אותם בשקר! הוכחנו שהם צבועים!

זאת נאיביות. לא תפסתם אותם בכלום. רק מי שלפחות מתיימר להגינות, אפשר לתפוס בשקר. אי אפשר "לתפוס" ניהיליסט בחוסר-עקביות, לא תגרמו לו להתנצל ולחזור בו מעמדתו. הוא יתעלם, אפילו יצחק לכם ישר בפנים ויקרא לכם "פראיירים".

רק מי שלפחות מתיימר להגינות, אפשר לתפוס בשקר. אי אפשר "לתפוס" ניהיליסט בחוסר-עקביות, לא תגרמו לו להתנצל ולחזור בו מעמדתו. הוא יתעלם, אפילו יצחק לכם ישר בפנים ויקרא לכם "פראיירים"

ביל מאהר הוא קומיקאי ופרשן פוליטי אמריקאי, המנחה תוכנית שבועית בשם Real Time With Bill Maher. הוא אמנם לא איש שמאל אידיאולוגי כפי שהיה ב-2008 (הוא מיליונר, והשקפותיו גלשו להן ימינה באלגנטיות עם השנים), אבל הוא מבין באופן עמוק אמיתות בסיסיות על כוח פוליטי ותודעת ניצחון.

לפני כחצי שנה הסביר במונולוג הסיום: הרפובליקאים ובמיוחד תומכי טראמפ משחקים רק לפי כלל אחד – המנצח קובע את הכללים. כשאובמה היה הנשיא והתפנו מקומות בבית המשפט העליון? מנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס מיטש מקונל מצא תירוצים לעכב את תהליך המינוי, כי הוא היה מאפשר לדמוקרטים להכניס שופטים ליברלים. בכל פעם שהתפנה מקום בזמן כהונת טראמפ? אין בעיה.

תומכי הדמוקרטים זעקו: "איך הם ישנים בלילה! הם אמרו דבר אחד כשזה היה אובמה ועכשיו הם עושים ההפך"? מאהר גיחך: "איך הם ישנים? כמו תינוק. כי אין להם מצפון".

אי אפשר לתפוס אותם בחוסר עקביות, כי לא אכפת להם. הדבר היחיד שקובע מבחינתם זה כוח.

בהקשר האמריקאי זו סוגיה אקוטית במיוחד. זאת בגלל החוקים השוללים את זכות ההצבעה מאזרחים רבים (חקיקה שפוגעת בעיקר בשחורים), עקב שרטוט אזורי ההצבעה, והמעורבות של בית המשפט העליון הפדרלי ובתי המשפט המדינתיים, שמאפשרים לימין לנצח כשאין לו רוב. למיטיבי לכת, גם הסרטון הזה מומלץ:

"כוח מוליד כוח. כוח זה מעגל שמנציח את עצמו. כוח זה כמו ארנבונים – אם כבר יש לכם, הרבה יותר קל להשיג עוד הרבה ארנבונים".

בשיחות עם ימנים מהסוג ההוא (כבר שנים רבות, לפני פרוץ עידן הפופוליזם החדש) – בכל שיחה על מוסר ומצפון במלחמה, למשל, או מכירת נשק למשטרים מפוקפקים ורצחניים, או בענייני המשפט הבינלאומי וכדומה, אני שומע את המשפט: "הכל אינטרסים". כלומר "עזוב, כל העקרונות האלה הם חלומות באספמיה, אין מוסר בפוליטיקה וכל צד פועל רק לטובתו". כוונתם היא למעשה "הכל ניהיליסטי". ביבי נוכל? מעולה, העיקר שהוא הנוכל שלנו. טראמפ רמאי סדרתי? מצויין, הוא בצד "שלנו" ומרמה לטובתנו (כלומר לטובת ישראל).

בהכללה, הגרעין האידיאולוגי של הפופוליזם החדש מאמין בגלוי בנוכלות, לכאורה, ב"אדם לאדם זאב", ב"המטרה מקדשת את כל האמצעים ועוד כמה אמצעים שהמצאנו לפני דקה". פעם הסיעה הגדולה בכנסת קובעת, פעם גודל הגוש, פעם הכי חשוב 61, פעם זה לא דחוף. פעם הערבים נחשבים ופעם הם לא.

בהכללה, הגרעין האידיאולוגי של הפופוליזם החדש מאמין בגלוי בנוכלות, לכאורה. פעם הסיעה הגדולה בכנסת קובעת, פעם גודל הגוש. פעם הכי חשוב 61, פעם לא. פעם הערבים נחשבים ופעם הם לא

לאורך חודשי המחאה בבלפור ובצמתים, האגף הפופוליסטי בפוליטיקה הישראלית הפיץ עוד ועוד שקרים, "נקודות שיח" (Talking points) כמו "מפיצי מחלות", "המפגינים תקפו שוטרים", "המפגינים קראו לרצח ראש הממשלה ואונס אשתו", בלי שום התנצלות כשהטענות הוכחו שוב ושוב כשקר. הם פשוט ממשיכים הלאה, וחוזרים לשקר שלא הצליח אחרי שבוע, או חצי שנה. הכל הולך.

מול הדיון על אונס, למשל, הם שולפים את הדחליל של תלונות שווא. הפעם היחידה שהם מתעניינים באונס ובקורבן – היא כשהתוקף או החשוד בתקיפה הוא בן למיעוט שהם שונאים. או אז הם מנופפים בדחליל של "האונס הלאומני", וממחזרים את השקר "השמאל והפמיניסטיות מתעלמים מאונס על ידי ערבים/סלבריטאים משמאל". לא משנה מה קורה בפועל.

אחד הראשונים להתמחות בנושא היה שמעון ריקלין, שרוב פועלו הוא להטות את הדיון לסוגיה שכביכול מביכה את ה"שמאל" ולצרוח "צבועים! צבועים!". בציוץ הזה, למשל, המתוזמן ללפני פחות משנה, ריקלין הביע זעזוע מעצם קיומה של הרשימה המשותפת בכנסת, יהיו דעותיהם של חבריה אשר יהיו. כל הרשימה המשותפת, מבחינתו, "תומכת במחבלים וברצח חיילי צה"ל", ו"התקשורת מריעה להם".

התקשר אלי החבר מהניו דלהי טיימס.
ושאל בסנסקריט רצוצה.
מה קורה לכם שם בישראל שאתם תולים תמונה עם הכיתוב מוות ליהודים וקוראים לזה אמנות?
התחלתי לענות ואז הוא אמר:
עזוב.
מקום שרשימה שלמה בכנסת שלכם תומכת במחבלים וברצח חיילי צהל והתקשורת שלכם מריעה להם אין לי ציפיות.
וניתק את השיחה

— שמעון ריקלין (@Riklin10) August 10, 2020

והנה כעת, הפלא ופלא, פתאום אפשר ורצוי מבחינת ריקלין, אחד מאותה "תקשורת", לתת בהם סימנים. לא סתם סימנים, ההבדל תהומי! ליתר דיוק, "אם אתה ואתם לא מבינים את ההבדל בין המשותפת ומה שהיא מקדמת" לבין "עבאס ומה שהוא מקדם", יש לכם בעיה בקריאת המציאות. או במילותיו: "כנראה שהלא הבנתם כלום".

אפשר היה אולי להריע למי שגילה פתאום שלא כל הערבים זהים זה לזה, כפי שטען רק לפני שנה, כשנתניהו לא היה תלוי במנדטים של אחד מהם. אבל סביר להניח שהיכולת הנרכשת להבחין בדקויות מהסוג הזה תאבד ללא שוב אם מנסור עבאס יפסיק משום מה להיות רלוונטי לחילוץ נתניהו ממשפטו, או לחילופין, יבחר לתת את המנדטים שלו לגוש השינוי.

אם אתה ואתם לא מבינים את ההבדל בין המשותפת ומה שהיא מקדמת לעבאס ומה שהוא מקדם כנראה שלא הבנתם כלום

— שמעון ריקלין (@Riklin10) March 29, 2021

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.