מה בעצם קורה בימים האחרונים? מה גורם לגרעין הקשה שסביב ראש הממשלה לתקוף בכזה זעם חסר שליטה את בכירי "תקווה חדשה" בראשות גדעון סער?
גדעון סער ומפלגתו, כתופעה, מוציא את הביביסטים מהכלים. ויש לכך סיבות שהן לא כל כך אידיאולוגיות-נטו במובן של השקפה מדינית, כלכלית-חברתית ואזרחית. על פניו סער איש ארץ ישראל השלמה, ובעבר תמך בגלוי בערעור הסטטוס קוו האזרחי לכיוון קלריקלי יותר, כלומר עוד כפייה דתית. ההתנגשות בינו לבין הגרעין של תומכי ראש הממשלה הזמני-נצחי הוא עניין של תרבות פוליטית, במקום שבו האישי פוגש את הפוליטי.
גדעון סער ומפלגתו, כתופעה, מוציא את הביביסטים מהכלים. ויש לכך סיבות שהן לא כל כך אידיאולוגיות נטו במובן של השקפה מדינית, כלכלית-חברתית ואזרחית
סער עצמו יהודי מסורתי (ונראה שאשתו דתית יותר). עם זאת, אין לו שום תסביכים בדיאלוג עם חילונים ושמאלנים; הוא ומשפחתו גרים בתל אביב (כמו לא מעט דתיים). הילדים שלו ושל גאולה לא גדלו בבועה ימנית-דתית סגורה. מההתפתחויות האחרונות נראה שסער גם מרגיש בנוח עם האזרחים הערבים – בניגוד לנתניהו, שצריך אקרובטיקה מביכה כדי לדבר איתם. האקרובטיקה שמפגינים אנשיו בדיאלוג עם הרשימה המשותפת ורע"ם – זה כבר הומור סלפסטיק.
אידיאולוגית (כאיש השמאל הסוציאליסטי) בואו נאמר בעדינות שלא רוויתי נחת מסער; אבל הממשק שלו עם השמאל בישראל ועם הנהגת הציבור הערבי מעניין ומעורר אופטימיות זהירה.
המגמה הזאת מצטרפת לח"כים החדשים של ישראל ביתנו, שבניגוד לעבר הלא-רחוק פיתחו דיאלוג מעניין עם האגף השמאלי בפוליטיקה. המכנה המשותף העיקרי הוא בענייני דת ומדינה; אבל גם בכלכלה נוצרה קרקע משותפת לדיון, על רקע הצורך הדחוף לשקם את תשתיות הבריאות, החינוך, התחבורה והרווחה; היינו, השירותים שדולדלו והורעבו תחת שלטון האימים הניאו-ליברלי, ואז פשוט קרסו בתחילת משבר הקורונה (העצמאות היחסית של קופות החולים הצילה אותן – ואותנו).
וישנו גם משה יעלון, שלא הצליח לגבש סביבו מפלגה בת-קיום עצמאי (לדעתי, עקב קוצר הזמן והחובבנות של המעורבים) אבל עדיין מכובד מאוד על הציבור ועל חוגים מכל הקשת הפוליטית. הוא מצליח גם להיות ימני, רמטכ"ל לשעבר, וגם להתייחס לספר "ממלאי הפקודות", כלומר להזהיר מפני סכנת הפשיזם בישראל – בלשונו הלקונית והמאופקת.
בקיצור, נתניהו והגרעין הביביסטי מאבדים את העשתונות מול מנהיגות ימנית חדשה, שזנחה את העוינות כלפי השמאל, שלא שותפה לטינה ההיסטורית החולנית של משפחת מיליקובסקי-נתניהו.
בקיצור, נתניהו והגרעין הביביסטי מאבדים את העשתונות מול מנהיגות ימנית חדשה, שזנחה את העוינות כלפי השמאל, שלא שותפה לטינה ההיסטורית החולנית של משפחת מיליקובסקי-נתניהו
המנהיגות הזאת יכולה להסכים או לא להסכים עם השמאל, אבל הוא לא דמון מטיל אימה עבורם.
המנהיגות הזו מתייחסת לחילוקי הדעות איתם בלי מטענים רגשיים – וזה כשלעצמו מוציא אצל מחנה "רק ביבי" את כל השדים.
ואיך אפשר בלי הבת של גדעון סער?
https://twitter.com/ronitlev12/status/1384176957739311121?s=21
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו