אתמול (שלישי) בשעה 14:18, אחרי שהסתגר שעה וחצי עם נציגי שירות הביטחון הכללי שהציגו לו חומר ביטחוני חשאי, מסר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט משה סובל, את החלטתו הסופית. העותר, ליית' אבו-זיאד, ישב מולו בראש מורכן. מסיכת הקורונה הסתירה את פניו, אבל כתפיו המכווצות הסגירו את המתח הרב בו הוא היה נתון.
אבו-זיאד רוצה לעזוב את עירו, אל-עזרייה שליד רמאללה. הוא מעוניין להשאיר מאחוריו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת המזרח התיכון כולו, ולהגר ללונדון כדי להתחיל שם חיים חדשים. מובטחת לו מראש משרה נחשקת, במזכירות הבינלאומית של אמנסטי אינטרנשיונל בלונדון, בתחום שאינו קשור כלל לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אבו-זיאד מוכן לחתום על כל התחייבות סבירה שישראל תציב בפניו, מוכן לקבל על עצמו כל מגבלה הגיונית, ובלבד שיניחו לו כבר לעזוב לאנגליה. אבל מזה שנה וחצי המדינה אוסרת עליו לעזוב את האזור, בטענה האבסורדית שהוא מהווה "סכנה ביטחונית לשלום האזור", למרות שהוא מעולם לא הואשם בדבר ואפילו לא זומן לחקירה. וכך, אין לו בעצם מושג במה מאשימים אותו, ולכן הוא גם לא יכול להתגונן.
מחוץ לאולם של השופט סובל, במבואה הצמודה לאולם הסמוך שבו התנהל ממש באותה שעה משפט מתוקשר בהרבה, זה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, התגודדו עשרות נציגים של האיחוד האירופי ונציגי שגרירויות זרות, שהגיעו לירושלים במיוחד לצפות דווקא במשפטו של אבו-זיאד. לאכזבתם הם לא הורשו להיכנס לאולם המשפט, בגלל מגבלות התו הסגול.
על אחד הכיסאות בין שני האולמות היה מקופל עיתון "הארץ" מאותו בוקר. העמוד הראשון נחלק בצורה סמלית בין שני האירועים המשפטיים בירושלים, שרק קיר הפריד ביניהם.
הכותרת הראשית והצילום שלידה הוקדשו לעדותו של עד המדינה אילן ישועה במשפט ראש הממשלה. ומתחת, על פני כרבע עמוד, הופיעה מודעת סולידריות בתשלום מטעם כל ארגוני זכויות האדם הפועלים בישראל. תחת הכותרת "Let Laith Go" נכתב:
היום ייערך דיון בעתירה השנייה של עמיתנו מאמנסטי אינטרנשיונל, ליית' אבו-זיאד. כבר קרוב לשנה וחצי, מאז אוקטובר 2019, שישראל אוסרת עליו לצאת מהגדה המערבית. הגבלות דרקוניות על תנועתם של מיליוני פלסטינים הן ממאפייניו המרכזיים של המשטר הישראלי. כחלק מהן, שוללת ישראל מפלסטינים את זכותם לנסוע לחו"ל, בעוד שבנוגע לאזרחיה היא רואה בכך זכות יסוד – אשר אך לאחרונה אושררה גם בבג"ץ.
האיסור על ליית' לצאת מהגדה מדגים כיצד ישראל רודפת ומענישה פעילי זכויות אדם במטרה להשתיק ביקורת על המשטר ועל המדיניות שהוא מיישם. אלא שצעדים אלה דווקא חושפים את אופי המשטר ואת תכלית פעולותיו. אנחנו עומדים בסולידריות עם עמיתנו באמנסטי אינטרנשיונל ומבהירים פעם נוספת לממשלה: התנכלויות מעין זו לא ירפו את ידנו.
רגע לפני שסגר את דלתות הדיון והסתגר עם נציגי כוחות הביטחון, איפשר השופט סובל לאבו-זיאד לשאת הצהרה בבית המשפט. אבו-זיאד נעמד ובקול רועד דיקלם משפטים ששינן בעל פה:
"אני יודע שכוחות הביטחון טוענים שאני מהווה סכנה ביטחונית", הוא פתח (בפרוטוקול המשפט יירשם שהוא הצהיר "אני יודע שאני מהווה סכנה ביטחונית", אולי רק בגלל חוסר תשומת לב), "אך אני עומד לפניך כדי לומר שאני לא מהווה איום. אני אדם שמאמין שכל בני האדם נולדו שווים.
"הקדשתי את עצמי כדי לקדם זכויות של פלסטינים וישראלים בצורה שווה. אמשיך לעשות כך תמיד. מעל 500 ימים יש כנגדי צו איסור יציאה שמנע ממני לראות את אמי בימיה האחרונים וכעת גם מונע ממני לעבוד באמנסטי בלונדון בקידום זכויות האדם ברחבי העולם. אני מקווה שבית המשפט יחזיר לי את החופש שנלקח ממני".
אחרי ששמע בדלתיים סגורות את עמדת אנשי הביטחון, השופט סובל הקריא את החלטתו: "לאחר שעיינתי בדו"ח הסודי העדכני, מיום 6 באפריל 2021 ושמעתי את דברי נציגי השב"כ"… נערכה "שקילה לגופה בהתאם לנהלים"… "התקבל מידע נוסף בעניינו של העותר.
"מידע זה התקבל והוצלב ממספר מקורות (שאינם רק עדויות). מידע זה מצביע על פעילות של העותר במסגרת נבד, שבהתאם להכרזה מיום 7 בינואר 2021 הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת, ולדעת גורמי הביטחון פעילותו מעמידה בסכנה ממשית את ביטחון המדינה והאזור".
העתירה נדחתה. איסור התנועה נשאר על כנו. אבו-זיאד, רווק צעיר ורך דיבור בן 29, שעל פי השב"כ מהווה סכנה לביטחון המדינה והאזור, לא יורשה להתרחק מהמדינה או לעזוב את האזור.
הקמפיין של אמנסטי
פגשתי את אבו-זיאד בפעם הראשונה במשרדי אמנסטי ברמאללה באמצע נובמבר 2019. זה היה כחודשיים אחרי שהתברר לו שהוא לא יכול יותר להיכנס לישראל (אחרי שנים שבהן עשה זאת על בסיס קבוע) וחודש אחרי שגילה לתדהמתו שהוא גם לא יכול לעזוב לירדן, ולמעשה נכלא בשטחים.
אמו של ליית', זוביידה, שאובחנה כחולת סרטן, אושפזה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. כשאבו-זיאד התראיין אז לזמן ישראל, הוא קיווה שהראיון יעזור לו להסיר את מגבלות התנועה השרירותיות, כדי שיוכל לסעוד את אמו במיטת חוליה.
בינתיים חלפו חודשים רבים, אמו של אבו-זיאד הלכה לעולמה, וההגבלות נותרו על כנן, כשבינתיים נוסף להם נימוק גלוי אחד בלבד: "העותר פעיל החזית העממית ונבד ועל כן קיים חשש כי יציאתו תנוצל לטובת קידום פעילות ביטחונית".
בנובמבר 2019 תיאר לי אבו-זיאד איך הוא חווה את השתלשלות האירועים שהפכה אותו לסיכון בטחוני. הוא למד באוניברסיטת אל-קודס והשלים תואר שני בזכויות אדם בלונדון סקול אוף אקונומיקס ב-2015. אז גם התחיל לעבוד במשרדי אמנסטי בלונדון וכשחזר לבית הוריו באל-עזרייה החל לעבוד כקמפיינר במשרדי אמנסטי ברמאללה.
בינואר 2019 פרסמה אמנסטי דוח נגד אתרי התיירות בוקינג, טריפאדוויזור, אקספדיה ואירביאנבי, בטענה שהם מפרסמים דירות להשכרה בהתנחלויות ומקדמות פעילויות נופש באזור שנוי במחלוקת וכך "מרוויחים כסף מפשעי מלחמה".
כקמפיינר של אמנסטי ברמאללה ובעל אנגלית רהוטה, אבו-זיאד היה זה שהציג את הדוח לכלי התקשורת הבינלאומיים שהתעניינו בו. בתגובה על פרסום הדוח ההוא, מי שהיה אז השר לביטחון פנים ולנושאים אסטרטגיים, גלעד ארדן, הנחה את המשרד לנושאים אסטרטגיים לבחון את האפשרות למנוע כניסה ושהייה של אנשי אמנסטי בישראל.
מי שהיה אז שר התיירות, יריב לוין, אמר: "שום כוח בעולם לא ישנה את האמת ההיסטורית הפשוטה – ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אנו נאבק בהחלטה האנטישמית הבזויה הזו, ולא ניתן לאיש להחרים את ישראל או חלקים ממנה".
ההנחה הסבירה אז הייתה שהאיסורים הוטלו על אבו-זיאד כנקמה או כעונש על חלקו בקמפיין ההוא של אמנסטי. "אני עשיתי את רוב הראיונות בקמפיין נגד חברות הבוקינג", הוא אמר לי, "אפשר להגיד שהייתי הפנים של הקמפיין הזה. אני חושב שהמתקפה עלי היא חלק מהמתקפה על כל ארגוני זכויות האדם. אני חושב שזה קשור לעובדה שהממשלה הנוכחית בישראל לא מוכנה לשמוע שום ביקורת שנוגעת להתנחלויות בשטחים. נקודה".
"אני חושב שהמתקפה עלי היא חלק מהמתקפה על כל ארגוני זכויות האדם. אני חושב שזה קשור לעובדה שהממשלה הנוכחית בישראל לא מוכנה לשמוע שום ביקורת שנוגעת להתנחלויות בשטחים. נקודה"
מאחר שאבו-זיאד לא זומן אז אפילו פעם אחת לחקירה – וגם לא זומן לחקירה בכל הזמן הרב שחלף מאז – הטענות שלו נשמעו הגיוניות. אבל כשפניתי לשב"כ לבקש תגובה, נמסר לי אז: "בבסיס סירוב היציאה לירדן של מר אבו-זיאד עומדים טעמים ביטחוניים משמעותיים. בניגוד לנטען בפנייה, אין כל קשר בין עבודתו בארגון אמנסטי ובין סירוב היציאה. כל ניסיון לטעון אחרת הינו משולל כל יסוד עובדתי".
הרצח של רנה שנרב
בהנחה – שיהיו מי שיחלקו עליה – שלא יכול להיות שסגן נשיא בית המשפט המחוזי, אנשי הפרקליטות וגורמי הביטחון יקשרו קשר לנקום בשליחות ממשלת ישראל בארגון זכויות אדם בינלאומי; ומאחר שכל הטענות הביטחוניות נגד אבו-זיאד נטענות תמיד בדלתיים סגורות, ומגובות בדוחות סודיים, בלי שהנאשם ועורכי דינו אפילו יודעים מה הן – נותר רק להתחקות אחרי מעט הרמזים שמפוזרים בסיפור הזה, ולנסות לפענח אותו. בזהירות המתבקשת, כמובן, ותוך אזהרה מראש: מדובר בספקולציה.
שני הרמזים המרכזיים הם הטענה שאבו-זיאד פעיל בחזית העממית והטענה שהוא פעיל בארגון מסתורי בשם נבד, ארגון שעל פי דברי השופט סובל הוכרז ב-7 בינואר 2021 כהתאחדות בלתי מותרת. האיסורים על אבו-זיאד הוטלו, כזכור, יותר משנה קודם לכן, כך שלא לגמרי ברור איך הארגון הזה קשור, אבל על כך בהמשך.
אחרי שובו לאל-עזרייה מלונדון, לפני שהתקבל לעבוד באמנסטי, עבד אבו-זיאד כקמפיינר בינלאומי של ארגון פלסטיני בשם "אדמיר" (Addameer) שמטפל באסירים פלסטינים הכלואים בישראל ובבני משפחותיהם.
ב-23 באוגוסט 2019 נרצחה הנערה רנה שנרב בת ה-17 בפיצוץ מטען חבלה שהוטמן ליד מעיין דני שסמוך לדולב. אביה ואחיה שהיו איתה נפצעו קשה. חוקרי השב"כ עצרו את סאמר ערביד, ואחרי חקירה קשוחה שבסופה ערביד אושפז במצב אנוש, הוא הודה שפיקד על החוליה שהטמינה את מטען החבלה וגם הוביל את חוקרי השב"כ למצבור של אמצעי לחימה של החזית העממית.
הפיגוע וחקירתו של ערביד הובילו לגל מעצרים של פעילי החזית העממית וביניהן חברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר, שכלואה עד היום. מאחר שסאמר ערביד עבד כרואה חשבון באירגון "אדמיר", השב"כ פשט גם על משרדי הארגון והחרים את מחשביו.
באותו חודש גילה אבו-זיאד שנשללה ממנו הזכות להיכנס לישראל וכעבור זמן מה התברר לו שהוא גם לא יוכל יותר לצאת לירדן. האם שמו עלה אז על הרדאר הביטחוני, כי הוא מן הסתם הופיע ברישומי הארגון שבו עבד כשנתיים קודם לכן? זו בהחלט אפשרות. אין מי שיאשר או יכחיש אותה.
"זה יכול להיות", אמר לי אבו-זיאד, כשהמתין מאחורי הדלתיים הסגורות שיסתיים הדיון הסודי בעניינו, "אבל עבדתי באדמיר בסך הכל שנה וכמה חודשים. מתחילת 2016 ועד מאי 2017".
כשעבדת שם, הכרת את סאמר ערביד שרצח את רנה שנרב?
"מעולם לא פגשתי אותו. שמעתי על המקרה, כמובן. אבל לא הכרתי אותו אז. כל מה שקרה, קרה הרבה אחרי שכבר לא הייתי שם".
מה עשית באדמיר?
"פעילות בינלאומית. ייצוג של הארגון מול האו"ם. יחסי ציבור".
עבודה דומה לזו שעשית מאוחר יותר באמנסטי.
"כן. מבחינתי כל הסיפור הזה בכלל לא רלוונטי. עזבתי את אדמיר מזמן".
מעולם לא נחקרת על קשר כלשהו לאדמיר או לחזית העממית?
"מעולם לא. גם כששמעתי לראשונה על הצו שאוסר עלי לעזוב, לא הזכירו את זה. מבחינתי התקופה באדמיר הייתה עבודה. כשאתה מגיש מועמדות למקום עבודה, אתה לא ממש מתעניין בכל הפוליטיקה שמלווה אותו. רק הגעתי בחזרה מהלימודים בלונדון, הגשתי מועמדות והתקבלתי.
"אתה מתחיל לעבוד בארגון, וכשאתה לא מרוצה מהעבודה שלך בארגון אתה ממשיך הלאה ומחפש מקום חדש. הרגשתי שעבודה בארגון בינלאומי גדול תהיה הרבה יותר טובה מבחינתי. הם עסקו רק בנושא של אסירים. אמנסטי נראה לי מקום עבודה הרבה יותר טוב. עם הרבה יותר הזדמנויות. יש לנו משרדים במקומות שונים, כמעט בכל מקום בעולם".
והארגון הזה, נבד, שעלה עכשיו בהקשר שלך?
"זה עניין מגוחך ממש. זה ארגון סטודנטים באוניברסיטת ביר זית שבכלל לא למדתי בה. הקשר היחיד שאני יכול לחשוב עליו לארגון הזה הוא שכשנעצרתי על ידי הרשות הפלסטינית ב-2018 זה היה כשסיקרתי הפגנה של נבד. אמנם נעצרתי שם, אבל הייתי במקום עם קולגות שלי מאמנסטי כדי לעקוב אחרי האירוע, לא השתתפתי בו כמפגין.
"אנשי הביטחון של הרשות ראו שאני מצלם את ההפגנה ועצרו אותי מיד, חמש דקות אחרי שההפגנה התחילה. זו הייתה כל המעורבות שלי. צילמתי התנגשויות בין המפגינים של נבד לאנשי כוחות הביטחון הפלסטינים. זה הכול. אני לא בטוח שזה מספיק לבסס קשר ביני לבינם. חוץ מזה – אני לא יכול לחשוב על שום דבר נוסף".
"אם תרצו" נכנסים לתמונה
כל זה נשמע מעט ספקולטיבי ותלוש. האם רק בגלל אישומים כה מעורפלים, שמעולם לא נחקרו, יוגדר אדם כ"סכנה ביטחונית לשלום האזור" וישללו ממנו חופש התנועה והזכות להתפרנס כרצונו? התמונה מתבהרת מעט אם חוזרים לאוקטובר 2019, לימים שבהם הוטלו על אבו-זיאד הגבלות התנועה, ונזכרים בקול קורא לשב"כ שפרסמה אז תנועת "אם תרצו".
התנועה, שהקימו רונן שובל וארז תדמור, מתמחה ברדיפת ארגוני זכויות אדם ופעילי שמאל, וזכורה לרע בעיקר בזכות הקמפיין הארסי נגד הקרן החדשה ו"השתולים בתרבות". אחרי רצח רנה שנרב פרסמו אנשי "אם תרצו" את ההודעה הבאה:
מה הקשר בין ארגונים שתולים למחבל שרצח את רנה שנרב הי"ד? סאמר ערביד, מפקד החוליה שרצחה את רנה ז"ל, ותכננה להוציא לפועל עוד פיגועים, הוא חבר בארגון הטרור החזית העממית וגם עבד בארגון 'זכויות האדם' אדמיר.
המחבל סאמר ערביד עבד כרואה חשבון בארגון אדמיר הפועל כחלק ממטריית התעמולה של ארגון הטרור החזית העממית.
בארגון אדמיר עוסקים בסיוע משפטי למחבלים.
נשמע מוכר? ברור שכן.
בישראל עובד ארגון אדמיר בשיתוף פעולה עם ארגון הקרן לישראל חדשה, עדאלה האנטי ציוני, וכשלפני מספר ימים פשטו כוחות הביטחון על משרדי אדמיר, מי מיהר לגנות את הפשיטה? "האגודה לזכויות האזרח". עוד ארגון מבית הקרן לישראל חדשה, כאמור ארגון פוליטי זר, שמאל קיצוני שמממן בישראל המדינה שמארחת אותו, ארגוני הגנה משפטית על מחבלים וארגוני תעמולה נגד חיילי צה"ל.
ככה מתחת לאפם של אזרחי המדינה מתנהלים קשרים מדאיגים בין ארגוני תעמולה הפועלים במימון זר לארגוני אויב בעלי קשרים לטרור. אנו קוראים לשב"כ לבחון את הקשר המדאיג בין ארגוני הקרן לישראל חדשה לבין ארגוני טרור.
ממש באותו זמן פורסמה באתר החדשות המסתורי "אינטלי טיימס" כתבה מקיפה, שנראה שהתבססה על מקורות ממש-ממש טובים בשב"כ, ובה נכתב:
"כיצד הצליח ערביד לפעול למרות שנחשב לאחד מבכירי החזית העממית בגזרת רמאללה ואף נעצר בעבר בעקבות מעורבותו בפעילות טרור צבאית שכללה גם הכנת מטענים ופיגועים?
כשערביד ופעילים מהחזית העממית נעצרו באוקטובר 2013 ובדצמבר 2015 על ידי השב"כ, היו אלה ארגון אמנסטי הבינלאומי ותנועות BDS שפרסמו קריאה דחופה במטרה ללחוץ על ישראל לשחררם ממעצרם המנהלתי הטענה הייתה כי מדובר ב'פעילי זכויות אדם'. במהלך 2016 הוא אכן השתחרר.
ערביד נחשב לאגוז קשה לפיצוח. הפעמים הרבות שבהן נעצר, נחקר והוחזק במעצר מנהלי והניסיון שצבר במסגרת עבודתו בארגון הסיוע המשפטי לאסירים הביטחוניים, איפשר לו לפתח עמידות גבוהה לשיטות החקירה של השב"כ…
בדיקה שערך הבלוג "אינטלי טיימס" מגלה כי בשנים האחרונות שימש ערביד כרואה החשבון של ארגון 'אדמיר' – ארגון המגדיר עצמו כ"אגודה לתמיכה באסירים וזכויות אדם". הארגון מעסיק כ-25 עובדים, מעניק שירותים משפטיים לאסירים ביטחוניים. שירותים אלו כוללים ייצוג משפטי שמתחיל בבתי המעצר וממשיך בסיוע לבני משפחותיהם.
הארגון נקשר גם לפעילויות הדרכה משפטיות שניתנות במסגרת תאי הסטודנטים של אוניברסיטת ביר זית… מטרת ההדרכה לספק לסטודנטים ידע משפטי במידה ויעצרו על ידי שירותי הביטחון הישראליים. הסטודנטים מקבלים כנראה גם הכנה מנטלית לגבי הצפוי להם במהלך חקירות השב"כ.
נסכם, אם כן, את מעט העובדות שאנחנו יודעים עד כה:
- השר ארדן הנחה את המשרד לנושאים אסטרטגים לפגוע בפעילות של ארגון אמנסטי.
- המשרד לנושאים אסטרטגיים מפעיל – כפי שנחשף בתחקיר של "העין השביעית" – זרוע תעמולה שרובה אינו גלוי לעין.
- גוף תקשורת שמפעיליו נמנעים מלהזדהות קושר בין רצח רנה שנרב לשני ארגונים פלסטינים שאינם מוכרים לרוב הישראלים – ארגון "אדמיר" ואגודת הסטודנטים נבד, של אוניברסיטת ביר זית. הארגון גם מאשים את אנשי אמנסטי באחריות לכך שרוצחה של רנה שנרב שוחרר ממעצר.
- אבו-זיאד, שעבר מאירגון "אדמיר" לאמנסטי, ונקלע פעם במקרה להפגנה של נבד, מגלה שהוא לא יכול יותר לעזוב את השטחים. למרות שהוא מוגדר סיכון בטחוני הוא מעולם לא נחקר. ולמרות שהוא מבקש לעזוב את המזרח התיכון, לא מאפשרים לו לעשות את זה, בניגוד מוחלט להיגיון הפשוט שלפיו עדיף להרחיק סיכונים בטחוניים מאשר להשאיר אותם בשטחים.
האם יכול להיות שבמסגרת החומר הסודי שאנשי השב"כ הציגו לשופט משה סובל הם תיארו לו תמונה דומה?
האם יכול להיות שבין השיקולים שהנחו את השופט סובל בהחלטתו הייתה המחשבה שעדיף לפגוע בזכויות היסוד של אבו-זיאד ובלבד שלא יאשימו אותו בעתיד שהוא נכנע לארגוני זכויות האדם כפי שקרה עם רוצחה של רנה שנרב?
אלה, כאמור, ספוקלציות בלבד. דיונים סודיים, מעצם הגדרתם, הם סודיים. לכן לא נדע מה באמת נאמר בהם.
אמנסטי: זו פעולת תגמול
בעקבות פסק הדין של השופט סובל נמסר מטעמה של אנייס קלמר, המזכ"לית הנכנסת של אמנסטי אינטרנשיונל העולמית:
"בפעם השנייה תוך פחות משנה הרשויות בישראל, לרבות מערכת המשפט שלה, הראו התעלמות מופגנת ויזומה כלפי החוק הבינלאומי בנוגע לזכויות האדם, בכך שאותתו על כוונתן להותיר על כנם את איסורי היציאה הבלתי חוקיים שהוטלו על חברנו ועמיתנו לעבודה, ליית' אבו-זיאד.
"ליית' חי תחת המגבלות השרירותיות הללו כבר יותר מ-500 יום והרשויות בישראל טרם סיפקו כל הסבר נאות, מעבר לטענה המצוצה מהאצבע שליית' מהווה 'סיכון ביטחוני', שמעולם לא פורטה.
"איסורי היציאה שהוטלו על ליית' מהווים פעולת תגמול על עבודתו כמגן זכויות אדם, פעולת תגמול שמנעה ממנו לבצע עבודה קריטית ברמה הבינלאומית ומנעה ממנו אף להגיע אל משרדי אמנסטי אינטרנשיונל בירושלים המזרחית. להחלטה להותיר את האיסורים על כנם יש השלכות מזעזעות לא רק עבור ליית', אלא גם עבור כל מי שפועלים נגד הפרות זכויות האדם שישראל מבצעת.
"המתקפה הזו על ליית' אבו זיאד ועל אמנסטי אינטרנשיונל היא חלק מקמפיין הולך ומסלים של הרשויות בישראל נגד תנועת זכויות האדם. במשך שנים המשטר הדכאני של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים העניש את מי שהעזו לקרוא תיגר על המדיניות האומללה שלה לפגיעה בזכויות האדם או למתוח ביקורת על הכיבוש עצמו. מגיני זכויות אדם פלסטינים ופעילים בתחום זכו לחוות את הקצה הבוטה של הענישה הזו.
"המקרה של ליית' גם מסמל את כישלונה של הקהילה הבינלאומית שלא הצליחה להשפיע באופן אפקטיבי ולקרוא תיגר על הפרות זכויות האדם שמבצעת ישראל. חוסר הפעולה של מדינות שלישיות הוביל לכך שישראל יכולה להוסיף להפר באופן שיטתי את זכויות האדם של הפלסטינים, כולל הסתערות על תנועת זכויות האדם – ולזכות לחסינות מעונש".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הודגש בכתבה שהאיש העוין הזה ששמו נקשר לפעולת רוצחים מוכן לכל התחייבות ולכל ערבות כדי לצאת ללונדון. אבל מהי אותה התחייבות הקשורה בערבות? הוא ישבע על הקוראן שלא יארגן פעולות טרור תחת הכסות של ארגון אנטי ישראלי לא אלים? כמה אפשר לעשות מהקוראים צחוק?
לישראל נכנסו בעשרות השנים 2 מליון רוסים נוצרים מאוקריינה חבר העמים וסיביר וגם כיום חוק השבות מאפשר כניסת צאצאי רוסים נוצרים לישראל………..נמצא כי מדינת ישראל בעצם נכבשה על ידי רוסיה ותושביה הורסים נוצרים יהיו בעוד עשור 4 מליון איש שאינם יהודים תוסיפו פלשמורה אתיופים נוצרים מסתננים והלכה המדינה
לתחושת הבטן שלי מהכתוב, נעשה כאן עוול נטו. ברור שלפעמים מתגלים פרטים כאלה ואחרים שהוסתרו או שהיה חייב להסתיר מטעמי בטחון וכו', אך במקרה הנדון, נראה שזה פאשלה של הממסד/ישראל, על גב איש ערכי ולוחם זכויות אדם ישר