במהלך שנות לימודיו בבית הספר בקייב שבאוקראינה, תהה סרגיי לוזניצה מה אירע בבאבי יאר. הוא לא היה מודע לעובדה שזה המקום שבו נרצחו 33,771 יהודים במסגרת טבח המוני שנמשך יומיים בלבד, ב-30-29 בספטמבר, 1941.
"למרות שגדלתי ליד באבי יאר וליד בית הקברות היהודי הישן – שהושמד לחלוטין – וכילד מעדתי על מצבות יהודיות פעמים רבות במסגרת השיטוטים שלי, ההורים שלי נמנעו מלענות לשאלות שלי בנושא", מספר לוזניצה.
בבגרותו, קרא לוזניצה את הספר באבי יאר מאת אנטולי קוזנצוב. הספר עב הכרס מ-1966 שבר את השתיקה שעטפה את השואה באוקראינה, שבה יחידות גרמניות ומשתפי פעולה מקומיים רצחו יהודים בסמוך לבתיהם. "אנשים באוקראינה ניסו להימנע מנושא השואה", אומר לוזניצה. "הייתה נוסחה רשמית – 'פשעים נגד אזרחים סובייטים' – וזה היה חקוק על האנדרטה שהקימו הרשויות הסובייטיות בבאבי יאר", אומר הבמאי בן ה-56.
בינואר הכריז מרכז באבי יאר להנצחת השואה על תוכניות להקים תריסר מבנים באתר של הגיא. בנוסף למוזיאון לזכר היהודים שנרצחו ב-1941, יוקם מבנה נוסף שינציח את 70 אלף הקורבנות שנרצחו בבאבי יאר במהלך 1945.
"למרות שגדלתי ליד באבי יאר וליד בית הקברות היהודי הישן – שהושמד לחלוטין – וכילד מעדתי על מצבות יהודיות פעמים רבות במסגרת השיטוטים שלי, ההורים שלי נמנעו מלענות לשאלות שלי בנושא", מספר לוזניצה
מאז 2019 חבר לוזניצה למוזיאון ליצירת מספר פרויקטים. למרות שהמגפה עיכבה הפקה של סרט באורך מלא על באבי יאר, לוזניצה, שפועל מגרמניה, עומד מאחורי 24 סרטים קצרים על באבי יאר, שיופצו בחודשים הקרובים.
"גם היום, 80 שנה אחרי הטרגדיה שהתרחשה בקייב, אין שום קונצנזוס, אין נרטיב היסטורי שמאפשר לחברה להתמודד, להבין ולשמר את זיכרון הטרגדיה הזאת", אומר לוזניצה, שמשתמש בעדויות ראייה בחלק מסרטיו.
בשניים מהסרטים הקצרים מתועד ניסיון של הרשויות הסובייטיות למחוק את זיכרון באבי יאר באמצעות מילוי הגיא בפסולת תעשייתית. עשור אחרי תחילת התהליך, המחיקה הובילה למפולת שהפילה "בוץ, מים וגופות על רחובות קייב", והרגה כ-1,500 איש בטרגדיית קורניבקה ב-13 במרץ 1961. מפולת הבוץ בקייב הוחרשה על ידי הרשויות, שלא פרסמו הודעה רשמית על האסון.
סדרת הסרטים הקצרים נקראת "באבי יאר. קונטקסט". הם נפתחים עם פלישתה של גרמניה לאוקראינה ב-1941 ומסתיימים במפולת הבוץ של 1961, שאותה מציג לוזניצה עם צילומים מרתקים שצולמו ממסוקים.
שיגעון הגדלות של רוסיה
בעבר עסק לוזניצה בסרטיו בשואה, בין היתר בסרט התיעודי מ-2016, "אוסטרלץ", על ביקורים של תיירים במחנות ההשמדה הנאציים. ב-2018 הוא זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן על הסרט דונבאס, שעוסק בעימות של אוקראינה עם הרפובליקה העממית של דונצק, הנתמכת על ידי רוסיה. ללוזניצה חשוב לדבר על שינוי פני השואה בזיכרון האוקראיני, ועל מה שהוא מגדיר "שיגעון הגדלות של רוסיה".
הוא אומר שהכוונה המרכזית שלו היא לגרום לצופים להתעמת ולחוות את אירועי ואווירת השואה. "אני רוצה לתת להם להרגיש כאילו היא או הוא היו שם בעצמם. אני מאמין שהקולנוע מסוגל ליצור ולעורר סוג כזה של תובנות. הייתי רוצה שהצופים יחוו סוג של אמפטיה, ושהיא אולי תוביל אותם להבנה של מה שאירע. אני ממשיך לעבוד עם הארכיונים וממשיך להיתקל באוצרות שמעולם לא נראו קודם, לפעמים גם לא על ידי היסטוריונים מומחים, שלא לדבר על הציבור.
בשניים מהסרטים הקצרים מתועד ניסיון של הרשויות למחוק את זיכרון באבי יאר על ידי מילוי הגיא בפסולת תעשייתית. עשור אחר כך, ב-1961, הובילה המחיקה למפולת של "בוץ, מים וגופות", שהרגה כ-1,500 איש
"אנחנו עובדים עכשיו עם הארכיונים ברוסיה, אוקראינה וגרמניה. היה לי מזל גדול לגלות את התיעוד של משפט קייב מ-1946, שהתרחש בברית המועצות לפני שמשפטי נירנברג נערכו בגרמניה. זה היה משפט חשוב מאוד, שהתמודד, בין היתר, עם סוגיית השואה בשטחים הסובייטים, והדגיש את ההקשר שבו התרחשו הרציחות ההמוניות. היום נדמה שמשפט קייב נשכח לגמרי, ומעט מאוד אנשים אפילו שמעו על אירוע כזה שהתרחש ממש אחרי המלחמה".
בסרטי באבי יאר שביימת, איזה מהם קיבל הכי הרבה תגובות?
"כל פרק מרשים בדרכו. המטרה שלי היא לשמר את העובדות ההיסטוריות, לחלץ אותן ממדפי הארכיונים ולהנגיש אותן לכל מי שרוצה ללמוד. למשל, הצלחתי לאסוף את כל הצילומים של העדות של דינה פרוניצ'בה במשפט קייב. האישה הזאת חזרה מהגיהינום. כל מילה שהיא אומרת, כל נימה בקול שלה – הן חשובות ויקרות מפז".
מה התפקיד של רוסיה בשימור הזיכרון של השואה ומלחמת העולם השנייה?
"התפקיד של רוסיה, בין אם של האימפריה, ברית המועצות או הפדרציה הרוסית, לא השתנה. היא עדיין מהווה איום על שכנותיה ועל כל המדינות שנמצאות באינטרסים האסטרטגיים שלה. הלקחים שלא נלמדו מההיסטוריה, והתחושה הכללית של עוינוּת, מאוד מסוכנת. במקום חרטה או הכרה בפשעים שבוצעו, רוסיה מציגה אגרסיביות, סובלת משיגעון גדלות פרנואידי ומעוררת עימותים אזוריים בכל מקום שהיא יכולה".
היה לי מזל גדול לגלות את התיעוד של משפט קייב, שהתרחש בברית המועצות לפני משפטי נירנברג. זה היה משפט חשוב מאוד, שהתמודד, בין היתר, עם סוגיית השואה בשטחים הסובייטים. היום נדמה שהמשפט נשכח לגמרי
איך אתה חושב שאוקראינה מתמודדת – או לא מתמודדת – עם העבר?
"כדי להבין את מה שקרה, צריך להכיר את ההיסטוריה של אוקראינה במחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. חשוב להכיר את ההיסטוריה של האזורים השונים, שב-1944 נזרקו יחד לתוך הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה. היו בין חצי מיליון למיליון אזרחים סובייטים, או ליתר דיוק, אזרחים לשעבר של האימפריה הרוסית, שנלחמו בשורות הוורמאכט, נגד הצבא האדום. חלקם חיו בשטח אוקראינה.
"יכול להיות שקשה להבין היום את המניעים שלהם, אבל רבים מהם קיוו שהגרמנים יצילו אותם מסטאלין, ישחררו אותם ויתמכו בהקמת המדינות הלאומיות שלהם: אוקראינים, רוסים, ליטאים וכולי. אני לא מדבר על קומץ בני אדם. אני מדבר על מאות אלפי אנשים שהאמינו בזה. אני לא מנסה להצדיק אותם, אבל אני מאמין שזה חיוני להבין את התהליכים ההיסטוריים האלה".
הסרטים שלך מכילים שימוש מהפנט בסרטי ארכיון. נניח שתקבל גישה לכל צילום מקור שתרצה, יש אירוע בהיסטוריה של ארצות הברית שהיית רוצה ליצור עליו סרט?
"פרויקט מנהטן. ההחלטה להשתמש בנשק גרעיני נגד יפן ב-1945. הפצצת הירושימה ונגסאקי ב-6 וב-9 בינואר 1945. מאז אותו רגע, העולם השתנה לנצח".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו