למה הדבר הראשון שאנשים שואלים כשהם שומעים על לידת תינוק חדש, הוא מה המשקל שלו?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי אמרה לי שאני חייבת לאכול כדי לגדול, אבל בשנים הראשונות פשוט סירבתי. ולא משנה אילו קסמים עשתה.

אז אמא המציאה סיפורים, עטתה תחפושות, הכינה פסטה בצורות חיות ושקדה על סידורי צלחת יצירתיים, שלא היו מביישים אף מאסטר שף. בשלב מסוים נשברתי, והתחלתי לאכול ולגדול, עד הגעתי לגיל ההתבגרות עם מותניים בצורה של שעון חול.

אמא שלי שמחה מאוד, וגם אני, אבל כשהתחלתי לדגמן קצת בתור נערה, קיבלתי תגובות אחרות לגמרי. נאמר לי שהתפקיד שלי להחמיא לבגד שאלבש ולא להפך, ושעליי לרדת במשקל – ובמיוחד באזור הירכיים שלי. "תיזהרי מותק, פחמימות וסוכרים מגיעים ישר לתחת", הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת.

תעשיית האופנה נתנה לי מזון למחשבה, אבל המזון הזה היה חסר ערך תזונתי, וחסר ערך באופן כללי. פגשתי נשים וגברים שהתגאו בכך שהעבירו ימים שלמים בלי להכניס כלום לגופם, וכפרס פינקו את עצמם בעוד מכנסי ג'ינס במידה אפס.

אבל גם הפעם הייתי עקשנית. בכל פעם שחזרתי מאודישנים, הייתי יורדת מהעקבים שלי, נועלת זוג נעליים נוח ורצה לבוטיק השוקולד הקרוב. שם כבר דמיינתי לעצמי שאני ג'ולייט בינוש מהסרט "שוקולד", בדיוק ברגע שהיא קונה הפתעות מתוקות ג'וני דפ האהוב.

האם האנשים והנשים בתעשיית האופנה לא זוכרים איך הם היו מתרגשים כשאימם הייתה מפנקת אותם עם משהו מתוק? האם הם לא מתגעגעים לטעם של עוגיות שוקולד צ'יפס, בראוניס, פנקייקים ותותים מצופים שוקולד?

זה לא שאני אומרת שצריך להתייחס לגוף שלנו כמו לפח זבל, אבל אני בהחלט דואגת לפנק את עצמי מדי פעם (מה שבפועל קורה מדי יום).

ולא שאני לא אוכלת בריא. למעשה, התזונה שלי מאוד בריאה ואני עושה ספורט כמעט כל יום. האימון היומי הוא החלק שאני הכי מחכה לו ביום, אבל זה רק בגלל שאני יודעת שהשגרה הזאת כוללת שוקולד לפני או אחרי האימון – או גם וגם.

בשנים האחרונות חל בתעשיית האופנה שיפור, אבל זו עדיין תעשייה שמעודדת מבני גוף שמסכנים את בריאותם הנפשית של הדוגמנים והדוגמניות – וגם את בריאותם של כל מי שצופה בהם ומעריץ אותם. דוגמניות פלאס סייז אמנם הופיעו על כמה שלטים ומסלולים, אך הן עדיין נתפסות כגימיק ולא כעניין שבשגרה.

אני אמשיך לאכול, ואולי גם לגדול, כי לנשים אמיתיות יש קימורים, והגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מהם.

סטודנטית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת "ישיבה" בניו יורק ושחקנית. בימים אלו עובדת על ספר שירה ראשון

תגובותיו ההיסטריות של בנימין נתניהו בנוגע לחקירת ההשפעה הקטארית על המעגל הקרוב אליו מעוררת חשד כי יש ממש במה שנחשף עד כה, וכי מדובר רק בקצה קצהו של קרחון.

קרוב לוודאי שאת הדחיפות הפתאומית – הן לשוב ללחימה בעזה, ובכך לחזק את החוליות הרופפות בקואליציה שלו, והן לפטר את ראש השב"כ ואת היועצת המשפטית לממשלה, שלא לומר לשאת את נאום ה"דיפ-סטייט" – יש לראות בעיקר בהקשר ל"קטארגייט".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

ביום שאחרי ה-7 באוקטובר 2023, הציבור הישראלי חיפש תשובות. האמון במנהיגים התרסק, והשאלות נותרו תלויות באוויר: איך קרסו מנגנוני ההגנה? מי אחראי? ובעיקר – האם מישהו יקום וייקח אחריות?
אבל הנאומים שציפינו לשמוע – לא נשמעו.

נתניהו – הכל חוץ מלקיחת אחריות

דמיינו לרגע את ראש הממשלה בנימין נתניהו עולה לשידור ואומר:

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

שלום לא. או ג. המועמדים להחליף את ראש שב"כ המודח רונן בר,

אני מקווה שתהיה אחד מסגניו של בר ולא מוצנח מבחוץ. אם אתה אחד הסגנים, עליך להיות מודע למה אתה נכנס. ראשית אני ממליץ בפניך לקרוא כמה פעמים את מכתבו של המודח על ידי הממשלה. כל מילה אמת וכל מילה מתארת במדויק את המצב בו תהיה אחרי שתכנס לתפקיד.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.