באיראן מיהרו אתמול (שבת) לדווח בהרחבה על ביקורו של ראש ממשלת קוריאה הדרומית צ'ונג סאי-קיון בטהרן, במטרה להגיע להסכמה על הפשרת נכסים וחשבונות איראניים שהוקפאו במסגרת הסנקציות האמריקאיות על שלטון האייתוללות, ולאפשר מכירת נפט מאיראן לסיאול.

קוריאה הדרומית, מדינת חסות של ארצות הברית לנוכח האיום הגרעיני של קוריאה הצפונית, שוברת שורות? אז זהו, שלא.

כבר לפני חודש, עם פרסום המגעים הראשונים בין הצדדים, היה ברור שיש לכך אור ירוק אמריקאי מאחורי הקלעים. סבב השיחות האחרון בווינה בין איראן והמעצמות על החזרה להסכם הגרעין, שיתחדש ביום רביעי, מעיד כי ארצות הברית מגיעה למשא ומתן הזה מוחלשת מאי פעם.

תשלום עקיף לאיראן, דרך קוריאה הדרומית, ישאיר את שני הצדדים בעמדת הסברה מצוינת לעולם: ארצות הברית לא ויתרה בבת אחת על כל הסנקציות שלה כפי שדורשת איראן ואילו טהרן, מבחינתה, לא מצמצה ולא ויתרה מול וושינגטון. לכן, לא מן הנמנע שנשמע בקרוב על "פריצת דרך" כלשהי.

ביקור המשלחת מקוריאה הדרומית בטהרן בתחילת השנה, 11 בינואר 2021 (צילום: Iranian Foreign Ministry via AP)

בארצות הברית, באירופה ובמיוחד בישראל מודאגים מאוד ממצבו הנוכחי של פרויקט הגרעין האיראני. על פניו נראה ששלטון האייתוללות הימר נכון:

• האצה משמעותית של ההעשרה מבחינת כמויות האורניום ל-3.5 טון ברמה של 4.5%, בעוד שבהסכם סוכם על 300 ק"ג בלבד.
• 55 ק"ג אורניום מועשר ל-20% – העשרה לרמה הזו אסורה לחלוטין על פי ההסכם.
• הפעלה של 16,500 צנטריפוגות – פי-10 מהמותר בהסכם.
• שילוב צנטריפוגות מתקדמות, המעשירות אורניום פי-4 יותר מהר – ההסכם אוסר באופן גורף על הפעלתן.

לכן, בשורה התחתונה איראן הניחה על השולחן אקדח טעון ושחררה ניצרה. ארצות הברית נבהלה, וכעת נראה שהיא זוחלת להסכם – חדש, ישן או משופר, העיקר להוריד את כמות האורניום שמתקרבת לסף מסוכן, ולהפסיק את פעולת הצנטריפוגות.

איראן הניחה על השולחן אקדח טעון ושחררה ניצרה. ארצות הברית נבהלה, וכעת נראה שהיא זוחלת להסכם – חדש, ישן או משופר, העיקר להוריד את כמות האורניום שמתקרבת לסף מסוכן, ולהפסיק את פעולת הצנטריפוגות

ישראל מבחינתה רואה במו"מ הזה כישלון ידוע מראש בתנאים הנוכחים. זו אולי  הסיבה לתקלה הבוקר (ראשון) באספקת החשמל במתקן ההעשרה בנתנז – תקלה שהממדים שלה עדיין לא ברורים, והחשד המיידי נופל על ישראל. וזה קרה בדיוק כשנחת בישראל שר ההגנה האמריקאי, הגנרל לויד אוסטין, שלבטח יבקש הבהרות.

נשיא איראן חסן רוחאני מבקר בתערוכה המציגה את הישגי איראן בתחום הגרעין, 10 באפריל 2021 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

סיבה נוספת לחולשה האמריקאית היא בדידות הממשל בעיתוי הנוכחי. ב-2015, למרות חילוקי הדעות עם רוסיה וסין, הוצגה חזית אחידה של המעצמות. ב-2021, סין עמוק בצד האיראני עם הסכם כלכלי ארוך-טווח שמבטיח לה מעורבות כלכלית והשפעה אזורית; רוסיה משתפת פעולה עם איראן בסוריה כדי לחזק את משטר אסאד ובנוסף לוטשת עיניים לעסקאות נשק חדשות. האינטרס והאמון הסיני-רוסי התהפכו.

נוסף לכך, אירופה מגמגמת במבוכה עוד מ-2018, עת ממשל טראמפ החליט לסגת מההסכם. כולם מפנים אצבע מאשימה לארצות הברית שנסוגה חד-צדדית ולמעשה "איבדה" את האיראנים, שהעלו מחירים משמעותית ומבקשים כעת לחשק כל הסכמה חדשה.

מעבר לכך, איראן דורשת להסיר ממנה סנקציות שהטיל ממשל טראמפ ואינן קשורות באופן ישיר לפרויקט הגרעין אלא לפעילות הכלכלית של משמרות המהפכה, הפרת זכויות אדם, תמיכה בטרור ופרויקט הטילים. כלומר, ארצות הברית תצטרך להחליט האם היא מוכנה לשלם מחיר גבוה הרבה יותר, כדי להחזיר את איראן להסכם כלשהו.

ולכל זאת צריך להוסיף את אי הנוחות שמביע הממשל האמריקאי לנוכח הפעילות הישראלית נגד מטרות איראניות בים. סביר להניח ששיחותיו בישראל השבוע של שר ההגנה האמריקאי אוסטין יעסקו בזה, ובניסיון לשכנע את הקברניטים בירושלים לאפשר מרחב תמרון נוח יותר לארצות הברית.

בני גנץ עם שר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין בקרייה בתל אביב, 11 באפריל 2021 (צילום: משרד הביטחון)

למעשה, ירושלים מנהלת מול וושינגטון שיח לא רשמי של איומים. ההדלפה ל"וול סטריט ג'ורנל" על התקיפות הישראליות הייתה בבחינת כרטיס צהוב של הממשל.

ישראל הבינה את הרמז אבל לא הבליגה במבחן הבא שהתגלגל לפתחה, בדמות הפגיעה באונייה הישראלית סמוך לג'יבוטי, ועל פי "הניו יורק טיימס" פגעה בספינה של משמרות המהפכה בים האדום.

בלי קשר לזהות המדליף בפעולה הזו – ישראלי או אמריקאי – השבתת אוניית משמרות המהפכה הייתה רמז ישראלי כפול: לאיראן – כי ישראל מעלה את רף התגובה; ולארצות הברית – על המדיניות הרכה כלפי איראן והמתקשחת כלפי ישראל.