"כולם בבתי החולים יודעים שבחדרי ניתוח יש אווירה של מילואים. שכל הגבולות נפרצים, אין דין ואין דיין לרופאים הבכירים שנמצאים שם. הדיסטנס בין חברי הצוות הזוטרים והבכירים נשבר. אם סטודנטית או סטז'רית נמצאת אז יכולות לרוץ בדיחות גסות ואפילו מגע לא הולם.

"גוף המטופל – ובעיקר כשמדובר במטופלת המורדמת – הופך לחפץ ומושא להדגמות לא הולמות או מגע לא הולם, ללא הסכמתה. הרופא יכול לחלוץ את שדה מבלי שהיא בכלל תדע שזה התרחש, ונשות הצוות מוצאות עצמן במבוכה רבה".

"גוף המטופלת המורדמת הופך לחפץ ומושא להדגמות לא הולמות או מגע לא הולם, ללא הסכמתה. הרופא יכול לחלוץ את שדה מבלי שהיא בכלל תדע שזה התרחש, ונשות הצוות מוצאות עצמן במבוכה רבה"

אחרי שלוש שנות מחקר ואיסוף עדויות בבתי חולים ברחבי הארץ כראש הוועדה לטיפול ומניעת הטרדות מיניות בקרב צוותים רפואיים, מטעם המועצה הלאומית לבריאות האישה במשרד הבריאות, חושפת ד"ר ליאור שחר את מה שקורה מתחת לרדאר במערכת הבריאות. הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית בקרב רופאים ואנשי צוות בבתי החולים כלפי נשים – רופאות, אחיות, מתמחות או מטופלות.

ד"ר ליאור שחר

לפי שחר, כולם יודעים שזה מה שקורה: מאנשי הצוות הזוטרים ביותר ועד למקבלי ההחלטות במשרד הבריאות, אבל לא נעשה דבר כדי לטפל בתופעה. "עשרות עדויות שאספתי מנשים בכל בתי החולים בארץ, בכל דרגות התפקיד ובכל רמות הוותק מעידות על אותם דפוסים", אומרת שחר, מומחית לרפואת משפחה. "מספיק שתי דקות של שיחה וכולן מהנהנות בהסכמה כי הן מכירות את התסריט.

"בכל בית חולים יש את התסריט שלו, שכל העובדות מכירות היטב. יש את המקומות החשוכים והמועדים לפורענות שלא כדאי לעבור בהם אם את לא רוצה להיות מוטרדת במילים ובמעשים. לרוב, אזורי המחסנים והשינוע האחוריים. יש את הטיפוסים הבעייתיים שלא כדאי להתקרב אליהם. לעתים מדובר ברופאים הבכירים ביותר. כולן יודעות וכולן שותקות או מושתקות".

"בכל בית חולים יש את המקומות החשוכים והמועדים לפורענות שלא כדאי לעבור בהם אם את לא רוצה להיות מוטרדת במילים ובמעשים. לרוב, אזורי המחסנים והשינוע האחוריים"

אף אחת לא התלוננה

זה מתחיל כבר בשלב לימודי הרפואה, ממשיך בסטאז' וקורה לאורך כל שלבי הקריירה במערכת הבריאות. עוד בהיותה סטודנטית לרפואה נחשפה ד"ר ליאור ברוך – מייסדת "לבריאותה" לרפואה פמיניסטית ורופאת משפחה – להתנהגות סקסיסטית והטרדות מיניות מצד רופאים בכירים שלימדו אותה.

"כשהייתי בשנה החמישית ללימודי רפואה, שזו שנה מעשית, אחרי תקופת למידה באחת המחלקות בתוך בית חולים, נבחנתי אצל מנהל המחלקה. אחרי סיום הבחינה, בדרכי לצאת מהחדר, שמעתי את אחד הבוחנים מעיר הערה. אני לא זוכרת את הניסוח המדויק, אבל זה היה קשור למשהו שהיה עושה לי ולחזה שלי. ושמעתי גם בוחן אחר אומר לו שזה לא לעניין.

"זה נאמר מאחורי הגב שלי. הייתי בהלם וקפאתי, לא הסתובבתי ולא אמרתי דבר. זה בן אדם שאמור לתת לי ציון בבחינה, איך אני יכולה להתמודד עם זה? מה שהדהים אותי זה שסיפרתי על המקרה לחברה שלמדה שנה מעליי, והיא ידעה בדיוק על מי אני מדברת. גם היא נתקלה בו והבינה באיזה טיפוס מדובר".

לדבריה של ד"ר ברוך, בשנים האחרונות היא עדה לשיח אודות ההטרדות המיניות שהתפתח בקרב נשים במערכת הבריאות, וזו תופעה שידועה לכל.

ד"ר ליאור ברוך (צילום: איירין אקסן לונדון)

"חברות שלי מספרות לי, אני מספרת להן. מישהי מספרת בקבוצה של רופאות ואחרות מעידות שזה קרה גם להן. כל זמן שיש הסתרה ובושה אנחנו לא מטפלות בנושא. אבל עצם זה שאנחנו מתחילות לדבר על זה ולהבין שכל אחת מאיתנו לא לבד, כבר עושה את ההבדל.

"כשהייתי סטאז'רית, רופא בכיר במחלקה שבה עבדתי היה בין הבודדים שהיה נגיש וחברי. ניתן היה לגשת ולהתייעץ איתו ולקבל תמיכה בכל נושא. אנשי הצוות האחרים נהגו בחוסר סבלנות ובצעקות. אבל היה ידוע לי ולכל שאר בנות המחלקה שאותו רופא גם מחבק. חיבוקים שגולשים לכיוון החזה, ונוגע וחופן. הייתי בתחילת שנות העשרים שלי ורק חיכיתי לסיים את הסטאז' במחלקה. לא הייתי מסוגלת ללכת ולהתלונן. גם אף אחת אחרת שעבדה שם לא התלוננה".

מצבים שמועדים לפורענות

הסיפור לא נגמר בזה. בהמשך הדרך, מספרות הרופאות, ההטרדות מתחילות להגיע מצד המטופלים, במיוחד בסיטואציות שבהן הדלת של חדר הרופאה או הווילון של חדר המיון נסגרים.

"אין-ספור אמירות סקסיסטיות שהן לא במקום, ואני לא מדברת רק על זה שקוראים לי מאמי או מותק במקום לקרוא לי דוקטור", מספרת יובל, רופאת משפחה מאזור המרכז, שהעדיפה להישאר בעילום שם.

"את צריכה להתרגל שאומרים עלייך 'איזה כיף שקיבלתי את הרופאה היפה', 'איזו רופאה צעירה יש לי', 'דוקטור תמדדי לי דופק כי הלב שלי מחסיר פעימה', 'תמדדי לי לחץ דם כי הוא ממש עלה גבוה'.

"את צריכה להתרגל שאומרים עלייך 'איזה כיף שקיבלתי את הרופאה היפה', 'איזו רופאה צעירה יש לי', 'דוקטור תמדדי לי דופק כי הלב שלי מחסיר פעימה', 'תמדדי לי לחץ דם כי הוא ממש עלה גבוה'"

"לרוב אני מעירה למטופלים שמרשים לעצמם לדבר ככה ומעמידה אותם במקום, אבל יש סיטואציות שהן ממש טראומטיות, כמו מטופל שחשף את איבר מינו במצב זקפה בטענה שהוא צריך לעבור בדיקה".

גם ד"ר ברוך מספרת שמטופל בחדר מיון חשף בפניה את איבר מינו. "מיד יצאתי וביקשתי שמישהו אחר ייקח על עצמו את הטיפול, אבל לא התלוננתי עליו. בעיקרון, יש פונקציה בבית חולים שאמורה לרכז מקרים של הטרדות מיניות, אבל זה מורכב. הייתי בסטאז', עייפה כל כך, יש עשרות מטופלים שמחכים לי. הימים שלי כל כך עמוסים רגשית ופיזית שאני מעדיפה לשים את המקרה בצד ולהמשיך הלאה".

אחות בבית חולים, אילוסטרציה. למצולמת אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

ד"ר ברוך מספרת גם כי במהלך 11 שנים במערכת הבריאות הייתה רק פעם אחת שהרגישה שאין לה ברירה אלא להתלונן על הטרדה מינית. "זה קרה במרפאה ואמרתי למנהלת, הרגשתי שיש שם אווירה שאוכל לקבל גיבוי וזה אכן מה שקרה. באף סיטואציה אחרת לא הרגשתי בנוח וידעתי שלא אקבל את הגב שאני צריכה, אז לא שיתפתי.

"יש הרבה פרקטיקות שסיגלתי לעצמי כדי לא לעמוד במצבים שמועדים לפורענות. כשאני צריכה לבדוק שוקיים אני אף פעם לא אתכופף כשהמטופל עומד או יושב, אלא תמיד אבצע בדיקה בשכיבה. כמובן שלא מלמדים את זה בלימודי הרפואה ולמדתי את זה על בשרי כשפעם אחת ירדתי לאזור החלציים של המטופל כדי לבצע בדיקה והרגשתי נגיעה בכתף. זו הייתה סיטואציה מזעזעת".

נושא ההטרדה המינית בקרב צוותים רפואיים יעלה לדיון בכנס לרפואה הפמיניסטית שיזמה ד"ר ליאור שחר ויתקיים ביום שישי הבא, בשיתוף החברה לרפואת להט"ב וקרן בריאה. זהו הכנס הראשון שמאגד את כל נושאי הרפואה הפמיניסטית ביניהם בריאות נשים, בריאות הקהילה הגאה, נשים בעלות מוגבלויות ונשים ממיעוטים אתניים.

ד"ר ליאור ברוך תשתתף בכנס. "הרפואה הפמיניסטית מדברת על כך שעצם השתייכות של האישה למיעוט, עצם היותה אישה, או אישה מאחת הקבוצות המוחלשות באוכלוסייה משפיעה על הבריאות שלה וגם על הטיפול שהיא מקבלת מהממסד הרפואי. הרפואה המערבית בנויה לשרת ולטפל בקבוצה החזקה – גברים לבנים. כל מי שלא בקבוצה מקבל רפואה לא אופטימלית. כשהמטופלת היא אישה, היחס כלפיה בחלק גדול מהמקרים הוא שונה.

אילוסטרציה, אחיות בהדסה. למצולמות אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ד"ר שחר מספרת על פרקטיקות במערכת הבריאות ביחס לנשים מטופלות, שזכויותיהן הבסיסיות ביותר נפגעות.  "במהלך הלימודים שלי הגענו שבעה סטודנטים למרפאה כדי ללמוד איך לבצע בדיקת שד", היא מספרת. "האישה שהייתה מטופלת שם אמרה שהיא לא רוצה להיבדק מול כל כך הרבה סטודנטים, אבל הרופא אמר שהיא חייבת כי זה בית חולים אוניברסיטאי. היא התעקשה שהיא לא רוצה ואני אמרתי שהיא לא חייבת ויצאתי מהחדר.

"הייתי בטוחה שכל הסטודנטים ייצאו אחריי, אבל מצאתי את עצמי לבד במסדרון וכולם נשארו וכולם בדקו אותה. כשעברה אחראית סטודנטים ושאלה למה אני לא בחדר בדיקה הסברתי לה שהמטופלת לא הסכימה לבדיקה, אבל קיבלתי נזיפה על זה שלא עשיתי את מה שמצופה ממני כסטודנטית. אני התחלתי ללמוד רפואה ב-1998, אבל באיסוף העדויות שלי לוועדה, ראיתי שדברים מהסוג הזה קיימים עד היום".

"הייתי בטוחה שכל הסטודנטים ייצאו אחריי, אבל מצאתי את עצמי לבד במסדרון וכולם נשארו וכולם בדקו אותה. כשעברה אחראית סטודנטים ושאלה למה אני לא בחדר בדיקה הסברתי לה שהמטופלת לא הסכימה לבדיקה"

הנשים לא מקבלות גיבוי

התופעות האלה ידועות לא רק לצוותי בתי החולים, אלא מוכרות גם למשרד הבריאות. את העדויות והממצאים שאספה במסגרת הוועדה לטיפול ומניעת הטרדות מיניות בקרב צוותים רפואיים, אשר חלקם הוצגו כאן, העבירה ד"ר שחר למשרד הבריאות כבר לפני שנתיים. לכך ניתן להוסיף את ממצאי הסקרים והמחקרים שנערכו בשנים קודמות.

על פי סקר שנערך ב־2013 בקרב 1,000 רופאים ורופאות בישראל, כמעט מחצית מהרופאות, 47%, הוטרדו מילולית או גופנית. 40% הוטרדו על ידי מטופל או מלווה, והיתר על ידי איש צוות שעבד עימן.

רופאה, אילוסטרציה (צילום: iStock)

ד"ר שחר בצוותא עם ד"ר זאב לרר, ראש תחום הסוציולוגיה במרכז האקדמי פרס ומומחה להתערבות מגדרית בארגונים, ניסחו נוהל חדש שאמור לטפל ולמנוע מקרים כאלה. להלן כמה מן ההמלצות מתוך המסמך שהועבר למשרד הבריאות על ידי ד"ר ליאור שחר:

"מוסד הבריאות ימנה ועדת משמעת מיוחדת לנושא הטרדה מינית ויוודא כי חברי הועדה עוברים הכשרה מקצועית לתפקידם, וכן כי קיים איזון מגדרי בוועדה.

"מוסד הבריאות ימנה ממוּנָה מוסדית למניעת הטרדה מינית. המוסד יוודא כי הממונה עברה הכשרה מקצועית לביצוע תפקידה על פי הנחיות הנציבה הארצית ועל ידי גורם המאושר על ידה, וכי מוקצים המשאבים הנדרשים לטובת פעילותה השוטפת של הממונה. מוסד הבריאות יציג בפני הנציבה הארצית את האמצעים ההסברתיים בהם הוא נוקט למניעת הטרדה מינית. מידע זה יהיה זמין וחשוף.

"המוסד יציג למשרד הבריאות דיווח שנתי על טיפולו בנושא מניעה וטיפול בנושא ההטרדה המינית, הכולל: מינוייה של ממונה, היקף משרתה, הכשרתה, ההדרכה והליווי המקצועי הניתנים לה, היקף ותוכן ההדרכה המונעת בארגון, התלונות הקיימות, אופן הטיפול בתלונות והטיפול בנפגעות.

"בתי הספר לרפואה ולמקצועות הבריאות הם המוסדות האמונים על הכשרתם ועל ביטחונם האישי של הלומדים והלומדות בהם, ולפיכך עליהם לחלוק באחריות למניעה וטיפול בהטרדות המיניות בתקופת הלימודים וההכשרה, יהיו אלה הטרדות המתרחשות בין כתלי המוסד האקדמי או בין כתלי מוסד רפואי או אחר, בו מתקיימת ההכשרה המקצועית.

"סטודנט או סטודנטית אשר נפגעו במהלך תקופת הכשרה במוסד רפואי או אחר שאינו המוסד האקדמי, יוכלו לבחור האם לפנות לגורם המטפל בנושא במוסד בו התרחשה הפגיעה או לגורם המטפל בנושא במוסד האקדמי האחראי על לימודיהם".

מעט נעשה עם ההמלצות האלה, והנוהל שנוסח על ידי הוועדה טרם אושר. הבקשות של ד"ר שחר לקבל לידיה את הנתונים לגבי כמות התלונות המדויקת על הטרדות מיניות שהתקבלו במשרד הבריאות ובקופות החולים לא נענו.

"אני יודעת שיש גם נוהל שגובש בשנים קודמות, נוהל לטיפול בהטרדות מיניות בין צוותים רפואיים למטופלים, וגם הוא עדיין לא אושר", אומרת שחר. "יש תחושה של השתקה אלימה של כל הסיפור הזה. במשרד הבריאות אמרו לי שלא רואים צורך לטפל בסוגיה ולא משתפים פעולה בדבר בסיסי כמו איסוף נתונים על מספר התלונות שיש ברשותם.

"אני יודעת שיש גם נוהל שגובש בשנים קודמות, נוהל לטיפול בהטרדות מיניות בין צוותים רפואיים למטופלים, וגם הוא עדיין לא אושר. יש תחושה של השתקה אלימה של כל הסיפור הזה"

"המשרד שמינה אותי ליו"ר הוועדה, תפקיד שאני עושה בהתנדבות, לא מעוניין לטפל בחומר שאספתי. צריך להבין שלא מדובר בסוטה פה סוטה שם, אלא בתופעה רחבה שהמנגנון הארגוני מאפשר. מרבית הנשים לא מעזות להתלונן ואלה שמתלוננות לא מקבלות גיבוי ומושתקות".

נשים בצוות רפואי. אילוסטרציה (צילום: iStock)

תגובת משרד הבריאות

"משרד הבריאות מחויב ליצירת מרחב בטוח לבאי ובאות שערי מערכת הבריאות, ובכלל זה לעובדים ולעובדות המערכת ולמקבלי השירותים הרפואיים. אנו עושים מאמצים רבים ופועלים ללא לאות למיגור תופעת האלימות המינית במערכת  וכתפיסה משלימה פועלים גם לקידום שוויון מגדרי ותרבות ארגונית מכבדת אשר מהווים בסיס לערכים עליהם מושתתת המערכת והשגת יעדיה.

"בתי חולים, קופות חולים וקליניקות רפואיות כפופים, כמו ארגונים אחרים, לחוק למניעת הטרדה מינית ופועלים בהתאם להנחיות. בכל בתי החולים ובקופות החולים ישנה ממונה על מניעת הטרדות מיניות אשר עוסקת בפעילות מניעה וטיפול בפניות ובתלונות. חשוב להדגיש שאנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים אולם לא קיים חוסר בהקשר של נהלים וחוזרים במרחב טיפול ומניעה של הטרדות בין עובדים.

"מתוך מאמץ לטיוב המענה של המערכת זוהה מרחב שבו אכן קיים חוסר במענה מוסדר וכולל, והוא המרחב הייחודי והרגיש שבין מטפל למטופל. אנו שמחים לעדכן כי אנו בישורת האחרונה של כתיבת הנוהל אשר יסדיר את הטיפול בפניות אלו ומטמיעים בימים אלו את ההערות האחרונות שהתקבלו טרם הפצתו. יודגש שבבתי חולים ממשלתיים הכפופים לנציבות שירות המדינה הממונות אמונות גם על טיפול בפניות אלו.

"פעלנו ליצירת תפקיד חדש בנציבות קבילות מקצועות רפואיים בהנהלת ד"ר בועז לב, אשר במסגרתו יטופלו פניות אלו. כמו כן, נעשתה עבודת מחקר חדשנית  אשר יזם המשרד, באמצעותה נלמדו האפיונים הייחודיים של הטרדות מיניות בבתי חולים אשר החלה כפיילוט במרכז הרפואי שמיר אסף הרופא, בשיתוף פעולה של ד"ר אסנת לב-ציון קורח, מנהלת המרכז, ובהובלת מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בניהול אורית סוליציאנו ומומחה להתערבות מגדרית בארגונים, ד"ר זאב לרר. עבודה זו נמצאת בשלב סיכום.

"מערכת הבריאות היא מהמורכבות והגדולות במדינה. חלק מהנתונים המבוקשים ניתן לקבל מאגף המשמעת בנציבות בנוגע לבתי חולים הכפופים לנציבות שירות המדינה. כיום, אין חובה חוקית להעביר המידע המבוקש למשרד ואין מנגנון תומך באיסוף המידע ועיבודו מכלל מערכת הבריאות, שכאמור מורכבת ממספר ארגונים גדול השונים מאוד זה מזה. נדגיש כי מבחינה חוקית מדובר בחובת המעסיק ביחסי עובד מעביד, ומשרד הבריאות אינו המעסיק של כלל עובדי המערכת".