במאמר מ-2008 דיווח ה"ניו יורק טיימס" על ממצא ארכאולוגי מעניין ומפתיע: נמצא מקום קבורתם של עשרה חמורים באתר קבורה בן 3,000 שנה מדרום לקהיר.

"כשאתם חושבים על העובדה שהחמורים היו חיות נערצות בעולם העתיק, זה לא באמת מפתיע", מציין פרופ' אהרון מאיר, מנהל החפירות בתל צפית, אתר שרבים מעריכים שהוא גת פלשתים, העיר הפלישתית מהתנ"ך.

למעשה, מוסיף מאיר, שרידי החמורים שהובאו לארץ ישראל ממצרים נמצאים גם בחפירות בתל צפית. ייתכן שבהמות המשא היו אהובות כמו כלבים, ועצמות החמורים שהתגלו בתל צפית היו קבורות בכבוד רב מתחת לבתים בני אלפי שנים.

הנוף מפסגת תל צפית (צילום: שמואל בר-עם)

הפלשתים כנראה שטו לארץ ישראל במאה ה-13 לפנה"ס ונטמעו בקרב המקומיים. לצד סוג החרס הספציפי שלהם, לפלשתים היו הרגלי אכילה שונים משל המקומיים שאיתם חלקו את היישובים שלהם.

למשל, הפלשתים נהנו מאכילת חזיר, ולכן ייבאו את החיה לארץ ישראל. הם גם בישלו עם צמחים שערכיהם התזונתיים טרם התגלו על ידי תושבי הארץ האחרים.

חמש ערים שהיו פלשתים ברובן מוזכרות בתנ"ך: אשקלון, עזה ואשדוד על החוף, עקרון וגת במישור החוף. גת היא המפורסמת מביניהן כי זאת עיר הולדתו של גוליית – הענק שנפל מקלע דוד הצעיר בעמק האלה. כמובן, גם מכיוון שדוד המבוגר יותר ברח לגת מפני זעמו של שאול המלך.

כבשים מלחכות עשב ואנפות תופסות טרמפ בכרי המרעה מתחת לתל צפית (צילום: שמואל בר-עם)

כך או כך, בעוד שהשם גת מופיע בעשרות מיקומים בתנ"ך, הוא נעלם לפתע מדפי הספר. זה בגלל שגת חוסלה על ידי חזאל מלך ארם (דמשק) במאה השמינית לפני הספירה (מלכים ב', פרק י"ב פסוק י"ח).

בשיאה הייתה גת העיר הגדולה ביותר בארץ ישראל. היום זה אחד האתרים הארכאולוגיים הגדולים במדינה. החפירות שמנהל מאיר בתל צפית מתקיימות כבר כמעט 25 שנה, והגיעו לעצירה רק עם מגפת הקורונה.

תל צפית של ימינו, בין אשקלון לבאר שבע, היא פארק לאומי, עם שביל מעגלי שמשני צדדיו פורחת צמחיה ופרחי בר, והם מלאיים בבעלי חיים ובציפורים.

שלט בפסגת תל צפית מורה על הערים העתיקות והאסטרטגיות עזה, אשקלון, אשדוד ועקרון (צילום: שמואל בר-עם)

על אף שהעלייה והירידה במסלול סלעיים ועלולות להיות מאתגרות, גם עם מקלות הליכה, שווה לעשות את המאמץ אם אתם יכולים להתמודד עם הצעידה. מקצה הגבעה נפרס נוף נדיר ועוצר נשימה של ישראל, מרמאללה בצפון ועד עזה בדרום, מזרחה לגבעות המרכז, חברון בדרום מזרח, וכל הדרך מערבה לתל אביב ולים התיכון.

הקרקע פה עשירה ופורייה, עם שפע מים מנהר האלה. החיים בגת היו טובים, שכן עירו של גוליית הייתה גדולה ומשגשגת, מרכז סחר שייצר שמן ויין לצד טקסטיל ואריגים.

למרות שחיו כאן אנשים גם בתקופה הכלקוליתית, בערך לפני כ-6,000 שנה, גת מוזכרת לראשונה במקומות כתובים במהלך תקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-14 לפנה"ס). באותה תקופה, ערי מדינה רבות נשלטו על ידי הפרעה המצרי, שקיבל מכתבי תלונה על כל סכסוך או ויכוח ביניהן. בין המכתבים האלה ניתן למצוא גם איגרות מגת.

אתר החפירות בתל צפית (צילום: שמואל בר-עם)

בעקבות נפילת גת הפלשתית, עברו אליה אנשי יהודה ונותרו שם עד שהעיר נכבשה על ידי חזאל במאה השמינית לפני הספירה ועל ידי אנשי בבל ב-604 לפנה"ס. למרות שבסופו של דבר התמקמו הרומאים והביזנטינים על הגבעה, גת חזרה למשהו מתהילת העבר שלה בזכות הצלבנים, כשכפר ערבי לבלב מתוך המבצר ההרוס. הכפר נקרא תל א-צאפי, "גבעה טהורה".

אחרי שאיבדה את שמה העתיק, קביעת המיקום המדויק של גת התנ"כית הפכה לאתגר של ממש עבור ארכאולוגים ישראלים. קריית גת, הסמוכה לאשקלון, נוסדה ליד אתר שעל פי ההערכות היה גת התנ"כית, אך היום, אומר מאיר, אין ויכוח בנוגע למיקומה בתל צפית.

כשחזאל החליט לכבוש את גת, הוא צר על העיר. כדי לוודא שאף אחד מתושביה לא יברח, הוא בנה חפיר אדיר ממדים, העתיק מסוגו בעולם. תל צפית הייתה מנותקת מהצפון על ידי נהר, כך שהחפיר נבנה משלושת צדדיה האחרים.

המצוקים הלבנים בתל צפית (צילום: שמואל בר-עם)

כדי להקשות עוד יותר על הבריחה וכדי להגן על כוחותיו, הוא השתמש ביותר מ-14 מיליון ליטרים של אדמה ואבן סיד שחייליו חפרו כדי לבנות את הגדות החיצוניות. לאורך החפיר הוקמו מגדלים. גורלה של גת הוכרע.

לצד הצמחייה משני צדי השביל צומחים כאן גם סרפדים. למרות שהרעל שלהם מועיל ושימושי בהכנה של משחות מרגיעות לדלקות מפרקים ומחלות נוספות, הנגיעה בהם עלולה לגרום לגרד, נפיחות ואדמומיות בעור.

צמחים נוספים, והפרחים הרבים על המדרונות, ידידותיים יותר. המיוחד ביותר מביניהם הוא לוף ארץ-ישראלי עם פרח סגול גדול וקטיפתי.

גדילן מצוין בוהק כאן בסגול, כמו גם נוריות אדומות בוהקות.

גדילן מצוי לאורך השביל שמוביל לגבעת תל צפית (צילום: שמואל בר-עם)

בתחילת השביל ניצב עץ בודד, שיזף מצוי. בתרבות הערבית, לשיזף המצוי כוחות קסם והוא בית לרוחות. לפי המסורת הנוצרית, כתר הקוצים שהכריחו החיילים הרומאים את ישו לעטות היה עשוי מענפיו הקוצניים. גם לתזונאים יש מה לומר על העץ הזה: מתברר שהפרי הטעים של השיזף המצוי, הדומים, מכיל פי 20 ויטמין סי מאשר תפוז.

לעיתים קרובות יגיעו כבשים ללחך את העשב בקרקעית הגבעה, מוקפות באנפות לבנות שלוקחות טרמפ על גבן של הכבשים.

העדר שייך כנראה למשפחת אל-עזי, התושבים היחידים שנותרו באזור תל א-צאפי אחרי שתושבי הכפרים האחרים ברחו מהם כדי להימנע מעימות עם הצבא הישראלי במלחמת העצמאות ב-1948. סב המשפחה נודע בסיוע שהגיש לחלוצים הישראלים ליד קיבוץ מנחם הסמוך כשהקימו את הקהילה שלהם ב-1939. אחרי המלחמה, המשפחה קיבלה את הקרקע ואת זכויות המרעה באזור.

הארכאולוג אהרון מאיר (משמאל) מפקח על הריסת שכבת 830 לפנה"ס באתר החפירות תל צפית/ גת, יולי 2018 (צילום: אמנדה בורשל-דן)

תודה לפרופ' אהרון מאיר, מנהל המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, על הסיוע הרב בהכנת הכתבה. המעוניינים להצטרף לחפירות הקיץ, בין ה-4 ל-30 ביולי, מוזמנים ליצור איתו קשר בכתובת האימייל arenmaeir@gmail.com.