בלעדי "בארמניה רוצחים את בני עמי - וישראל, המדינה שלי, היא חלק מזה"

אתמול פרסם הנשיא ביידן הודעה המכירה ברצח העם הארמני לפני 106 שנים ● ישראל, לעומת זאת, לא רק שטרם הכירה ברצח העם שביצעה האימפריה העותמאנית - אלא אף מוכרת נשק לאזרבייג'ן, במלחמתה נגד ארמניה על חבל נגורנו קרבאך ● הארוט ברמיאן, יו"ר הוועד הלאומי הארמני, מותח ביקורת על הממשלה - ומסביר למה היא חייבת להצטרף למדינות שהכירו בשואת הארמנים

  • ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
    אוליבייה פיטוסי/פלאש90
  • צעדה של הארמנים בירושלים ביום הזיכרון לרצח העם הארמני (צילום: יואב לף)
    יואב לף
  • ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
    אוליבייה פיטוסי/פלאש90
  • הפגנת ארמנים בירושלים ביום הזיכרון לרצח העם הארמני (צילום: יואב לף)
    יואב לף
  • ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
    אוליבייה פיטוסי/פלאש90
  • הפגנת ארמנים בירושלים ביום הזיכרון לרצח העם הארמני (צילום: יואב לף)
    יואב לף

אתמול (שבת) ציינו בני העם הארמני את יום השואה שלהם – יום זיכרון לרגל 106 שנים לתחילת רצח העם הארמני, שהתרחש בזמן מלחמת העולם הראשונה.

באירוע, המכונה בפי הארמנים "הפשע הגדול" (מיץ' יררן), כוחות הביטחון של האימפריה העותמאנית רצחו בשיטתיות בין מיליון למיליון וחצי אזרחים ארמנים – כשליש מהעם הארמני באותו זמן, בירי המוני, שריפות של אנשים בעודם בחיים, הטבעה בים, הרעבה במחנות ריכוז, רכבות מוות וצעדות מוות.

כמדי שנה, הקהילה הארמנית מתכנסת לתפילות בכנסיות הארמניות בירושלים, ועורכות טקסי זיכרון, וגם מפגינות מול השגרירות הטורקית בתל אביב.

השנה נוספה לאירועים סוגייה חדשה. בשל התחדשות סכסוך הדמים בין ארמניה לשכנתה אזרבייג'ן על השליטה בחבל הארץ נגורנו קרבאך (ארצאך בארמנית). בסתיו האחרון פלשה אזרבייג'ן לחבל הארץ, שבדלנים ארמנים כבשו מידי אזרבייג'ן ב-1994, כבשה את רובו והחלה להחזיר אליו פליטים אזרים שברחו וגורשו ממנו בידי הארמנים בעבר, תוך התעמרות ומעשי טבח בתושבים ארמנים.

תמונה מטורקיה של שנת 1915, שבה ארמנים הוכרחו לצעוד מרחקים ארוכים ונטבחו (צילום: AP)
תמונה מטורקיה של שנת 1915, שבה ארמנים הוכרחו לצעוד מרחקים ארוכים ונטבחו (צילום: AP)

אף שמדובר בסכסוך בין מדינות ריבוניות שאינו קשור ישירות לרצח העם, הארמנים נוטים לקשר ביניהם, בעיקר בגלל שטורקיה תומכת באזרים ונשיאם, רג'יפ טאיפ ארדואן, אף הגיע לאחרונה לביקור באזור הכבוש.

חידוש הסכסוך יוצר מציאות לא פשוטה עבור בני הקהילה הארמנית בישראל. הארמנים, תושבי ישראל, חיים במדינה עשרות שנים, הם הפכו במידה רבה לישראלים – אבל ממשלת ישראל לא רק נמנעת מלהכיר בשואת בני עמם – אלא גם מנהלת קשרים הדוקים עם אזרבייג'ן ומוכרת לה נשק.

דור שלישי לשורדי שואה

הארוט ברמיאן מירושלים הוא יו"ר הוועד הלאומי הארמני בישראל – הגוף המרכזי המייצג את אזרחי ותושבי ישראל הארמנים – ויו"ר משותף של איחוד הקהילות הארמניות בישראל. מרבית משפחתו של ברמיאן בן ה-39 נרצחה ברצח העם הארמני. "אני דור שלישי לניצולי שואה", הוא מציג את עצמו באופן שאין יותר ישראלי ממנו.

סבו וסבתו של הארוט מצד אביו ברחו בילדותם ברגל מארמניה ללבנון, בשיירות פליטים, לאחר שהוריהם נרצחו. הסבא היה בן תשע, וברח יחד עם שניים מבני דודיו. הסבתא הייתה בת ארבע. "אין לי מושג איך היא הצליחה לברוח", אומר הארוט.

הארוט ברמיאן, יו"ר הוועד הלאומי הארמני בארץ ויו"ר משתף של איחוד הקהילות הארמניות בישראל, בביקור בארמניה (צילום: זפיור קיושגריאן)
הארוט ברמיאן, יו"ר הוועד הלאומי הארמני בארץ ויו"ר משתף של איחוד הקהילות הארמניות בישראל, בביקור בארמניה (צילום: זפיור קיושגריאן)

בלבנון הם שהו בבית יתומים, ולאחר מכן הגיעו לירושלים ונלקחו, יחד עם ילדים פליטים אחרים, תחת חסותו של הפטריארך הארמני, וגדלו במנזר. הסבים מצד אמו של הארוט ברחו ממוסא דאג – הר בארמניה (כיום בטורקיה) שבו התבצרו בזמן רצח העם אלפי ארמנים תחת מצור טורקי במשך חודש וחצי, עד שפונו בידי הצבא הצרפתי. מאז חיו הסבים משני הצדדים ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים.

"ההורים שלי לא דיברו הרבה בבית על השואה הארמנית", מספר ברמיאן, "אבא שלי הוא מאוד פטריוט-ארמני, מאוד מחובר לכל העניין הלאומי והכול, אבל על הנושא הזה הוא לא אהב לדבר. הוא סיפר לי את הסיפורים כשהייתי בתיכון, כי היה לנו פרויקט בבית הספר על רצח העם ושאלו אותנו על המשפחה שלנו".

גם המשכו של הסיפור עשוי להישמע מוכר ליהודים ממשפחות ששרדו את השואה: בני משפחתו של ברמיאן התפזרו אחרי רצח העם לכל רחבי תבל מבלי לדעת מי שרד, ומצאו אלה את אלה בעיקר בשנים האחרונות.

"כל פעם אני מגלה פתאום דרך האינטרנט שיש לי קרובים שלא ידעתי עליהם", הוא מספר. "יש לי קרובים באמריקה, ארגנטינה, צרפת, ולבנון, שם גרה אחות של אמא שלי. היום אנחנו מתכתבים איתם כל הזמן בפייסבוק ובווטסאפ, וכל שנה אני נוסע לבקר בארמניה, שם גר בן-דוד של אבא שלי.

מפגינים אוחזים בתמונות של אינטלקטואלים ארמנים בעצרת לציון יום השנה ה-104 לרצח העם הארמני באיסטנבול, טורקיה, 24 באפריל 2019 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)
מפגינים אוחזים בתמונות של אינטלקטואלים ארמנים בעצרת לציון יום השנה ה-104 לרצח העם הארמני באיסטנבול, טורקיה, 24 באפריל 2019 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)

"אבל בעבר זה היה סיפור להיות בקשר. היינו שולחים לקרובים בלבנון מכתבים דרך הקרובים בחו"ל. ועל חלק מהקרובים בכלל לא ידענו שהם קיימים. הם ברחו כשהיו ילדים קטנים, אחרי שהמשפחה שלהם חוסלה, ולא היה להם מושג מי בכלל שרד".

קל להבין את הזעם שמעוררת בקהילה הארמנית בישראל העובדה ש-34 מדינות כבר הכירו בשואה הארמנית – ואמש אף נוספה לרשימה ארצות הברית בהכרזה היסטורית של הנשיא ג'ו ביידן – אבל ישראל אינה נמנית עמן.

ממשלות ישראל החרימו את רוב הטקסים שערכו הארמנים לזכר רצח העם, ורק מעטים מהשרים בתולדות המדינה השתתפו בהם. לא זו בלבד שמשרד החוץ מתנגד לכל אקט ישראלי של הכרה ברצח העם, אלא שבעבר, במשך שנים הוא לחץ גם על הממשל האמריקאי להימנע מהכרה כזאת.

שמעון פרס, אמר בראיון לעיתון טורקי בעת ששימש כשר החוץ: "אנחנו דוחים נסיונות ליצור דמיון בין השואה להאשמות הארמניות. הארמנים עברו טרגדיה, אך לא רצח עם".

שמעון פרס, אמר בראיון לעיתון טורקי בעת ששימש כשר החוץ: "אנחנו דוחים נסיונות ליצור דמיון בין השואה להאשמות הארמניות. הארמנים עברו טרגדיה, אך לא רצח עם"

כשנעמי נלבנדיאן, ארמנית-ישראלית ששימשה כאחות בבית החולים הדסה, הוזמנה להדליק משואה ביום העצמאות, נאסר עליה להזכיר את המלים השואה הארמנית ורצח העם הארמני.

שואת הארמנים ב-1915 (צילום: AP Photo)
שואת הארמנים ב-1915 (צילום: AP Photo)

ההכחשה לא עברה בציבוריות הישראלית בשקט. הישראלים מודעים להיסטוריה הארמנית. בספרות, באקדמיה ובתקשורת הישראלית מתקיים בה דיון ער. אבל נציגי ישראל הרשמית, כולל בכירי יד ושם, נעדרים בקביעות מדיונים אקדמיים ואירועים בנושא.

חברי כנסת רבים דורשים הכרה, ובכנסת הונחו הצעות חוק להכרה. אבל עד לעשור הקודם, כשישראל וטורקיה היו בעלות ברית, הדיונים בכנסת בנושא בוטלו בלחץ הממשלה.

חברי כנסת רבים דורשים הכרה, ובכנסת הונחו הצעות חוק להכרה. אבל עד לעשור הקודם, כשישראל וטורקיה היו בעלות ברית, הדיונים בכנסת בנושא בוטלו בלחץ הממשלה

מאז המשבר ביחסים עם טורקיה, חל שינוי מסויים בגישה ובכנסת החלו לדון בהכרה, ומרבית הדוברים בדיונים, אם לא כולם, תומכים בה, גם מנימוקים מוסריים וגם כאמצעי לעצבן את הטורקים. ועדת החינוך של הכנסת קיבלה ב-2016 החלטה עצמאית על הכרה שלא ברור מה משמעותה ומעמדה החוקי. אך ההצעה להכרה רשמית של המדינה נפלה בלחץ הממשלה וטרם עברה.

"יש לי כעס גדול על ממשלת ישראל. פנינו שוב ושוב למשרד ראש הממשלה, ולמשרד החוץ, ולא קיבלנו תשובות. הם פשוט מתעלמים, וכשאנחנו מגיעים לכנסת השרים נעלמים. מתחמקים", אומר ברמיאן. "הייתי מצפה שדווקא ישראל תהיה הראשונה שתכיר, אבל זה לא קורה".

כשיוצא לך לדבר עם פוליטיקאים ופקידים בכירים, מה הם אומרים לך?
"בהתחלה אמרו, צריך לשמור על היחסים עם טורקיה. זה טיעון שאני יכול להבין. אבל היחסים עם טורקיה התדרדרו. בין השורות אני שומע הסבר שלא מוצא חן בעיניי: שיש הרוצים לשמור על המונופול, על האקסקלוסיביות של השואה היהודית.

"בהתחלה אמרו, צריך לשמור על היחסים עם טורקיה. זה טיעון שאני יכול להבין. אבל היחסים עם טורקיה התדרדרו. בין השורות אני שומע הסבר שלא מוצא חן בעיניי: שיש הרוצים לשמור על המונופול של השואה היהודית"

"אבל רצח עם, כל רצח עם, הוא פשע נגד האנושות. צריך להכיר בקיומם של מעשי הזוועה כדי שלא יחזרו, לא בגלל איזשהו עניין לאומי. כשאני עומד בטקס ביום הזיכרון שלנו, או עומד בצפירה ביום השואה היהודי, אני חושב על כל מי שנרצחו בגלל מי שהם, ארמנים, יהודים, צוענים. למה בכלל להבדיל ביניהם?"

עם זאת, מדגיש ברמיאן, "בעניין הזה, אני מבדיל בין העם, הציבור הישראלי, לבין הממשלה. אני מאמין שהרבה ישראלים כן מכירים ברצח העם הארמני ומבינים היטב את הכאב שלנו, וגם את התסכול והאכזבה שאנחנו מרגישים כלפי הממשלה והעמדה שלה. הטענות שלי לא מופנות לישראלים, אלא לממשלה ולמקבלי ההחלטות".

צעדה של הארמנים בירושלים ביום הזיכרון לרצח העם הארמני (צילום: יואב לף)
צעדה של הארמנים בירושלים ביום הזיכרון לרצח העם הארמני (צילום: יואב לף)

פעמיים מולדת

בישראל חיים כ-5,000 מבני הקהילה הארמנית. חלקם ארמנים נוצרים שהגיעו לארץ עוד בימי הביניים, ולאחר מכן פליטים שברחו מרצח העם, וחלקם יהודים וקרובי משפחתם שעלו במסגרת חוק השבות בשנות ה-90'. בקהילות הארמניות לא מבדילים בין שתי הקבוצות ורואים בכולם ארמנים.

"מבחינתנו זאת הקהילה הישנה והקהילה החדשה של הארמנים", אומר ברמיאן, "אנחנו בקשרים הדוקים איתם". כ-1,200 ארמנים חיים בירושלים, 700 מהם ברובע הארמני שבעיר העתיקה, כ-800 בחיפה, כמה מאות ארמנים נוצרים בכפרים ערביים בגליל, כמאתיים בגדה המערבית, כאלפיים, רובם יהודים, במרכז הארץ, בעיקר בתל אביב, פתח תקווה, בת ים ואשדוד.

ברמיאן חי כל חייו ברובע הארמני בירושלים. הוא רווק וחי בבית הוריו קורקן וארשליוס, הבית שאביו חי בו מילדותו. כמו רבים מבני הקהילה שלו, ברמיאן חי בזהות מורכבת וחצויה.

"אני גם ישראלי וגם ארמני. הזהות הלאומית שלי ארמנית, אבל ביום-יום אני מרגיש קרוב לישראלים יותר מאשר לאנשים במקום אחר. כשאני מגיע לארמניה אני מתרגש כל פעם מחדש שזאת המולדת שלי. אבא שלי תמיד אמר, 'אנחנו חייבים מדינה', וכשקמה ארמניה ב-1991 חגגנו.

האנדרטה לזכר רצח העם הארמני במרכז ירוואן, עיר הבירה בארמניה (צילום: AP Photo/Hakob Berberyan)
האנדרטה לזכר רצח העם הארמני במרכז ירוואן, עיר הבירה בארמניה (צילום: AP Photo/Hakob Berberyan)

"אבל אני מרגיש בהבדלי התרבות. בפעמים הראשונות שהייתי בארמניה הייתי בשוק. הכול היה כל כך שונה ממה שאני מכיר – האוכל, המנהגים של האנשים, המנטליות הסובייטית הסגורה, אפילו הניב של השפה הארמנית שהם מדברים בו, הארמנית המזרחית, שהיה לי קשה להבין בהתחלה כי הוא שונה מהשפה שאנחנו מדברים בארץ, הארמנית המערבית. כשאני מסתובב בארץ אני לא מרגיש ככה".

"אני והמשפחה הקרובה שלי חיים ברובע, בתוך העולם של הארמנים. אני עובד בקהילה והילדים של אחי לומדים בבית הספר הארמני כמו שאנחנו למדנו. אבל זאת בועה.

"רוב הקרובים והחברים שלי בארץ חיים בתוך החברה היהודית, עובדים עם היהודים, הילדים שלהם לומדים בבתי הספר של היהודים, הם מדברים יותר עברית ומרגישים עם זה טבעי ונורמלי. וכשאני מסתובב בישראל שמחוץ לרובע אני מרגיש שזאת המציאות, שזה העולם שאני רגיל לחיות בו. ארמניה היא הבית הרעיוני שלי, ישראל הבית המציאותי".

"כשאני מסתובב בישראל שמחוץ לרובע אני מרגיש שזאת המציאות, שזה העולם שאני רגיל לחיות בו. ארמניה היא הבית הרעיוני שלי, ישראל הבית המציאותי"

ולכן נשארת כאן ולא עברת לגור בארמניה?
"זה חלק מהסיבה. יש לי חברים שהיגרו לארמניה או עברו לשם לכמה שנים, ללמוד ולהתנדב. רוב הארמנים לא עוברים לארמניה, אין לארמניה מפעל עלייה מאורגן מטעם הממשלה, כמו שיש לכם,  אבל יש חבר'ה צעירים, פטריוטיים כמוני, שמגיעים כיום לארמניה.

ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)
ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

"ירושלים היא בתחושה שלנו חלק מארמניה. הארמנים חיים כאן כבר אלף שנים ויש לנו קשר חזק אליה, אז אני נשאר כאן. אולי אם לא הייתי ירושלמי הייתי עובר לארמניה, לא יודע".

"ירושלים היא בתחושה שלנו חלק מארמניה. הארמנים חיים כאן כבר אלף שנים ויש לנו קשר חזק אליה, אז אני נשאר כאן. אולי אם לא הייתי ירושלמי הייתי עובר לארמניה, לא יודע"

עם תחושת השייכות החזקה שלך לישראל מצד אחד ולארמניה מצד שני, והתפקיד שלך כיו"ר הקהילות, איך אתה מרגיש ביחס לקשרים הצבאיים בין ישראל לאזרבייג'ן?
"אני יכול להבין למה ישראל צריכה תעשייה ביטחונית חזקה. הרי חלק מהעוצמה של צה"ל באה מהנשק שמייצרת התעשייה הצבאית, וכדי לייצר ולהרוויח היא צריכה לקוחות. בסדר. אבל למה למכור נשק למדינות במלחמה, בזמן המלחמה? זה מכעיס ומדאיג אותי גם כישראלי.

"זה לא רק לאזרבייג'ן. ישראל מוכרת נשק גם לבורמה בזמן שעושים שם טבח. למה? חסרות מדינות שלא נמצאות במלחמה, וממשיכות לפתח את הצבא ולקנות נשק? אוסטרליה לא קונה נשק?"

היסטוריה עקובה מדם

חבל נגורנו-קרבאך שבין ארמניה לאזרבייג'ן היה חלק מארמניה העתיקה במשך יותר מאלף שנים. במאה ה-11 הוא הפך לחלק מאזרבייג'ן, ומאז חיו בו הארמנים הנוצרים והאזרים המוסלמים יחד ביחסים שלעתים קרובות הפכו מתוחים ועוינים. במאה ה-19 החבל נכבש על ידי האימפריה הרוסית.

ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

בזמן רצח העם הארמני, האזרים ערכו פורגומים בארמנים. אחרי המהפכה הסובייטית החבל הפך לחלק מרפובליקת אזרבייג'ן של ברית המועצות.

לקראת התפרקות בריה"מ, בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, היו כ-75% מתושבי החבל ארמנים וכרבע אזרים, והחלה מתיחות בין שתי האוכלוסיות סביב השאלה, לאיזו מדינה הוא ישתייך לאחר שארמניה ואזרבייג'ן יזכו לעצמאות. תושבי החבל ערכו משאל שבו החליטו שלאחר ההתפרקות יהפכו למדינה עצמאית. התושבים האזרים התנגדו ודרשו להסתפח לאזרבייג'ן, והחלו מהומות אלימות.

כשההתפרקות הגיעה, ב-1991, אזרבייג'ן שלחה כוחות צבא לחבל כדי להשאיר אותו תחת שלטונה, וארמניה שלחה צבא להגן על עצמאותו. פרצה מלחמה שנמשכה שלוש שנים והסתיימה בניצחון ארמניה, שסילקה את צבא אזרבייג'ן ממרבית החבל. כ-30 אלף חיילים ואזרחים משני הצדדים נהרגו וכמיליון אנשים הפכו לפליטים, רובם אזרים שברחו או גורשו לאזרבייג'ן.

המלחמה נמשכה שלוש שנים והסתיימה בניצחון ארמניה, שסילקה את צבא אזרבייג'ן ממרבית החבל. כ-30 אלף חיילים ואזרחים משני הצדדים נהרגו וכמיליון איש הפכו לפליטים, רובם אזרים

אחרי המלחמה, ארמניה פתחה במשא ומתן עם אזרבייג'ן על פשרה טריטוריאלית, אבל תושבי החבל הארמנים הכריזו עליו כמדינה עצמאית בשם  רפובליקת ארצאך – שמו הארמני של החבל. אף מדינה, כולל ארמניה, לא הכירה בעצמאות הרפובליקה, אך היא התנהלה כמדינה עצמאית, תחת חסות ארמנית, במשך 26 השנים הבאות.

ארמני עם דגל ארמניה במנזר מהמאה ה-13 בחבל נגורנו קרבאך, 13 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Sergei Grits)
ארמני עם דגל ארמניה במנזר מהמאה ה-13 בחבל נגורנו קרבאך, 13 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Sergei Grits)

אזרבייג'ן העצמאית הפכה למדינה פרו-מערבית שפיתחה קשרים טובים עם ארה"ב, טורקיה וישראל. האזרים מכרו לאמריקאים ולישראלים נפט, רכשו מהם נשק וקיימו איתה שיתוף פעולה מודיעיני מול שכנתה איראן. ואילו ארמניה נשארה בת-חסות של רוסיה, ששמרה על ביטחונה ועל שליטתה בפועל בארצאך.

זאת, עד שב-2018 התחוללה מהפכה בארמניה, ובמקום הקליקה שתמכה בנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, עלה לשלטון בארמניה ניקול פשיניאן, מנהיג דמוקרטי פרו-מערבי ומתנגד חריף לפוטין. הנקמה הרוסית לא אירחה לבוא: פוטין הסיר מארמניה את החסות הביטחונית והדיפלומטית והגיע להסכם שקט עם נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, לפיו תינתן לו יד חופשית לסייע לאזרים.

ב-27 בספטמבר 2020 פלש צבא אזרבייג'ן לנגורנו-קרבאך, מצוייד בנשק טורקי וישראלי חדיש, שהמשיך להגיע לחבל מאנקרה ומנתב"ג תוך כדי הלחימה והמגפה. האזרים הצליחו להתקדם ולדחוק את הצבא הארמני החוצה מחלקים מהחבל. הלחימה לוותה בהפצצות משני הצדדים על שכונות אזרחיות ובמעשי טבח וביזה של האזרים בארמנים בשטחים שכבשו. מרבית התושבים הארמנים ברחו לארמניה.

ב-8 בנובמבר נחתם הסכם הפסקת אש בתיווכו של פוטין, שהיווה השפלה לארמנים. ההסכם חייב את הארמנים למסור לאזרבייג'ן שלושה רבעים מנגורנו-קרבאך, ולהעמיד את הרבע הנוסף תחת חסות רוסית. בנוסף, חייב ההסכם את ארמניה למסור לאזרבייג'ן שטח בתוך שטחה הריבוני שייצור רצף טריטוריאלי בין אזרבייג'אן לטורקיה.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בפגישת פסגה בקרמלין במוסקבה, רוסיה, 5 במרץ 2020 (צילום: Presidential Press Service via AP)
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בפגישת פסגה בקרמלין במוסקבה, רוסיה, 5 במרץ 2020 (צילום: Presidential Press Service via AP)

ההסכם כובד, למעט הקמת המסדרון בין טורקיה לאזרבייג'ן בתוך שטח ארמניה שאותו ארמניה מסרבת לאפשר. ההסכם עורר זעם בארמניה ומהומות נגד ראש הממשלה המושפל פנישיאן. התמיכה הישראלית באזרבייג'ן הרתיחה את הארמנים, שהחזירו במהלך המלחמה את שגרירם מתל אביב.

"בארמניה רוצחים את בני עמי, וישראל, המדינה שלי, היא חלק מזה", אומר ברמיאן. "הגענו לכנסת, והיה שם כנס על מכירת נשק לדיקטטורות. הזמינו אותנו לדבר, וסיפרנו על הדברים שעושים באזרבייג'ן לארמנים. יורים על אזרחים, יורים ירי מדוייק על בתי חולים, בתי ספר. יש הוצאות להורג, אונס, כריתת אברים, כורתים לאנשים את האוזניים. דברים שאתה לא יכול לחשוב שקורים במאה ה-21.

"שאלתי, 'האם ישראל, כמדינה, רוצה להיות חלק מזה? ומה אם הנשק הזה יגיע לטורקיה, או לאיראן, שהיא שכנה של אזרבייג'ן, וישמש בסוף נגד ישראל? זה צריך להדליק נורה אדומה'. העלינו את זה, אבל לא זכינו לשום התייחסות מהממשלה. לא מזיז להם".

אם המצב היה הפוך, וישראל הייתה מוכרת נשק ומסייעת לארמניה, היית מגיב בצורה דומה? אמנם האזרים הם כרגע הצד החזק וטובחים בארמנים, אבל גם הארמנים ביצעו פשעי מלחמה. היית מצדיק מכירה של נשק ישראלי לארמניה?
"שאלה קשה. אני באופן כללי נגד מכירת נשק למדינות בזמן מלחמה, אבל אולי קל לי להגיד את זה כי ישראל מוכרת נשק לאזרים. תראה, הארמנים לא מושלמים ולא צדיקים, ועשו גם הם דברים.

ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"הפתרון לא היה צריך להיות שארמניה תמשיך לשלוט על כל ארצאך, אלא להגיע להסדר שלום שמבוסס על פשרה טריטוריאלית, שאזרבייג'אן תכיר בכך שחיים שם ארמנים ותתאפשר לארמנים שחיים שם להישאר עצמאים, והארמנים יוותרו על חלק מהשטח.

"אבל כרגע הארמנים מגינים על עצמם והאזרים הם הכובשים. והם מתעללים בבני אדם וגם מנסים להשמיד את החיים הארמניים שם. הם הורסים כנסיות ואתרים היסטוריים כדי למחוק כל עדות לנוכחות הארמנים. וזה לא נגמר רק שם.

"אזרבייג'ן בכלל לא מכירה בקיומה של ארמניה. הם קוראים לארמניה אזרבייג'ן המערבית. אילהאם אילאייב, נשיא אזרבייג'ן, מדבר על לכבוש את דרום ארמניה כדי לחבר את אזרבייג'ן לטורקיה. ומארח את ארדואן. אז כרגע אנחנו מרגישים כעס ופחד ומרגישים רע עם התמיכה הישראלית באזרבייג'ן.

"אזרבייג'ן בכלל לא מכירה בקיומה של ארמניה. הם קוראים לארמניה אזרבייג'ן המערבית. ואילהאם אילאייב, נשיא אזרבייג'ן, מדבר על לכבוש את דרום ארמניה כדי לחבר את אזרבייג'ן לטורקיה. ומארח את ארדואן"

"יש ארמנים שרואים את מה שקורה עכשיו כהמשך של רצח העם. אני לא רואה את זה ככה, זאת מלחמה בין מדינות, ואני לא חושב שהם מתכננים לעשות רצח עם. אבל הטורקים והאזרים רוצחים אזרחים, ומכחישים שוב ושוב את השואה הארמנית, משקיעים הרבה כסף וקשרים דיפלומטיים כדי להכחיש אותה. אז גם אותי המצב היום מחזיר 100 שנה אחורה וגורם לי לחשוב על מה שקרה אז".

דגלי ארמניה ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
דגלי ארמניה ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

צריך ללמוד מישראל איך לשרוד

למרות כעסו על ישראל, ברמיאן חושב שממשלת ארמניה צריכה להתייחס אליה כמודל וללמוד ממנה שיעור בהישרדות.

"הלקח שלי הוא שאנחנו, הארמנים, צריכים לסמוך רק על עצמנו. פוטין דואג לרוסיה, והארמנים צריכים להגן על עצמם. בפוליטיקה אין דבר כזה חברים. צריך להסתכל על ישראל, וללמוד ממנה איך היא שרדה מול כל העולם.

"ישראל היא סיפור ההצלחה של המאה ה-20. היא ניצחה במלחמות עם כמה מדינות גדולות פי כמה. את זה צריך ללמוד. את הטכנולוגיה, העוצמה הצבאית, הארגון, העצמאות הכלכלית".

אבל ישראל הצליחה וניצחה, בין השאר, דווקא בגלל שלא פעלה לבד, אלא יצרה בריתות עם מעצמות, כולל המעצמה החזקה בעולם. אתה צודק, אלה לא בריתות שמבוססות על אהבה ואלטרואיזם, אלא על כוח ואינטרסים. אבל לבד, בלי שיתופי פעולה רבים, זה לא היה עובד.
"נכון. אבל לא דיברתי על ללכת ראש בראש מול כל העולם, אלא על בריתות שמבוססות על אינטרסים. כשאתה בסביבה קשה כזאת, כמו המזרח התיכון והקווקז, אתה צריך לשתף פעולה עם החזקים. ארמניה צריכה לחשב מסלול מחדש. אני ממש לא מעריץ של פוטין, רחוק מזה, אבל לארמנים אין ברירה, הם חייבים לחדש את הברית איתו.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפגישה עם ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניא בקרמלין, 7 באפריל 2021 (צילום: Mikhail Klimentyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפגישה עם ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניא בקרמלין, 7 באפריל 2021 (צילום: Mikhail Klimentyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)

"הגיע נשיא צעיר, אידיאליסט, שחשב שיהפוך את ארמניה לדמוקרטיה, עשה מהפכה יפה כמו שעשו באוקראינה ובגיאורגיה, וחשב שהמערב יגבה אותו ויתמוך בו. ומה הוא קיבל? נשארנו לבד, ונדפקנו עד הסוף".

"כשאתה בסביבה קשה כזאת, כמו המזרח התיכון והקווקז, אתה צריך לשתף פעולה עם החזקים. ארמניה צריכה לחשב מסלול מחדש. אני ממש לא מעריץ של פוטין, אבל לארמנים אין ברירה, הם חייבים לחדש את הברית איתו"

כשאתה אומר 'ללמוד מישראל' אתה מתכוון גם לדרך שישראל מתייחסת לפלסטינים? יש הרבה נקודות דמיון בין ישראל והיהודים לארמניה, ואפשר לטעון שהגדה המערבית זה הארצאך של ישראל, חבל ארץ במחלוקת שישראל השתלטה עליו במלחמה ולא מספחת אותו לשטחה, אבל מסרבת לוותר עליו. ההתנהלות של ישראל בנושא נכונה?
"זה נושא מורכב שקשה להתבטא בו כי הוא מעורר אמוציות, אבל אני אנסה לענות. ואני אענה כישראלי, לא כארמני, כי אני גם ישראלי ואכפת לי ממה שקורה כאן.

"ישראל צריכה לדאוג לעצמה ומותר לה להפעיל כוח להגן על עצמה. אבל במציאות שבה ישראל חזקה ושולטת, אפשר היה להתייחס לפלסטינים יותר טוב. לתת להם אוויר לנשום.

"אני מגיע לפעמים לגדה המערבית, נוסע לבקר בכנסיות ארמניות בבית לחם. ואני רואה את המחסומים, את המחנק שלהם, וזה כואב לי לראות. בעזה אף פעם לא הייתי, אבל זה בכלל נראה לי זוועה.

נשיא ארמניה ארמן סרקיזיאן עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בעת ביקור בבית לחם, 24 בינואר 2020 (צילום: Wissam Hashlamon/Flash90)
נשיא ארמניה ארמן סרקיזיאן עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בעת ביקור בבית לחם, 24 בינואר 2020 (צילום: Wissam Hashlamon/Flash90)

"צריך למצוא לזה פתרון, לא להתעלם. בשנים האחרונות ישראל מתעלמת מהבעיה עם הפלסטינים, אנחנו מכניסים לעצמנו לראש שאם נתעלם מהבעיה היא לא תהיה קיימת. וזאת טעות. זה שאתה עוצם את העיניים לא אומר שהבעיה תיעלם.

"הם לא יפסיקו להילחם על החירות שלהם. ואנחנו – הישראלים – צריכים בשביל ההצלחה שלנו לקבל החלטות קשות ולמצוא פתרון אמיתי".

עוד 2,777 מילים
סגירה