1

השטחים אינם שקטים

פיגוע בצומת תפוח, התנגשויות בשכונת שייח' ג'ראח הירושלמית ואירועי תג מחיר בשטחים שוב הזכירו לכולנו השבוע ששלום חייבים לעשות קודם כל השכנים הקרובים, ושלא לעולם חוסן או הסטטוס קוו, שאִפשר לישראל להתעלם מהסוגיה הפלסטינית ולדמיין כאילו המזרח התיכון החדש כבר כאן.

האמת היא שאין דבר כזה, סטטוס קוו, לא באמת. בחסות הסטטוס קוו המדומיין הזה מתקיימים תהליכים שונים שכל העת מכרסמים בהסדר הלא פורמלי השברירי והרעוע הזה בין ישראל לרשות הפלסטינית. קודם כל הרשות הפלסטינית עצמה הולכת ונחלשת, וההחלטה על דחייה של הבחירות, שהתקבלה בשבוע שעבר, רק תאיץ את התהליך הזה.

כוחות הביטחון בזירה שבה אירע פיגוע בצומת תפוח, השבוע (צילום: שריה דיאמנט, פלאש 90)

קל ונוח להאשים את הרשות בכישלונה, אך חייבים לזכור שגם לישראל יש חלק משמעותי ואחריות למצבה הנוכחי. הרשות הפלסטינית איננה גוף בלתי תלוי שפועל אי שם בחלל. היא תלויה בישראל, בכל דבר ועניין – בכל החלטה קטנה של ייצוא נוסף של סחורות מירדן או הקמה של שכונת מגורים בקלקיליה. רק ישראל יכולה לחזק את מי ששולט ברש"פ או להחליש אותו. מ-2009 אבו-מאזן הפך לשק החבטות של נתניהו והבטחתו לפלסטינים להביא הישגים באמצעות דיפלומטיה התפוגגה כלא הייתה.

גם בחסות הדו-קיום המתוח בירושלים מתקיימים תהליכים – יותר מתנחלים נכנסים לשכונות הערביות במזרח ירושלים ויוצרים חיכוך עם הסביבה הפלסטינית, יש יותר השפעה קיצונית של טורקיה, והתנועה האסלאמית מתפשטת במזרח העיר, ששבה שורר ואקום שלטוני וציבורי.

כוחות משטרה בעיר העתיקה בירושלים במהלך עימות עם תושבים במקום בחודש שעבר (צילום: Jamal Awad/FLASH90)

ישראל כל כך חששה מפעילותה של הרשות הפלסטינית במזרח העיר, כל כך דאגה לסגור את האוריינט האוס עד שאפשרה לעמותות טורקיות כגון "המורשת שלנו" ו-TIKA לפעול כמעט באין מפריע ולזרוע זרעים של האידאולוגיה של האחים המוסלמים. מה הסיכוי שהקוקטייל הרעיל הזה לא יתפוצץ לישראל בפנים?

2

ויש גם את חמאס

כשבכיר החמאס מוחמד דף, ששרד ניסיונות חיסול רבים בעבר, מאיים על ישראל בעקבות ההתנגשויות בשכונת שייח' ג'ראח – למה הוא מתכוון? האם חמאס באמת מעוניין בהסלמה בגבול הדרומי, למרות שנמנע מכך במהלך חודשים רבים בעבר? או שעכשיו, כשברור שאין ולא יהיה אופק להשתלטות על הגדה באמצעות בחירות לפרלמנט ולנשיאות – לא נותר לו אלא לחפש את הדרך הצבאית ובתוך התוהו ובוהו לנסות ולהפיל את שלטונו של אבו-מאזן?

משפחה פלסטינית ברפיח שברצועת עזה צופה באבו מאזן בטלוויזיה שבביתה בחודש שעבר (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90)

לא את כל האירועים של השבוע החולף ניתן היה למנוע. אך אין ספק שהאחיזה בסטטוס קוו שהולך ומתפוגג אל תוך גלי אלימות מתחדשים לא תואיל לישראל ולא תסייע בייצוב המצב בירושלים, בגדה וברצועת עזה.

3

סעודיה מגששת לגבי איראן, וארדואן מחפש את קרבת ריאד

לא ברור אם תצמח מכאן סולחה, אך בינתיים נראה שהסעודים, האיראנים והטורקים מחפשים דרכים להתקרב זה לזה, למרות הסכסוכים העתיקים והאינטרסים המנוגדים. השבוע הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן שוחח עם המלך הסעודי סלמאן , בעוד ששר החוץ הסעודי פייסל בין פראחן ביקר בקטאר ובעומאן, שם בדיוק ביקר לפניו שר החוץ האיראני ג'וואד זריף.

סלמאן, מלך ערב הסעודית, במשרדו שבריאד בחודש שעבר (צילום: Saudi Press Agency via AP)

גם קטאר וגם עומאן ממלאות תפקיד של מתווכות בין סעודיה לאיראן בשנים האחרונות. עד לאחרונה עומאן נחשבה למתווכת המועדפת על הסעודים, אך לאחר הפיוס בין סעודיה לקטאר, גם דוחא יכולה לבוא בחשבון בתור מי שתנסה להוריד את המתח הקיים ביחסי שתי המעצמות האזוריות היריבות.

אין ספק שהשינוי האדיר במדיניות של הבית הלבן בעידן הנשיא ביידן גרמה לסעודים לבחון מחדש את האופציה הדיפלומטית מול איראן. בריאיון האחרון שלו יורש העצר מוחמד בן סלמאן דיבר על "המדינה השכנה" שחייבים למצוא דרך לחיות אתה בשלום.

נראה שהרוחות החדשות שנושבות מוושינגטון גורמות גם לטורקים לעשות הערכה מחדש של מדיניות החוץ שלהם. אנקרה חוששת מגל הכפור מכיוונו של ביידן ומבינה שהיא ניצבת בזירה בודדה, ללא תומכים או חברים, מלבד הקטארים והנהגת חמאס. מכאן המאמצים לחמם את היחסים עם סעודיה, מצרים ואפילו עם ישראל.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בחדר הסגלגל, 28 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

כמו גם במקרה הסעודי-איראני, לא צפויה כאן התחממות מהירה וניכרת, אך ייתכן שגם הפשרה איטית תסייע בהורדת רמת המתיחות הקיימת באזור בשנים האחרונות.

4

בשאר אסד מחלק חנינות לפני הבחירות לנשיאות

הנשיא הסורי בשאר אסד מתכונן במרץ לבחירות לנשיאות שיתקיימו החודש. הוא לא חושש מכך שלא ייבחר מחדש לתפקיד, אותו הוא ממלא במהלך כמעט 21 שנים. מולו מתמודדים שני מועמדים, שבעצמם מצהירים על נאמנותם הרבה לאסד ועל תמיכתם בו.

הפרמטר היחיד שחשוב מבחינתו של אסד הוא שיעור ההצבעה במעוזים הנאמנים לו וסיכול של פעולות טרור שמתכננים לו אויביו הרבים. כאילו שלא קדמה למערכת הבחירות הזאת מלחמת אזרחים מדממת שבמהלכה נרצחו כחצי מיליון אזרחים סורים, בעוד שמיליונים הפכו לפליטים בארצם או במדינות השכנות.

קלפי בדמשק בחירות הפרלמנטריות בסוריה, 13 באפריל 2016 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar, File)

אסד ממשיך עם תעמולת הבחירות הרגילה בסגנון של שנות התשעים – תהלוכות של תומכים, חלוקה של סלי מזון ומתן חנינות לאסירים. על פי הצו הנשיאותי, פושעים שהואשמו בעבירות סמים, הברחות וסחר במטבע זר יזכו לחנינה. גם מי שהואשמו בחטיפה ואחזקה של בני אדם ישוחחו לחופשי, בתנאי שהנחטפים כבר שוחררו.

על שחרור האסירים הפוליטיים הרבים המעונים בבתי הכלא הסוריים, כמובן, אין מה לדבר. התברר גם ש"התומכים" שבאופן "ספונטני" מקיימים תהלוכות ונושאים את השלטים עם דיוקנו של אסד הם לרוב פקידים ממשלתיים, שעלולים לחטוף קנסות אם לא ישתתפו באירועים הללו.

האם כל הטריקים הללו יעזרו לאסד לצייר תמונה צוהלת של תמיכה רחבה בו לקראת הבחירות? נראה שלא. סוריה ממשיכה להתרסק מבחינה כלכלית, רוב מדינות העולם מחרימות אותה, וסנקציות אמריקאיות ואירופאיות חונקות את כלכלתה.

חיילים טורקים במחוז אידליב שבסוריה, 12 במאי 2020 (צילום: Ghaith Alsayed, AP)

מרבית אזרחי סוריה כלל לא יוכלו ליטול חלק בבחירות ולהגיע לקלפיות, ורבים אחרים לא ירצו לעשות זאת ולתת לגיטימציה להצגה המאוסה של אסד. ועדיין, ב-26 במאי 2021 בשאר אסד ייבחר בפעם הרביעית לנשיא וימשיך – בתמיכת רוסיה ואיראן – למשול עם עמו.

5

לקראת הדיאור הסעודי?

כיצד מניעים את תעשיית האופנה הסעודית? קודם כל מכנסים ועדה מיוחדת, שתיקרא ועדת האופנה ותפעל תחת משרד התרבות, וכותבים תוכנית מסודרת. הוועדה הזאת הגישה לאחרונה את מסקנותיה וגיבשה אסטרטגיה שלמה לפיתוח וקידום של אופנה סעודית. האסטרטגיה שהתגבשה כוללת סדנאות מיוחדות למעצבים, יצירת קשרים בין המעצבים לרשתות מסחריות ולמשקיעים ויצירת שווקים למותגי אופנה מקומיים.

למרות הדימוי השמרני והנוקשה, בערב סעודית אוהבים ומעריכים אופנה עילית בפרט ובגדים מעוצבים בכלל. גם בעבאיות השחורות – פריט לבוש מחייב עד לאחרונה – ניתן למצוא אלפי סגנונות שונים ומעצבי אופנה ידועים כבר מזמן הבינו שכדאי להשקיע גם בשוק הגדול והמשמעותי של אופנה אסלאמית.

יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, מסדר את הגלימה שלו לקראת תמונה קבוצתית בפסגת מנהיגי ה-G20 במרכז קוסטה סלגוארו בבואנוס איירס, 30 בנובמבר 2018 (צילום: AP/ריקרדו מזלן, ארכיון)

אך מתחת לרעלה ולעבאיה לעיתים קרובות הסתתרו גם סקיני ג'ינס, שמלות מהודרות, נעלי עקב מחודדות או מגפיים צבאיות אופנתיות. בג'דה וגם בריאד ניתן למצוא כל מותג מערבי שמציע גם היצע רחב של בגדים המותאמים לאופי השמרני של המדינה.

עתה גם מעצבים ומעצבות מקומיים יקבלו סיכוי לפתח ברנדים מקומיים ולאתגר את המותגים הידועים והמפורסמים. האסטרטגיה הזאת היא חלק מהחזון הגדול של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לסעודיזציה של שוק העבודה ויצירת תעסוקה לצעירים הסעודים על מנת לצמצם את האבטלה הגואה.

6

27 שנים לחתימה הסכם קהיר

ב-4 במאי 1994 ראש ממשלת ישראל יצחק רבין וראש ארגון אש"ף יאסר ערפאת חתמו על הסכם קהיר, המכונה גם "ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו תחילה". מטרת ההסכם הייתה יישום הצהרת הכוונות של תהליך אוסלו, שנחתם בספטמבר 1993 – בדרך להסדר הקבע. במסגרת הסכם קהיר הוחלט על הקמת ממשל עצמי פלסטיני בעל סמכויות חקיקה, שיפוט ושיטור. רצועת עזה ואזור יריחו הועברו לידי הפלסטינים.

במהלך טקס החתימה התרחשה תקרית אשר כמעט וגרמה לביטול ההסכם, כאשר רבין נוכח כי ערפאת נמנע מלחתום על המפות המצורפות להסכם. חילופי דברים החלו בין הנוכחים על הבמה והנשיא המצרי חוסני מובארק אף קילל את ערפאת בשידור חי. לאחר מכן הסכים ערפאת לחתום על המפות, וזאת רק לאחר הוספת הערה בכתב ידו.