הסרט Forbidden Wish, בתרגום חופשי: "משאלה אסורה", נפתח בגבר צעיר שנכנס לבית כנסת אמריקאי ביום לפני יום כיפור. הוא נתקל ברב, שמתכונן לדרשת כל נדרי שלו לערב יום הכיפורים. הגבר הצעיר מבקש מהרב לומר קדיש, תפילת האבלים היהודית.

הרב מניח שהקדיש ייאמר לזכר אביו של הגבר הצעיר, שלטענתו קבר עכשיו בישראל.

"לא, בשבילי", אומר הגבר הצעיר.

"אתה לא יכול לבקש שאומר עליך קדיש", מסביר לו הרב.

אבל הגבר הצעיר מתעקש וטוען שהוא יכול להוכיח לרב שהוא לא באמת חי.

סמי רוטיבי כנייט וג'ון ברכטולד כאייזק ב"משאלה אסורה" (צילום: Underdog Overkill Productions)

מכאן מתחילה דרמה אמוציונאלית ופילוסופית לשניים שיצר הכותב-במאי היהודי אמריקאי מייקל קרניק. הסרט זמין לצפייה בפלטפורמות דיגיטליות וסטרימינג שונות, ביניהן iTunes, אמזון פריים ו-Google Play.

בסרט, שמשכו שעה וחצי, הגבר הצעיר, אייזק, והרב, אתיופי ישראלי בשם נייט, שוקעים בשיחה שחושפת את עברם, את הדעות הקדומות שלהם ואת המקור לייסורים האישיים שלהם.

בכך מתמודד "משאלה אסורה" עם שלל נושאים: הגירת יהודי אתיופיה לישראל, גזענות, הומופוביה ומחלות נפש. הסרט עוסק גם בנושאים שקשורים לאמונה, הבחירה בחיים אחרי אובדן, והמתח בין הציות לחוק לבין רוח החוק. בסופו של דבר, נזרק פנימה גם הסכסוך הישראלי פלסטיני, בשביל האיזון.

יש בו הרבה נושאים לעקוב אחריהם, אבל קרניק אמר לזמן ישראל בריאיון זום מביתו בסן דייגו, קליפורניה, שהוא בכוונה כלל כל כך סוגיות הרבה בתסריט.

מייקל קרניק (צילום: סקוט טיפטון)

"חלק מהיופי של האמונה היהודית היא הדיונים והיכולים להתמודד עם סוגיות. היהדות מאפשרת לך להיפתח לשאלות קיומיות ולחקור אותן", אמר קרניק.

קרניק, 39, שבשל מצב מולד ונדיר מאוד מתנייד בכיסא גלגלים מיוחד, צילם את "משאלה אסורה" במבנה המרשים של קהילת בית ישראל בסן דייגו. כילד למד קרניק בבית הספר שפעל פה, בבית הכנסת הרפורמי, ונסגר מאז, מהגן ועד כיתה ו'.

למרות שהסרט אוטו-ביוגרפי בחלקו וצולם בבית הכנסת שבו גדל, קרניק העביר את העלילה לסנט לואיס. זה לא מצוין באופן ברור, אבל יש מספר התייחסויות בתסריט לעיר השנייה בגודלה במיזורי.

"משאלה אסורה" מבוסס על מחזה קצר, "בובות לבה", שכתב קרניק ב-2009 במהלך לימודיו לתואר שני בכתיבה יוצרת ואמנויות הבמה באוניברסיטת קליפורניה, ריברסייד.

המחזה, שאורכו כ-20 דקות, נוצר אחרי שקרניק צפה בסרט דוקומנטרי קצר ביוטיוב על מבצע שלמה, המבצע החשאי שבו הובאו 14,500 יהודים אתיופים לישראלים בתוך 36 שעות בלבד במהלך מאי 1991. "לא ידעתי על זה בכלל, וחשבתי שזה יהיה נושא מצוין למחזה", אומר קרניק.

במקום לכתוב את כל המחזה על חווייתם של יהודי אתיופיה, החליט קרניק ליצור יהודי אתיופי בשיחה עם יהודי אמריקאי, כשכל אחד מהם מהרהר בעזרת השני על החיפוש שלו אחר קבלה וקהילה.

זה אכן יוצר דיאלוג מעניין, אבל חייבים להשעות את הספק בכל הנוגע ליהודי אתיופי שמשרת כרב של קהילה ליברלית של יהודים אמריקאים.

זמן ישראל בדק בתוכניות להכשרת רבנים, הרפורמיות והמסורתיות, משם עולה שישראלים אתיופים לא קיבלו עדיין הסמכה על ידי התוכנית הרפורמית, ורק אחד הוסמך על ידי המסורתית – אבל האדם שעשה את זה לא עובד כרב. במילים אחרות, בנקודה הזאת בזמן, רבנים ישראלים אתיופיים, ליברלים, לא קיימים בישראל או באמריקה.

מייקל קרניק (מימין) מביים את השחקנים ג'ון ברכטולד (משמאל) וסמי רוטיבי בחזרות ל"משאלה אסורה" (צילום: Underdog Overkill Productions)

בנוסף, לנייט (שם לא סביר לישראלי) יש דעות שליליות חזקות על הומוסקסואליות שמתקרבות לפרשנות המילולית של האיסור התנ"כי על משכב זכר. העמדה הזאת אולי הולמת את הרקע האפריקאי של נייט, ובהחלט תואמת את היהדות האורתודוכסית המסורתית, אבל קשה לדמיין שזה יהיה מקובל בבתי הכנסת הליברלים בארה"ב כיום.

יש רגעים נוספים בסרט שמעידים על כך שקרניק וצוותו לא מכירים את ישראל, כמו ההגייה הלא מדויקת של שמו העברי של בנו הצעיר של נייט או העובדה שהסביבון הישראלי של הילד מקושט באותיות שמשמשות את יהדות התפוצות, ולא את ישראל.

כל אלה עלולים לשקף את העובדה שקרניק עדיין לא בילה זמן בישראל. "תכננתי להגיע, אבל נאלצתי לעכב את זה בגלל הקורונה", הוא אומר.

כך או כך, אלה ודברים קטנים נוספים לא מסיחים את הדעת מהדיאלוג המרתק והביצועים מלאי העוצמה של השחקן יליד ניגריה סמי רוטיבי כנייט וג'ון ברכטולד כאייזק.

סמי רוטיבי כנייט וג'ון ברכטולד כאייזק ב"משאלה אסורה" (צילום: Underdog Overkill Productions)

מהרגע הראשון, אייזק, שרוטט בעצבנות, נתפס כמספר לא אמין. ככל שהסרט מתקדם, מתברר שהוא כנראה סובל ממחלת נפש – מגיל צעיר. "האם זאת מחלת נפש? או אולי אצבע אלוהים נגעה בו? בכוונה השארתי את זה מעורפל", אומר קרניק.

הבמאי אומר שנהנה לביים סרט שמרגיש כמו מחזה. הוא מציין שהושפע מהסדרה הישראלית האינטימית, העשירה בדיאלוגים, "בטיפול", שנמכרה ל-HBO וזכתה לעיבודים באנגלית.

"רציתי לצלם את ההפקה הזאת כאילו הייתה מחזה, שהקהל ירגיש שהוא באותו חדר עם הדמויות. רציתי להשתמש בטכניקות קולנועיות שמאפשרות לך ליהנות מכל העולמות", הוא אומר.

קרניק אומר שהוא מדמיין לעצמו את הקהל של "משאלה אסורה" כמעורב, יהודים ולא יהודים כאחד.

"זה סרט על המסע. זה סרט על להרגיש אבוד לפעמים, אבל להמשיך להאמין בבני האדם, בקהילה. זה סרט על להחזיק במה שאתה מאמין בו, ובלאהוב אנשים כמו שהם", אומר קרניק.