העימותים האלימים בין יהודים לערבים העלו לתודעה הציבורית את האפשרות של התארגנויות אזרחיות חמושות לקחת את הסדר הציבורי בישראל לידיים. מדובר בהתארגנויות, שחבריהן אנשי מילואים וכתות כוננות, המגיעים ברובם מהישוב היהודי ביהודה ושומרון כדי להגן על יהודים הגרים בערים המעורבות ברחבי ישראל.

כאשר רשויות החוק, בעיקר המשטרה, מרימים ידיים –  הפלנגות בתמיכת רבנים לוקחות את הסדר והביטחון הציבורי לידיהן בטענה שהשלטונות מפקירים את ביטחון היהודים. אחד מהם התראיין לאחרונה ואמר כי הם פועלים כ"פרילנסרים של המשטרה". למעשה מדובר בניצנים של תופעה הקיימת מזה זמן רב בשטחי יו"ש ונמצאת בדרך כלל מתחת לרדאר הציבורי והתקשורתי.

כשרשויות החוק מרימות ידיים – הפלנגות לוקחות את הסדר והביטחון הציבורי לידיים, בטענה שהשלטונות מפקירים את ביטחון היהודים. אחד מהם התראיין לאחרונה ואמר כי הם פועלים כ"פרילנסרים של המשטרה"

ראוי לחזור ולהזכיר כיצד החל תהליך ההתחמשות המסיבית של המתנחלים. לקראת סוף שנות ה-70 החל לחץ ציבורי לאשר למתנחלים לשאת נשק להגנה עצמית בטענה כי הדבר יגביר את הביטחון. עד אז רק למעטים ניתן הרישיון המיוחל.

הנושא הגיע לפתחו של שב"כ, האחראי בין היתר על סיכול חתרנות מדינית. עמדתו הייתה שלא לאשר חימוש מסיבי של המתנחלים ממספר סיבות:

1. האחת – הגנה על המתנחלים היא באחריות צה"ל והמשטרה הפרוסים בשטח באופן מסיבי.
2. סיבה שנייה היא הסכנה כי בכך יסירו מעצמם השלטונות את האחריות, לפחות מבחינה פסיכולוגית, דבר שיכול ליצור אנרכיה בשטח.
3. והסיבה השלישית הייתה החשש כי הנשק ישמש לקידום מטרות אידאולוגיות של המתנחלים בפעילות נגד הפלסטינים ואולי גם כנגד השלטון.

אולם לאורך השנים התנגדות שב"כ נחלשה במיוחד כאשר מעשית מתן הרישיונות לנשק בשטחים נתון בידי צה"ל.

ואכן, התרחיש ששב"כ חזה בזמנו התממש לאחר תקופה לא ארוכה. בשנת 1984 נחשפה המחתרת היהודית שהיו בה עשרות חברים מקרב המתנחלים, שפעלו בחשאי והרגו ופצעו פלסטינים בשטחים. לשם כך השיגו חבריה חומר נפץ בכמויות עצומות שנגנב מצה"ל והוסתר עד למועד ביצוע התכנית שהייתה בשלבים מתקדמים.

התרחיש ששב"כ חזה התממש. ב-1984 נחשפה המחתרת היהודית, ובה עשרות חברים מקרב המתנחלים, שפעלו בחשאי והרגו ופצעו פלסטינים בשטחים אחרי שהשיגו חומר נפץ בכמויות עצומות שנגנב מצה"ל והוסתר

כאמור, אחד מתחומי האחריות של שב"כ הוא סיכול חתרנות. מושג החתרנות הושאר עמום בחוק שב"כ (משנת 2002) בכוונה תחילה, כדי לאפשר לארגון לפעול באופן נרחב יותר מאשר משתמע. אולם ב-2009 נאלץ שב"כ להגדיר את משמעות המושג חתרנות, באישור היועץ המשפטי לממשלה. וכך נאמר – חתרנות היא:

"פעילות אף בלתי אלימה שיש בה היבטים חשאיים, הנובעים ממניעים אידאולוגיים או מאינטרסים של גורמים זרים, אשר מטרתה או תוצאתה המסתברת היא עבירה על החוק או סיכון ביטחון המדינה, או פגיעה בסדרי המשטר הדמוקרטי או מוסדותיו או פגיעה באינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה אותם קבעה המדינה בהתאם לחוק שב"כ".

נראה כי סיכול פעילות המתנחלים שהגיעו בימים האחרונים באופן מאורגן מהשטחים מצוידים בנשק, בתכניות פעולה והתארגנות סדורה, נמצאת בתחום העניין של שב"כ – סיכול חתרנות, אם בוחנים זאת לפי ההגדרה הנ"ל (הדגשים של הכותב).

טרם פורסם אם אכן שב"כ עוסק בנושא והדבר מטריד, הואיל ולתהליכים שכאלה יש נטייה להתפתח בעצמם אם לא עוצרים אותם בזמן. איננו רוצים להגיע למצב של פעולות "תג מחיר", שהצידוק למעשיהם הוא חוסר יכולת השלטונות להגן על המתיישבים בשטחים פעולות אל מבוצעות במשך שנים רבות ושב"כ כושל בסיכולן.

גם פעולות "תג מחיר" החלו ממספר אירועים מצומצם, אך לאורך השנים הפכו כמעט לנורמה של פעילות כנגד ערביי השטחים, בתמיכה שקטה של ראשי המתנחלים והמערכת הפוליטית הימנית. קצרה ידה של המערכת המשפטית להביא לדין את אנשי הטרור של "תג מחיר", אם שב"כ אינו מצליח להביא מודיעין ממוקד ובזמן.

נראה כי סיכול פעילות המתנחלים שהגיעו בימים האחרונים באופן מאורגן מהשטחים מצוידים בנשק, בתכניות פעולה והתארגנות סדורה, נמצאת בתחום העניין של שב"כ – סיכול חתרנות

לאן כל זה הולך? המוטיב האידאולוגי של "תג מחיר" וגורמים אחרים מקרב המתנחלים שהשתתפו בפעולות השבוע דומה. הרצון להביא לסילוקם של הפלסטינים מהשטחים וגם מירושלים ומהערים המעורבות. מצוידים באמונה דתית. באידאולוגיה ובנשק, כוחות אלה עלולים לקחת את החוק לידיים וכפי שב"תג מחיר" השלטונות מעשית הרימו ידיים כך יכול להיות גם עם פלנגות המתנחלים כפי שראינו בימים האחרונים.  וזו רק ההתחלה.

ד"ר אבנר ברנע הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט (אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב.