די לפגיעה בעיתונאים
הלחימה בעזה הסתיימה, לפחות לעת עתה, אך מזרח ירושלים עדיין כמרקחה: המשפחות הפלסטיניות עדיין עומדות להיות מפונות מבתיהן בשכונת שייח' ג'ראח והעניין התקשרותי במדינות ערב ובעולם ממשיך להיות גבוה.
הסכסוך הזה לא ייעלם בקרוב, כיוון שיש מספיק גורמים המעוניינים לנפח אותו וללבות את האש, וקרוב לוודאי שגם הפעילים הפרו-פלסטינים, גם המתנחלים וגם התקשורת לא יעזבו את שייח' ג'ראח.
המבצע האחרון הדגים עד כמה מורכב מצבה של ישראל בזירה התקשורתית וההסברתית. המדינה לא ידעה להסביר את עצמה, את אתגריה ואת מהלכיה ונאלצה להתמודד עם תדמית גוליית – מדינה גדולה וחמושה נגד נשים וילדים חסרי אונים.
הפגיעה בעיתונאית של ערוץ אל-ג'זירה בירושלים ג'ווארה אל-בודיירי והבלוגרית והפעילה מונא אל-כורד במהלך העימותים החדשים בשכונה בוודאי לא שירתה לא את הצורך הביטחוני ולא את מאמצי ההסברה הישראליים.
המשטרה טענה ששתי הנשים "התגרו" וכי כתבת אל-ג'זירה – שכל העולם ואחותו מכיר את שמה – "סירבה להזדהות". האם זאת סיבה מוצדקת לפגיעה פיזית שבעקבותיה בודיירי נאלצה להתאשפז בבית החולים? מדוע היה צריך לעצור את מונא אל-כורד, שמיליון בני אדם עוקבים אחריה באינסטגרם?
כמובן שגם מעצר של כל פעילה, עיתונאית או בת מקום אנונימית אחרת ש"סירבה להזדהות" או "עשתה תנועות פרובוקטיביות" או "פגעה בכבוד השוטרים" אינו מוצדק ואינו חוקי, כיוון שהוא לא בא להגן על אף אחד, אך יוצר המון בעיות אחרות.
המשטרה טענה ששתי הנשים "התגרו" וכי כתבת אל-ג'זירה – שכל העולם ואחותו מכיר את שמה – "סירבה להזדהות". האם זאת סיבה מוצדקת לפגיעה פיזית שבעקבותיה בודיירי נאלצה להתאשפז בבית החולים?
אם מדינת ישראל באמת רוצה לטפל בבעיות הביטחוניות בירושלים, עליה קודם כל למגר את נוכחותה של תנועת חמאס בעיר, שמרימה בגאווה את דגליה הירוקים ברובעי המגורים במזרח העיר וגם במסגד אל-אקצא עצמו. עיתונאים, גם הביקורתיים שבהם, אינם סכנה ביטחונית.
ישראל היא מדינה דמוקרטית שחייבת לדאוג להגנת העיתונאים ולחופש הביטוי. ובמשטרת ישראל כבר היו צריכים להבין שההתנהלות הגסה והכוחנית לא פותרת את הבעיה אלא רק מחריפה ומסבכת אותה.
מאבו דאבי תצא הבשורה
במהלך 11 ימי הלחימה בעזה, מדינות ערביות רבות הביעו ביקורת פומבית על התנהלותה של ישראל ברצועת עזה, מי באופן יותר נוקשה וקולני, ומי כדי לצאת מדי חובה. גם אבו דאבי הצטרפה ללהקת המגנים והביעה את תמיכתה בעם הפלסטיני ובירושלים לצד ביקורת נגד "גורמים פלסטיניים שמנצלים את המצב על מנת לקדם את המטרות הפוליטיות שלהם".
לאחר כשלושה שבועות, פורסם במגזין "ניוזוויק" מאמר של ד"ר עלי אל-נואיימי, יו"ר ועדת ביטחון, חוץ ופנים במועצת הפדרציות של איחוד נסיכויות המפרץ. במאמר, אל-נואיימי משרטט בבהירות את המדיניות האמירתית ביחס לישראל, פלסטינים ואיראן.
נואיימי רואה בחמאס ארגון אסלאמי פוליטי, גרורה איראנית, פשוטו כמשמעו. בעיניו, העזתים הם בני ערובה של החמאס, ובעוד שבאבו דאבי תומכים בפלסטינים מן השורה, לא רואים שם שום בעיה להתנגדות פעילה לחמאס, חזבאללה וארגונים אסלאמיסטים אחרים שמקבלים סיוע והכוונה רעיונית מאיראן.
בעוד שבאבו דאבי תומכים בפלסטינים מן השורה, לא רואים שם שום בעיה להתנגדות פעילה לחמאס, חזבאללה וארגונים אסלאמיסטים אחרים שמקבלים סיוע והכוונה רעיונית מאיראן
![ד"ר עלי אל-נואיימי](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/06/Dr-Ali-Rashid-Al-Noaimi-280x360.jpg "ד"ר עלי אל-נואיימי")
האמירתים, כך משתקף מהמאמר החשוב הזה, מזהים באיראן את מקור הבעיות במזרח התיכון ולכן ימשיכו לצעוד הלאה יחד עם ישראל ועם ארה"ב על מנת להתגונן מהרפובליקה האסלאמית.
אל-נואיימי למעשה אומר בפומבי את מה שרבים מהמנהיגים הערבים חושבים כבר זמן רב – חייבים למצוא פתרון לחמאס בפרט ולסוגיה הפלסטינית בכלל, על מנת להתמקד במאבק האזורי החשוב באיראן.
ספק רב אם באיחוד נסיכויות המפרץ באמת מתכוונים ללחימה משותפת כתף מול כתף עם ישראל כנגד האויב האיראני – דובאי מלאה בהשקעות איראניות ובאיראנים עצמם – אך ההכרה במרכזיות הסוגיה האיראנית ואמירת האמת בפנים, חשובות לאין ערוך.
כמובן שגם לאמירתים יש את הרגישויות שלהם, וכל סבב נוסף רק יקשה עליהם לעמוד איתן מול הזרם העצום של הביקורת מטורקיה, קטאר ותומכי ה-BDS באשר הם, אך צריך לזכור גם מה הם סדרי העדיפויות באיחוד נסיכויות המפרץ ולהתמקד בעבודה המשותפת, גם במישור הפלסטיני.
כמובן שגם לאמירתים יש את הרגישויות שלהם, אך צריך לזכור גם מה הם סדרי העדיפויות באיחוד נסיכויות המפרץ ולהתמקד בעבודה המשותפת, גם במישור הפלסטיני
מחלה שאינה מטופלת עלולה להחמיר, פצע פתוח תמיד עלול להזדהם. דווקא כאשר יש תמימות דעים בין ישראל למספר מדינות ערביות באזור באשר לתפקידו ההרסני של חמאס והנחיצות בחיזוק הגורמים המתונים, חייבים להתחיל לטפל בדחיפות בסוגיה הפלסטינית.
מי יציל את הלבנונים מעצמם?
גם השבוע הפוליטיקאים הלבנונים לא הצליחו להגיע להחלטה בנוגע להרכבת הממשלה, למרות האזהרות החמורות של ראשי המערכת הפיננסית ומנהיגים בינלאומיים.
המשבר הפוליטי מתורגם באופן מיידי לקריסה של המטבע הלאומי ולמחסור חמור בדלק, מוצרי מזון, חלב לתינוקות ותרופות בשווקים. בהתאחדות של בתי מרחקת הלבנונית החליטו על צעד קיצוני על מנת למשוך את תשומת הלב של פוליטיקאים למה שמתרחש במדינה – להשבית את עבודת בתי המרקחת למשך יממה.
סוחרי השוק השחור מנצלים את המצב הרעוע ומוכרים תמורת הון עתק את התרופות החסרות ואת אבקת החלב לתינוקות ואת חלקי החילוף לרכבים ניכרת גם עלייה בכמות ההברחות של הסחורות הללו ללבנון.
סוחרי השוק השחור מנצלים את המצב הרעוע ומוכרים תמורת הון עתק את התרופות החסרות ואת אבקת החלב לתינוקות ואת חלקי החילוף לרכבים ניכרת גם עלייה בכמות ההברחות של הסחורות הללו ללבנון
מזכ"ל חזבאללה שייח' חסן נסראללה שהופיע השבוע לראשונה מאז "נאום השיעולים" שהעלה השערות שונות בנוגע למצב בריאותו, הצהיר השבוע שארגונו יצטרך לקחת את היוזמה בידיו ולדאוג לכך שאיראן תספק את צורכי האנרגיה של לבנון.
ספק אם הארגון השיעי אכן מסוגל לממש את החזון הזה, אך ברור שהקריסה של המדינה הלבנונית משאירה בזירה רק שחקן מרכזי אחד שיש בידיו כוח ונשק.
הבירה האדמיניסטרטיבית החדשה של מצרים
התקשורת המצרית הודיעה השבוע שהבירה האדמיניסטרטיבית החדשה של מצרים, המוקמת בימים אלה במדבר במרחק של כ-10 ק"מ מקהיר, תהיה מוכנה לאכלוס חלקי כבר בחודש אוגוסט. משרדי הממשלה השוכנים בקהיר יחלו בהעברת הציוד והעובדים תוך מספר שבועות למרות שהבניה בעיר נמצאת בעיצומה.
המצרים מצפים שהפרויקט הזה יקל על הפקקים האדירים בקהיר, יחסוך זמן לעובדים, ירכז את כל משרדי הממשלה במקום אחד ויהפוך לסמל למצרים החדשה והמתקדמת.
העיתון הבריטי פייננשיאל טיימס יצא בביקורת נוקבת נגד הבירה האדמיניסטרטיבית והצביע על העלויות הגבוהות וגם על כך שהמרוויח העיקרי הוא צבא מצרים, שקיבל את האחריות על המיזם.
מספר עיתונים מצריים יצאו נגד המאמר של FT והציעו הסברים לסוגיות הרבות שהועלו במסגרתו והצביעו על כך שלאחר האירועים הדרמטיים של האביב הערבי, לא היו באופק משקיעים שהיו מוכנים להשקיע במיזם הענק, וכי העובדים לא יישארו חסרי תעסוקה גם לאחר סיום העבודות כיוון שהעיר החדשה תמשיך לגדול ולהתרחב.
השנה מצרים התחדשה לא רק בבירה חדשה אלא גם במספר מוזיאונים שעתה ממתינים לתיירים הזרים שצפויים לחזור למצרים בעקבות הירידה בתחלואה והפצת החיסונים נגד נגיף הקורונה ברחבי העולם.
היום הזה בתולדות מזרח התיכון:
21 שנים למותו של נשיא סוריה חאפז אל-אסד
ב-10 ביוני 2000 הלך לעולמו הנשיא הסורי חאפז אל-אסד לאחר מחלה ממושכת. לפי עדותו של אמיל לחוד, נשיא לבנון לשעבר, זה קרה תוך כדי שיחה בין השניים, כאשר הם שוחחו על הנסיגה הישראלית מדרום לבנון ועל עתיד היחסים בין סוריה ללבנון.
"הוא אמר שאנו צריכים להשאיר לילדינו מורשת טובה יותר, ואז הקו נדם. הבנתי שהוא העביר את המסר שלו", סיפר אז לחוד.
ב-13 ביוני בדמשק התקיימה הלווייתו של חאפז אל-אסד, בה נטלו חלק מאות אלפי בני אדם. האבלים ניסו לפרוץ את טבעת האבטחה מסביב לארון ונהדפו על ידי החיילים, הנשים קרעו את בגדיהן וזרקו פרחים על מסע ההלוויה. אל-אסד האב הובא לקבורה בכקרדאחה, הכפר העלוואי בצפון-מערב סוריה בו נולד.
את הנשיא המנוח ירש בנו, בשאר אל-אסד. בשאר לא היה היורש הטבעי, ואם באסל, הבן הבכור, לא היה נהרג בתאונת דרכים ב- 1994, קרוב לוודאי שהיה נשאר הרחק מאור הזרקורים והשררה.
בשאר אל-אסד היה רק בן 35 כשעלה לשלטון אחרי אביו, דבר שדרש את השינוי של החוקה הסורית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם