האישי הוא הפוליטי, גירסת ישראל

הסלפי של מירי רגב על קבר יוני נתניהו
הסלפי של מירי רגב על קבר יוני נתניהו

נתחיל בעיקר: בנאום האימים שלו בישיבת ההשבעה של ממשלת לפיד-בנט בכנסת, התרברב ראש הממשלה לשעבר ב"כלכלה הנהדרת" שהשאיר לממשלה הנכנסת; "מר ביטחון", שבעבר התהדר בתואר "מר כלכלה" (ואף התפאר כי הוצע לו להיות שר האוצר של איטליה), ביקש בהתנשאות טיפוסית ש"לא יקלקלו אותה יותר מדי", עד שהוא ומפלגתו ישובו אל נחלתם-מכורתם שניתנה להם בברית בין-הבתרים (לפי אמונה עממית), כלומר, כשיחזרו לקריית הממשלה.

תזכרו את תודעת ה"לשלטון בחרתנו", עוד נחזור אליה.

"מר כלכלה"(שהתפאר כי הוצע לו להיות שר האוצר של איטליה), ביקש בהתנשאות טיפוסית ש"לא יקלקלו אותה יותר מדי", עד שהוא ומפלגתו ישובו אל נחלתם-מכורתם

נזכיר למשיח לבית מיליקובסקי, "טריבון ישראל השניה" ואלוף הפערים החברתיים ב-OECD. במשבר הקורונה, כלכלת ישראל קרסה תוך 3 שבועות. איך? אמרו לנו שאנחנו "אומת ההייטק". לא?

נתניהו ייסד בישראל, בלי לשתף את הציבור יותר מדי, משטר כלכלי חדש; הוא החל לבנות אותו עוד כשר אוצר בממשלת שרון, תוך יישום מחריד ביעילותו של "דוקטרינת ההלם".

את חלון ההזדמנויות סיפקה האינתיפאדה השניה. שכר נמוך או מוקפא. רף גבוה להשגת כל הטבה חברתית, מדמי אבטלה ועד קצבאות נכות. קריטריונים נוקשים שמניחים שכולנו רמאים ועצלנים, ומערך חקירות מנופח, שכביכול יתפוס את כל "מתעשרי הרווחה" המתוחכמים. תקראו על "מלכת דמי הרווחה", מיתוס ידוע של הימין האמריקאי, בית הגידול של נתניהו.

המדדים הכלכליים הגבוהים שישראל התרגלה אליהם אחרי ההתנתקות (כשהירידה המהירה במתיחות הביטחונית החזירה את אמון השווקים במשק השישראלי) מבוססים על:

  1. בועת נדל"ן מתנפחת לאינסוף;
  2. בועת צריכה פרטית – כן, חגיגת הקניונים שאולפתם להרגיש אשמים בגללה אבל גם לתחזק;
  3. לקינוח, בועת אשראי בנקאי למשקי בית. כן, ההלוואה הבינונית הזאת שאתם ממחזרים כבר 5 שנים (חוץ מהמשכנתא, כן?)

נתניהו ייסד בישראל, בלי לשתף את הציבור יותר מדי, משטר כלכלי חדש; הוא החל לבנות אותו עוד כשר אוצר בממשלת שרון, תוך יישום מחריד ביעילותו של "דוקטרינת ההלם"

בינתיים, המשכורות בישראל נמוכות, קפואות, או שתיהן. מתחת לנתוני האבטלה הנמוכים, מסתתרים כל מי שלא סופרים אותן ואותם: היי, עקרות בית שלא-מבחירה; עובדי קבלן וכוח אדם; פרילנסרים (עוד צורה של העסקה פוגענית), עצמאים שסגרו את העסק אבל לא נספרים כמובטלים; אקדמאים מעל גיל 45 (קשישים מופלגים). שכחו אתכם.

באפריל 2020, התברר שה"כלכלה הנהדרת" של ציר נתניהו-מרידור-באב"ד היא מגדל קלפים של צרכנות פרועה, אפס חיסכון ותעלולים בורסאיים. וההייטק? הענף קיים בזכות השקעות ארוכות טווח של עשרות שנים, רובן ממשלתיות. מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה שהרתה וילדה את התעשייה היא ממשלתית, והיא סבלה מנחת זרועם של אבירי ה"ממשלה הקטנה".

אנחנו מזמן על אדי דלק. ומכל מקום, ישראל אינה יכולה להישען רק על הייטק ופיננסים. יש פה כלכלה ריאלית שמאכילה ומשרתת 9.3 מיליון אזרחים – ואורך הנשימה שלה, מסתבר, הוא שלושה שבועות.

זאת המדיניות, לא רק השחיתות האישית לכאורה של נתניהו; השחיתות מתאימה כמו כפפה למדיניות. האידיאולוגיה ומבנה האישיות תואמים. רווחים מקסימליים בטווח הקצר, אני ואפסי עוד. עבודה זה לפראיירים. ידע ועומק? כנ"ל. העניים? פרזיטים, לוזרים. מתעשרי הבורסה הממונפים – גיבורים, ווינרים.

ההתנהגויות והאמירות שמתפלקות מדי פעם לאב, והבן יאיר מחצין בגאווה – משקפות את האידיאולוגיה העמוקה, זו שהתפתחה מניאו-שמרנות לפופוליזם. הם מעל החוק, מגיע להם.

באפריל 2020 התברר שה"כלכלה הנהדרת" היא מגדל קלפים של צרכנות פרועה, אפס חיסכון ותעלולים בורסאיים. וההייטק? הענף קיים בזכות השקעות ארוכות טווח של עשרות שנים, רובן ממשלתיות

תסתכלו על המילייה של נתניהו בזירה העולמית: ברלוסקוני, בולסונארו, טראמפ. לקרוא להם "דרוויניסטים חברתיים" יהיה אנדרסטייטמנט. ההישנות של המודל המנהיגותי הרעיל, שמחובר למודל כלכלי בלתי-מוסרי (וגם בלתי-אחראי, מסתבר), היא לא מקרה. אל תלעגו סתם לבורות ולשגיאות העובדתיות של דונלד טראמפ; חישבו מה זה אומר על הפוליטיקה שהוא מייצג, כמי שכל חייו נקט באסטרטגיה של פשיטות רגל והתחמקות מתשלום חובות, בעזרת סוללת פרקליטים. תרומתו לעולם העסקי כ"מנטור" התמצתה בטון האגוצנטרי של המשפט you're fired.

 *  *  *

אז מה עכשיו? יש להניח, שגדעון סער ונפתלי בנט לא יהפכו לאבירי מדינת הרווחה, או לחובבי כלכלה ניאו-קיינסיאנית כמו הנשיא ג'ו ביידן, שהסתער על הכלכלה האמריקאית עם סכומי שיא של 6 טריליון דולר, רובם בהשקעות ארוכות טווח בתשתיות – פיסיות ואנושיות.

אבל עמוק בפנים הם יודעים: הפרק הניאו-ליברלי בכלכלה העולמית נגמר. הוא נמשך מאז משבר הסאב-פריים של 2008 איכשהו, אבל נגיף הקורונה פשוט מחק אותו. כי זה החוסן האסטרטגי של כלכלה ניאו-ליברלית: 3 שבועות של עצירת אורגיית הקניות – והכל מתמוטט.

זה לא "רק לא ביבי" (https://www.zman.co.il/209257/). בנט וסער, כמו אביגדור ליברמן ובוגי יעלון לפניהם, הבינו שהמגמה משתנה. כמה רחוק הם מוכנים ללכת? ימים יגידו.

*  *  *

לא מזמן, הצטלמה מירי רגב תמונת "סלפי" ליד קברו של יוני נתניהו. התמונה כמובן עוררה את התערובת המוכרת של זעזוע ולעג.

העניין הוא שלחוגים שרגב פונה אליהם לא אכפת. כל מערכת הכללים הישנה והמסובכת של אטיקט חברתי, שהופכת את התמונה הזאת למפגן של וולגריות וזיוף, פרפורמנס שמבזה את מושגי השכול והפטריוטיזם – לא מחייבת את הביביסטים. הם בזים ל"אליטות הישנות" ולערכיהם.

ה"סלפי" ליד קבר יוני נתניהו עורר את התערובת המוכרת של זעזוע ולעג. אבל מערכת הכללים שהופכת את התמונה למפגן וולגריות וזיוף וביזוי מושגי השכול והפטריוטיזם – לא מחייבת את הביביסטים

"טיסת השוקולד", קרבות כיסאות הפלסטיק, השמלה שהודפסה עליה תמונת ירושלים, החגיגות של עצורי פרשת איה נאפה – דבר מזה לא "מביך" את החוגגים. תשכחו מזה. הצטלמת ליד קבר חלל? את אחלה ציונית. אלאור אזריה הרג ערבי? הוא גיבור. הפרטים לא מעניינים. זאת תהום שלא ניתנת לגישור.

זו התשובה הימנית-הפופוליסטית למושג השמאלי הישן שנקרא עממיות. זה נשק תעמולתי. המסר הזה מצליח מפני שכל פעם שמבקרים את התנהגותם, משעתקים את מעמדם כעממיים. לכן גם כשרת תחבורה, רגב מגיעה להשקה של הרכבת הקלה וחונה על הפסים; לכן גילה גמליאל, לשעבר השרה לשיוויון חברתי לא טורחת להסתיר את הצעקנות הנובו-רישית או את ניצול המעמד הבוטה גם כשהפרה ברגל גסה תקנות חירום בשיאו של משבר בריאותי. היא מצליחנית. היא מורמת מעם. והיא יודעת בוודאות שבקרב קהל היעד – הכוחנות והזלזול האלה מעוררים הערצה, לא כעס.

בליכוד מזייפים "עממיות" בצורת גסות וכוחנות, כי את האג'נדה העמוקה – ריכוז גובר של העושר בידי מעטים – קשה לשווק לציבור. כמו כן, עמוק בפנים, זה מה שהם חושבים על המון העם.

איך אמרה קרול האניש? האישי הוא הפוליטי.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 917 מילים ו-2 תגובות
סגירה