הימין והשמאל אוהבים לנכס לעצמם את הצלחת המודל הסקנדינבי הכלכלי. הימין טוען שמדובר בשוק חופשי שהוא המופת הקפיטליסטי. מנגד, השמאל טוען שמדובר במדינות עם מערכת רווחה גדולה וועדי עובדים חזקים. אז מי צודק? (ספוילר – שני הצדדים).

הימין והשמאל אוהבים לנכס לעצמם את הצלחת המודל הסקנדינבי הכלכלי. הימין טוען שמדובר בשוק חופשי והשמאל טוען שמדובר במדינות עם מערכת רווחה גדולה וועדי עובדים חזקים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

1

נתחיל באחת הטענות המפורסמות של הימין על המודל הסקנדינבי – "אין שם שכר מינימום". אולי על הנייר הדבר נכון, אכן אין שכר מינימום ממשלתי במדינות הללו, אבל איגודי העובדים, שחזקים פי כמה וכמה מהאיגודים בישראל (הממוצע במדינות סקנדינביה עומד על 68.6 אחוזים של עובדים מאוגדים, לשם ההשוואה, בישראל רק 22.8 אחוז מהעובדים מאוגדים), קובעים את שכר המינימום. אז נכון, אין שכר מינימום ממשלתי, אבל איגודי העובדים החזקים, שגם הימין וגם השמאל מתייחסים אליהם בכבוד, קובעים שכר מינימום.

2

נעבור למיתוס שדווקא השמאל אוהב לטעון – מדינות סקנדינביה הן המופת הסוציאליסטי. אולם יש כאן טעות. מדינות סקנדינביה הן בעלות מאפיינים קפיטליסטים מובהקים.

בשביל להוכיח את טענתי אני אתחיל עם הגדרה של הקפיטליזם. כלכלה קפיטליסטית היא כלכלה אשר רוב העסקים בה נמצאים בבעלות פרטית, ומסתמכת ברובה על מנגנון היצע וביקוש על מנת לקבוע מחירים. האם מדינות סקנדינביה עונות על ההגדרה הזו? כן.

ניקח לדוגמה את שוודיה. בשנות השמונים, בהנהגת ראש הממשלה הסוציאליסטי אולוף פלמה (שמאוחר יותר הרצח שלו הפך לתעלומה), גרמה מדיניותו למשבר כלכלי. לאזרחים נמאס, והממשלה החדשה החלה להפריט. הם הפריטו את הרכבות, את מפעלי האלכוהול, הורידו מיסים, ביצעו רפורמות בפנסיות ובקצבות והרשימה עוד ארוכה. בקיצור – מדינות סקנדינביה בעלות מאפיינים קפיטלסטים ברורים. מערכת הרווחה הגדולה שלהן לא סותרת את העובדה שהשוק שם חופשי ושרוב העסקים נמצאים בידיים פרטיות.

נעבור למיתוס שדווקא השמאל אוהב לטעון – מדינות סקנדינביה הן המופת הסוציאליסטי. אולם יש כאן טעות. מדינות סקנדינביה הן בעלות מאפיינים קפיטליסטים מובהקים

3

נחזור למיתוס מצד הימין. המיתוס הוא ש"שוודיה הפריטה את החינוך": בשנת 1992 אישר הפרלמנט השוודי מעבר לשיטת השוברים. שיטת השוברים היא שיטה שהימין מציע כבר עשרות שנים, ואומרת שכל משפחה תקבל מהמדינה שובר ששווה סכום כסף כלשהו, ותוכל להעניק את השובר לכל בית ספר שתרצה. כך השיוויון ישאר (כי כולם מקבלים את אותו סכום כסף, ולא יכולים להגדיל את הסכום מכיסם הפרטי), אבל תיווצר תחרות בחינוך, יקומו בתי ספר פרטיים והחינוך ישתפר.

שיטת השוברים אכן קיימת בשוודיה. אבל האם אכן נוצרה תחרות לחינוך הממשלתי מצד החינוך הפרטי והחינוך השתפר? התשובה איך לומר את זה, לא תלהיב את הקפיטליסטים.

בתי הספר הפרטיים זכו לפופולריות לא רעה (רבע מהתלמידים למדו בבתי ספר פרטיים) בתחילת הדרך, אבל מהר מאוד, כדי לחסוך כסף, ויתרו על שיעורי העשרה וספריות, ושכרו מורים ברמה נמוכה.

אבל היו כמה רשתות שהשקיעו. הגדולה שבהן ("JB education") העסיקה 1000 מורים ופשטה את הרגל. עשרות אלפי תלמידים נותרו ללא חינוך ולמעלה מ1000 מורים איבדו את עבודתם (וזה רק בגלל רשת אחת).

מאז הכניסה של המבחנים, ההישגים של התלמידים השוודים במבחנים בינלאומיים ירדו. סקר דעת קהל שהתפרסם ב2013 הראה שכמעט 60 אחוזים מהתושבים בשוודיה מתנגדים לשיטה הנוכחית.

אבל היו כמה רשתות שהשקיעו. הגדולה שבהן ("JB education") העסיקה 1000 מורים ופשטה את הרגל. עשרות אלפי תלמידים נותרו ללא חינוך ולמעלה מ1000 מורים איבדו את עבודתם (וזה רק בגלל רשת אחת)

אז מי צודק? שני הצדדים. מצד אחד, מערכת הרווחה בשוודיה היא ענקית, המיסים על שכר גבוהים ואיגודי העובדים חזקים. מצד שני, השוק חופשי, הממשלה לא שולטת בעיקר השוק והתחרות מאוד גבוהה. מדובר במדינות עם מודל ייחודי, שיעמדו בהגדרות הקפיטלסטיות, אבל בעלות מאפיינים סוציאלסטים בולטים. סוציאל דמוקרטיה למופת.

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר