אחד הקרבות הגדולים ביותר שראתה מדינת ישראל נמצא בעיצומו. מן הצד האחד ניצבים עשרות או מאות אלפי ישראלים שיוצאים מדי מוצ"ש להפגין בעד הדמוקרטיה. מהצד השני עומדת חבורה של פוליטיקאים ציניים שקרובים מאוד להצליח להשמיד את השלטון הדמוקרטי בישראל. הם לא מתרגשים מההפגנות שמתקיימות מדי מוצ"ש, נחושים להמשיך במסע ההרס שלהם.

אחד הקרבות הגדולים ביותר שראתה מדינת ישראל נמצא בעיצומו. מן הצד האחד ניצבים עשרות או מאות אלפי ישראלים שיוצאים מדי מוצ"ש להפגין בעד הדמוקרטיה. מהצד השני עומדת חבורה של פוליטיקאים ציניים

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

במבט לאחור אפשר להודות – מחאת בלפור נכשלה. היא נתפסה כמנוכרת, לא הצליחה להגיע אל המרכז הפוליטי או אל המתלבטים, הונהגה בידי מיעוט שמאלני (שגם אני חלק ממנו), עוררה אנטגוניזם עצום ולא הצליחה לעורר הזדהות, ותיזכר כמי שהונעה משנאה פרסונלית.

במבט לאחור אפשר להודות – מחאת בלפור נכשלה. היא נתפסה כמנוכרת, לא הצליחה להגיע אל המרכז הפוליטי או למתלבטים, הונהגה בידי מיעוט שמאלני (שאני חלק ממנו) ותיזכר כמי שהונעה משנאה פרסונלית

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

נוכח האירועים האחרונים ברוסיה, רבים תוהים – מתי תהיה פלישה? באיזה כמות חיילים מדובר? כמה חלקים יכבשו? האם אירופה תתערב? אבל ההסתכלות הזו על המצב הקיים מפספסת את מצב העניינים החשוב באמת: השאיפות של פוטין לייצר מתחרה לנאט"ו ולאיחוד האירופי

ההתמקדות בשאלה אם תתבצע פלישה רוסית, ואם כן איך וכמה, מפספסת את הניסיון הגדול יותר של פוטין: הניסיון לייצר גוש חלופי לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי. גוש שבמרכזו תעמוד רוסיה, ובתוכו יכללו, בעיקר מדינות ברית המועצות לשעבר.

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר

לפני כמה חודשים הודיע שר הביטחון בני גנץ על החלטתו לסגור את תחנת הרדיו גלי צה"ל. מיד קמה התנגדות למהלך. אבל נשאלת השאלה: האם בשביל צבא ההגנה לישראל צריך להחזיק תחנת רדיו?

יש הטוענים שאסור להפריט את תחנת גלי צה"ל כי אנחנו צריכים תחנת רדיו אובייקטיבית, לא עוד כלי של בעלי הון. אני מסכים עם הטענה הזו ולדעתי חייב להיות גוף כזה, אבל הוא כבר קיים. שמו בישראל "כאן". תאגיד השידור הציבורי עושה עבודה מעולה, בייחוד ברדיו, שם הוא עקף את גל"ץ מבחינת מאזינים. יש גוף עיתונאי ציבורי (שמחזיק בכמה וכמה תחנות רדיו) – הצבא לא צריך ליצור עוד אחד כזה, שרק עולה לנו עוד כסף מכספי המיסים.

יש הטוענים שאסור להפריט את תחנת גלי צה"ל כי אנחנו צריכים תחנת רדיו אובייקטיבית, לא עוד כלי של בעלי הון. אני מסכים עם הטענה ולדעתי חייב להיות גוף כזה, אבל הוא כבר קיים. שמו בישראל "כאן"

שנית, מדובר בבזבוז לא ייאמן של כספי משלם המיסים. תקציב התחנה הוא חלק מתקציב הביטחון, והוא, על פי ההערכות, עולה למשלם המיסים למעלה מ-40 מיליון שקלים. 40 מיליון השקלים האלו מגיעים מכיס משלם המיסים, שאחרי שנת קורונה חנוק מתמיד. מדובר בקורס לעיתונאים חינם אין כסף, על חשבון משלם המיסים. מגיעים אליו מתגייסים, ומקבלים קורס בעיתונאות על חשבון משלם המיסים. נכון, התחנה מרוויחה מתשדירי פרסומות, אולם לאחר הירידה בכמות ההאזנות הרווחים ירדו משמעותית, והעול על משלם המיסים עלה.

בנוסף, הטיעון הכי חשוב הוא שלא מדובר בתחנה אובייקטיבית. מדובר בתחנה פוליטית לחלוטין, שתורמת לאופי המילטריסטי של ישראל. עם שדרנים כמו ברדוגו ועם התערבות בלתי פוסקת של הדרג המדיני והצבאי, התחנה מלאה באינטרסים זרים.

בניגוד לתאגיד, שמקבל עצמאות יחסית, גל"ץ מלאה באינטרסים. בין אם זה מהגנרלים ששואפים להיות פוליטיקאים, ובין אם זה הדרג המדיני שמנסה לבחוש לטובתו. כבר סופר ארוכות על פוליטיקאים או גנרלים שרוצים להפוך לפוליטיקאים ובוחשים בתחנה לטובתם.

אז למה להפריט את התחנה?

ועכשיו נשארת הדילמה הבאה: האם לסגור את התחנה או להפריט אותה? התשובה, לדעתי, פשוטה מאוד. התחנה פופולרית יחסית, גם אם פחות בזמן האחרון. הפרטה שלה תכניס מיליונים למדינה. אחרי שנת קורונה, כשהאזרחים חנוקים והגירעון ענק, צריך לקצץ כמה שיותר בהוצאות ולהגדיל כמה שיותר את ההכנסות. הפרטה תעשה את שני הדברים האלה – תחסוך את התקציב השנתי של התחנה, ותכניס עשרות מיליונים בזכות ההפרטה. כמובן שיש לבצע את ההפרטה בצורה מיטבית, עם מכרז פתוח ושקוף, שבו מי שיציע את העסקה הכי טובה יקבל את התחנה.

האם לסגור את התחנה או להפריט אותה? התשובה, לדעתי, פשוטה מאוד. התחנה פופולרית יחסית, גם אם פחות בזמן האחרון. הפרטה שלה תכניס מיליונים למדינה

לסיכום, להפריט את גל"ץ זה מהלך ההכרחי. גל"ץ מלאה בשיקולים זרים, היא מהווה קורס לעיתונאים על חשבון משלם המיסים והיא עולה המון כסף. חייבים להפריט אותה.

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר

הימין והשמאל אוהבים לנכס לעצמם את הצלחת המודל הסקנדינבי הכלכלי. הימין טוען שמדובר בשוק חופשי שהוא המופת הקפיטליסטי. מנגד, השמאל טוען שמדובר במדינות עם מערכת רווחה גדולה וועדי עובדים חזקים. אז מי צודק? (ספוילר – שני הצדדים).

הימין והשמאל אוהבים לנכס לעצמם את הצלחת המודל הסקנדינבי הכלכלי. הימין טוען שמדובר בשוק חופשי והשמאל טוען שמדובר במדינות עם מערכת רווחה גדולה וועדי עובדים חזקים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

1

נתחיל באחת הטענות המפורסמות של הימין על המודל הסקנדינבי – "אין שם שכר מינימום". אולי על הנייר הדבר נכון, אכן אין שכר מינימום ממשלתי במדינות הללו, אבל איגודי העובדים, שחזקים פי כמה וכמה מהאיגודים בישראל (הממוצע במדינות סקנדינביה עומד על 68.6 אחוזים של עובדים מאוגדים, לשם ההשוואה, בישראל רק 22.8 אחוז מהעובדים מאוגדים), קובעים את שכר המינימום. אז נכון, אין שכר מינימום ממשלתי, אבל איגודי העובדים החזקים, שגם הימין וגם השמאל מתייחסים אליהם בכבוד, קובעים שכר מינימום.

2

נעבור למיתוס שדווקא השמאל אוהב לטעון – מדינות סקנדינביה הן המופת הסוציאליסטי. אולם יש כאן טעות. מדינות סקנדינביה הן בעלות מאפיינים קפיטליסטים מובהקים.

בשביל להוכיח את טענתי אני אתחיל עם הגדרה של הקפיטליזם. כלכלה קפיטליסטית היא כלכלה אשר רוב העסקים בה נמצאים בבעלות פרטית, ומסתמכת ברובה על מנגנון היצע וביקוש על מנת לקבוע מחירים. האם מדינות סקנדינביה עונות על ההגדרה הזו? כן.

ניקח לדוגמה את שוודיה. בשנות השמונים, בהנהגת ראש הממשלה הסוציאליסטי אולוף פלמה (שמאוחר יותר הרצח שלו הפך לתעלומה), גרמה מדיניותו למשבר כלכלי. לאזרחים נמאס, והממשלה החדשה החלה להפריט. הם הפריטו את הרכבות, את מפעלי האלכוהול, הורידו מיסים, ביצעו רפורמות בפנסיות ובקצבות והרשימה עוד ארוכה. בקיצור – מדינות סקנדינביה בעלות מאפיינים קפיטלסטים ברורים. מערכת הרווחה הגדולה שלהן לא סותרת את העובדה שהשוק שם חופשי ושרוב העסקים נמצאים בידיים פרטיות.

נעבור למיתוס שדווקא השמאל אוהב לטעון – מדינות סקנדינביה הן המופת הסוציאליסטי. אולם יש כאן טעות. מדינות סקנדינביה הן בעלות מאפיינים קפיטליסטים מובהקים

3

נחזור למיתוס מצד הימין. המיתוס הוא ש"שוודיה הפריטה את החינוך": בשנת 1992 אישר הפרלמנט השוודי מעבר לשיטת השוברים. שיטת השוברים היא שיטה שהימין מציע כבר עשרות שנים, ואומרת שכל משפחה תקבל מהמדינה שובר ששווה סכום כסף כלשהו, ותוכל להעניק את השובר לכל בית ספר שתרצה. כך השיוויון ישאר (כי כולם מקבלים את אותו סכום כסף, ולא יכולים להגדיל את הסכום מכיסם הפרטי), אבל תיווצר תחרות בחינוך, יקומו בתי ספר פרטיים והחינוך ישתפר.

שיטת השוברים אכן קיימת בשוודיה. אבל האם אכן נוצרה תחרות לחינוך הממשלתי מצד החינוך הפרטי והחינוך השתפר? התשובה איך לומר את זה, לא תלהיב את הקפיטליסטים.

בתי הספר הפרטיים זכו לפופולריות לא רעה (רבע מהתלמידים למדו בבתי ספר פרטיים) בתחילת הדרך, אבל מהר מאוד, כדי לחסוך כסף, ויתרו על שיעורי העשרה וספריות, ושכרו מורים ברמה נמוכה.

אבל היו כמה רשתות שהשקיעו. הגדולה שבהן ("JB education") העסיקה 1000 מורים ופשטה את הרגל. עשרות אלפי תלמידים נותרו ללא חינוך ולמעלה מ1000 מורים איבדו את עבודתם (וזה רק בגלל רשת אחת).

מאז הכניסה של המבחנים, ההישגים של התלמידים השוודים במבחנים בינלאומיים ירדו. סקר דעת קהל שהתפרסם ב2013 הראה שכמעט 60 אחוזים מהתושבים בשוודיה מתנגדים לשיטה הנוכחית.

אבל היו כמה רשתות שהשקיעו. הגדולה שבהן ("JB education") העסיקה 1000 מורים ופשטה את הרגל. עשרות אלפי תלמידים נותרו ללא חינוך ולמעלה מ1000 מורים איבדו את עבודתם (וזה רק בגלל רשת אחת)

אז מי צודק? שני הצדדים. מצד אחד, מערכת הרווחה בשוודיה היא ענקית, המיסים על שכר גבוהים ואיגודי העובדים חזקים. מצד שני, השוק חופשי, הממשלה לא שולטת בעיקר השוק והתחרות מאוד גבוהה. מדובר במדינות עם מודל ייחודי, שיעמדו בהגדרות הקפיטלסטיות, אבל בעלות מאפיינים סוציאלסטים בולטים. סוציאל דמוקרטיה למופת.

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר

אמש הושבעה ממשלת ישראל ה-36, והסתיימה, לאחר 12 שנים רצופות, כהונת בנימין נתניהו כראש הממשלה. סיום כהונת נתניהו הוא דבר הכרחי בשביל לכייל את המפה הפוליטית ועל מנת להשיב לה את האידיאולוגיה.

אמש הושבעה ממשלת ישראל ה-36, והסתיימה, לאחר 12 שנים רצופות, כהונת בנימין נתניהו כרה"מ. סיום כהונתו הוא דבר הכרחי לכיול המפה הפוליטית ועל מנת להשיב לה את האידיאולוגיה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כהונת נתניהו הייתה מלאה בפופוליזם, מה שהוביל למחיקת האידיאולוגיה וההתייחסות לערכים מהמפה הפוליטית. הערך היחידי שמלווה את המפה הפוליטית כיום הוא כן ביבי/ לא ביבי. 12 שנות פופוליזם ודה-לגיטימציה לכל מי שאינו תומך בו, סללו את הדרך לאיפוס הערכים הזה.

נתניהו הבטיח תמיד להיות ימין, ולהקים ממשלת ימין על מלא, ובפועל הצביע בעד ההתנתקות, ופנה למפלגת שמאל ואף למפלגה האסלאמיסטית על מנת להקים את הממשלה. נתניהו הבטיח למוטט את שלטון החמאס, ובפועל חיזק אותו, כדי שלא יצטרך לנהל מו"מ עם אבו מאזן. נתניהו הבטיח להקים שוק חופשי ולהוריד מיסים, ובפועל מינה שרי אוצר פופוליסטים ונכנע לוועדים. ויש עוד דוגמאות רבות. הבטחות לחוד ומעשים לחוד.

כתוצאה מקמפיין הדה לגיטימציה הבוטה שעושה נתניהו לכל מה שאינו חלק מסט האינטרסים הנקודתי שלו, וכתוצאה מכך מתוייג כ"שמאלני" – גם השמאל, לפחות בחלקו, החליט להחביא את ערכיו. השמאל הפך ל"מרכז", מעין שמאל פרווה, כי להיות שמאלני זו הרי קללה לכל דבר כיום. זו אחת הסיבות שגם השמאל חטא בפופוליזם ובניסיון להחביא את האידיאולוגיה שלו. אבל אם מפלגות השמאל רוצות לחזור לשלטון (ולא, קואליציה עם בנט, ליברמן וסער היא לא שמאל), הן צריכות להביא שוב את האידיאולוגיה שלהן לקדמת הבמה.

שינוי השלטון בישראל הכרחי לא רק בגלל כן ביבי או לא ביבי, אלא בגלל שהוא הדרך היחידה להפטר מהפופוליזם ולחזור לעידן האידיאולוגיה. כיול המפה הפוליטית יחזיר את הימין לערכים הוותיקים של הימין, עם ההדר הביתר"י והזיקה לארץ ישראל השלמה, ואת השמאל הוא יחזיר לערכי השמאל, לשמא שמאמין כי שתי מדינות וסוציאל דמוקרטיה הם דברים הכרחיים.

כי אם המגמה הפופוליסטית הזו תמשך – ואם חוסר היכולת של הממשלה לפעול בצורה אידיאולוגית ועם מדיניות מסודרת תמשך, היא תגרום לכישלונות. נתניהו פעל תמיד בכפוף לסקרי דעת קהל. את הערכים הוא נטש מזמן, ובעקבותיו עשתה זאת הקשת הפוליטית כולה. אם אני רוצים לחזור למערכת פוליטית אידאולוגית, עם קשת דעות וערכים מגוונת, סיום כהונתו הוא רק ההתחלה.

נתניהו הבטיח תמיד להיות ימין, ולהקים ממשלת ימין על מלא, ובפועל הצביע בעד ההתנתקות, ופנה למפלגת שמאל ואף למפלגה האסלאמיסטית כדי להקים ממשלה. הבטיח למוטט את שלטון החמאס, ובפועל חיזק אותו

כרגע נתניהו מבטיח לחזור, ומבטיח שחזרתו תהיה מהירה. אבל גם אם יישאר באופוזיציה שנים רבות, או יוחלף על ידי מפלגתו, או אפילו יפרוש בשלב מסוים, הפוליטיקה הישראלית תחווה זעזוע. כל מה שהיא סבבה סביבו בשנים האחרונות ייעלם, אבל הזעזוע יוביל לחזרת הערכים למפה הפוליטית.

האזרחים ידרשו אידיאולוגיה רצינית. ניצנים לכך אפשר לראות במפלגת העבודה, אשר עשתה קמפיין אידיאולוגי באופן יחסי והתרוממה ל-7 מנדטים. הציבור זקוק למנהיגים שיציעו לו ערכים, ורק כך אפשר לייצר פוליטיקה ראויה. סוף כהונת נתניהו תוביל, כך לפחות אני מקווה, להפעלה מחדש של המפה הפוליטית. הגושים יחזרו להיות שמאל וימין. הערכים ישובו, והפופוליזם, ולא במקצת, יעלם.

אורי מלרון הוא תלמיד כיתה י', מדריך בצופים, מנהל את אתר ביקורות הספרים ״בין השורות״ וסגן יו״ר נוער מפלגת העבודה לשעבר