ממשלת האחדות של בנט-לפיד הושבעה לפני פחות משבועיים, וכבר ברור שהישרדותה תלויה בהצלחתם של מרכיביה השונים לנהל את חילוקי הדעות הניכרים ביניהם.
לבד מהרצון המשותף להביא לסוף שלטונו של בנימין נתניהו (שנעשה סמכותני ופרסונלי יותר ויותר) ולהחדיר קצת סדר בענייני המדינה, מעט מאד מאחד בין הסיעות השונות שמרכיבות את הקואליציה החדשה. יש להן השקפות עולם, שאיפות, סגנונות ומטרות שונות, וכך גם אינטרסים, צרכים וסדרי עדיפויות משלהן. נראה שהסתירות הטבועות בממשלה הזאת רק יקשו עליה לחולל שינוי של ממש.
בנסיבות האלה, שאלת המפתח הניצבת בפני הממשלה היא איך להניח את היסודות לממשל אפקטיבי עבור הבאות אחריה. המשימה הזו דורשת תשומת לב רבה הן לשימור הקואליציה והן להשגת המרב שניתן בתנאים הקיימים.
חלקיה השונים של הממשלה יצטרכו, אם כן, למצוא דרכים לעבוד יחד מבלי להתפשר על אמונותיהם הבסיסיות. עמידה מוצלחת באתגר זה תהיה תרומה גדולה לדרך הארוכה להבראת הדמוקרטיה: היא תשיב על כנן כמה נורמות מנחות של ממשל תקין ותעגן אותם בהסדרים מוסדיים. בכך היא תקדם את הסיכויים לשינויים מבניים משמעותיים בעתיד.
ההיבט המיידי והבולט ביותר של משימה זו – גם אם הוא ככל הנראה הפחות חשוב – שייך לתחום הקונצנזוס הממשלתי הברור ביותר: הצורך להבטיח שהממשל הקודם אכן יוותר על מושכות השלטון.
באופן בלתי נמנע, תשומת לב רבה ניתנת בימים האחרונים לעובדה שיושב ראש האופוזיציה החדש טרם פינה את בית ראש הממשלה, לכך שהוא ממשיך להשתמש במעון לקבלת אורחים רשמיים, לסירובו השערורייתי לתדרך את נפתלי בנט עם כניסתו לתפקיד ולשמועות על גריסת מסמכים רשמיים לפני העברת השלטון.
התקשורת והציבור, וכמוהם חלקים מהקואליציה, עוסקים בסוגיות הללו באופן כמעט כפייתי, כשהם מוּנעים משילוב של רצון בנקמה וצורך בוער להראות שפג זמנו של הסדר הישן.
התקשורת והציבור, וכמוהם חלקים מהקואליציה, עוסקים בסוגיות הללו באופן כמעט כפייתי, כשהם מוּנעים משילוב של רצון בנקמה וצורך בוער להראות שפג זמנו של הסדר הישן
אולם המטרות האלה הן קצרות מועד מטבען. אין בהן תרומה רבה לחיזוק הממשלה הנכנסת או לצמצום הסכנה של קאמבק פוליטי מצד בנימין נתניהו ובעלי בריתו החרדים, שהם כואבים וחדורי רוח לחימה. לכך נחוצים הסדרים להתמודדות עם חילוקי הדעות הפנים-ממשלתיים.
ניתן לזהות שלוש גישות שהחלו להתפתח בימיה הראשונים של הקואליציה, כאשר אף אחת מהן לא התגבשה עדיין לכדי אסטרטגיה ברורה. הראשונה מתרכזת בניסיונות לשוב למצב של סטטוס קוו של לפני הנסיגה השלטונית של השנים האחרונות.
במונחים מעשיים משמעות הדבר להחיות הליכים מוסדיים ומסודרים ולהפוך אותם לשקופים יותר: ישיבות שבועיות קבועות של הממשלה, של הקבינט הביטחוני ושל ראשי שמונה הסיעות המרכיבות את הקואליציה. משתמע מכך לא רק שינויים בדרכי ההתנהלות, אלא גם בסגנון (לא עוד עיסוק בלתי פוסק במשברים אלא גישה מהותית שמקרינה אווירה של עסקים כרגיל ומשרה מעט ודאות במהלכי הממשל).
במונחים מעשיים משמעות הדבר להחיות הליכים מוסדיים ומסודרים ולהפוך אותם לשקופים יותר: ישיבות שבועיות קבועות של הממשלה, של הקבינט הביטחוני ושל ראשי שמונה הסיעות המרכיבות את הקואליציה
הממשלה החדשה גם שוקלת כמה צעדים מתבקשים בהקשר זה – הבולטים שבהם הם ההחלטה להקים ועדת חקירת ממלכתית לבחינת האסון בהר מירון והכוונה לפתוח בחקירה רשמית סביב פרשת הצוללות השנויה במחלוקת.
מתוכננים גם מהלכים חקיקתיים, כגון שינויים בחוקי יסוד שיגבילו את כהונתם של ראשי ממשלות וימנעו ממי שעומדים נגדם אישומים פליליים לאייש משרות ציבוריות, נוסף על עוד רעיונות שטרם גובשו סופית, כגון חיזוק הכנסת, שרטוט גבולות ברורים בין שלוש רשויות השלטון ועדכונם של כמה חוקי יסוד.
![שר המשפטים היוצא בני גנץ, שר המשפטים הנכנס גדעון סער והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במשרד המשפטים, 14 ביוני 2021 (צילום: לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/06/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-4-1024x640.jpeg "שר המשפטים היוצא בני גנץ, שר המשפטים הנכנס גדעון סער והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במשרד המשפטים, 14 ביוני 2021 (צילום: לע"מ)")
אולם האמצעים המוסדיים האלה אינם נוגעים ממש לענייני מדיניות. השבוע הראשון לכהונת הממשלה החדשה מעיד על העדפה לעוד מאותו הדבר: המשך שליטתה של הגישה הצבאית בשאלות ביטחוניות מכריעות כגון איראן, חמאס, ירושלים, הרשות הפלסטינית ואפילו מצעד הדגלים בירושלים.
כאן קיימים חילוקי דעות אמיתיים בין השותפים, ויש לדון בהם ברצינות. יהיה הכרח להתמודד עם המחלוקות הללו בקרוב, עם תחילת ההכנות להעברת תקציב המדינה הראשון מזה כשלוש שנים. עקרונות התקציב, סדרי העדיפויות שלו והפריטים הקונקרטיים הכלולים בו משקפים יותר מאשר צרכים כספיים גרידא; הם מהווים ראי לערכים, אידיאולוגיות ונורמות. כאן לא יהיה די במגמת שימור הסטטוס קוו.
גישה שנייה שמתחילה להתפתח מתרכזת בקידום שיפורים קונקרטיים – בעיקר בנושאים אזרחיים שאינם מעוררים מחלוקת רבה. השרים החדשים החלו להצביע על כמה כיוונים.
אלה כוללים, בין היתר, את הרחבת התחבורה הציבורית, שינוי תקני פליטת הפחמן, רפורמה בתוכנית הלימודים, עדכון תנאי הפנסיה, עריכת התאמות בהקצבות לעסקים קטנים, הגדלת סל הבריאות, עדכון הסדרי האינטרנט המהיר, שיפור התשתיות ביישובים הערביים, בלימת האלימות המתפשטת וקביעת מדיניות חדשה למאבק בעבירות על בסיס מגדרי.
גם אם רבות מהתוכניות הללו לא ימומשו במלואן מסיבות תקציביות, כל התקדמות בנושאים ספציפיים כגון אלה תתרום לשיפור הביטחון והאמון בקרב האזרחים, ובה בעת תגביר את אמינות הממשלה.
גם אם רבות מהתוכניות הללו לא ימומשו במלואן מסיבות תקציביות, כל התקדמות בנושאים ספציפיים כגון אלה תתרום לשיפור הביטחון והאמון בקרב האזרחים, ובה בעת תגביר את אמינות הממשלה
אך גם לגישה זו יש מגבלות משלה. היא אינה באמת מטפלת בבעיות אי-השוויון המבני וגם לא מתמודדת עם שורשיו העמוקים של הפילוג המתמשך בחברה הישראלית, הקשורים לזהות, לדת ולערכים בסיסיים.
בהקשר לנושאים אלה החלה להתפתח גישה שלישית, רב-ממדית ומורכבת, המכוונת לשינוי יסודי יותר. החלק הראשון של האסטרטגיה הזו מושפע משנים של ישיבה באופוזיציה, ומתרכז ישירות במניעת תופעות רגרסיביות. הוא ניכר בעיקר בשורות האגף השמאלי בקואליציה, ובפרט במרצ, אך גם בחלקים ממפלגת העבודה ושותפות נוספות בקואליציה.
הוויכוח הנוכחי סביב הארכת החוק האוסר על איחוד משפחות פלסטיניות הוא דוגמה אחת לכך.
דוגמאות נוספות הם הניסיונות להתנגד למדיניות המתמשכת בעזה, להרחבת הבנייה בגדה המערבית (כגון המקרה של דחיית פירוק המאחז הבלתי חוקי באביתר), הניסיון לגרש מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן, ביטויים מתמשכים של גזענות ואפליה, כפייה דתית, התנגדות לזכויות להטב"קים, התעלמות מאי-השוויון העמוק שנובע מהניאו-ליברליזם, יחד עם – מן הסתם – מאמצים תמידיים לסיום הכיבוש.
טרם נמצאה נוסחה להתמודדות עם חילוקי הדעות הפנימיים בשאלות יסוד אלה. ההצבעה על הארכת החוק האוסר על איחוד משפחות ככל הנראה תספק תקדים. הימנעות או היעדרות יתוו את הפרמטרים של הלכידות הקואליציונית ולפיכך את מרחב התמרון שלה. הן גם יקבעו את מידת הפרואקטיביות האפשרית של חלקיה השונים של הממשלה.
טרם נמצאה נוסחה להתמודדות עם חילוקי הדעות הפנימיים בשאלות יסוד אלה. ההצבעה על הארכת החוק האוסר על איחוד משפחות ככל הנראה תספק תקדים
לא מן הנמנע שחברי כנסת מהשמאל, מהמרכז ומהימין ישתמשו בנראוּת ובכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותם כדי להציע שינויים בעלי משמעות מבנית. אלה כוללים הגשת הצעות חוק בכל נושא, מזכויותיהם של מואשמים בעבירות ביטחוניות והיחס לאסירים ועד לביסוס מעמדם של המתנחלים בשטחים.
חברי כנסת עשויים גם ליזום כנסים במשכן בנושאים הנעים מהפרת זכויות אדם ועד לריבונות יהודית על כל השטח שבין הים לירדן, כמן גם על פלורליזם דתי או אוטונומיה חרדית. בנוסף, סביר להניח שחברי כנסת גם ישתמשו במעמדם כדי לתמוך בפעילות ציבורית שנויה במחלוקת, כפי שכבר עשו בשייח' ג'ראח ובעיר העתיקה בירושלים.
פעולות כאלה, מטבע הדברים, מדגישים את הפערים בתוך הממשלה. יהיה קשה לנהל אותן או לשלוט בהן. דרך אחת להתמודד איתן תהיה להגיע להבנות באשר לתדירותן ולהיקפן.
דרך אחרת תהיה לגלות יצירתיות רבה יותר: לזהות נישות לקידום אלטרנטיבות – ביחסים חברתיים, באפשרויות פעולה, בשיח – שעשויות לסלול את הדרך לשינויים מבניים עמוקים בעתיד. כאן האתגרים הם ללא ספק קשים ביותר והאפשרויות מוגבלות במיוחד.
הגישות השונות לפעולה בתוך קואליציה מגוונת בצורה יוצאת דופן אינן פוסלות האחת את השנייה. הן ישמשו, במידה זו או אחרת, את כל המפלגות. אך יהיה צורך לאזן ואף לרסן את החלקים המשתנים הללו. דבר זה ידרוש הרבה רצון טוב ותיאום – אותם מרכיבים בדיוק שאפשרו את הרכבתה של הממשלה החדשה מלכתחילה.
אם הממשלה תצליח לרשום הישגים בעניינים פרוצדורליים ואזרחיים, יהיה בכך כדי לשפר במידה ניכרת את יכולת הקיום שלה. גם אם התקווה להחלתם של שינויים יסודיים יותר תצטרך אולי לחכות למועד מאוחר יותר, דבר זה כשלעצמו יהיה בבחינת הישג משמעותי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו