שלושה אירועים התלכדו בתוך שבוע בזירה האיראנית: פקיעת הסכם הפיקוח הזמני על מתקני הגרעין, התקיפה המסתורית במפעל הצנטריפוגות, ובחירותו של נשיא איראני חדש, שמרן ומקורב למנהיג העליון.
נראה שנושא הפיקוח הוא הדחוף ביותר על שולחנה של ארצות הברית, המתקשה לפצח את הקשיחות האיראנית הנוכחית במגעים בווינה. לא בכדי שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן היה נחרץ ביום שישי במסיבת עיתונאים עם עמיתו הצרפתי ז'אן-איב לה דריאן, כשהזהיר במילים דיפלומטיות מפני סכנה.
לה דריאן הצטרף אל בלינקן, כשהאיץ במנהיגי איראן לקבל החלטות קשות – מה שמרמז כי ארצות הברית הגיעה לסף הוויתורים המקסימלי.
ראש החץ הזה – ארצות הברית-צרפת – אינו מקרי. בתקופת המגעים לקראת הסכם הגרעין של 2015, הייתה צרפת של הנשיא פרנסואה הולנד הסמן הימני במחנה המעצמות, הכי קרובה לעמדה הישראלית. המצב הנוכחי שונה מהותית, אבל עדיין צרפת של עמנואל מקרון מבינה היטב את הסכנה בשתיקה הרועמת של המעצמות האחרות, במיוחד סין ורוסיה, כל אחת וסיבותיה שלה.
היה מעניין לעקוב בשבוע שעבר אחר נאומי שר הביטחון בני גנץ. בכל נאום שלו – בטקס הענקת תעודות המערכה ברצועת הביטחון בדרום לבנון לארגונים האזרחיים ביום שלישי בתל חי; בטקס הזיכרון לחללי מלחמת לבנון השנייה ביום רביעי בירושלים; ובטקס סיום קורס טיס בחצרים ביום חמישי – גנץ העביר מסרים חריפים לאיראן.
שוב ושוב הדגיש גנץ שני עקרונות: הראשון, ישראל לא תאפשר לאיראן לבנות פצצת גרעין; והשני, ישראל תשמור לעצמה את מרחב הפעולה העצמאי בהקשר של פרויקט הגרעין האיראני. המסר הראשון מופנה החוצה, לטהרן. המסר השני – פנימה, לישראל.
גנץ חזר והדגיש שני עקרונות: ישראל לא תאפשר לאיראן לבנות פצצת גרעין; וישראל תשמור את מרחב הפעולה העצמאי בהקשר של פרויקט הגרעין האיראני. המסר הראשון מופנה לטהרן. השני – לישראל
גנץ וממשלת בנט-לפיד אותגרו בשבוע שעבר על ידי ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שטען כי ישראל הסכימה להגבלת הפעולות שלה מול איראן. כאן בדיוק נכנס לתמונה אירוע הרחפן ליד מפעל הצנטריפוגות סמוך לטהרן.
בהנחה שזו פעולה ישראלית, האם זהו רמז לא רק לאיראנים אלא גם לארצות הברית? סביר להניח שכן. זו פעולה קטנה עם משמעויות גדולות, גם אם לא מדובר בהצלחה מבצעית מרשימה שהסיגה לאחור משמעותית את יכולת הגרעין האיראנית.
אם האירוע לא תואם מראש מול ארה"ב, הרי שהוא מהווה סימון גבולות הגזרה. אם, לעומת זאת, כן היה תיאום עם וושינגטון, הרי שישראל שימרה כאן את עקרון רצף הפעולה. כך או כך, ממשלת בנט-לפיד רק הרוויחה מכך.
אלא שלפעולה הזו יש נדבך נוסף, חשוב לא פחות: היא מאותת לאיראנים על רמת החדירות שלה. כבר לא מדובר רק ביכולת מודיעינית, אלא גם ביכולת מבצעית בלב איראן. נראה שחיסולו של מדען הגרעין הראשי מוחסן פח'רי-זאדה לא היה הצלחה מבצעית מקרית.
לפעולה הזו יש נדבך נוסף, חשוב לא פחות: היא מאותת לאיראנים על רמת החדירות שלה. כבר לא מדובר רק ביכולת מודיעינית, אלא גם ביכולת מבצעית בלב איראן
אלא שגם ישראל יודעת שהיא מוגבלת מאד ביכולת ההשפעה על מרוץ הגרעין האיראני. היא יכולה רק לפגוע בפרויקט הגרעין, לעכב אותו בנקודות מסוימות, אבל לא ממש לעצור אותו. רק מעצמה כמו ארצות הברית יכולה לעשות זאת צבאית או כלכלית לאורך זמן – ולא ניכר שזה בראש מעייניו של הנשיא האמריקאי הנוכחי.
איראן צברה ידע קריטי בכמה מרכיבים של התהליך. הבולט בהם הוא ביכולת העשרת האורניום מעל 20% – מצב ששלטון האייתוללות לא העז להגיע אליו עד חילופי השלטון בארצות הברית. ברגע שטהרן הבינה שאופציה צבאית אמריקאית משמעותית לא נמצאת על הפרק, היא החלה לדהור.
הנשיא הנבחר איברהים ראיסי נכנס לתפקיד במצב שבו לא היה אף נשיא איראני בעשור האחרון: טהרן מקבלת רוח גבית משתי מעצמות חשובות – רוסיה וסין – ומצליחה לנתב את ארצות הברית לוויתורים.
הנשיא הנבחר איברהים ראיסי נכנס לתפקיד במצב שבו לא היה אף נשיא איראני בעשור האחרון: טהרן מקבלת רוח גבית משתי מעצמות חשובות – רוסיה וסין – ומצליחה לנתב את ארצות הברית לוויתורים
לא מן הנמנע שאיראן תחתום בסופו של דבר על הסכם חדש, אבל עד אז היא רוצה להשיג כמה מטרות: צבירת ניסיון משמעותי בצווארי בקבוק בפיתוח הפצצה, ודחיקת האמריקאים לוויתורים מקסימליים וחיזוק הקשר מול סין ורוסיה.
כשזה יקרה, ראיסי יוכל לבוא עם בשורה לעם האיראני – שרובו הדיר את רגליו מהליך הבחירות – לפיה הקו השמרן הקשוח הוא שהביא הישגים לאיראן, ותקיפות עלומות הן בבחינת רעשי רקע בלבד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו