חודשיים אחרי שנישאו, התיישבו ליאת ודני מול מדריכה לחיי אישות, והודו שמשהו לא עובד להם. כמו מרבית הזוגות הצעירים הדתיים שנוהגים על פי ההלכה, הכול הכין אותם לפעם הראשונה בליל הכלולות – התרבות, החברה והשיחות עם מעגל החברים הקרוב.
גם מדריכת הכלות שפגשה את ליאת לפני החתונה דיברה איתה ארוכות על ההיבטים טכניים. אבל מאז, למרות שהאירוע עצמו הוכתר כהצלחה, ליאת סובלת מכאבים והם חושבים שהם זקוקים לסיוע והדרכה נוספת.
כמו דני וליאת (שמות בדויים), יותר ויותר זוגות נשואים פונים בשנים האחרונות להדרכת חיי אישות, שירות חדש שמעניק לזוגות כלים וידע בתחום המיניות הבריאה, וצובר תאוצה בציבור הדתי והחרדי בישראל.
יותר ויותר זוגות נשואים פונים בשנים האחרונות להדרכת חיי אישות, שירות חדש שמעניק לזוגות כלים וידע בתחום המיניות הבריאה, וצובר תאוצה בציבור הדתי והחרדי
לא מדובר בטיפול מיני ועל פניו נראה כי השירות מותאם בצורה ייחודית לאנשים שומרי מצוות. אם כי, ככל שמתעמקים בתוכן העניינים, מתברר שמדובר במדריך לבעיות שפוקדות זוגות רבים.
"הרובד של הדרכה לחיים האישיים לא קיים בציבור החילוני, שם נהוג ללכת לטיפול ובשביל זה צריך להכריז שיש לך בעיה", מסבירה ד"ר מיכל פרינס, עובדת סוציאלית ומייסדת מרכז יהל לייעוץ והדרכה לחיי אישות.
"דני וליאת אומנם פנו עם בעיה קלאסית של זוגות צעירים, אבל לא חייבים שתהיה בעיה כדי לפנות להדרכה.
"מגיעים אלי גם זוגות שרוצים להפיק הנאה מיחסי מין ומבינים שאפשר לשפר אותם. הטיפול המיני נסוב סביב בעיות וסביב ממדים רגשיים, מה האישה מרגישה ומה עוצר אותה לקיים יחסים, אבל מעט מאוד מדריכים את הזוג מה לעשות בפועל. בהדרכה שלנו אני אבוא ואגיד לזוג – 'זה איבר המין של האישה וככה נשים נהנות, בואו נלמד איך זה נראה ואיך זה עובד'".
"הטיפול המיני נסוב סביב בעיות וסביב ממדים רגשיים, מה האישה מרגישה ומה עוצר אותה לקיים יחסים, אבל מעט מאוד מדריכים את הזוג מה לעשות בפועל"
ד"ר פרינס, נשואה ואם לארבעה מירושלים, החלה לחקור את תחום מיניות האישה הדתיה במסגרת הדוקטורט שעשתה לפני כעשור. אז הקימה גם את מרכז יהל, שבו הספיקה להכשיר כ-500 מדריכות לחיי אישות שעובדות ברחבי הארץ.
במרכז עצמו עוברים עשרות זוגות מודרכים בכל חודש. לפי ד"ר פרינס, הציבור הדתי לאומי, המהווה את עיקר לקוחות המרכז, עובר מהפכה בכל הקשור לנושא המיניות.
"אצל הדתיים מאוד נהוג לעבור הדרכות, ואם תשאלי תגלי שמרבית האוכלוסייה הדתית לאומית כיום הלכה לאיזשהו קורס או סדנה או הדרכה בנושא. זה כבר הפך למיינסטרים. יש הצגות שמדברות על מיניות, יש קבוצות פייסבוק ייעודיות לנושא שמונות אלפי נשים דתיות. סדנאות הדרכה לאביזרי מין היו מאוד פופולריות בשנים האחרונות ועכשיו נחלשו רק בגלל הקורונה".
![ד"ר מיכל פרינס (צילום: נתן דינוביץ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/07/prince-640x400.jpg "ד"ר מיכל פרינס (צילום: נתן דינוביץ)")
ארוכה הדרך לאורגזמה
גם בציבור החרדי, המהווה כשליש מלקוחות המרכז, מתחילה התעוררות. "המודעות עדיין לא התפתחה ברמה הפומבית והזוגות מגיעים מפה לאוזן, באופן פרטני. נשים חרדיות מתחילות להגיע לקורסים של הכשרת מדריכות לחיי אישות. הזוגות מגיעים מכל רחבי הארץ, וגם מערים שהן הארד קור חרדיות, כמו בני ברק ומודיעין עלית. אבל העיסוק בנושא עדיין לא פומבי כמו אצל הדתיים".
"נשים חרדיות מתחילות להגיע לקורסים. הזוגות מגיעים מכל רחבי הארץ, וגם מערים שהן הארד קור חרדיות, כמו בני ברק ומודיעין עלית. אבל העיסוק בנושא עדיין לא פומבי כמו אצל הדתיים"
הדרכת חיי אישות נבדלת מהדרכת כלות שעוברות הנשים לפני החתונה. "הדרכת כלות מתמקדת בהלכות, טבילה, טומאה וטהרה. היא מדברת על זוגיות, על בית משותף ומבחינת המיניות מתמקדת בלילה ראשון.
"בשלב הזה קשה מאוד להסתכל על מה שקורה מעבר ללילה הראשון מכיוון שזה כמו ללמוד שחיה על יבש. הדרכת חיי אישות היא מהיום של אחרי הפעם הראשונה. אני לא מלמדת את הזוג מה נכנס לאיפה. זה לא שהם לא יודעים לקיים יחסי מין במובן הפשטני של המילה. לרוב משהו באינטימיות ביניהם לא עובד, והכאב של האישה בהתחלה זה סממן קלאסי.
"בניגוד לחילוניים, זוג דתי שחווה קושי ביחסי מין לא יפנה לטיפול. הוא יפנה לרבנית, אולי יחזור למדריכת כלות ויקבל תשובה שהכול נמצא בראש של האישה – תרפי, תשתי יין ותשתחררי. אם הבעיה נמשכת האישה תפנה לרופאת נשים או פיזיותרפיסטית ואז תקבל מענה לכאב עצמו בתור תרגילים או משחות.
"אני מציעה פתרון אחר. השיטה שלי היא הדרכה, וכשמה כן היא. אני באה בגישה שאם הגוף כואב הוא אומר משהו. הגיוני שאם האישה שמרה נגיעה ולא קיימה יחסי מין בחיים שלה, בתוך לילה אחד היא מכניסה את הגוף שלה לכזה סטרס, שזה לא יעבור בשלום. במקרה כזה, אני עוצרת הכול באותו הרגע. כל מה שידעתם עד היום וניסיתם, עצרו! הזוג צריך להתחיל הכול מחדש.
"אני מסבירה שהמשימה היא בכלל לא האקט עצמו, אלא ההנאה מהאינטימיות על שלביה השונים. ללמוד להנות מחיבוק, מהמרחב המשותף בבית, מלשבת ביחד על הספה. הם מקבלים שיעורי בית וחוזרים אליי אחרי כמה שבועות. הרבה פעמים הכאב מפסיק כשהולכים בקצב של האישה".
"המשימה היא בכלל לא האקט עצמו, אלא ההנאה מהאינטימיות על שלביה השונים. ללמוד להנות מחיבוק, מהמרחב המשותף בבית, מלשבת ביחד על הספה. הם מקבלים שיעורי בית וחוזרים אליי אחרי כמה שבועות"
פרינס מספרת שיותר ויותר זוגות פונים למרכז לא רק כדי לפתור בעיה ספציפית אלא כדי לשפר את מערכת היחסים האינטימית ולהפיק ממנה הנאה. אלי ומלכה (שמות בדויים) הגיעו אליה אחרי 13 שנות נישואים וארבעה ילדים.
"הם לא הגיעו אלי כי הם לא יודעים מה לעשות. הנה הם עמדו במשימה וסימנו וי על ארבעה ילדים, אבל המרחב המיני שלהם מעולם לא היה מספק. לדעתי, מרבית הזוגות היום חיים ככה, אבל הזוג הזה החליט לעשות מעשה ולשפר.
"מאוד קל לזוגות לוותר על מיניות כי יש לזה גם הסבר תרבותי מותאם. אחרי שנים של נישואים מתרגלים אחד לשני, כבר אין התרגשות והמיניות דועכת. ואז רואים שבני הזוג מתחילים להימנע מזה.
"היא נמנעת, הוא מפסיק ליזום, התירוץ של הילדים והעייפות מאוד נוחים לה עכשיו. וזה מתחיל מזה שהאישה לא יודעת להנות מהגוף שלה. לא יודעת להגיע לאורגזמה, אז אם היא לא נהנית, למה לה לטרוח בכלל?"
לא עוד פנים נפולות
למרות שהבעיות שהיא מתארת נראות די אוניברסליות, ד"ר פרינס מספרת שאת ההשראה לעיסוק בתחום מיניות האישה, היא קיבלה דווקא מההלכה היהודית. ביהדות הגבר מחויב לאישה במצוות עונה "שיענג אדם את אשתו וישמח אותה ככל יכולתו, ויתייחד עימה ייחוד גמור, באהבה ושמחה יתירה".
"אני זוכרת שהייתי נערה דתייה בתיכון וראיתי סרטים הוליוודיים שסיפרו סיפורים רומנטיים, וגם בשיעורי תושב"ע למדתי את המצווה והיה לי ברור שהאישה צריכה ליהנות ממערכת יחסים אינטימית.
"כשהתחלתי לחקור את הנושא במסגרת אקדמיה, ראיינתי עשרות נשים עם פנים נפולות, שלא נהנות מיחסי אישות. אמרתי, איך זה יכול להיות? הרי על פי יהדות האישה היא מרכז הבית וצריכה להיות מאושרת כדי שתהיה לה משפחה מאושרת? למה זה לא מתקיים במציאות?"
"כשהתחלתי לחקור את הנושא במסגרת אקדמיה, ראיינתי עשרות נשים עם פנים נפולות, שלא נהנות מיחסי אישות. אמרתי, איך זה יכול להיות? הרי על פי יהדות האישה היא מרכז הבית וצריכה להיות מאושרת"
מאז עסוקה פרינס בלפרק ולהרכיב מחדש את המארג החברתי, לאו דווקא דתי, עליו מושתתת מערכת יחסים בין גבר לאישה. "החברה והתרבות קובעות לנו, הנשים, מה אנחנו אמורות להרגיש ולעשות ומה הגיוני ונורמלי.
"כך למשל, נשים יודעות שזה הגיוני שהן לא ייהנו מיחסי מין וזה בסדר. מספרים לנו שזה נורא מסובך להנות, זה לוקח זמן להגיע לאורגזמה, זה אמור לכאוב, וזה גורם לנשים לוותר מראש.
"ישנן גם הלכות שכובלות את הנשים הדתיות בתפקיד שאמור לשרת את הצרכים המיניים של הגבר. שפיכת זרע לבטלה למשל משחק תפקיד מאוד חשוב בזוגיות. בשנים האחרונות יש כבר פרשנויות שאומרות שבתוך זוגיות ארוכת טווח ההלכה לא רלוונטית, אבל לתפיסה הקלאסית הישנה יש עדיין הרבה מאוד כוח".
לדבר על זה בבית
ומה לגבי הציבור החילוני? האם הוא לא זקוק להדרכה כי נשים וגברים חילוניים חופשיים ללמוד מיניות ולצבור ניסיון מיני לפני שנכנסים לזוגיות ארוכת טווח?
ד"ר פרינס, שמרצה בנושא גם במוסדות חילוניים, ביניהם החוג למגדר של המכללה למנהל, מגלה כי הידע לוקה בחסר בשני המגזרים. לדבריה, החילוניים זקוקים להדרכה לא פחות מהדתיים, רק שהם לא מודעים לעניין.
"בהרצאות שאני מעבירה לנשים אני שומעת את אותן תגובות וכולן מהנהנות באותם מקומות. ההבדל היחיד שהחילוניות אומרות לי, 'למה לא למדתי על זה בתיכון?' והדתיות אומרות, 'איך לא סיפרו לי באולפנה או בהדרכת כלות?'
"בהרצאות שאני מעבירה לנשים אני שומעת את אותן תגובות. ההבדל היחיד שהחילוניות אומרות לי, 'למה לא למדתי על זה בתיכון?' והדתיות אומרות, 'איך לא סיפרו לי באולפנה או בהדרכת כלות?'"
"כולם אומרים את אותם משפטים – לא דיברו על זה בבית, לא משנה אם הבית היה מסורתי וסגור או בית ליברי חילוני.
"לאחרונה העברתי הרצאה לסטודנטיות בגילאי 30 עד 50 ואת אותה ההרצאה לחברות של הבת שלי שלומדות בכיתה י"ב באולפנה. ירדתי לרזולוציות ולפרטים של מיניות האישה. העברתי בדיוק אותו תוכן.
"כולן, גם נשים בשלות וגם בנות שלא קיימו יחסי מין מעולם, אמרו לי – איך זה יכול להיות שאנחנו שומעות את זה לראשונה. כמובן שהסברתי לתלמידות כמה נדיר לשמוע על זה בגיל כה צעיר".
ד"ר פרינס מאמינה שלא רק חינוך למיניות בריאה חסר בשני המגזרים, אלא שהתפיסה התרבותית החילונית לא שונה בהרבה מהתפיסה התרבותית הדתית ומעמידה את הצרכים של הגבר במרכז.
"כולם רואים את אותם הסרטים הוליוודיים וכולם שבויים באותה תפיסה תרבותית לגבי התפקידים של גבר ואישה ביחסי מין. אולי לא בצורה של הלכות, אבל גם נערות חילוניות מגיל צעיר מקבלות את המסר שלגבר יש צרכים והאישה צריכה לשרת אותם.
"כולם רואים את אותם הסרטים הוליוודיים וכולם שבויים באותה תפיסה תרבותית לגבי התפקידים של גבר ואישה ביחסי מין. גם נערות חילוניות מקבלות את המסר שלגבר יש צרכים והאישה צריכה לשרת אותם"
"מהר מאוד נערה מבינה שאם היא 'לא תיתן לו' הוא ילך לאחרות. גם אישה דתיה נשואה תדע שאם הגבר לא יהיה מסופק הוא יהיה עצבני ואולי אפילו יבגוד. כולן יודעות גם שגבר לא מסופק 'כואב לו'. התרבות מכוונת אותנו לכך שהגבר צריך לקבל את מה שהוא רוצה והמיניות של אישה סובבת סביבו.
"מרבית הגברים שאני פוגשת דווקא מאוד רוצים לספק את האישה שלהם, רוצים שהיא תהנה. הרבה פעמים זו האישה שמביאה את התפיסה החברתית מבחוץ. יש פה תרבות שלמה שמפעילה המון כוח על מה שקורה בחדר בין בני הזוג וזה לא שונה בין דתיים לחילוניים".
כך יוצא שבהדרכה מנחה ד"ר פרינס את הזוג לפעול הפוך ממה שהונחו על ידי החברה והתרבות. "התרבות אמרה לי – אל תיהני ביחסי אישות, אני אומרת – בטח תיהני. התרבות אמרה – זה קשה להגיע לסיפוק, אני מסבירה שזה דווקא קל. התרבות מדברת על חדירה. אני רוצה שיכירו את הדגדגן. התרבות אומרת תרפי – ואני אומרת שכדי להגיע לאורגזמה צריך דווקא לכווץ".
ומה הממסד הרבני חושב על תופעת ההדרכות החדשה? "אני לא יוצאת כנגד הדת או ההלכה. אני עובדת סוציאלית ונכנסת לתמונה מהמקום הטיפולי. כשהזוג רוצה לוודא שמשהו שאני ממליצה עליו הוא לפי ההלכה אני מפנה אותם לרב שלהם. אין לי סמכות להכריע ואני גם לא מנסה.
"הרבנים לא התבטאו עדיין בנושא ההדרכות עצמן, אבל היו כמה שחוו את דעתם על הספר שלי 'פשוט לרצות', שעוסק בנושא מיניות האישה, ודווקא פרגנו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו