אי אפשר לומר שהתקיפה האיראנית אתמול (שבת), שבה הותקפה ספינה בבעלות ישראלית באזור סמוך למיצרי הורמוז, הפתיעה את ישראל. החשבון האיראני עם ישראל ארוך, במיוחד לנוכח האירועים האחרונים בהם ישראל חשודה, כשהאחרון הוא תקיפת הרחפן המסתורית במתקן צנטריפוגות ליד טהרן.
אלא שעד כמה שהדבר ישמע מוזר, בין ישראל לאיראן קיימות מעין הבנות שקטות שעיקרן מענה באותה מטבע, כדי לא להיגרר לעימות שאף מדינה אינה חפצה בו, לפחות לעת עתה.
עד כמה שהדבר ישמע מוזר, בין ישראל לאיראן קיימות מעין הבנות שקטות שעיקרן מענה באותה מטבע, כדי לא להיגרר לעימות שאף מדינה אינה חפצה בו, לפחות לעת עתה
ההבנות הללו באות לידי ביטוי באופי, באופן ובעוצמת הפעולות ההדדיות. כך, למשל, ניסיון תקיפת הסייבר האיראני על מערכות המים הישראליות באפריל 2020, נענה מיד – על פי פרסומים זרים – בתקיפת סייבר ישראלית שגרמה להשבתת נמל באנדר עבאס.
דוגמא נוספת הוא מפעל המל"טים הסודי שהותקף במהלך חודש מאי האחרון, יממה וקצת אחרי הפלת המל"ט האיראני בעמק הירדן, במהלך מבצע "שומר החומות". כך גם טביעתה המוזרה של ספינת הלוגיסטיקה הראשית של משמרות המהפכה "חארג" בדרום איראן בתחילת חודש מאי האחרון, אחרי הפגיעה במכלית ישראלית ליד סעודיה.
את ההיגיון וההבנות הללו ניתן לראות גם בפעילות הישראלית נגד מטרות איראניות בסוריה. בנובמבר 2019 יוחס לישראל חיסול של בכיר במשמרות המהפכה בתקיפה סמוך לדמשק, איראן הגיבה בירי רקטות מהגולן לעבר ישראל.
לכן, נראה כי הפעולה המיוחסת לאיראן אמש לא חורגת מההיגיון הזה. איראן למעשה מגיבה במטבע דומה על תקיפת הרחפן שאולי ישראל ביצעה.
חשבון הטלגרם "אבו עלי אקספרס" חשף הבוקר (ראשון) כי חשבון טוויטר המזוהה עם משמרות המהפכה ציטט פסוק מסורת אלפיל בקוראן, שבו אללה שלח ציפורים יורקות אש – אבביל – על האויב שעמד להרוס את הכעבה. אבביל הוא שמו של המל"ט האיראני הראשון. לכן, לא מן הנמנע שהתקיפה אתמול בוצעה על ידי מל"ט מתאבד, בדיוק כמו תקיפת הרחפן.
עיתוי הפעולה האיראנית
זוהי למעשה הפעולה הראשונה אחרי בחירתו של הנשיא החדש איברהים ראיסי. שלא כמו בתקופת חסן רוחאני ומוחמד זריף, שמאחורי הקלעים לא הסתירו את מורת רוחם מפעולות רבות של משמרות המהפכה, נראה שהנשיא החדש יהיה בעל אוזן קשבת ליוזמות הללו.
שלא כמו בתקופת חסן רוחאני ומוחמד זריף, שמאחורי הקלעים לא הסתירו את מורת רוחם מפעולות רבות של משמרות המהפכה, נראה שהנשיא החדש יהיה קשוב ליוזמות הללו
אלא שראיסי יצטרך להתמודד בהקשר הזה עם ממשל אמריקאי אשר בשבועות האחרונים הפך לבלתי צפוי.
התקיפה האמריקאית האחרונה לעבר מיליציות איראניות אמנם התרחשה פיזית בעיראק ובסוריה, אבל גלי ההדף שלה כוונו לווינה ולטהרן. ארצות הברית מאותת כבר כמה שבועות כי היא נמצאת בקצה גבול הוויתורים שלה בהקשר להסכם הגרעין החדש, והתקיפה המאסיבית בשבוע שעבר היא בבחינת איתות, אקדח שמונח על השולחן.
לכך יש להוסיף את ההתבטאות החריגה של שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן בשבוע שעבר בפריז, כשהצהיר כי "הזמן לחזור להסכם הולך ואוזל". יומיים אחר כך, תקפה ארצות הברית בסוריה ועיראק.
הדעות חלוקות בארצות הברית לגבי הקשחת העמדות של איראן אחרי שישה סבבים של שיחות.
יש הסוברים כי איראן מנסה לסחוט ויתורים עד הרגע האחרון ואז לחתום על הסכם עוד בתקופת רוחאני. כך ראיסי השמרן, הדבק בקו הקיצוני נגד ארצות הברית, לא יהיה זה שחתום על הסכם עם "השטן הגדול" אבל יהנה מפירותיו הכלכליים.
יש הסוברים כי איראן מנסה לסחוט ויתורים עד הרגע האחרון ואז לחתום על הסכם. דעה אחרת היא כי איראן קרובה מאד לבשלות מבצעית וטכנולוגית בכל מרכיבי הפצצה ולמעשה היא מושכת זמן
דעה אחרת שנשמעת היא כי איראן קרובה מאד לבשלות מבצעית וטכנולוגית בכל מרכיבי הפצצה ולמעשה היא מושכת זמן בישורת האחרונה. במקרה הזה היא תחתום על הסכם, אבל לא לפני שתבטיח שכל הידע והאמצעים נמצאים במקום בטוח, הרחק מהזרקור המודיעיני והמבצעי של המערב וישראל.
ההיסטוריה חוזרת?
בין אם ייחתם הסכם בקרוב ובין אם לא, המצב הפנימי שעימו אמור הנשיא החדש ראיסי להתמודד מורכב מאד, כל שכן בהשוואה למצב שבו נכנס קודמו רוחאני לתפקיד, לפני שמונה שנים.
על פי ניתוח הקלפיות בערים הגדולות, פחות מ-30% מבעלי זכות ההצבעה השתתפו בבחירות. כלומר, ראיסי – שנחשב לנשיא עם אחוזי התמיכה הנמוכים ביותר באיראן אי פעם – לא רק שלא הצליח לפרוץ את מעגל השמרנים, אלא אף הפסיד בחלק מהמקומות חלקים גדולים ממנו שנעו למרכז.
ראיסי – שנחשב לנשיא עם אחוזי התמיכה הנמוכים ביותר באיראן אי פעם – לא רק שלא הצליח לפרוץ את מעגל השמרנים, אלא אף הפסיד בחלק מהמקומות חלקים גדולים ממנו שנעו למרכז
על הלבה הרותחת מתחת לפני השטח באיראן יעיד אולי הניתוח הבא של רשת החדשות "בלומברג". מגזר הנפט באיראן היה תמיד הסקטור המועדף והמטופח של השלטון, הודות לחלקו בתל"ג האיראני. עובדי ענף הנפט "חובקו" תמיד על ידי השלטון. בשבועות האחרונים, בשל מצבה הכלכלי הקשה של איראן, החלו עובדי תעשיית הנפט במחאה על תנאי העסקתם.
בינתיים השלטונות מכילים את ההפגנות הללו, אבל הצצה להיסטוריה האיראנית מלמדת כי בדיוק אותה מחאה הייתה למעשה הקש ששבר את גב הגמל בתקופת השאה האחרון, מוחמד רזא שאה פהלווי.
ב-1978 הורה השאה לפזר באש חיה את ההפגנות הללו, ומכאן תהליך איבוד השלטון והשחיקה בלגיטימציה הציבורית שלו קיבלו תפנית חדה מטה.
ראיסי אמנם מתמודד עם מצב דומה 43 שנים אחרי, באקלים פוליטי, מדיני, ביטחוני שונה. ועדיין, כמו פהלווי, הוא מגיע לתפקיד עם אחוזי תמיכה נמוכים, שחיתות נרחבת בקרב מקבלי ההחלטות, הישענות שלטונית משמעותית על כוח הזרוע, ואופוזיציה בינלאומית רחבה.
האם כל המרכיבים הללו יבשילו לכדי שינוי שלטוני? לא ברור, שכן ניסיון העבר הוכיח כי בכל פעם שהמשטר האיראני הריח סכנה, אגרוף הברזל הפכה חזקה יותר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו