יש בי אהבה והיא תתאזרח

הרשימה המשותפת חוגגת אחרי הפלת חוק האזרחות, 6 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
הרשימה המשותפת חוגגת אחרי הפלת חוק האזרחות, 6 ביולי 2020

הקואליציה ספגה מכה מביכה עם נפילת הצעת החוק להארכת התיקון לחוק האזרחות. האם התיקון הזה, בן ה-20 כמעט, היה צודק? הוא היה כשר אבל מסריח. האם ישראל נמצאת כעת בסכנה? בהחלט כן, אבל לא בהכרח מהסיבות המדוברות. הבה נבחן את המצב.

הקואליציה ספגה מכה מביכה עם נפילת הצעת החוק להארכת התיקון לחוק האזרחות. האם התיקון בן ה-20 כמעט היה צודק? הוא היה כשר אבל מסריח. האם ישראל נמצאת בסכנה? כן. אבל לא בהכרח מהסיבות הנדונות

התיקון לחוק נועד למנוע מפלסטינים מהגדה המערבית להפוך לאזרחים ישראלים ובכך לזכות לגור כאן, לרחוץ על חופינו ולהצביע למשותפת בבחירותינו התכופות.

יש לכך שלוש סיבות.

1

ראשית, מרכיב הבטחון. התיקון המקורי הועבר במהלך האינתיפאדה השנייה בואך בניית גדר הביטחון, תוך כדי חשש שישראלים ערבים "ייבאו" מחבלים בדרך זו. דאגה זו היתה סבירה בזמנו, אם כי לא מכבדת את בעליה יותר מדי.

2

שנית, מרכיב הדמוגרפיה. ישראל רוצה יהודים, וזה ברור (ע"ע חוק הלאום). אבל כמעט באותה מידה היא לא רוצה ערבים. אם אזרח יהודי רוצה "לייבא" לא-יהודי שאינו ערבי, זה הרבה יותר מקובל מאשר לייבא ערבים. בדירוג האזרחים הרצויים, יהודים במקום הראשון (אם כי גם להם יש דרגות שזה לא המקום לדון בהן), "אחרים" במקום השני (זה כולל גויים וגם יהודים שאינם מוכרים ככאלה על ידי הרבנות), ורק לאחר מכן ערבים. זה הגיוני: רק הערבים הם קבוצה מספיק גדולה כדי להתארגן כאיום על ההגמוניה (היתה מילה כזאת גם לפני שאבישי בן-חיים הגחיך אותה) היהודית; יש אפשרות שחלקם יצדד איכשהו באויבים מבחוץ, והדברים ידועים.

3

שלישית, מרכיב ההונאה. ישראל חושדת שחלק מהיבוא הזה אינו מגיע על רקע אהבה כי אם משהו יותר פרקטי. זה באמת מעצבן, אך לא ניתן להוכחה, ולא היווה מרכיב מרכזי בדיון.

בדירוג האזרחים הרצויים, יהודים במקום ה-1 (אם כי גם להם יש דרגות שזה לא המקום לדון בהן), "אחרים" במקום ה-2 (כולל גויים ויהודים שהרבנות לא מכירה ביהדותם), ורק אז ערבים

יאיר לפיד טען שהדמוגרפיה הוא העניין העיקרי ושאין לברוח מזה. הוא ישר בצורה יוצאת דופן ומעוררת כבוד וזו הסיבה שיותר ויותר אנשים אוהבים אותו. אך זו לא הייתה הסיבה העיקרית ששידרה שרת הפנים איילת שקד. הטענה העיקרית שלה הייתה שהשב"כ רואה באי-חידוש התיקון סכנה ביטחונית חמורה.

רוב הישראלים קמים מייד וישר מצדיעים כאשר הם שומעים את המילה שב"כ, והם אינם נוטים להטיל ספק בהערכות בכיריו. אפשר להבין את זה, כי המדינה ניצבת בפני סכנות חמורות, שחלקן נסתרות מעין, והשב"כ עושה ניסים ונפלאות בהתמודדות עם מצב נורא. אבל האם זה אומר שהם תמיד דוברי אמת שם? לא כל-כך בטוח. עם אחריות גדולה וכוח עצום לפעמים מגיעה זחיחות מדאיגה (ע"ע יוסי כהן).

לפני כמה שנים, במהלך משבר בטחוני, נעצר צלם בסוכנות החדשות שניהלתי. הוא צילם ליד טנק ישראלי ולא ידע להציג תעודת עיתונאי, יען כי לשכת העתונות הנורא מתוחכמת חדלה מלהעניק אותן לפלסטינים. נמסר לנו כי הבחור מהווה איום בטחוני והוא בילה יותר מחודש במרתף שב"כ ללא עורך דין ואפילו ללא כל חקירה; היו עסוקים נורא.

הצלחתי לארגן פגישה עם "גורם מקורב ללשכתו של ראש השב"כ" ושם הבהרתי שהמצב חושף באופן ישיר ואינטימי את שיטות הדיכוי בפני התקשורת הזרה וזה ממש לא כדאי. למחרת שוחרר האיש ומאז לא שמענו על כל בעיה.

אני מעריך שהשב"כ, לצד עבודה מעוררת כבוד, מעגל פינות, מאמלל יחידים אקראיים, ומנצל את תמימותו והערכתו המוצדקת של הציבור. אני מציע בחום שמערך הבטחון בישראל ישתדל יותר להסביר את עצמו במצבים כמו התיקון לחוק (או הריסת מגדל תקשורת זרה בעזה). קצת פרטים, חבר'ה; האמינות לא מה שהייתה פעם.

פעם, בעת משבר בטחוני, נעצר צלם בסוכנות החדשות שניהלתי ללא תעודת עיתונאי, כי לשכת העתונות חדלה מלהעניקן לפלסטינים. נמסר שהוא איום בטחוני והוא בילה יותר מחודש במרתף שב"כ ללא עו"ד או  חקירה

אולי את המידע החסר לגבי אמיתות הטיעון הבטחוני ניתן למצוא בהצבעה של האופוזיציה. כל האופוזיציה הימנית הצביעה נגד הארכת התיקון מתוך רצון להפיל את הממשלה. זה לא יפיל את הממשלה. מה שזה כן השיג זה להביך את הממשלה (ולהראות עד כמה היא תלויה בנוכל ספציפי בשם שיקלי שעוד יוציא שם טוב לאורלי לוי).

הייתכן שראש הממשלה לשעבר היה מוכן לסכן כל כך הרבה – את החיים ממש, את חיי ילדינו – כדי להרוויח כל כך מעט? אחרי הכל, הוא ראה את כל הערכות השב"כ. זה בלתי אפשרי! או שאולי זה כן אפשרי?

נתניהו וחבורתו המבישה מסמלים זיקוק נדיר של ציניות וחוסר אחריות. אבל להערכתי הצבעתם מעידה על כך שלא כצעקתה הערכת השב"כ. אני מבין שאני נותן להם קרדיט מסויים, וזה באמת מביך במקצת.

נוסיף את מרכיב הישראבלוף לעניין. לא יאה (ולא חוקי) לחוקק נגד האזרחים הערבים בלבד. אז הפיתרון בזמנו היה לנסח את התיקון כך שיחול על כל האזרחים אבל ישפיע רק על הערבים. החוק חל על כולם כאילו, אבל רק על הכולם שרוצים להתאחד עם בני זוג מהרשות הפלסטינית (ועוד כמה מקומות שחלים בעיקר על ערבים). אתה הבנת את זה, ברוך? זה לא אפרטהייד. זה גם לא מאוד נחמד.

ישראל נתונה בהחלט בסכנה, אך לא מכמה אלפי ערבים נוספים שיכולים להצטרף ליקיריהם – או אפילו מכאלה שמתיימרים לעשות זאת בזמן שהם בעצם מחפשים עבודה או בריחה מקלגסי הרשויות הפלסטיניות.

אולי את המידע החסר לגבי אמיתות הטיעון הבטחוני ניתן למצוא בהצבעה של האופוזיציה. כל האופוזיציה הימנית הצביעה נגד הארכת התיקון מתוך רצון להפיל את הממשלה. זה לא יפיל את הממשלה

הסכנה לישראל היא כפולה. ראשית, שהאגף הימני שלה הוא ברובו לא אחראי ולא פטריוטי, ואי אפשר להאמין למילה אחת שבאה משם. שנית, מכך שאנחנו מחרבשים לגמרי את היחס לאזרחי ישראל הערבים, שהם אכן קבוצה גדולה מספיק כדי לעשות צרות צרורות אם ישראל תמשיך בדרכה זו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 851 מילים ו-1 תגובות
סגירה