אחרי מלחמת העולם השניה היה מחסור חמור במזון באירופה. הממשלות האירופאיות, בעזרת תוכנית מרשל, נתנו תמריצים וסובסידיות ענק לחקלאים כדי להאיץ את הגידולים החקלאיים, בין השאר לחמאה. התוצאה שלא התכוונו אליה, סבסוד לא מבוקר של יצור החמאה ובלי מכסות ייצור, הביאה לכך שבתוך שנים ספורות נוצרה כמות חמאה שעלתה בהרבה על הביקוש בשוק, ועודף גדול של חמאה נערם במחסנים.

התוצאה שלא התכוונו אליה, סבסוד לא מבוקר של יצור החמאה ובלי מכסות ייצור, הביאה לכך שבתוך שנים ספורות נוצרה כמות חמאה שעלתה בהרבה על הביקוש בשוק, ועודף גדול של חמאה נערם במחסנים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האירופים לא למדו את הלקח, וב-1962 הונהגה בשוק האירופי המשותף "מדיניות חקלאית משותפת", חוקים וכללים לסבסוד ושימור החקלאות האירופית. אבל שוב, כתוצאה מסבסוד לא מבוקר של יצור החמאה, ומהתערבויות אחרות במטרה למנוע אבטלה של חקלאים בשנים בהן הביקוש לחמאה פחת, החקלאים הפיקו חמאה בכמות שעלתה בהרבה על הביקוש בשוק, ועודף גדול של חמאה שוב נערם במחסנים.

מדיניות זו גזלה כ-70% מתקציב השוק האירופי המשותף וביטויה הידוע ביותר הוא המונח "הר החמאה". בישראל, בתחום הסובסידיות לחרדים הנהיגו מדיניות דומה, סובסידיות בהיקף עצום ללא מכסות והגבלות.

בישראל של לפני מספר עשורים, במסגרת המדיניות של עידוד הילודה, הונהגו הטבות וסובסידיות בצורות שונות ומשונות לגידול ילדים. החל מסבסוד גני ילדים, קצבאות ילדים מהמוסד לביטוח לאומי, דרך פטור לחרדים מהחובה האלמנטרית וההלכתית לפרנס את עצמם, דרך הענקת תמיכה כספית באברכים עבור לימוד במוסדות התורניים, הענקת הנחות בארנונה, בתשלומי ביטוח לאומי ובריאות ועוד.

התוצאות שלא התכוונו אליהן טופחות על פנינו. הקצאות גדלות והולכות של משאבי המדינה להרחבה פראית של "חברת הלומדים", ילודה גבוהה במשפחות חרדיות, ומצב בו הגבר החרדי כפות באזיקים כספיים ללימודי תורה.

המדינה עצמה יצרה מצב בו לגבר החרדי לא משתלם לצאת לעבודה. גברים חרדים שיעזבו את הישיבות והכוללים לא ייאלצו לוותר רק על אורח החיים של חברת הלומדים ולא עובדים, אלא גם על התמיכה הכספית שהם מקבלים עבור לימוד במוסדות התורניים.

התוצאות שלא התכוונו אליהן טופחות על פנינו. הקצאות גדלות של משאבי המדינה להרחבה פראית של "חברת הלומדים", ילודה גבוהה במשפחות חרדיות, ומצב בו הגבר החרדי כפות באזיקים כספיים ללימוד תורה

מתברר שכשאברך יוצא לעבודה הוא מפסיד הטבות בשווי של כ-5,400 שקל, רובן מהמדינה. זאת לעומת השכר הממוצע של גבר חרדי העומד על 8,800 שקל, אבל סביר שעובד מתחיל יקבל פחות. הסעיף העיקרי ב"הפסד" ההטבות הוא אובדן ההכנסה מקצבת האברך של כ־1,900 שקל בממוצע, סכום המורכב מ־850 שקל מהמדינה ועוד כ־1,000 מהישיבה שבה האברך לומד.

עכשיו בא שר האוצר ליברמן ומבקש להסדיר תחום זה, כך שרק הורים שמשתלבים בשוק התעסוקה יוכלו להיות זכאים לסבסוד מעונות יום. ליברמן הודיע לפני מספר ימים על סדר עדיפויות חדש.

"היום החלטתי לשים סוף לעיוות מתמשך במדינת ישראל בו הציבור העובד הופלה לרעה. החל משנת הלימודים הקרובה רק הורים שמשתלבים בשוק התעסוקה יוכלו להיות זכאים לסבסוד מעונות יום.

הזכאות תינתן להורים ששניהם עובדים בהיקף של לפחות 24 שעות שבועיות. כאשר יתאפשר סבסוד גם במקרים בהם בן הזוג רוכש השכלה או כישורים להשתלבות עתידית בשוק העבודה. כמו כן תיבחן זכאות לפי מבחן הכנסה לנפש ולחד הוריים (כפי שהיה)".

ההחלטה תשפיע על משפחות חרדיות שבהן האב לומד בישיבה ואינו עובד ועד היום היו זכאיות לסבסוד המעונות מצד המדינה. עד כה הקריטריונים לזכאות לסבסוד מעונות של נעמת, ויצו, החברה למתנס"ים, אמונה ואחרים, היו מבחני הכנסה, שאפשרו לאבות החרדים להמשיך וללמוד בישיבות ובכוללים, בעוד שרק האם הייתה מחויבת לעבוד לפחות בחצי משרה.

הקריטריונים לסבסוד נתפרו למידות משפחות של אברכים, וכך כספי משלם המיסים שנועדו לעזור לזוגות צעירים עם ילדים לצאת לעבודה ולהחזיק את הראש מעל המים, עם שקט נפשי שהפעוטות במעון איכותי, הפכו להיות עוד קצבת ילדים לחרדים. עוד תמריץ להביא עוד ועוד ילדים בלי לשלם עליהם ועל חשבון הציבור.

כשאברך יוצא לעבודה הוא מפסיד הטבות של כ-5,400 שקל. הקריטריונים לסבסוד נתפרו למידות משפחות האברכים, וכספי משלם המסים שנועדו לעזור לזוגות צעירים עם ילדים לצאת לעבודה הפכו לעוד קצבת ילדים לחרדים

המהלך ישפיע על כ-23 אלף פעוטות במגזר החרדי, המקבלים כיום סבסוד למעונות היום בכפוף למבחן הכנסה, ושאחד מהוריהם נמצא במסלול לימודים (כולל ישיבות). מתוכם ברוב המכריע, בכ-21 אלף משפחות חרדיות האב לומד בישיבה ורק 1,500 לומדים במוסדות להשכלה גבוהה.

המנהיגות הפוליטית, השלוחים הפוליטיים של החרדים ושל הדתיים הלאומנים כמו דרעי, גפני, ליצמן, אייכלר, פרוש, סמוטריץ, בן-גביר ואחרים, יצאו מיד בזעקות שבר ובהתקפות על תוכניתו של ליברמן, כאשר המיסגור הוא "מלחמה נגד אימהות חרדיות וילדיהן", "הרעבת ילדי האברכים" וכד'. המיסגור הזה הפיל רבים וטובים בפח.

על דעתם של הפוליטיקאים החרדים האלו לא עולה כלל הרעיון שהלימוד בישיבות ובכוללים אינו כורח המציאות, אינו גזירה מהשמים, שזו הבחירה של המשפחות החרדיות ללמוד תורה ולא לעבוד. הם מתעלמים מחצרות חרדיות אחרות כמו חסידות סאטמר המעודדת את חסידיה לצאת לעבוד. הם מתעלמים מכך שבכל העולם חרדים מגדלים ילדים ועובדים. והם מתעלמים מדעת הרמב"ם בפירושו למשנה:

."כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא…אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות"

מעניין שגם ארגונים ואנשים שאינם חרדים מקבלים את המיסגור של השלוחים הפוליטיים של החרדים ויצאו כנגד ליברמן. כאילו שזו חובתה של המדינה לסייע כלכלית למי שמבחירה לא יוצא לעבוד וכאילו זו חובתה של המדינה להקשות על מי שבחר לעבוד.

על דעתם של הפוליטיקאים החרדים האלו לא עולה כלל הרעיון שהלימוד בישיבות ובכוללים אינו כורח המציאות או גזירה מהשמים, שזו הבחירה של המשפחות החרדיות ללמוד תורה ולא לעבוד

כך אפשר לקרוא את רמי הוד, מנכ"ל קרן ברל כצנלסון:

"חינוך חינם לגיל הרך הוא זכות בסיסית של כל ילד, בלי קשר לזהות הוריו… רק מדיניות מטופשת מענישה ילדים על הבחירות של הוריהם, מתנה את הזכות לחינוך בתעסוקה".

שר הבריאות ניצן הורוביץ אמר:

"אני בעד לתת לילדים מה שהם צריכים – במנותק ממה שההורים שלהם עושים, ילד הוא ישות בפני עצמה, ואם טובתו היא להיות במעון – אני לא בעד לשלול ממנו את זה".

יונתן קירשנבאום וטל כספין בדבר לא אוהבים את התוכנית. לדבריהם צריך להקים "מערכת חינוך ציבורית לגיל הרך, שתוצע לכל הילדים ללא תלות במצב התעסוקה של הוריהם".

אני מניח שהם מתכוונים למערכת חינוך ציבורית חינמית. אבל, כפי שהם כותבים, החברה החרדית לא תמהר לוותר על אורח החיים התורני, וההורים החרדים לא ימהרו לשלוח את ילדיהם להתחנך במערכת כזו, אלא אם היא תהייה עם הפרדה מגדרית, והלימודים בה יהיו בהכשר מועצות גדולי התורה למיניהם. וכך לא פתרנו דבר.

בניגוד לדברי רמי הוד וניצן הורוביץ, אף אחד לא מעניש את ילדי החרדים. אף אחד לא שולל ולא מונע מילדי החרדים להיות במעון. כיום בישראל אין חינוך חינם לגיל הרך עד בית הספר, והאחריות לחינוך זה מוטלת על ההורים. מדינת ישראל צריכה ויכולה לספק שירותים חברתיים ברמה טובה ובחינם לכלל אזרחיה. אך היא לא יכולה לעשות זאת כאשר חלק גדול מהאוכלוסיה בוחר שלא להשתתף בשוק העבודה.

בניגוד לדברי הוד והורוביץ, איש לא מעניש את ילדי החרדים, ולא שולל או מונע מהם מעון. כיום בישראל אין חינוך חינם לגיל הרך עד ביה"ס, והאחריות לחינוך זה מוטלת על ההורים

זו לא המדינה הפוגעת בילדים החרדים, אלא הוריהם והקהילה אליה הם נולדו ובה הם חיים. ואין כאן התניה של הזכות לחינוך. אף אחד לא מונע מהילדים החרדים בגיל הרך להתחנך. במקרה שלנו, ההורים החרדים הם אלו שבוחרים ללמוד ולא לעבוד, כך שאין ביכולתם לשלם עבור חינוך ילדיהם.

וכאשר מדברים על הזכות הבסיסית לחינוך, צריך לזכור שישראל היא המדינה היחידה בעולם המפותח המאפשרת להורים למנוע מילדיהם את זכות היסוד ללימודי ליבה. כמעט כל הבנים החרדים אינם לומדים לימודי ליבה אחרי כיתה ח', ומה שלומדים עד כיתה ח' הוא חלקי.

בינואר 1951 כתב ראש הממשלה דוד בן-גוריון למנהל משרד הביטחון ולרמטכ"ל:

"על יסוד סעיף 12 בחוק שירות בטחון, שחררתי בחורי הישיבה משירות סדיר. שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות".

המטרה הייתה אז לתת פטור ל-400 בחורי ישיבה, בשל המכה הקשה שספג עולם הישיבות בשואה, וכן הרצון להגיע להסכמות עם המנהיגות החרדית.

אלא שהפטור הזה לא הוגבל, ולא נרשמה כל מכסה למספר הפטורים, והתוצאה היא הרחבה עצומה ב"חברת הלומדים". שבעים שנה אחרי מתן הפטור ל-400 בחורי ישיבה, מספר מקבלי הפטורים זינק פי 175. ב-2019 היו בישראל כ-70 אלף אברכים עם פטור מלא מגיוס לצה"ל.

שבעים שנה אחרי מתן הפטור משירות צבאי ל-400 בחורי ישיבה, ללא הגבלה או מכסה למספר הפטורים, מספר מקבלי הפטורים זינק פי 175. ב-2019 היו בישראל כ-70 אלף אברכים עם פטור מלא מגיוס לצה"ל

מתן סובסידיות לחינוך לגיל הרך בלי מגבלות או מכסות אינה הדרך. לא סביר שהורים שאינם עובדים מבחירתם, יקבלו מהמדינה את אותה תמיכה ואף יותר מזו שמקבלים הורים עובדים. תמרוץ "חברת הלומדים", אורח החיים הנסמך על קצבאות שאימצו חלק מהחרדים, בניגוד לחרדים בכל מקום אחר בעולם, שעובדים ושומרים על אורח חייהם הייחודי, פוגע לא רק בהם אלא גם ביתר הציבור. אין שום סיבה לשתף פעולה עם תהליכים חברתיים אובדניים, הן למשפחה החרדית והן למדינה.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.