אלפי אפגנים מבוהלים מצטופפים בימים אלה ליד בניין משרד הפנים בקאבול, בירת אפגניסטן. הם מנסים להוציא דרכונים או להאריך את תוקפם, כיוון שעוד מעט הבריחה, אולי, תהיה בלתי אפשרית.

אחרי 20 שנים של מעורבות, ארצות הברית עוזבת את אפגניסטן. היא משאירה אחריה ממשלה חלשה וארגון טליבאן חזק ומציאות עגומה של אלימות משתוללת. לאף אחד שם אין ספק שגורלו של הנשיא אשרף גאני עלול להיות כמו זה של מוחמד נג'יבוללה, נשיא אפגניסטן שהודח לאחר שהכוחות הסובייטים עזבו את המדינה המדממת ולאחר כמה שנים נרצח בתוך בניין האו"ם בקאבול, שם הסתתר.

האמריקאים הצליחו לפגוע קשה בטליבאן בתחילת שנות האלפיים, והצליחו להרוג את אוסאמה בן לאדן לפני עשור. אך כמו כל אימפריה אחרת ששלטה באפגניסטן, כוחות ארה"ב לא הצליחו בבניית מוסדות המדינה והפסקת האלימות.

כוחות ארה"ב מפנים את אחד הבסיסים באפגניסטן, 2 במאי 2021 (צילום: Afghan Ministry of Defense Press Office via AP)

אנשי הטליבאן המשיכו כל העת לפעול, לפגוע, להטיל מורא ולהרוג, ואין כל ספק בכך שהם בקלות ישתלטו על חלקים נרחבים במדינה ובסופו של דבר – ישתלטו על כולה.

בדומה למשטר דאע"ש, הם יתלו את "הכופרים" על עמודי החשמל, יאסרו על בנות ללמוד בבית הספר ובעיקר יפיקו מיליארדים מסחר בסמים, התעשייה הרווחית היחידה במדינה. כיצד אנחנו יודעים שזה מה שיקרה? כיוון שזה מה שהטליבאן עשו בעבר ועושים היום באזורים שנשלטים על ידם.

בדומה לדאע"ש, הם יתלו את "הכופרים" על עמודי החשמל, יאסרו על בנות ללמוד בבית הספר ובעיקר יפיקו מיליארדים מסחר בסמים, התעשייה הרווחית היחידה במדינה

כיצד ההתמוטטות של הסדר האמריקאי באפגניסטן תשליך על מזרח התיכון? קודם כל, מדובר בעוד כישלון אמריקאי. "האמריקאים לא הצליחו לתקן את אפגניסטן, ועכשיו הם עוזבים כלעומת שבאו", מסבירים הפרשנים המדיניים לצופי הערוצים הערביים הגדולים.

מה שנתפס כחולשה אמריקאית משדר מסרים בעייתיים מאוד במזרח התיכון, שגם ממנו ארה"ב הייתה שמחה להיפרד. התחושה הזאת של רגל אחת בחוץ גם דוחפת שחקנים אזוריים לידי המעצמות הגדולות האחרות – רוסיה וסין.

אפגנים שעבדו עם צבא ארה"ב מפגינים מחוץ לבסיס הצבא האמריקאי בבגרם, אפגניסטן, 9 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Mariam Zuhaib)

במקביל, מדובר גם בהתפתחות מדאיגה בשטח. כרגע רק לשתי מדינות במזרח התיכון יש השפעה כלשהי על הטליבאן: קטאר אירחה את אנשי הארגון ותיווכה בינם לבין ארה"ב, והיא גם תמשיך לנהל יחסים עם הארגון הרצחני היום; ואיראן, שעל פי הדיווחים המגיעים בימים האחרונים, מאמנת את אנשי הטליבאן בשטחה ומשתפת אתם פעולה.

פעם, לפני כעשרים שנה, האיראנים תמכו בברית הצפונית שנלחמה נגד הטליבאן. אך הימים האלה עברו מזמן. כך רשת הטרור החיצונית של איראן הולכת ומתרחבת ומאגפת את כולם יחדיו – מחזבאללה ועד טליבאן.

פעם, לפני כעשרים שנה, האיראנים תמכו בברית הצפונית שנלחמה נגד הטליבאן. אך הימים האלה עברו מזמן. כך רשת הטרור החיצונית של איראן הולכת ומתרחבת ומאגפת את כולם יחדיו – מחזבאללה ועד טליבאן

יש תקווה ליחסי ישראל-ירדן

הביקור הסודי של ראש הממשלה נפתלי בנט בארמון המלוכה בעמאן והפגישה של שר החוץ יאיר לפיד עם עמיתו הירדני איימן א-ספדי מעידים על כך שגם בישראל וגם בירדן לא ויתרו על שיפור היחסים בין שתי המדינות. בנט אף אישר למכור לירדנים עוד 50 מיליון קוב של מים מהכינרת. ירדן היבשה משתוקקת למים והתייצבות המצב בממלכה היא גם אינטרס ישראלי.

נפתלי בנט ויאיר לפיד בישיבת הממשלה, 20 ביוני 2021 (צילום: Emmanuel Dunand/Pool Photo via AP)

יחד עם זאת, חשוב להבין שפגישה אחת ומחווה אחת אינן מספיקות על מנת להפוך את הקערה על פיה. ירדן וישראל זקוקות לתוכנית עבודה רצינית ולתוכניות משותפות לעתיד בתחום מים, אנרגיה, תיירות, רכבות ומסחר. בנימין נתניהו ודונלד טראמפ ניסו לבודד את ירדן מהמדינות הערביות במפרץ; בנט, לפיד וג'ו ביידן צריכים לכלול אותה במעגל המתרחב של קשרים בין ישראל לעולם הערבי.

חשוב להבין שפגישה אחת ומחווה אחת אינן מספיקות על מנת להפוך את הקערה על פיה. ירדן וישראל זקוקות לתוכנית עבודה רצינית ולתוכניות משותפות לעתיד בתחום מים, אנרגיה, תיירות, רכבות ומסחר

היציבות בירדן היא קריטית עבור מדינת ישראל, כיוון שמדובר בשכנתנו הקרובה ביותר, איתה אנו חולקים גבול ארוך, והמצב בעמאן משפיע ומשליך גם על הגדה ועל ירושלים. יש תקווה לשיפור ביחסים של ירדן וישראל, אך כדי להשיג את המטרה הזאת צריך להתחיל במהירות המרבית ואז להאיץ עוד יותר.

האם אבו-דאבי וריאד כבר לא BFF?

מה קורה לאחרונה ביחסי סעדיה ואיחוד נסיכויות המפרץ? בלוגרים סעודיים ואמירתיים רבים צייצו השבוע בקצב מוגבר ששתי המדינות קשורות זו אל זו כמו אחיות, ופרסמו תמונות של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ויורש העצר האמירתי מוחמד בן זאיד מחובקים ושמחים.

ستبقى المملكة العربية السعودية سندًا وفيًا لدولة الإمارات وباقي دول التحالف وستبقى دولة الإمارات سندًا وفيًا للمملكة العربية السعودية وباقي دول التحالف وتحالفنا يزداد قوة وصلابة وإيجابية تعمُّ المنطقة العربية والعالم !#السعودية_والإمارات_معا_أبدا #السعودية #الإمارات pic.twitter.com/fYZQAn8GnQ

— جمال بن حويرب (@JamalBnHuwaireb) July 5, 2021

אך מתקפת החיוכים הזאת לא הצליחה להסתיר את הקרעים שככל הנראה תמיד היו קיימים שם, ולאחרונה רק הולכים ומתרחבים.

לשתי המדינות יש אויבות משותפות – איראן וטורקיה – ושתיהן מתמודדות עם עולם שמשתנה במהירות ומנסות להסתגל אליו.

אך בעוד שאבו-דאבי אכן הצליחה להפוך את עצמה למובילה בעולם הערבי ובעולם בכלל בהרבה תחומים – מהתפלת המים ועד לחקר החלל – סעודיה עדיין נאבקת. אוכלוסייתה גדולה יותר, המשבר הכלכלי בעקבות הקורונה פגע בה באופן משמעותי יותר ודובאי תמיד נראית יותר נוצצת וצוהלת מהסצנה המסורתית והרצינית בסעודיה.

אוכלוסייתה של ערב הסעודית גדולה יותר, המשבר הכלכלי בעקבות הקורונה פגע בה באופן משמעותי יותר ודובאי תמיד נראית יותר נוצצת וצוהלת מהסצנה המסורתית והרצינית בסעודיה

הפעם המתיחות בין שתי המדינות התפתחה מסביב לעניינים כלכליים – הגבלה על תפוקת הנפט במסגרת קרטל הנפט אופ"ק, ההחלטה הסעודית לפגוע בייצוא האמירתי למדינה, וגם הניסיון הסעודי למשוך את החברות הבינלאומיות לריאד וג'דה בכל מחיר.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לצד יורש העצר האמירתי מוחמד בן זאיד, בעת ביקור באבו דאבי בנובמבר 2019 (צילום: Eissa Al Hammadi /Ministry of Presidential Affairs via AP)

כבר בפברואר הודיעה ערב הסעודית שעד 2024 היא לא תעשה עסקים עם חברות שמסרבות להקים את המטות האזוריים שלהם בסעודיה. חברות אחדות נענו לאתגר והעבירו, רובן באופן פורמלי בלבד, את משרדיהם לערים סעודיות, אך החגיגה באבו-דאבי ודובאי נמשכה למרות האזהרה המלכותית.

מתחילת החודש, סעודיה אסרה על כניסת הנוסעים מאמירויות לשטחה "מחשש להתפרצות מחודשת של נגיף הקורונה", למרות שהאוכלוסייה האמירתית מחוסנת באופן הרבה יותר רחב מאשר זו הסעודית.

האם חתול שחור עבר גם בין שני הנסיכים – בן זאיד האמירתי ובן סלמאן הסעודי? הביוגרפים של MBZ כתבו לא פעם כי מאז שהוא החל בפעילות הקדחתנית שלו בדרך לפסגה, יורש העצר היה תחת השפעה משמעותית של עמיתו האמירתי, המבוגר ממנו בכמה עשרות שנים, ולמעשה קיבל ממנו הכוונה והדרכה שעיצבו את דמותו ואת מדיניותו.

ייתכן שהנסיך הצעיר, שבמהלך עשור הספיק להפוך מדמות אלמונית לחלוטין לשליט בפועל של אחת המדינות החזקות בעולם הערבי, החליט שהגיע הזמן להמשיך הלאה לבדו.

מוחמד בן זאיד (מימין) ומוחמד בן סלמאן. אבו דאבי, נובמבר 2019 (צילום: Hamad Al Kaabi/Ministry of Presidential Affairs via AP)

קטאר תממן את צבא לבנון

לאחר שהתקשורת הלבנונית והעולמית פרסמה כי חיילים בצבא לבנון מציעים לציבור הרחב סיורי ג'יפים וטיסה במסוקים הצבאיים בתמורה לתשלום במטבע זר, קטאר החליטה להירתם ולסייע לצבא לבנון כדי למנוע את החלשתו וגם כדי לרכוש לעצמה עוד השפעה בארץ הארזים.

לאחר שהתקשורת פרסמה כי חיילים בצבא לבנון מציעים סיורי ג'יפים וטיסה במסוקים הצבאיים בתמורה לתשלום במטבע זר, קטאר החליטה לסייע לצבא לבנון כדי למנוע את החלשתו וכדי לרכוש לעצמה עוד השפעה

לפני מספר ימים ביקר בביירות שר החוץ הקטארי מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני והתחייב להעביר לצבא לבנון 70 טונות מזון מדי חודש. צבא לבנון מקבל סיוע צבאי משמעותי מארה"ב, וכעת גם קטאר מצטרפת לרשימת התורמים.

המצב בלבנון ממשיך להידרדר. בגלל מחסור חמור בדלק, מצרכי היסוד – אפילו הפירות והירקות שגדלים בלבנון – הפכו ליקרים מאוד, ומרבית האוכלוסייה נזקקת היום לסיוע כלכלי דחוף. חתנים וכלות מקבלים ביום חתונתם בקבוקים של דלק, וקשה להאמין שמדובר באותה מדינה שלפני כמה עשורים כונתה "השוויץ של מזרח התיכון".

A couple in #Lebanon receives petrol as wedding gift pic.twitter.com/s4edZ5S12s

— Middle East Monitor (@MiddleEastMnt) July 8, 2021

בינתיים, הגורם היחיד שהולך ומתחזק בנוף הלבנוני הוא חזבאללה. הארגון השיעי מנסה לייצר פתרונות משלו שכוללים את הסיוע האיראני ובכך להשלים את מלאכת ההשתלטות של איראן וגרורותיה על לבנון.

הסיוע של קטאר לצבא הלבנוני משמעותי במישור הזה, כיוון שלקטאר, להבדיל ממדינות ערביות אחרות במפרץ, יש יחסים חמים וקרובים עם טהרן.

היום הזה בתולדות המזה"ת:
ארה"ב מפילה את המטוס האיראני

בשעה 10:17 ב-3 ביולי 1988 המריאה טיסה 655 מנמל התעופה האיראני בעיר בנדר-עבאס. הטיסה לדובאי הייתה צריכה להימשך 28 דקות בלבד.

למרות הדעיכה של מלחמת איראן-עיראק, האווירה במפרץ הייתה מתוחה ביותר. כשנה קודן לכן, במאי 1987, חיל האוויר העיראקי ירה טילים לעבר סיירת אמריקנית והרג 37 אנשי צוות.

אלפי איראנים צועקים "מוות לאמריקה" בהלווייתם של 76 מהרוגי טיסת אייר איראן 655 שנורתה על ידי האמריקאים ב-3 ביולי 1988 (צילום: AP Photo/CP/Mohammad Sayyad)

הטיסה האיראנית נקלטה במכ"ם של האונייה האמריקאית "וינסנס" והצוות החליט שמדובר במטוס F-14 איראני שמתעתד לתקוף את הספינה. קברניט האונייה החליט להפיל את המטוס. כל הנוסעים ואנשי הצוות – 290 בני אדם, וביניהם 66 ילדים – נהרגו.

ארה"ב הביעה צער על האירוע הזה, שסיבך עוד יותר את יחסיה עם איראן, אך לעולם לא התנצלה ולא לקחה עליו אחריות.