כשדני ולדמן והסוס שלה, קווינסלנד, יצעדו לזירה בטוקיו בעוד כמה שבועות, זה לא יהיה רק ניצחון אישי, אלא גם הישג לאומי.
ולדמן, 36, היא אחת מארבעה רוכבים שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים השנה, במה שמהווה את הופעת הבכורה של ישראל באירועי הרכיבה. זה דבר שוולדמן, ילידת ניו יורק שקיבלה אזרחות ישראלית ב-2010, עמלה לקראתו במשך למעלה מעשור.
"אני מגיעה ממשפחה מאוד ספורטיבית, ותמיד נהגנו לומר, אם את צריכה לבחור בין ישראל לארצות הברית, ואת יכולה לייצג את ישראל, אז את צריכה לעשות את זה בספורט בינלאומי", אמרה ולדמן לזמן ישראל בראיון טלפוני בשבוע שעבר, כשנהגה לתחרות מאמסטרדם לגרמניה.
"ברגע שסיימתי את הקולג' וידעתי שאהיה רוכבת מקצועית, אז פחות או יותר עשיתי את התוכניות שלי ועברתי לישראל, כדי שאוכל לרכב מטעמה".
השתתפותם של רוכבים ישראלים באולימפיאדה מייצגת עבור ולדמן חלום שהתגשם, בין אם יחזרו הרוכבים עם מדליות ובין אם לא.
"מבחינתי יש פה רגש אדיר של גאווה", היא אומרת. "מאז שקיבלתי את האזרחות הישראלית שלי לפני למעלה מעשור, זאת הייתה כל המטרה שלי: לבנות את הקבוצה הזאת למען ישראל. אני נרגשת שישראל מיוצגת בספורט הרכיבה באולימפיאדה, דבר שמעולם לא היה קודם. זאת באמת תחושה מדהימה".
"אני מגיעה ממשפחה מאוד ספורטיבית, ותמיד נהגנו לומר, אם את צריכה לבחור בין ישראל לארצות הברית, ואת יכולה לייצג את ישראל – אז את צריכה לעשות את זה בספורט בינלאומי", אומרת ולדמן
ולדמן, שידועה בין היתר בנוצות הצבעוניות ששזורות בשיערה, גדלה בבית מאוד ציוני ומאוד אתלטי באפר איסט סייד במנהטן. אביה, סטיוארט גולדשטיין, היה שחקן סקווש תחרותי שהגיע לדירוגים גבוהים בשנות ה-70 וה-80. על אף שהעיר ניו יורק היא לא בדיוק ארץ לסוסים, ולדמן התאהבה ברכיבה כשהייתה בת שמונה.
9 ימים לפתיחת המשחקים האולימפיים..#tokyo2021
Posted by ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה בישראל The Israel Equestrian Federation on Tuesday, July 13, 2021
"הייתה לי חברה מבית ספר כשהייתי בערך בת שמונה", היא נזכרת. "קיץ אחד הייתי בלונג איילנד, והיא אמרה, 'אה, יש לי שיעור רכיבה, רוצה לבוא איתי לאורווה?'. ואני אמרתי כזה – 'בטח, אני אוהבת סוסים'. וזהו זה. התמכרתי מייד".
המסע לרכיבה בישראל לא תמיד היה פשוט או ברור. אבל אם נריץ קדימה כמעט 30 שנה, ולדמן – לצד הרוכבים הנוספים אשלי בונד, ילידת ארצות הברית, אלברטו משען, יליד מקסיקו שייצג את מקסיקו פעמיים באולימפיאדה, וטדי ולוק, יליד ארצות הברית גם כן – יתחרו בגאווה תחת דגל ישראל.
"הייתה לי חברה מבית ספר כשהייתי בערך בת שמונה", היא נזכרת. "קיץ אחד הייתי בלונג איילנד, והיא אמרה, 'אה, יש לי שיעור רכיבה, רוצה לבוא איתי לאורווה?'. ואני אמרתי כזה – 'בטח, אני אוהבת סוסים'. וזהו זה. התמכרתי"
הנסיעה הראשונה של ולדמן לישראל הייתה כדי לחגוג את הבת מצווה שלה ב-1997. הביקור הראשון הזה רק העמיק אצלה את תחושת החיבור.
"זאת הייתה הנסיעה הראשונה, כשהייתי בת 12, והיינו פה קצת יותר משלושה שבועות", היא אומרת. "פחות או יותר התאהבתי במדינה… ולאורך השנים בניתי לי פה קבוצה של אנשים שמאוד קרובה אליי. אבל הכול התחיל בבת מצווה".
בדומה למנהטן, גם ישראל לא בדיוק ידועה בסצנת הרכיבה שלה. אבל ולדמן ראתה את זה כאתגר, לא כמכשול. בנוסף, היא אומרת, ענף הרכיבה על סוסים בישראל יותר מפותח ממה שנהוג לחשוב.
ולדמן אומרת שישראל – שבה יש 200 אורוות – לא נמצאת הרבה מאחורי מדינות אירופיות בכל הנוגע לענף הרכיבה. "העניין הוא שאין תחרויות בינלאומיות בארץ, בין היתר בגלל הגבולות", היא מסבירה
"במובנים מסוימים אין כל כך הרבה, אבל יש 200 אורוות בישראל, וישראל מדינה פצפונת", היא אומרת. "זה לא כלום. יש פה קהילה".
היא אומרת שישראל לא נמצאת הרבה מאחורי מדינות אירופיות בכל הנוגע לרכיבה, אך "העניין הוא שאין תחרויות בינלאומיות בישראל, בין היתר בגלל הגבולות", אומרת ולדמן, שחיה בעיקר בהולנד עם בעלה, סוחר ומאמן הסוסים אלן ולדמן.
בני הזוג נישאו ב-2019, וחיים בעיקר בחווה שלהם בפוטן, הולנד, למרות שוולדמן בדרך כלל מבלה מספר חודשים בשנה בוולינגטון, פלורידה, שם היא ומשפחתה מחזיקים ומפעילים את חוות סטרווין.
היא הגיעה להולנד לפני קצת יותר משמונה שנים, לשישה שבועות של אימונים עם מי שהפך לימים לבעלה. אלה התארכו לשישה חודשים ואז לבית הקבע שלה.
"עברתי לכאן בהתחלה בגלל שאירופה היא פחות או יותר המרכז של ענף הספורט שלנו", אומרת ולדמן, ומציינת שבזכות הבסיס שיש לה בהולנד, היא "יכולה לנסוע בכל שבוע לתחרויות, ולחזור הביתה בין לבין".
המצב מאתגר יותר בישראל, שכן כאן אין תחרות בינלאומיות, ואין גישה לסוסים אורחים. אז היא עבדה על יצירת חברים וקשרים בתעשייה, כשעינה פקוחה לכיוון הקמת קבוצה ישראלית.
"הצלחתי ליצור חברויות עם הרבה אנשים בקהילה, ואז אמרתי, 'היי, בואו ננסה לנצל את המומנטום ולבנות קבוצה בינלאומית רצינית'", מספרת ולדמן. "אז התחלתי לפנות לרוכבים נוספים, שידעתי שהם יהודים וידעתי שיוכלו לייצג את ישראל, ופשוט ניסיתי לגלגל את זה".
"עברתי בהתחלה בגלל שאירופה היא פחות או יותר המרכז של ענף הספורט שלנו", אומרת ולדמן, ומציינת שבזכות הבסיס שיש לה בהולנד, היא "יכולה לנסוע בכל שבוע לתחרויות, ולחזור הביתה בין לבין"
למעלה מעשור אחרי שקיבלה את האזרחות שלה, היא אומרת, "עכשיו אנחנו בנקודה שבה יש קבוצה אמיתית".
כל העבודה הקשה השתלמה ביום קיץ מעונן אחד ביולי 2019, כשוולדמן הייתה חלק מצוות של ארבעה, שהבטיח את מקומה של ישראל באולימפיאדה הקרובה אחרי התחרות הקובעת במוסקבה.
ואז הגיעה הקורונה, ואיתה הידיעה שהאולימפיאדה בטוקיו לא תתקיים ב-2020.
"לפני הקורונה נסעתי כל שלושה-ארבעה ימים לתחרויות", היא מספרת. "ואז הגיעה המגפה, ואני פשוט הפסקתי. לא עשיתי כלום וזה מאוד פגע במוטיבציה. נאבקתי, הסוסים נאבקו, כל העולם נאבק".
בזמן שהיא התקשתה, כספורטאית, להתמודד עם העצירה הפתאומית, היה לה מאתגר עוד יותר לטפל בסוסים שלה.
"לא הייתה לנו שום דרך להכין את הסוסים", מספרת ולדמן. "בענפי ספורט אחרים את צריכה להתמודד עם עצמך. פה הייתי צריכה לנסות גם לשמור על הבריאות של הסוסים. זה מאוד קשה ומתסכל".
בעוד שלרוב נהגה ולדמן לבלות בין שבועיים לשישה שבועות בשנה בישראל, בשנתיים האחרונות היא לא ביקרה בארץ. אבל למרות ההתאמות האדירות שנדרשו ממנה, הצליחה לראות גם את חצי הכוס המלאה בעיכובים שנגרמו.
"לפני הקורונה נסעתי כל שלושה-ארבעה ימים לתחרויות", היא מספרת. "ואז הגיעה המגפה – ואני פשוט הפסקתי. לא עשיתי כלום, וזה מאוד פגע במוטיבציה. נאבקתי, הסוסים נאבקו, כל העולם נאבק"
"מובן שזה מתסכל בגלל שרציתי להשתתף באולימפיאדה מאז שהייתי ילדה, ואז דחו את זה פתאום אחרי שכבר ידעתי שאשתתף, זה היה מאוד מתסכל", היא מוסיפה. אבל ברמה האישית, היא אומרת, "הסוס המוביל שלי באותו זמן לא היה בסדר… והבנתי שזה יכול להיות גרוע יותר, בגלל שעכשיו הרווחתי שנה שלמה לאפשר לסוס שלי להתאושש".
בזירה הבינלאומית, ולדמן הכתה גלים לא רק בזכות הכישורים שלה והיכולות הספורטיבית, אלא בגלל הכנות שלה והסגנון האופנתי הבולט שלה. במשך שנים זכתה לכינוי "נוצות מתנופפות", בזכות עשרות הנוצות הצבעוניות ששזורות בשיערה ומתנופפות מאחוריה ברוח כשהיא דוהרת במסלול.
ההחלטה הזאת, כמו גם חלק מהבחירות האופנתיות הלא שגרתיות שלה, עוררו מידה מסוימת של מחלוקת בעולם השמרני ברובו של תחרויות רכיבה. אבל ולדמן לא הייתה מוכנה לעשות את זה בשום צורה אחרת.
"זה התחיל בצבעי שיער אחרים, ואנחנו תמיד מנסים לבטא את האינדיבידואליות שלנו בענף ספורט שהוא כל כך שמרני", אומרת ולדמן. "זה היה עניין אישי יותר, להיות תמיד אני. וזאת פשוט הייתה האישיות שלי. ואז זה היה קטע אופנתי עם הנוצות".
היום, היא אומרת, הבחירות האופנתיות שלה הפכו למזוהות איתה ולמייצגות של קולה הייחודי.
"עכשיו זה הרבה יותר סמל של זהות ואינדיבידואליות", היא אומרת. היום, ולדמן אומרת, היא מקבלת "את הסמליות שמתלווה לזה… עכשיו אני די אוהבת לאמץ את המראה הזה ולשנות את הנוצות כל חודשיים בערך, לראות מה אני יכולה לעשות איתן".
"לא הייתה לנו שום דרך להכין את הסוסים", מספרת ולדמן. "בענפי ספורט אחרים את צריכה להתמודד עם עצמך. פה הייתי צריכה לנסות גם לשמור על הבריאות של הסוסים. זה מאוד קשה ומתסכל"
ולדמן גאה במיוחד בכך שתתחרה בענף הספורט היחיד, שבו נשים וגברים ניצבים אלה מול אלה בנקודת פתיחה שווה לחלוטין.
"אחד ההיבטים המגניבים ביותר של כל המשחק שלנו היא שזה לא משנה אם את קטנה, גדולה, אישה, גבר, סוס, סוסה, זה פשוט לא משנה", היא אומרת. "כולנו שווים, והכל מבוסס על כישרון וביצועים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו