איך לא נמאס לשמאל (גם כן שמאל) למשוך ליכודניקים שמאלה ולהראות להם את האור. מין ניסיון המרה ברוח הרבפרץ שישחרר אותם מחברות בכת השרה ובעלה. שתיים שלוש שיחות מוטיבציה והליכודניקים ירוצו לקלפי כדי לבחור שוב בנתניהו.

רק לב אבן, שלי למשל, לא נחמץ מניסיונות הסרק. כל יו"ר חדש מתאבד על המצודה ולא מבין שזה לא יקרה! עמיר פרץ מודיע במר לבו שהוא מכוון לימין הרך, זה קורה גם עם בננות שלא אוכלים בזמן. יו"ר מפלגת העבודה כיוון לימין הרך ונתן לאורלי לוי נסיכת הליכוד לקבור מפלגה מפוארת. יש בזה סמליות, שר ההסטוריה בטח נקרע מצחוק.

ותקווה. תחשבו רגע על נתניהו.
נכון?

הימין מורכב משתי קבוצות מיעוט. אחת חזקה, חרדים ודתיים שמכרו את לוחות הברית תמורת תקציבי עתק שכדי לאפשר אותם מייבשים את כל השאר.

השאר זו קבוצה חלשה שהיא הגרעין הקשה של נתניהו, אלה שקיבלו את הליכוד בירושה, התרוששו עוד יותר, וגם אם ביבי יפיל את הבית על ראשם יזחלו החוצה מההריסות ויצביעו לו שוב.

אין כאן שמאל. יש שמאלה מנתניהו, מין יצור כלאיים שאפשר להגדיר שמאל רק אם אתה שיכור מת.

זה כואב עד קורע מצחוק לראות את הניסיונות למשוך מצביעים מימין. בואו, דקירה קטנה וזה עובר. לא מבינים שמדובר בקהילה מכורה, כת עם מאפייני ההרמון של גואל רצון: אכזבה מגברים, הערצה עיוורת ותחושה כוזבת של משפחה מאושרת, כי תכלס אבא מ%יי| את כולם ובכל זאת הבית המעורער מצופף שורות להגן עליו ולהמשיך לפרנס אותו.

אם בגין וז'בוטינסקי היו קמים מעפר ורואים מה חולל פה נתניהו היו חוברים לפייגלין ושרים את המנון המחתרת ברברס מרוב הלם. כל הבגין בז'בוטינסקי. בגין נישק ידי נשים באבירות פולנית ונתניהו ממשיך במסורת, רק שלו מנשקים בתחת.

פולחן אישיות ופחדנות פוליטית. זה מצע הליכוד.

האמת, למה להם מצע אם יש להם את נתניהו. הוא לא מתראיין, אז מצע? הוא המצה והמרור גם, משה ופרעה ועגל הזהב. שמאלה ממנו זה חמץ.

לכחול לבן יש מצע אבל זה למקרה שהעיתונות הנועזת תלחץ אותם לקיר בשאלות שלא יפה להעליב את נתניהו. זה פוטש. פוטש בננה. לעבודה יש מצע וקהל נסוג, אבל מי שרוכב לעבר השקיעה של כולנו זה הסוחר מבלפור, אשתו ופנקס הקטן.

תראו אותו פונה למצלמה בעיניים אדומות ומספר, הלב מתרסק מחדש בכל סרטון, שבלי העזרה הכלכלית של בן דוד שלו מיליקובסקי (רגע, הדמעות שוטפות את לחיי) הוא היה גווע בבריכה בקיסריה, אין שם מים, הצנרת מקולקלת. את הצינור אנחנו חטפנו, התיקון על חשבוננו, והילדים יאיר והשני, התינוק, בוכים אבא, אבא, ירח מטפטף עלינו ולא ידענו מה קודם.. סליחה, גנבתי משלמה בראבא אבל זה כל כך מתבקש. בול נתניהו.

ובכל זאת חצי עם מת על זה. תסתובבו בשוק מחניודה, לכו לכרמל, תזמינו מונית ותקשיבו איך הצדיק נעזב בשני בתים ברחביה וקיסריה, וזרעו מבקש לחם, אבל רק החרדים והמתנחלים מקבלים. אלוהים איתם. גם השני..

העם רואה את המרמה ושומע את החשדות החמורים אבל רוצה ביבי. מצע מה מצע, רק ביבי. זה לא רקוב, זה דבש. לא שלום לא ביטחון ולא מעשיהו, רק ביבי.

והשמאל בסרט משלו, מתעקש למשוך מצביעים לסוכת דוד הנופלת. זה כל כך מעורר רחמים שבא לצחוק. איזה אשכנזים יא ווראדי. בול כמו בסרטים של זאב רווח. שימו להם סחוג והם נחנקים. איזה קטעים.

תקשיבו, שמאל'קעס, איך לומר בעדינות, לא תמשכו, אין את מי, הם אוהבים את גואל, גואל עושה להם טוב. בואו גם אתם, בובה, בואו, תוציאו את האצבע מהמצע ושימו ת'ראש הקטן שלכם על הכתף של גואל ותנו לשמש לעלות אתם יודעים מאיפה.

המדינה עברה דירה לסמוטריץ' פינת בן גביר. בסוף הוא הגיע לרבין כמו שאיים פעם וביבי הקשיב מהמרפסת בכיכר ציון, אל תראו אותו ככה. הוא מקשיב גם למנוולים. שששש…. אל תבכו, גואל אוהב אתכם.

ויהי באחרית הימים, משפחת המלוכה תחדיר גם את הילד, לאט אבל בטוח. זה כמו להשתחרר מגואל רצון ולגלות שהבן שלו ממשיך אותו. קודם ישמנו אתכם בשוטים וככה תתרגלו לעקרבים.

תקראו את הפוסטים של פוסיקט ותבינו, המדינה אולי בידיים של בבא אבל בצנרת הרקובה כבר רוחש בן יורש שהוא שיבוט של ההיבריס של אבא והאטרף של אמא.

שקט. מחריבים.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

התמזלתי בבלנדר, שמצטיין בהכנת שייק פירות, אבל מטרטר כמו הליקופטר לפני המראה. כשהבעתי חשש בפני שכנתי היקרה שהרעש יעיר את בנה הפעוט, היא הניפה את היד ופסקה: "אין אירוע כזה".

אירוע.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)

יום הולדתו של המוזיקאי קובי אשרת, מלחין "הללויה", שחל השבוע (15 ביולי), הוא הזדמנות לעמוד מעט על הייחודיות שבדמותו ובאופי יצירתו.

דומה כי לא היה גיבור מוזיקלי גדול יותר עבור ילדי שנות ה-70 וה-80 מאשר המלחין קובי אשרת. הוא ליווה אותנו עוד בשחור-לבן בתכניות הטלוויזיה "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", ו"קרוסלה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

יש לנו בת נכת צה"ל 100+.

בזמנו היא התגוררה בבית שלידנו ביישוב יד-חנה, כשעדיין היה קיבוץ. אחר-כך הקיבוץ עבר הפרטה ושינוי סיווג ונעשינו סוג של כפר קהילתי, ובנינו לנו בית חדש.