תוניסיה: הפיכה או הגנה על דמוקרטיה?

ב-25 ביולי, הנשיא התוניסאי קייס סעיד הדהים את העולם כאשר הודיע על כוונתו להקפיא את עבודתו של הפרלמנט, לפטר את ראש הממשלה הישאם משישי ולבטל את החסינות הפרלמנטרית של חברי הפרלמנט.

סעיד השתמש בסעיף 80 לחוקה התוניסאית המאפשר לנשיא להקפיא את עבודתו של הפרלמנט לתקופה מוגבלת ובנסיבות מסוימות, אך ראשי מפלגת א-נהדה האסלאמיסטית והגדולה מבין סיעות הבית בפרלמנט התוניסאי, האשימו את הנשיא בביצוע הפיכה שמטרתה להוציא מחוץ לחוק את אל-נהדה, בדיוק כפי שבמצרים הוציאו מחוץ לחוק את תנועת האחים המוסלמים.

מאז שהאביב הערבי פרץ בתוניסיה, מפלגת א-נהדה הפכה פעמיים לסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט, ובשנת 2014 היא הייתה הסיעה השנייה בגודלה. אידאולוגית, א-נהדה קשורה לאחים המוסלמים, גם אם מדובר בזרם מתון בהרבה מזה המצרי או הסורי.

במהלך עשור, מפלגות חילוניות וא-נהדה הצליחו למצוא שפה משותפת בזמנים הכי קשים, גם כאשר גל של רציחות פוליטיות זעזע את המדינה ב-2013 . התוניסאים התגאו במודוס ויוונדי הזה ורבים מהם האמינו שבדיוק כך – מוויכוחים ודיונים סוערים – נבנית הדמוקרטיה התוניסאית, השנייה במזרח התיכון.

נשיא תוניסיה קייס סעיד, במרכז, מנהל ישיבה של כוחות הצבא והמשטרה, 25 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Slim Abid)

להחלטה הנשיאותית קדמה תקופה ארוכה של סכסוכים בוערים ומבוי סתום פוליטי בין הנשיא לבין ראש הממשלה משישי ויו"ר הפרלמנט ראשיד אל-גנושי, המנהיג הרוחני והפוליטי של א-נהדה, בגלל חלוקת הסמכויות ופרספקטיבה שונה למדי בסוגיות רבות.

השבוע האשים סעיד את אנשי א-נהדה ואת אנשי העסקים המקורבים אליהם בשחיתות ובגניבה של כ-450 מיליארד דולר. תומכי א-נהדה במדינה מאשימים את הנשיא בפופוליזם ובכך שהוא מנסה להפיל את האחריות על הכישלונות בתחום הכלכלה על האסלאמיסטים, בעוד שמתנגדיהם מסבירים בלהט שלא מדובר בתרגיל הונאה ולא בהפיכה, אלא בצעד "החיוני לדמוקרטיה התוניסאית".

האם המאבק בין הנשיא וא-נהדה צבוע אך ורק בצבעי המאבק נגד האסלאם הפוליטי? זה בהחלט הגוון שאותו רוצים לראות במצרים, איחוד האמירויות ומדינות נוספות שנאבקות נגד השפעת האסלאם הפוליטי בארצן.

יחד עם זאת, הבחינה של העשור האחרון מצביעה על כך שלא המאבק על צביונה הדתי או החילוני של המדינה אלא המצוקה הכלכלית היא שהביאה מלכתחילה להתפרצות המהפכה ב-2011 נגד הנשיא זין אל-עבדין בן-עלי.

חיילים תוניסאים שומרים על הכניסה לפרלמנט בזמן שמפגינים מטפסים על הגדרות, 26 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Hedi Azouz)

המהפכנים התוניסאים סילקו את משטרו של בן-עלי, אך כל המנהיגים שבוא אחריו לא הצליחו בייצוב הכלכלה התוניסאית. האם סילוקה של א-נהדה מהזירה הפוליטית תסייע לנשיא תוניסיה להיאבק באבטלה, עוני ושחיתות? התקופה הקרובה תהיה מכרעת מהרבה בחינות עבור תוניסיה, ערש האביב הערבי שככל הנראה עדיין לא הגיע לסיומו.

עד סוף השנה ארה"ב תצא מעיראק, אך לא לגמרי

השבוע הודיעו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש ממשלת עיראק מוסטפא אל-כאזמי כי החיילים האמריקאים יעזבו את עיראק, כמעט 18 שנים מאז שפלשו אליה במרץ 2003.

ההחלטה התקבלה בעקבות אירועי ינואר 2020, כאשר הבכיר האיראני קאסם סולימאני חוסל בסמוך לנמל התעופה בבגדד יחד עם אבו מהדי אל-מוהנדס, סגן מפקד כוחות הגיוס העממי (אל-חשד א-שעבי), המיליציה השיעית המשפיעה בעיראק.

לאחר החיסול הדרמטי הזה, הפרלמנט העיראקי הצביע בעד הוצאת הכוחות האמריקאים מעיראק, וגם בארה"ב הסכימו על כך שבאמת הגיע הזמן לכך. את ההחלטה לסיים את הנוכחות האמריקאית הצבאית קיבל עוד הנשיא ברק אובמה, ובמהלך השנים האחרונות מספר החיילים המשרתים בעיראק צומצם באופן משמעותי למדי (ב-2021 מספרם הגיע לכ-2,500).

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מארח בבית הלבן את ראש ממשלת עיראק מוסטפא אל-כאזמי, 26 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

אך למרות ההצהרות החגיגיות, שני הצדדים יודעים היטב שארה"ב תמשיך להשפיע על המתרחש בעיראק ולסייע לצבא עיראק להיאבק בארגוני האסלאם הקיצוני ובניסיונות של איראן להרחיב את השפעתה שם.

למרות ההצהרות החגיגיות, שני הצדדים יודעים היטב שארה"ב תמשיך להשפיע על המתרחש בעיראק ולסייע לצבא עיראק להיאבק בארגוני האסלאם הקיצוני ובניסיונות של איראן להרחיב את השפעתה שם

מאז 2003, לאחר הפלת המשטר העיראקי שבראשו עמד סדאם חוסיין, חלקים נרחבים בעיראק נפלו תחת ההשפעה האיראנית הישירה, ובשנים האחרונות היא מיישמת את השפעתה דרך מיליציות שיעיות עוצמתיות שלחמו נגד דאע"ש יחד עם צבא עיראק וצבא ארה"ב ומאז הפכו לזרוע הצבאית של איראן. אחת המיליציות הללו, "כתאיב חזבאללה" אף איימה ב"הפתעות גדולות שיחכו לכובשים אם לא יעזבו את הארץ לטובת תושביה".

בהודעה שנמסרה השבוע נאמר כי ארה"ב תמשיך לייעץ, לאמן ולסייע במודיעין לצבא עיראק, ואין ספק בכך שההנהגה העיראקית הנוכחית – כלומר ראש הממשלה אל-כאזמי – מאוד מעוניינת שכך יהיה. באופן פורמלי, ארה"ב תסיים את תפקידה בעיראק, באופן מעשי – תישאר ותסייע.

הבחירות לפרלמנט שייערכו בחודש אוקטובר ישפיעו על עתיד שיתוף הפעולה גם כן. המצב הכלכלי בעיראק איננו משתפר, ולרה"מ אל-כאזמי ולנאמניו מצפה קרב קשה ועקוב מדם. האינטראקציה עם כוחות ארה"ב תהיה אחד הנושאים החמים שיגדירו את הבחירות הללו.

חיילי צבא ארה"ב בעין אל-אסד בעיראק, 13 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Qassim Abdul-Zahra)

זה לא רק ספורט

המשחקים האולימפיים בטוקיו מייצרים לא מעט כותרות בעיתונות וברשתות החברתיות בשפה הערבית, ולא רק בזכות ההישגים של הספורטאים הערבים.

שני ג'ודוקאים, האחד אלג'יראי והשני סודני, סירבו להתחרות נגד הספורטאי הישראלי טוהר בוטבול והפכו לגיבורי תרבות עבור רבים במזרח התיכון שלא חשים כל התלהבות בנוגע להסכמי אברהם, נורמליזציה ושלום עם ישראל.

בלוגר מצרי שכותב בטוויטר בשם מוחמד עבסי הסביר באחד מציוציו שאין טעם להשתתף בתחרות ולנסות לנצח את הספורטאי הישראלי: "האויב אינו מתעניין בניצחון או בהפסד, אלא בהסרה של מחסום העוינות ובקבלה על מנת להגשים את חלומו ולעגן את קיומו באופן לגיטימי".

מספר גולשים אחרים הגיבו לעבסי, שמזדהה כפעיל BDS וכתבו שמרבית מדינות העולם – כולל מדינות ערביות ומוסלמיות רבות – מכירות בישראל, כולל הרשות הפלסטינית. "רק אתם מנסים להרוויח הון על גבו של ספורטאי שעמל במהלך ימים ושנים רבות ומתכונן לקרב של חייו", כתב אחד הצייצנים.

הג'ודוקא הסעודית טהאני אל-קחטאני ורז הרשקו מניפות ידיים בסיום הקרב, 30 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Vincent Thian)

גולש סעודי בשם עאסם אל-באדר הסתייג מההחלטה של הספורטאים הערבים לוותר על תחרות בגלל השתתפותם של ספורטאים מישראל וכתב בפוסט בפייסבוק ש"כל ערבי שמוותר על השתתפות במשחקים האולימפיים כדי לא להתחרות מול ישראלים איננו אמיץ, אלא בדיוק להפך. הספורט מאחד אותנו!"

לאורך השנים, ספורטאים ממדינות ערביות וממוסלמיות החרימו את עמיתיהם הישראלים בתחרויות בינלאומיות. במקרים רבים מדובר בלחץ חברתי אדיר על הספורטאים הללו ולא בעמדתם האישית, כפי שמראה הסיפור של המתאבק האיראני סעיד מולאי שערק למערב ואף הקדיש במשחקים הללו את מדליית הכסף שלו לישראל.

הזמר הסורי ג'ורג' וסוף התקבל כמו מלך על אדמת סעודיה

אלפי סעודים נרגשים המתינו בג'דה לאליל שלהם, הזמר ג'ורג' וסוף הסורי, במופע שכבר הוגדר על ידי רבים כ"מופע של פעם בחיים". אלפים רבים נוספים צפו בשידור חי של המופע הייחודי.

ג'ורג' וסוף, שלעיתים קרובות זוכה לתואר "סולטאן א-טרב", נהנה מפופולריות אדירה בעולם הערבי וזה מופע ראשון שלו בערב הסעודית, מדינה שמרנית שעד לאחרונה כלל לא אפשרה מופעי שירה מהסוג הזה.

ג'ורג' וסוף, שלעיתים קרובות זוכה לתואר "סולטאן א-טרב", נהנה מפופולריות אדירה בעולם הערבי וזה מופע ראשון שלו בערב הסעודית, מדינה שמרנית שעד לאחרונה כלל לא אפשרה מופעי שירה מהסוג הזה

במהלך המופע, נערה סורית ילידת דמשק פרצה בבכי ומשכה את תשומת לבו של הזמר. הוא קרא לה לעלות לבמה וניגב את דמעותיה.

https://twitter.com/syriadramaa/status/1399310179104083969

האוהדים הריעו לווסוף הנרגש, והעדיפו להתעלם מכך שבמהלך מלחמת האזרחים המדממת הוא התייצב לא פעם לצידו של המשטר הסורי, צולם עם בכירים סוריים רבים ורק לאחרונה הופיע במסיבת הניצחון שערך הנשיא הסורי בשאר אל-אסד לאחר ש"זכה" בבחירות לנשיאות במאי השנה.

היום הזה בתולדות מזרח התיכון:
הלאמה של תעלת סואץ

ב-26 ביולי 1956, נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הודיע במהלך נאומו באלכסנדריה על הלאמת תעלת סואץ, אשר באותה עת הייתה בשליטה בריטית וצרפתית.

שתי המעצמות היו אמורות לסיים את השליטה על התעלה עד לשנת 1968, אך ההחלטה של נאצר התקבלה על רקע סירובן של בריטניה וצרפת לסייע למצרים עם מימון בנייתו של סכר אסואן.

בנאומו, שעורר הדים במצרים ומחוצה לה, נאצר הבטיח להשתמש בתמלוגים שמצרים תקבל להקמת הסכר. הצהרתו של נאצר הביאה למשבר אמון קשה בין מצרים למדינות המערב, למרות ההבטחה המצרית לפצות את בעלי המניות.

נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר מתקבל בתשואות ברחובות קהיר ב-28 ביולי 1956, בעקבות הכרזתו על הלאמת תעלת סואץ (צילום: AP Photo)

המתיחות, שנמשכה מספר חודשים, הובילה להתפרצותה של מלחמת סיני, המכונה במצרים "התוקפנות המשולשת": צרפת, שזעמה על כך שנאצר התייצב לצדם של המורדים באלג'יריה; בריטניה, שהתנגדה להלאמת התעלה; וישראל, שסבלה ממתקפות הפדאיון שיצאו משטחה של רצועת עזה שהייתה בשליטתה של מצרים באותה עת, ואשר חששה מעסקת הנשק הצ'כי שנחתמה בשנת 1955.

שלוש המדינות איחדו כוחות, ובסופו של דבר הביאו לפתיחת המלחמה, ב-29 אוקטובר 1956.