מיד כשסיימתי את לימודי החינוך התחלתי ללמד בתיכון. הייתי בן 27 ומולי כיתה של תיכוניסטים בי"ב. הייתי צריך ללמד אותם סוציולוגיה לבגרות. אני לא יודע מאיפה שאבתי את האומץ לעמוד מולם ולומר להם שהם לא צריכים אותי בשביל לעבור את בחינת הבגרות. אמרתי להם שאני פה בשביל דברים אחרים, בשביל לפתוח להם את הראש, לעודד אותם לחשיבה ביקורתית ולראייה חברתית.

כשסיימתי את לימודי החינוך הייתי בן 27 ומולי כיתה של תיכוניסטים בי"ב, שהייתי צריך ללמד סוציולוגיה לבגרות. לא יודע מאיפה שאבתי את האומץ לעמוד מולם ולומר שהם לא צריכים אותי בשביל לעבור את הבגרות

אחרי שנתיים הקמתי וניהלתי תוכנית ייחודית (תוכנית ראשונה מסוגה בישראל שהוקמה ברמת השרון יחד עם המכון לחינוך דמוקרטי). תוכנית שהתבססה על מודל מארצות הברית שנקרא Big Picture, תוכנית לילדים שלא אוהבים את בית הספר, שבית הספר הוא מקום של מאבק עבורם, מקום שבו הם לא מרגישים שייכים. לפני מספר חודשים שלחתי הודעה לאחד מהתלמידים שלי בתוכנית ובכיתה אותה חינכתי. ב' כבר בן 30 ולקראת סיום לימודי רפואה בצ'כיה.

שאלתי אותו על הדרך שלו ללימודי הרפואה והאם הוא לקח איתו משהו מהתיכון ומהתוכנית. היה לי חשוב להבין מה קרה בתוכנית עם ב' ועם הילדים האחרים.

הוא שלח לי מכתב מפורט מצ'כיה וכתב לי שהדבר הגדול שהוא קיבל היה מקום להתבטאות:

"כל בוקר התחלנו את היום עם 'מעגל בוקר' ומדברים על החיים. מה שנאמר במעגל נשאר במעגל – ככה אני תפסתי את זה, לא היו חוקים ברורים, רק קבלת האחר ומגוון דעותיו. מותר לצחוק, מותר לצעוק, מותר לריב, מותר לשתוק, רק לשמור על כבודו של האחר.

השיחות האלה נתנו לנו במה פתוחה באמת (!) להכיר את אחד את השנייה – נתנו לנו מושג על ערכים, אהבה, נתינה, קבלה – נתנו לנו … לדבר. היופי הנוסף במעגל הבוקר הוא שכולם היו שווים, כולל רועי – בחור הבוגר מאיתנו ב-10 שנים – שדיבר איתנו בגובה העיניים, הבין והכיל איתנו את הקשיים של נערים ונערות בתיכון, וחיזק איתנו את יכולות ההתבטאות, עמידה מול הקהל וגיבושי הדעות.

כולם. גם התלמיד החלש וגם התלמידה החזקה, לכולם היה מקום. היום אני מבין שהכלים שגיבשתי בתקופת התיכון עוזרים לי להרגיש חופשי לדבר עם הפרופסורים, לשאול שאלות, להתעניין. כלים שנותנים לי לדבר עם סטודנטים מכל העולם, לקיים דיונים ענייניים, להשמיע ולהקשיב".

ב' ותלמידים רבים אחרים בקושי יצאו מהתיכון עם בגרות, אבל עם האמונה שרואים אותם, שמקשיבים להם, שמנסים להבין אותם, שלא מבקשים לשנות אותם, שמתייחסים קודם כל לחוזקות שלהם, לכוחות ולייחודיות שלהם.

מחנכי ומחנכות הכיתה הם הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר עבור הילדים, ההורים והמורים בכיתה. בכוחם לאפשר לכל תלמיד ותלמידה מרחב בטוח ולהיות מנוף משמעותי בתהליך הצמיחה וההתפתחות שלהם.

ב' ותלמידים רבים אחרים בקושי יצאו מהתיכון עם בגרות, אבל עם האמונה שרואים אותם, שמקשיבים להם, שמנסים להבין אותם, שלא מבקשים לשנות אותם, שמתייחסים קודם כל לחוזקות שלהם, לכוחות ולייחודיות שלהם

זה הזמן להשקיע במחנכי ובמחנכות הכיתה – עכשיו יותר מתמיד! זה הזמן לראות, להקשיב, ולתת להם מקום על מנת שהם יוכלו לתת את המקום לתלמידים בכיתות. בימי פוסט קורונה, בימים בהם מסדרונות בתי הספר גועשים ומלאים באלימות, מחנכי ומחנכות הכיתה הם המפתח לפתרון!

רועי בן-מנחם הוא ד"ר לחינוך ומנהל את תכנית ראשית קהילות מחנכות של מכון מופ"ת, משרד החינוך וקרן משפחת ליאון (צילום: ערן ניר)