רבות דובר על האנשים השקופים, אלה שלא כולם שמים אליהם לב או מכבדים אותם. אלה שבעיני רבים הם המובנים מאליהם. גישה קיצונית של אותו עיוורון לאנשים הוצגה בשבוע שעבר בציוץ של מנכ"ל פורום קהלת מאיר רובין. לצד תמונה של עובד ניקיון נח על ספסל בעודו מסתכל על הטלפון שלו, צייץ ברשעות "כספי הארנונה שלנו יושבים כמובן בצד, משחקים בפלאפון".

מהי ליברטריניות?
כשבני אנוש רואים פועל ניקיון מותש יושב לרגע לנוח בצל, מנכ"ל פורום "קוהלת" רואה בזבוז של "כספי הארנונה שלנו" pic.twitter.com/guvGIERuE2

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— Amir Ben-David אמיר בן-דוד (@AmirBenDavid) August 15, 2021

מאיר רובין לא כופר בזכותו של ראש העיר שלו לנוח מעט ולהביט במכשיר הנייד. הוא גם לא הביע פליאה על חוצפתם של המנהלים בעירייה לשלוח הודעה לבני משפחתם, או של אנשי הלשכה המשפטית לענות לשיחה מבני זוגם. מה שמפריע לו זה שעובד הניקיון "מעז", לעצור למנוחה קצרה בזמן העבודה הקשה בשמש הקופחת.

רבות דובר על השקופים, שלא כולם רואים או מכבדים אותם. גישה קיצונית של אותו עיוורון לאנשים הוצגה אצל מנכ"ל פורום קהלת, שלצד תמונת עובד ניקיון נח צייץ ברשעות "כספי הארנונה שלנו יושבים בצד, משחקים בפלאפון"

צר לי מאוד על רובין, שמתעקש לנטרל אנשים מאנושיותם רק בשל משלח ידם. כמי שעומדת בראש ארגון שחבריו מעסיקים עשרות אלפי עובדות ועובדי ניקיון, אני מבקשת להרים קול למענם. להזכיר לרובין ולרבים אחרים, כי העבדות כבר לא כאן. כי עובדי הניקיון הם נותני שירות, כמו ראש העיר, פקידי העירייה או כל עובד אחר. נותני שירות שזכאים ליחס אנושי ולא לציוצים של מי שלא מסוגל לראות בהם בני אדם בעלי זכויות.

אבל הציוץ של רובין הוא רק הקצנה של בעיה קיימת ורחבה הרבה יותר. פועלי הניקיון הם באמת שקופים בעיני חלקים רחבים בחברה הישראלית. אנחנו רואים זאת בחוצות הערים, בשמורות הטבע ובמקומות רבים אחרים – רואים את הזבל המושלך בכל מקום, כאילו אין מי שצריך אחר כך לתקן את הנזק.

רואים זאת גם בגישה של המדינה, שמחייבת את החברות לשלם שכר נמוך לעובדי הניקיון במתקניה, פשוט כי היא מוציאה מכרזים שמתמחרים את עבודתם כך.

ברגע שאנשים מכובדים שעומדים בראש מכוני מחקר ואשר עובדים בצמידות לשרים ובכירים רבים אחרים, לא מתייחסים לעובדים הניקיון כאל בני אדם בעלי זכויות, איך נלין על אחרים?

הזכות למנוחה איננה תלויה במעמדך, אלא רק באנושיותך, מי שמבקש לשלול אותה מעובדים, כדי שחלילה וחס כספי הארנונה שלו לא ישמשו לחמש דקות מנוחה, אטום לבני אדם.

אבל גם מי שמוציא מכרזים שמתמחרים עבודה קשה בשכר מינימלי, לא באמת רגיש לצרכיהם של העובדות והעובדים. וזו כבר לא עמדה של אדם זה או אחר, זו המדיניות של מדינת ישראל.

צר לי על רובין, שמתעקש לנטרל אנשים מאנושיותם רק בשל משלח ידם. כמי שעומדת בראש ארגון שחבריו מעסיקים עשרות אלפי עובדי ניקיון, אני מבקשת להזכיר לרובין כי העבדות כבר לא כאן

אני מכירה את עובדות ועובדי הניקיון. רואה אותם קמים כל בוקר לעבודה קשה, בשכר לא גבוה, רואה אותם שמחים ועצובים, רואה אותם עם בני משפחותיהם ורואה את עצמי מחויבת להיאבק למען זכויותיהם. להיאבק על כך שהם לא יהיו שקופים. שלא יהיו עוד אנשים מכובדים יותר או פחות, שיבקשו לשלול מהם את אנושיותם. להיאבק על כך שהמדינה תכיר בעבודה הקשה שהם עושים ותאפשר לתת להם תגמול ראוי עליה.

עו״ד ורוניקה רוזנברג- מנכ״לית ארגון חברות הניקיון בישראל, יו"ר ועדת ביקורת ודירקטורית במועצה הישראלית לצרכנות. צילום: עופר חג׳יוב