רייצ'ל פרי התפרקה ופרצה בבכי לראשונה רק חודש לאחר שעזבה את בעלה המתעלל.
"סוף סוף הבנתי שהשתחררתי מהאחיזה של המפלצת הזאת. זה היה רגע של הקלה, רגע של חופש", אומרת פרי לזמן ישראל.
פרי, אם לשמונה, שמופיעה כאן בשם בדוי כדי להגן על פרטיותה ועל פרטיות ילדיה, שקלה לעזוב אותו פעמים רבות. לבד מהשיקול של רווחת הילדים, פרי אומרת שחסרו לה עצמאות כלכלית והשכלה כדי להסתדר בכוחות עצמה. בנוסף, ואולי חשוב יותר, שנים של חיים עם אדם שנהג לאיים עליה, להשפיל אותה ולהטיל עליה פחד הקשו עליה לעזוב.
"החלק הכי קשה בשביל כולן הוא לעזוב", אומרת פרי. "גם אחרי שאת מכירה בעניין, יש מין דבק מטורף שמשאיר אותך שם – במיוחד כשיש ילדים בתמונה. יש לי שמונה ילדים, חלק מהם עם צרכים מיוחדים".
אף על פי שפרי הצליחה בסופו של דבר לצאת מנישואיה ולקבל תמיכה כלכלית מסוימת מהקהילה שלה, דוח שפרסם הארגון ג'ואיש וימן אינטרנשיונל (JWI) באביב האחרון מצא כי צרכים משמעותיים של שורדות התעללות לא מקבלים מענה בקהילות היהודיות מכל הזרמים. ממגורים בטוחים ועד עזרה משפטית, מהכשרה מתאימה לאנשי דת ועד סיוע כלכלי – יש מחסור משמעותי במערכות תמיכה, נטען בדוח.
"הקהילה היהודית מאכזבת את השורדות ואת ילדיהן בכך שהיא לא מתמקדת בצרכים שלהם. השורדות מעריכות את הקהילה היהודית, אבל לעתים קרובות הן מרגישות שהיא מטילה עליהן סטיגמה", אומרת דברה רוזנבלום, מנהלת התוכנית של JWI, בריאיון שהתקיים בזום. "הלקונה הגדולה ביותר שמצאנו היא איך להפוך את הקהילה ליותר בטוחה ומסבירת פנים".
"הקהילה היהודית מאכזבת את השורדות ואת ילדיהן בכך שהיא לא מתמקדת בצרכים שלהם. השורדות לעתים קרובות מרגישות שהקהילה מטילה עליהן סטיגמה", אומרת דברה רוזנבלום, מנהלת התוכנית של JWI
בארצות הברית, בקרב האוכלוסייה בכלל, אחת מבין כל ארבע נשים ואחד מבין כל שבעה גברים חווים התעללות במהלך חייהם. אף על פי כן, הרעיון ש"אצלנו זה לא קורה" בקהילות היהודיות עדיין רווח, אומרת ד"ר שושנה פרידמן, המנהלת בפועל של כוח המשימה שלום, שמסייע לשורדות התעללות במשפחה.
"באופן כללי, אנחנו מבינים שזה קורה. אנחנו פשוט לא מקבלים את זה שזה קורה אצלנו. זה קורה אצל החרדים, הספרדים, הרפורמים. זה במקום אחר. אנשים מפעילים את הסטריאוטיפים שיש להם על קבוצות אחרות, והתוצאה הרסנית", אומרת פרידמן, שלה עשרים שנות ניסיון בתחום.
למצוא מקום בטוח
הדוח מצא שהמכשול הגדול ביותר שניצב בפני שורדות התעללות מרגע שהחליטו לצאת מהבית המתעלל הוא מציאת בית מעבר ובית קבע בר השגה.
"יש לקונה בשירות שניתן לאוכלוסייה הכללית וגם לקהילה היהודית. לקהילה היהודית יש צרכים ייחודיים – דרושים מקלטים בעלי רגישות תרבותית. סמלים דתיים זרים עלולים לגרום למישהו להרגיש לא בנוח. זה לא רק כשרות או שמירת שבת", אומרת עדן מיטרני, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה היהודית טורו קולג' בניו יורק.
"לקהילה היהודית יש צרכים ייחודיים – דרושים מקלטים עם רגישות תרבותית. סמלים דתיים זרים עלולים לגרום להרגשת אי נוחות. זה לא רק כשרות או שמירת שבת", אומרת עדן מיטרני, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית
מיטרני, שמועמדת כעת ללימודי דוקטורט, מתמקדת בהתעללות במשפחה בקהילה היהודית. היא הגיעה לאחרונה למקום הראשון בתחרות התוכנית העסקית של העיר ניו יורק, ומתכננת לפתוח מקלט כשר לקורבנות התעללות במשפחה במחוז נסאו.
אם לא יהיה להן לאן ללכת, נשים רבות יחזרו לבסוף לבית המתעלל, אומרת מיטרני.
לפרי, לדוגמה, נדרשו שנים כדי לעזוב את בעלה, בין השאר מפני שלא עמדו לרשותה מגורים זמינים אחרים באופן מיידי.
כאשר פרי עזבה לבסוף את בעלה לשעבר, היא נשארה בבית שהם שכרו יחד, ובעלה לשעבר עזב את הבית. היא חיפשה מקום במקלט לנשים שאינו קשור לקהילה היהודית, ואף על פי שעמדה בפני פינוי מהדירה נאמר לה שהמקלט מלא עד אפס מקום למשך החודשים הקרובים.
כשפרי עזבה לבסוף את בעלה לשעבר, היא נשארה בבית שהם שכרו יחד, ובעלה לשעבר עזב את הבית. היא חיפשה מקום במקלט לנשים שאינו קשור לקהילה היהודית, אך נאמר לה שהמקלט מלא עד אפס מקום
ואז בעלה ניסה לחזור הביתה. פרי לא הרגישה בטוחה בביתה, אבל לא היה לה לאן ללכת.
"זה היה די מפחיד. הוא חזר הביתה, פתח את המקרר, התחיל להציב לי דרישות והבהיל את הילדים. הוא צעק ואיים עליי", מספרת פרי. "הבת הבכורה שלי כל כך נבהלה שבסופו של דבר היא הזעיקה את המשטרה ואת ה'שומרים' [משמר שכונתי יהודי]. המתנדב מה'שומרים' הצליח לגרום לו לעזוב, והמשטרה מנעה ממנו לתקוף אותי. הדוח של המשטרה מהתקרית הזאת עזר לי לקבל צו הגנה".
![ד"ר שושנה פרידמן, המנהלת בפועל של כוח המשימה שלום, מדברת עם תלמידות על ביטחון ואלימות במשפחה (צילום: באדיבות שושנה פרידמן)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/08/deal-e1629230116240-640x400.jpg "ד"ר שושנה פרידמן, המנהלת בפועל של כוח המשימה שלום, מדברת עם תלמידות על ביטחון ואלימות במשפחה (צילום: באדיבות שושנה פרידמן)")
פרי עזבה בסופו של דבר את הקהילה שלה, אבל חלק מהשורדות מעוניינות להישאר בקהילותיהן. הן רוצות לשמור על הגישה לבתי הכנסת שלהן, לבתי הספר, לקבוצות הנוער ולחיים היהודיים בכללותם מבלי שיצטרכו להתחיל מחדש במקום אחר.
"יש נטייה לחבר בין עזיבת יחסים לא בטוחים לבין עזיבת הקהילה. הביטחון הוא מרכזי, אבל אנחנו חייבים להבין שיש לנו אחריות קהילתית להבטיח שהשורדות יוכלו להישאר בקהילות שלהן", אומרת פרידמן. "אנחנו צריכים להיות לא שיפוטיים כקהילה ולשאול 'מדוע מי ששרדה התעללות צריכה לעזוב את הקהילה כדי לקבל את מה שהיא רוצה – שזה ביטחון?'".
"יש נטייה לחבר בין עזיבת יחסים לא בטוחים לעזיבת הקהילה. אנחנו חייבים להבין שיש לנו אחריות להבטיח שהשורדות יוכלו להישאר בקהילותיהן. אנחנו צריכים לשאול 'מדוע מי ששרדה התעללות צריכה לעזוב?'"
כדי להשיג רמת ביטחון כזאת, על פי הדוח, ארגונים צריכים לבחון שיתופי פעולה עם עסקים כמו אייר-בי-אנד-בי למתן מענה לצורכי מגורים וכמו חברת הנסיעות ליפט לסיוע בהוצאות התחבורה. לדוגמה, פרויקט S.A.R.A.H., ארגון ללא מטרות רווח הפועל בניו ג'רזי, יצר שיתוף פעולה עם מדינת ניו ג'רזי ומציע חדרים בבתי מלון כפתרון מגורים זמני.
שליטה באמצעות בתי המשפט
על פי עורכת הדין של JWI, רוברטה (רוב) ולנטה, התעללות משפטית היא דבר נפוץ במקרים של אלימות במשפחה. לפיכך חשוב להגדיל את המימון לתוכניות המיועדות לשורדות אלימות במשפחה בקהילה היהודית, כדי להבטיח שיהיה בצוות לפחות עורך דין אחד מיודע-טראומה שמתמחה בדיני משפחה, היא אומרת.
"למתעללים בדרך כלל יש משאבים טובים יותר וגישה טובה יותר לעורכי דין חלקלקים. הם לומדים היכן עובר הגבול החוקי ומנסים לדחוף אותו. הם יודעים מה להגיד ויודעים שבתי המשפט נוטים לקו מחשבה של 'בואו ניתן להורים האלה לפתור את זה ביניהם'", אומרת ולנטה.
לדבריה, אף על פי שלרוב אין מחסור באנשים שרוצים להתנדב כדי לסייע ללקוחות בקבלת צווי הגנה, בדרך כלל אין להם רקע מתאים. ללא הכשרה מתאימה או היכרות עם לקסיקון ההתעללות, הם עלולים לעורר שוב את הטראומה בלקוחות.
שירה פומרנץ, עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת פרויקט S.A.R.A.H., מספרת כי שורדות התעללות רבות אומרות לה שהן רוצות להבין טוב יותר את זכויותיהן במחלוקות על משמורת ודמי מזונות.
הארגון, שמשרת אנשים בניו ג'רזי, מזמין לעתים עורכי דין מיודעי-טראומה לדבר בפני קבוצות תמיכה ולקשר את שורדות ההתעללות למשאבים.
בכוח המשימה שלום יש שלוש עורכות דין מיודעות-טראומה ועוזרת משפטית אחת שמלוות את השורדות כאשר הן מנווטות את דרכן הן במערכת בתי הדין האזרחית והן בזו הדתית. הן יודעות כיצד לטפל בנושאים הקשורים בגט רבני ומסייעות לשורדות להבטיח את שכר הלימוד עבור בתי ספר יהודיים פרטיים, שמהווים נורמה בקרב יהודים שומרי מצוות בארצות הברית, אבל עלולים להיות יקרים מאוד, אומרת פרידמן.
קריאה לאנשי דת
לבד מנושאים הקשורים במגורים ובאמצעים כלכליים, הדוח של JWI מצא כי הממסד הדתי היהודי בכללותו זקוק להכשרה טובה יותר כדי להתמודד עם אלימות במשפחה.
אף על פי שרוב אנשי הדת מכל הזרמים מעוניינים לסייע לשורדות התעללות במשפחה, רבים מהם אינם יודעים כיצד להטמיע תוכניות בטיחות עבור השורדות, כיצד להגיב למצבי חירום או משבר של אלימות במשפחה או כיצד לכבד את צורכי הביטחון של שורדות במהלך אירועי החיים.
רבים מאנשי הדת לא יודעים כיצד להטמיע תוכניות בטיחות עבור השורדות, כיצד להגיב למצבי חירום או משבר של אלימות במשפחה או כיצד לכבד את צורכי הביטחון של שורדות במהלך אירועי החיים
"אני חושבת שארגונים יהודיים צריכים באמת-באמת למצוא דרכים לגרום לאנשים להרגיש בטוחים. בבית הכנסת שלי לא הייתה שום תוכנית בטיחות", אומרת שורדת התעללות שמצוטטת בדוח בעילום שם.
"כשסיפרתי להם על המצב שהייתי בו, הם אמרו שאין להם שום נהלים לגבי זה ושאין להם שום קשר עם תוכניות לשורדות התעללות במשפחה. עכשיו יש להם. אני חושבת שרב צריך להיות מוכן להבין איך להפוך את בית הכנסת למקום בטוח. הייתי עדה למצב שבו שני הורים היו באותו בית כנסת, וזה לא בטוח, אפילו בכיתת הגן שלנו", אמרה השורדת.
"כשסיפרתי להם על המצב שהייתי בו, הם אמרו שאין להם נהלים בעניין ושאין להם קשר עם תוכניות לשורדות התעללות. עכשיו יש להם. אני חושבת שרב צריך להיות מוכן להבין איך להפוך את בית הכנסת למקום בטוח"
במשך שנים פרי אמרה לעצמה שמוטב לה להישאר עם בעלה המתעלל מאשר להתחיל מחדש בכוחות עצמה. היא האמינה שכל עוד ההתעללות מופנית רק כלפיה, היא תוכל להתמודד איתה.
אבל אז בעלה לשעבר התחיל לנהוג באלימות כלפי בתם הבכורה, והיא הבינה שזה לא חייב להיות ככה.
"היה שם הגבר הזה שכלפי חוץ נראה אדוק מאוד, יהודי מאוד, שדיבר דברי תורה יפים אבל מחץ את רוחי ושלט בי", אומרת פרי. "ואז הבנתי שלהמשיך לגור בבית שיש בו כל כך הרבה כעס וטרור זה גרוע הרבה יותר מאשר לעבור את החלק הקשה של העזיבה, התהליך עצמו וחוסר הוודאות. החלטתי שעדיף לי להיות לבד למשך שארית חיי מאשר לחיות ככה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו