האם הצליח בנט להעביר את המסר הנכון לגבי איראן?
הביקור הראשון של ראש הממשלה נפתלי בנט בארצות הברית נפל על עיתוי גרוע. האמריקאים עסוקים עד מעל הראש בטיפול בשני משברים – קורונה ואפגניסטן.
נראה שאיש בבית הלבן ובפנטגון לא היה מוכן לפיאסקו הקולוסאלי שהתרחש באפגניסטן בעקבות נסיגת כוחותיה של ארצות הברית. וגם אם מרבית האמריקאים תומכים בהחלטתו של הנשיא ג'ו ביידן להחזיר את הבנים הביתה, הנזק התדמיתי והמורלי שנגרם בעקבות המראות הקשים וקורעי הלב שמגיעים מאפגניסטן הוא קשה מאוד.
הבעיה היא שהביקור הנוכחי של בנט אינו כמו כל הביקורים. בישראל גוברת תחושת הדחיפות ביחס למה שמתרחש באיראן, והחשש הוא שאם שום פעולה לא תינקט בתקופה הקרובה, ישראל תמצא את עצמה מתמודדת עם מדינת סף גרעינית עוינת, שמנסה בכל כוחה לשנות את משוואת הכוח במזרח התיכון ולהקיף את ישראל בבסיסיה.
גם המצב בשטחים אינו מזהיר – הדעיכה של הרשות הפלסטינית והבעירה של עזה נמשכת, ולא נראה שוושינגטון, שמאסה במזרח התיכון, מתכוונת להתערב על מנת למצוא פתרון.
האם היא תתמוך בישראל במקרה של מבצע צבאי נוסף בעזה? וכיצד יגיבו בארצות הברית אם הרשות הפלסטינית תקרוס וישראל תצטרך לפעול בשטחי הגדה על מנת למנוע כאוס ביטחוני והומניטרי?
לא רק בישראל צפו בקשב רב בביקור של בנט בארצות הברית ובפגישותיו עם הבכירים האמריקאים. גם האיראנים רוצים לדעת האם המעצמה הגדולה עדיין עומדת לצדה של ישראל ותתמוך בה בעת צרה. וגם החברות החדשות של ישראל מעוניינות לוודא שהיא עדיין "הדבר החם" ויכולה לסייע להן לקדם סוגיות כאלה ואחרות מול וושינגטון.
כעת עוד מוקדם לדבר על תוצאות הביקור, אך בשבועות הקרובים יתברר האם הצליח ראש הממשלה להעביר את המסר החשוב לגבי איראן והשיג את תמיכתה של ארצות הברית בתסריטי יום הדין, שעלולים להתממש כאן בן רגע.
אלג'יריה מנתקת את היחסים עם מרוקו
במשך שנים רבות היחסים בין מרוקו לאלג'יריה היו קרים ומתוחים. השבוע החליטה אלג'יר לשים סוף להתלבטויות וניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם רבאט בגלל מה שהוגדר שם על ידי ראש משרד החוץ האלג'ירי, רמטאן למאמרה, כ"פעילות עוינת רבת שנים של הממלכה, שנמשכת עד היום".
אלג'יריה מאשימה את יריבתה בכך שהיא מעניקה תמיכה לשתי תנועות לאומניות שפועלות בשטח אלג'יריה – התנועה לאוטונומיה של קביליה ותנועת רשאד. הרשויות באלג'יריה סבורות גם כי פעילי התנועות הללו מעורבים בשריפות יער שפרצו בצפון המדינה בשבועות האחרונים.
ב-18 ביולי הכריזה אלג'יריה על החזרת השגריר שלה במרוקו בעקבות התמיכה של האחרונה בזכות ההגדרה של תושבי חבל קביליה, אזור היסטורי וגאוגרפי הממוקם בצפון אלג'יריה. באלג'יריה הודיעו בתגובה שמדובר ב"שנאה מסוכנת ופרובוקטיבית".
מאז שחתמה מרוקו על הסכם שלום עם ישראל בסתיו 2020, אלג'יריה תוקפת את שכנתה על כך ש"בגדה בסוגיה הפלסטינית". השבוע האשימו בכירים אלג'יראיים את מרוקו בכך שהיא מנסה להסית את ישראל נגד אלג'יריה. נראה שלמרות שהסיבה לניתוק היחסים קשורה בסכסוך בסהרה המערבית, הקשרים עם ישראל מהווים עילה נוחה עבור אלג'יריה על מנת לתקוף שוב את מרוקו.
האם הדמוקרטיה התוניסאית בסכנה?
הפרלמנט מפוזר, והנשיא מרכז את כל הסמכויות בידיו ומשתמש בכוחו על מנת לעצור ולאסור את מתנגדיו. תוניסיה, שבמשך עשור שלם שחלף מאז האביב הערבי ניסתה להתקדם במישור הדמוקרטי, היא כעת מדינה כואבת ושסועה, הנתונה במצב עגום.
נשיא תוניסיה קייס סעיד האריך השבוע את משך סמכויות החירום שלו "עד להודעה חדשה". זאת, חודש לאחר שהשהה את פעילות הפרלמנט, הסיר את חסינותם של חברי פרלמנט והרחיק את ראש הממשלה.
בהודעה שיצאה מלשכתו ביום שני נמסר שסעיד האריך את הצו המקפיא את חסינותם של המחוקקים וכן נכתב שהנשיא יפנה לעם התוניסאי בימים הקרובים, מבלי למסור פרטים נוספים. הנשיא השתמש בסעיף 80 לחוקה שמאפשר אמצעים חריגים במקרה שקיימת "סכנה קרובה" לביטחון המדינה, כדי להצדיק את החלטתו.
סעיד נהנה מתמיכתן של מספר מדינות ערביות, לרבות סעודיה, איחוד נסיכויות המפרץ, בחריין ומצרים. המדינות הללו חוששות מעלייתו של האסלאם הפוליטי שמיוצג בפרלמנט התוניסאי על ידי תנועת א-נהדה, שבראשה עומד תאולוג ותיק בשם רשיד אל-ג'אנושי.
אף אחת מהמדינות הללו איננה מדינה דמוקרטית, והשאלה הגדולה היא האם גם תוניסיה, שניסתה לבחור בדרך הדמוקרטית, תלך בעקבותיהן.
מצרים מאפשרת נישואים אונליין
כל דקה זוג חדש נישא במצרים וכל דקותיים זוג מתגרש. על מנת להקל את התהליך לזוגות הטריים שנישאים בזמן קורונה, מאגדי עשור, יועץ המופתי הראשי במצרים שווקי עלאם, הודיע שמותר לערוך את טקסי הנישואין אונליין.
הנישואים יוכרו בתנאי שהחתן, הכלה, העדים והמאזון – הפקיד שעורך את הטקס – כולם יתייצבו אונליין.
ההחלטה עוררה במצרים סערה לא קטנה, ומספר ארגונים פמיניסטיים טענו שמדובר בהחלטה שגויה כיוון שהורים יוכלו לכפות נישואים על בנותיהן ביתר קלות. כמו כן, יש חשש מכך שהגברים ינסו להסתיר את העובדה שהם כבר נשואים לאישה אחת או יותר.
בתחילת השנה הוחמרה החקיקה ביחס לגברים שמסתירים את המעמד האישי שלהם מנשותיהם, אך ארגוני הנשים עדיין טוענים שהמצב לא השתנה מיסודו, וכעת, עם התרת נישואי אונליין, הוא יכול אפילו להחמיר. לדבריו של עשור, בתחילה רק חלק קטן מהזוגות שמתקשים לקיים טקס אמיתי בגלל מחלה או סיבות כבדות משקל אחרות, יוכלו להשתמש באופציה הזאת.
משרדו של שווקי עלאם כיכב השבוע בכלי התקשורת גם בגלל ההתבטאות של המופתי הראשי, שהצהיר כי שותפיו של הנביא – הסחאבה, השתמשו באמצעי מניעה.
השלטונות המצריים מנסים לקדם קמפיין הגבלת ילודה במדינה, שיש בה 14 לידות בכל שנייה, ואוכלוסייתה כבר חצתה את רף המאה מיליון בני אדם. בחוגים השמרניים תקפו את עלאם וטענו שהוא מעוות את דת האסלאם לצרכים פוליטיים. המשטר המצרי מנסה ללא הצלחה להגביל את הילודה במדינה כבר כמה עשרות שנים.
43 שנים להיעלמותו של מוסא סאדר
ב-25 באוגוסט 1978 הגיע מוסא סאדר, המנהיג הרוחני וראש הקבוצה השיעית אמל, לביקור בלוב ולאחר מספר ימים נעלמו עקבותיו. עד היום בביירות מאמינים שהוא נלכד בהוראתו האישית של מועמר קדאפי.
סאדר נולד בשנת 1928 בעיר קום שבאיראן. הוא למד בטהראן ובנג'ף והתיישב בלבנון בשנת 1959, שם קידם הקמת בתי ספר ובתי חולים בדרום לבנון והתנגד לעוינות בין העדות השונות במדינה, עוינות שהובילה בסופו של דבר למלחמת האזרחים. בשנת 1973 פרסם פתווה שהכירה בבני העדה העלווית כמוסלמים (לפני כן התיאולוגים השיעים פסקו שעלווים הינם כופרים).
ב-1974 יצר את "תנועת המדוכאים". במהלך מלחמת האזרחים הפכה תנועת אמל לזרוע הצבאית של הארגון הזה. סאדר חיפש באופן פעיל דרכים לפיוס ולסיום העימות בלבנון, וב-1978 יצא למשא ומתן בסוריה, וב-25 באוגוסט 1978 הגיע ללוב.
כמה ימים לאחר מכן, הוא נפגש עם מנהיג לוב מועמר קדאפי, ולאחר מכן אבד הקשר עם סאדר. ממשלת לוב הודיעה שמוסא סאדר נסע לאיטליה שם נמצאו חפציו האישיים. הרשויות האיטלקיות הודיעו כי חפציו של סאדר הובאו למדינה על ידי השירותים המיוחדים בלוב.
מי שביקר בדרום לבנון או באזור הדאחייה בביירות כנראה ראה את הדיוקנאות של מוסא סאדר. חסידיו מאמינים שאם הוא לא היה נעלם, ההיסטוריה הלבנונית הייתה מתפתחת באופן שונה מאוד.
עם זאת, זה לא סופו של הסיפור הלבנוני-לובי הזה. בשנת 2015 נחטף בנו של מועמר, חניבעל קדאפי, ונלקח ללבנון, כנראה בניסיון להחליפו במידע על מוסא סאדר. אך כיוון שמעטים בלוב מודאגים מגורלו של חניבעל קדאפי, בינתיים הוא נשאר בשבי בלבנון, והמידע על נסיבות של חטיפתו והיעלמותו של מוסא סאדם עדיין לא התגלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו