ישראל ומצרים: יחסינו לאן

הביקור ההיסטורי של ראש הממשלה נפתלי בנט במצרים והפגישה עם הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי הינם הישג חשוב ומשמעותי ליחסי החוץ של מדינת ישראל וליחסיה עם מדינות המזרח התיכון.

לא במקרה הביקור הזה חפף ליום השנה הראשון להסכמי אברהם, שישראל חתמה עם איחוד האמירויות ועם בחריין: האווירה במזרח התיכון וגם הבריתות הפוליטיות עוברות שינוי משמעותי, ישראל הופכת מפרסונה נון-גרטה לשותפה אמיתית, הן במודיעין וביטחון, והן בכלכלה ותיירות של המדינות הערביות.

מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר, שכנתה של ישראל שחתמה עמה על חוזה שלום כבר לפני 42 שנים, צפתה במהלך השנה שחלפה מהצד בחוזים שנחתמים, במשלחות ובתיירים שמגיעים מישראל למפרץ.

כבר בינואר הודיעו בקהיר על נכונותו של הנשיא א-סיסי לפגוש את ראש הממשלה הישראלי. בגלל עונת הבחירות המתמשכת, בגלל המבצע בעזה וגם בגלל חילופי השלטון בישראל ובארה"ב, הביקור החשוב יצא לפועל רק עכשיו.

ראש הממשלה נפתלי בנט ונשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בשארם א-שייח, 13 בספטמבר 2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

מצרים מסמלת לישראל על נכונותה להפשיר את היחסים כבר זמן מה, אך כיאה למדינה שהונהגה במהלך אלפי שנים על ידי הפרעונים, הסימן המשמעותי היה צריך לבוא מהקודקוד עצמו. א-סיסי נפגש עם בנט בשארם א-שייח' – שם קודמו, הנשיא מובארכ, פגש עשרות פעמים את ראשי הממשלה והשרים הישראלים.

אך ישראל צריכה לשאוף לא לחזור לעברה אלא לעתיד שיכלול שיתוף פעולה משמעותי בין מצרים לישראל. שיתוף פעולה כזה כבר מתקיים בתחום הביטחוני, אך הוא חייב להתרחב גם לתחומים האזרחיים אם רוצים שהשלום סוף-סוף יפשיר. שינוי השלטון בישראל מאפשר גישה יותר גמישה ביחס לרשות הפלסטינית ולשיפור היחסים עמה, דבר משמעותי בעיני השלטון והאזרחים המצריים.

אך ישראל צריכה לשאוף לא לחזור לעברה אלא לעתיד שיכלול שיתוף פעולה משמעותי בין מצרים לישראל. שיתוף פעולה כזה כבר מתקיים בתחום הביטחוני, אך הוא חייב להתרחב גם לתחומים האזרחיים

קהיר מעוניינת בתיווך ישראלי בוושינגטון וסנגוריה עליה בפני הנשיא ג'ו ביידן, שהנחית על מצרים קיצוץ בסיוע הצבאי בגלל הפרות בתחום של זכויות אדם, וגם בשיתופי פעולה כלכליים שימריצו את הכלכלה המצרית. ישראל צריכה לשאוף לירידה ברמת העוינות בקרב האליטות והציבור הרחב במצרים, כיוון שמדובר במדינה הערבית הגדולה ביותר, מדינה שהיא שכנה.

יחד עם זאת, למרות הכוונות הטובות, לא הכול סגור ולא הכול נמצא בכיס. ישראל מתהלכת על ביצים בעזה – סוגיה ממדרגה ראשונה עבור קהיר – והמצב בגדה הולך ומתדרדר מבחינה ביטחונית וכלכלית. כל שינוי לרעה בהקשר הפלסטיני יכול להביא להקפאה של הפרויקטים השונים שמתוכננים עם מצרים. ועדיין, נראה שגם ביחסים האסטרטגיים הללו מסתמן שינוי. על ישראל לתפוס אותו בשתי הידיים.

ראש הממשלה נפתלי בנט ונשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ואנשי צוותיהם בשארם א-שייח, 13 בספטמבר 2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

שש שנים להתערבות הרוסית בסוריה: הרודן שהפך לברירת מחדל

בספטמבר 2015, כאשר רוסיה הודיעה על כך שתכניס כוחות צבאיים שלה לסוריה על פי בקשתו של נשיא סוריה בשאר אסד, הצבא הסורי שלט רק בכ-20% משטחה של המדינה, העולם ניתק את היחסים עם הרודן ששחט את עמו באכזריות ובארה"ב התעקשו על כך שאת אסד חייבים להחליף.

לאחר שש שנים, הנשיא הסורי הנתמך על ידי רוסיה ואיראן כבר החזיר לעצמו את השליטה ברוב השטח ובימים אלה ממשיך במבצע צבאי בדרום המדינה על מנת להכניע גם את המורדים בעיר דרעה, מקיים יחסים עם מספר מדינות ערביות ובעצם הפך לברירת מחדל, לאחר שבמערב ובעולם הערבי ובטורקיה התייאשו מהרעיון של החלפתו.

לאחר שש שנים, הנשיא הסורי הנתמך על ידי רוסיה ואיראן כבר החזיר לעצמו את השליטה ברוב השטח ובעצם הפך לברירת מחדל, לאחר שבמערב ובעולם הערבי ובטורקיה התייאשו מהרעיון של החלפתו

ספק אם האיראנים שהתגייסו למען אסד כבר בשנת 2012 היו יכולים לעמוד לבדם במשימה הזאת: את נצחונו ואת הנצחתו, אסד חב לנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, עמו הוא נפגש השבוע.

מבחינת הרוסים, המשחק הזה השתלם מאוד. עם השקעה יחסית צנועה הם הצליחו לשמר את משטרו הידידותי של אסד, להגדיל את השפעתם בסוריה, לבנות את הגישה לים התיכון, לקצור פירות כלכליים בצורה של חוזים משתלמים ובעיקר ליצור תבנית של מעצמה שחוזרת בגדול למזרח התיכון.

ולדימיר פוטין ובשר אסד בפגישה בקרמלין ברוסיה, 13 בספטמבר 2021 (צילום: Mikhail Klimentyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)

הסיפור של אסד מראה שהחבר'ה הרעים יודעים לנצח למרות כל הסיכויים, במיוחד אם יש להם חברים עם אגרופים ומולם ניצבת אופוזיציה חלשה ומסוכסכת.

מבחינתו של אסד, שהיה יכול לגמור את חייו כמו מועמר קדאפי או סאדאם חוסיין, כל יום בו הוא ממשיך להיות נשיא ודאי נתפס כניצחון מתוק. מי שהפסיד בקרב הזה הוא העם הסורי שמתענה בגלל האכזריות של אסד ושל בני בריתו, משבר כלכלי עמוק והעדר תקווה לגבי העתיד.

מבחינתו של אסד, שהיה יכול לגמור את חייו כמו מועמר קדאפי או סאדאם חוסיין, כל יום בו הוא ממשיך להיות נשיא ודאי נתפס כניצחון מתוק. מי שהפסיד בקרב הזה הוא העם הסורי

ייתכן שהאביב הסורי שפרץ לפני עשור לא יכול היה להסתיים אחרת, ומאוד ייתכן שאילו אמריקאים היו פועלים באופן שונה בשנת 2013, המצב במדינה האומללה הזאת היה מסתבך עוד יותר. אבל גם ניצחון של משטר אכזר וסדיסטי, שנשען על כידונים של מעצמות זרות, הוא סכנה אדירה – גם למזרח התיכון וגם למערב ולערכיו.

האם איראן תציל את לבנון ממחסור בדלק?

ספינה איראנית עגנה בנמל בניאס הסורי וזמן קצר אחר כך, שיירת משאיות עמוסות בדלק חצו את הגבול בין סוריה ללבנון ונכנסו בחגיגיות רבה לעיר בעלבכ, אחד מהמעוזים של חזבאללה בדרום לבנון. בכניסה לעיר נתלו תמונותיהם של המנהיג האיראני, האייתוללה עלי חמינאי, ושל מזכ"ל חזבאללה שייח' חסן נסראללה וגם דגלי חזבאללה ודגלי לבנון.

אנשי חזבאללה הודיעו שהדלק האיראני מיועד לבתי חולים ולבתי אבות ומיהרו לחגוג ניצחון, למרות שכמויות הדלק שהגיעו מאיראן לא ישנו באופן משמעותי את תמונת המצב בלבנון ולא יצילו אותה ממשבר בתחום האנרגיה.

מקורות פוליטיים בלבנון מטילים ספק בכך שהדלק שהגיע בשיירות מסוריה הוא בכלל דלק איראני. על פי כמה גרסאות שמסתובבות ברשת, הדלק הוא בכלל לבנוני שהוברח לסוריה ועכשיו חוזר לארץ הארזים תחת דלגה של איראן.

מקורות פוליטיים בלבנון מטילים ספק בכך שהדלק הוא בכלל דלק איראני. על פי כמה גרסאות שמסתובבות ברשת, הדלק הוא בכלל לבנוני שהוברח לסוריה ועכשיו חוזר לארץ הארזים תחת דלגה של איראן

על פי החוק האמריקאי, ייבוא של דלק איראני ללבנון אסור ועלול להביא להטלת הסנקציות. הרשויות בלבנון טענו לפני עשרה ימים שאף גורם לא פנה אליהם בבקשה לייבא את הדלק מרפובליקה האסלאמית ללבנון.

אין ספק שהתמונות שהגיעו השבוע מבעלבכ הן צעד יחצ"ני מעולה של חזבאללה ושל איראן. בעוד שמדינות כמו צרפת וארה"ב – שהשקיעו בלבנון מאמצים וכספים רבים לאורך השנים אך לא הצליחו לייצב אותה – מתמהמהות עם מתן הסיוע למדינה שנקלעה למשבר כלכלי אדיר, איראן מצטיירת כבת ברית נאמנה וטובת לב.

תומך חזבאללה יורה מרגמה באוויר בחגיגות לרגל הגעת מכליות הנפט מאיראן לעיר בעלבכ, 16 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)

ועדיין, לבנונים רבים מודעים לכך שהצעד הזה הוא מטבעו יחצ"ני שנועד לשפר את תדמיתו של חזבאללה, שממשיך להרחיק את מדינות המערביות והערביות מלבנון ומחסל את האפשרות לשיקום עמוק וממשי שלה.

ראפר איראני נעצר בגלל שיר שהביע ביקורת על משטר האייתוללות

השלטונות באיראן עצרו את הראפר הידוע תומאג' סאלחי, שהתפרסם בזכות שירי המחאה שלו שהיו מלאים בביקורת קשה ועוקצנית כלפי המשטר האיראני.

זמן קצר לפני המעצר שלו הזמר כתב בטוויטר שהוא הולך להחביא את הטלפון שלו, מתוך חשש שהשלטונות יעלו עליו ויעצרו אותו. מאז, החשבון של סאלחי נחסם אך במקביל ברשתות החברתיות החל מאבק למען שחרורו.

זמן קצר לפני המעצר שלו הזמר כתב בטוויטר שהוא הולך להחביא את הטלפון שלו, מתוך חשש שהשלטונות יעלו עליו ויעצרו אותו. מאז, החשבון של סאלחי נחסם אך במקביל ברשתות החברתיות החל מאבק למען שחרורו

הפעילה והעיתונאית האיראנית מסיח עלי נג'אד המתגוררת בארה"ב קראה לעולם לפעול למען שחרורו ו"להיות הקול שלו". לפני מספר שבועות פרסם "הניו יורק טיימס" תחקיר שכלל מידע על כך שהמשטר האיראני עקב אחר עלי נג'אד בשטחה של ארה"ב.

בשיריו תומאג' דיבר על איראן שנדרסה, נכבשה ובודדה מהעולם על ידי משטר האייתוללות. בעיני רבים מבני דורו הוא מבטא את הקול האותנטי של המחאה נגד האכזריות של המשטר שממשיך להקיז דם גם בחלוף 42 שנים מתחילת המהפכה האסלאמית.

היום הזה בתולדות מזה"ת:
נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל נרצח בביירות

ב -14 בספטמבר 1982 נרצח במטה הפלנגות נשיא לבנון באשיר ג'ומאייל, מנהיג המארונים בלבנון. מטען החבלה נטמן בבניין על ידי הסוכן הסורי חביב טאניוס שרתוני שברגע אחרון נזכר בכך שאחותו נמצאת באותו בניין והספיק להזהיר אותה (וחשף את עצמו).

ג'ומאייל הפך לנשיא לבנון ב-23 באוגוסט 1982. לפני ההצבעה המכרעת בפרלמנט, אנשיו "נתנו טרמפ" לכמה חברי פרלמנט שפקפקו במועמדותו ולמעשה הכריחו אותם לתמוך בו.

בשיר ג'ומאייל נתמך על ידי ישראל, בה רבים הסתנוורו מהגינונים המערביים למראה של מנהיג הנוצרים והאמינו שישראל סוף סוף מצאה פרטנר ראוי שיעמוד נגדה מול הפלסטינים, הסורים והאסלאם הקיצוני.

ג'ומאייל נתמך על ידי ישראל, בה רבים הסתנוורו מהגינונים המערביים למראה של מנהיג הנוצרים והאמינו שישראל סוף סוף מצאה פרטנר ראוי שיעמוד נגדה מול הפלסטינים, הסורים והאסלאם הקיצוני

בשיר ג'ומאייל אחרי שנבחר לנשיא לבנון, זמן קצר לפני שנרצח, 23 באוגוסט 1982 (צילום: AP Photo/Rifai)

ראש הממשלה מנחם בגין נפגש עם ג'ומאייל בנהריה זמן קצר לפני שנרצח, מתוך אמונה שהמנהיג הלבנוני החדש יחתום על חוזה שלום עם ישראל. באותה פגישה בנהריה ג'ומאייל הודיע לבגין שאין בכוונתו לחתום על הסכם כזה.

ארבעה ימים לאחר חיסולו פלשו אנשי הפלנגות למחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה וביצעו טבח נוראי בתושבים הפלסטינים. באותה עת נותרו במחנות בעיקר נשים וילדים.

לאחר מותו, הפלנגיסטים התקשו למצוא תחליף לג'ומאייל וזמן קצר אחר כך החלו ביניהם קרבות ירושה עזים.