כשבאתי לקחת אותה מהעננים

מאת: יונה וולך, 1966

כשבאתי לקחת אותה מהעננים
הייתה ענודה כבר
קולות הקוקו והתנשמת
להטה באוזנה
ז'וליאן הוורוד השאיר
לנו קור פתלתל
אני ידעתי שהיא תיפול
אבל ניסיתי
אני ניסיתי
וז'וליאן הוורוד טווה מסביבי
נייר צלופן בסרט אדום.

לצד הזרם המרכזי של שירי משוררים מולחנים לתפארת, שצעדו בסך על הבמה המרכזית של התרבות העברית בשנות השבעים, החלו לשוטט גם חיות פרא לא מבויתות והרבה פחות ידידותיות לסביבה. להקת "אחרית הימים" הפציצה עם שירים קשוחים של חנוך לוין ועמוס קינן. ושני חברי ילדות מבאר שבע – שמעון גלבץ ואילן וירצברג – גילו את הסקס אפיל הפצוע של יונה וולך, ויחד איתה הוסיפו למדף הארוך של אלבומי שירי המשוררים, את מה שנחשב על ידי רבים לאלבום שירי המשוררים הטוב ביותר שיצא בישראל – "בציר טוב".

גלבץ גילה את וולך ראשון והדליק את וירצברג. "שמעון השמיע לי שני שירים שהוא הלחין – את 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים' ואת 'קורנליה' – ואני ממש נדלקתי", מספר וירצברג, "איכשהו ישר התחלנו לעבוד על 'כשבאתי', שהיה שיר קצר מאוד, בלי יותר מדי התפתחויות, ואני הפכתי אותו לדואט. באותה תקופה הייתי מעורב כמה שנים בפסטיבלי הילדים. היו לי להיטים שם, כמו 'אמא תני לי להחליט' ו'הלילות הקסומים'. ככה החלטנו להגיש לפסטיבל שירי הילדים את 'שן דובי שן'".

"שמעון השמיע לי שני שירים שהלחין – את 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים' ו'קורנליה' – ואני ממש נדלקתי. איכשהו ישר התחלנו לעבוד על 'כשבאתי', שהיה שיר קצר, בלי יותר מדי התפתחויות, ואני הפכתי אותו לדואט"

"שן דובי שן" שכתבה וולך הפך לשיר הילדים החתרני ביותר בתולדות פסטיבלי הילדים בישראל, והוא גם אחראי לחיבור בין גלבץ ווירצברג ליונה וולך – שהוביל לסיבוב הופעות משותף של המשוררת והמוזיקאים וליצירת האלבום "בציר טוב".

אילן וירצברג ושמעון גלבץ ב-1981 (צילום: האתר של אילן וירצברג)

וירצברג וגלבץ גילו את הרוקנרול בשנות השישים כנערים בבאר שבע. הם הקליטו יחד שירי בוסר על טייפ גרונדינג ישן עם יעקב רביץ (אחיה של שכנתם, יהודית) ואיציק אשכנזי. בהמשך נפרדו דרכיהם. וירצברג החל להשתלב בהצלחה באולפני המוזיקה של תל אביב והפך למלחין ולגיטריסט מבוקש. גלבץ עבר לחיפה והקים משפחה.

ב-1978 גלבץ הלחין לבתו עלמה מנגינה לשיר "בובה של גוגול" שכתבה וולך. הוא השמיע גם אותו לווירצברג, שהתלהב מהלחן הכובש והשמיע את השיר לאריאל זילבר שהיה אז בשיא הצלחתו, אחרי שכבש את המדינה עם "רוצי שמוליק". זילבר נדלק והחליט להגיש את השיר לפסטיבל שירי הילדים.

כשגלבץ סיפר לוולך על ההתפתחות המשמחת, היא התפקעה מצחוק וסיפרה לו שהבובה של גוגול שעליה כתבה את "שן דובי שן" הייתה "בובת מין מגומי שגוגול היה מזיין".

כשגלבץ סיפר לוולך על ההתפתחות המשמחת, היא התפקעה מצחוק וסיפרה לו שהבובה של גוגול שעליה כתבה את "שן דובי שן" הייתה "בובת מין מגומי שגוגול היה מזיין"

לאריאל זילבר הייתה רק בקשה אחת – שוולך תחליף את השורה "ולי רטוב סתם" בשורה בוטה פחות. וולך הסכימה. וכך, באותה שנה רקדו בכל מסיבות הכיתה בישראל לצלילי "ילדיסקו" של שרי, "ברבאבא" של ציפי שביט, ושיר של אריאל זילבר על בובת המין של סופר רוסי שטוף זימה.

העבודה על "שן, דובי שן" קירבה את גלבץ ווירצברג לוולך. שמעון גלבץ התאהב במשוררת, עזב את אשתו ובתו ועבר לקריית אונו. "כל בוקר התעוררו בשמונה, אכלו בדממה וחיכו לווירצברג, שבא בעשר", כתב יגאל סרנה בביוגרפיה של יונה וולך, "בתוך טרדות החיים פרחו השירים בחצר הבית. קול גיטרה נשמע בלא הרף ודמויות הספר 'דברים' קמו לתחייה בין העצים".

וירצברג: "מה שמשך אותנו ליונה וולך היה העובדה שהשירים שהיא כתבה הזכירו לנו טקסטים שכתבו באותו זמן ברוק המתקדם. ההשפעות עלינו התחילו בשנות השישים. עם הביטלס וכל הגל של הרוק הבריטי, שנמשך אל תוך החצי הראשון של שנות השבעים עם הרוק המתקדם יותר, פינק פלויד וכאלה.

"מה שמשך אותנו ליונה וולך היה העובדה שהשירים שהיא כתבה הזכירו לנו טקסטים שכתבו באותו זמן ברוק המתקדם. ההשפעות עלינו התחילו בשנות השישים. עם הביטלס וכל הגל של הרוק הבריטי"

"אנחנו אהבנו אנשים כמו בוב דילן, ג'ים מוריסון, ליאונרד כהן, שכתבו למוזיקה שלהם טקסטים שהיו כמו שירה. באותו זמן, הכתיבה בארץ הייתה נורא פזמונאית. הכול מחורז וסימטרי, עם פזמון חוזר. בחו"ל זה כבר לא היה אז ככה. מבחינתנו, אנחנו בכלל הסתנכרנו עם מה שקרה בעולם. הרי בוב דילן הוא משורר, רק בלי להסתובב עם הטייטל הזה עליו. וכנ"ל ליאונרד כהן. בגלל שהם באו מהעולם של הפופ והרוק לא קראו להם משוררים, אבל זה מה שהם היו.

"ואנחנו חיפשנו טקסטים כאלה, שהשורשים שלהם הם לא בלהקות צבאיות וכל התקופה הזאת. מבחינתנו, מה שאנחנו עשינו לא היה המשך של ערבי שירי המשוררים של גלי צה"ל אלא המשך החיפוש שלנו אחרי מוזיקה מתקדמת. והטקסטים של יונה היו טקסטים שמתאימים לסוג המוזיקה שהשפיעה עלינו.

"יונה מאוד נדלקה על העניין. הפכנו את זה לסוג של מועדון כזה. באים כל בוקר אל יונה בקריית אונו ועובדים שם. עבדנו לא רק על שירים, אלא בעיקר על הופעה משותפת שבה אנחנו מנגנים ושרים והיא מקריאה שירים. זו הייתה חצי שנה כזו, שהיינו באים אליה כל הזמן".

"יונה מאוד נדלקה על העניין. הפכנו את זה לסוג של מועדון כזה. באים כל בוקר אל יונה בקריית אונו ועובדים שם. עבדנו לא רק על שירים, אלא בעיקר על הופעה משותפת שבה אנחנו מנגנים ושרים והיא מקריאה שירים"

הסיפור שלכם יוצא דופן בין מלחיני שירי המשוררים, כי אתם ממש עבדתם עם המשוררת על שיריה, והיא גם יצאה איתכם להופעות משותפות.
"היינו כמו להקה. להקה של מוזיקאים ומשוררת. היא גם רצתה לשיר, אבל את זה לא אפשרנו לה".

כי היא לא היתה זמרת טובה מספיק?
"ברור".

אתה יכול להסביר למה יונה וולך זכתה לכל כך הרבה לחנים, ובני דורה כמו יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר הולחנו פחות? למה יש תמיד משוררים שמוזיקאים נמשכים אליהם, ומשוררים אחרים, טובים לא פחות, שכמעט לא מולחנים?
"זה נורא פשוט. בתור מוזיקאי שהלחין הרבה גם את יונה וולך וגם את נתן זך אני יודע שיש בשירה שלהם מוזיקה. המוזיקה השפריצה מהשירה שלהם. קל למצוא את המוזיקה בתוך הטקסטים שלהם, למרות שאצל שניהם השירים לא היו בנויים בצורה סימטרית – משקלים, מבנה, בית פזמון, כל זה. הרבה פעמים היה צריך לגרד את המבנה מתוך השיר. אבל תמיד הייתה מוזיקה.

"בתור מוזיקאי שהלחין הרבה גם את יונה וולך וגם את נתן זך אני יודע שיש בשירה שלהם מוזיקה. המוזיקה השפריצה מהשירה שלהם. קל למצוא את המוזיקה בתוך הטקסטים"

"אצל יונה, הפונטיקה הייתה מאוד חזקה. הדימויים. הצליל של המילים. יש צליל ויש זרימה, גם אם השירים לא סימטריים. אני בכלל מעדיף את השירים הלא סימטריים – כי הם מוציאים ממני משהו יותר מקורי. אם שיר כבר כתוב כבית-פזמון והוא מחורז, קל לגלוש לתבניות בנאליות. ואני שואף למקוריות ולייחודיות".

אצל יונה זה לא הייתה רק המוזיקליות של הטקסטים אלא גם התוכן שלהם – שהיה הרבה יותר רוקנרולי באופי שלו. בוטה. מיני. אפל.
"ברור. היא הרבה יותר התאימה לרוקנרול. הטקסטים שלה מתפוצצים. גם מבחינת הדימויים, שימוש במילים יומיומיות יחד עם הפואטיקה. נתן זך, שגם אותו הלחנתי, היה פחות רוקיסטי ממנה, אבל יותר מוזיקלי. היה בו משהו קלאסי".

אילן וירצברג ושמעון גלבץ בראיון לסרטו של יאיר קדר, "שבעת הסלילים של יונה וולך" (צילום: צילום מסך)

היום, כש"בציר טוב" זוכה כבר שנים למעמד של יצירת מופת, קצת קשה להאמין שבזמנו, אף אחד לא רצה להוציא אותו. חברות התקליטים נרתעו משני המוזיקאים הלא מפורסמים ומהמשוררת המתריסה, שכותבת שירים נוטפי מיניות על יצורים מוזרים שקוראים להם ג'וליאן הוורוד וקורנליה, ומזיינת כל מה שזז, בעיקר את העברית.

וירצברג וגלבץ הקליטו את שירי "בציר טוב" באולפני טריטון במשך זמן רב, שיר פה, שיר שם, בתמורה לעבודות שונות. למרבה המזל, ברדיו היו שדרנים ועורכים שנדלקו על השירים המיוחדים, והחלו לשדר אותם, בעיקר בלילות.

"זה היה אז עולם אחר מבחינת המדיה", אומר וירצברג, "היו אז שדרנים ועורכים שהייתה להם השפעה גדולה. (יואב) קוטנר ואורלי יניב, מנחם גרנית, יוסי כסיף. מתווכי מוזיקה שמאוד אהבו מוזיקה, מאוד התעניינו במוזיקה. הם היו מה שנקרא 'מאזינים מקצועיים'. והם תיווכו את זה לקהל.

"הם התלבשו על האלבום והשמיעו אותו המון. ומה שקרה בהמשך – קרה בזכותם. היום לא היה יכול לקרות דבר כזה, שאלבום כמו 'בציר טוב' יצליח. אין מי שיתווכו אלבום כזה לקהל גדול".

"היו אז שדרנים ועורכים שהייתה להם השפעה גדולה. הם התלבשו על האלבום והשמיעו אותו המון. ומה שקרה בהמשך – קרה בזכותם. היום לא היה יכול לקרות דבר כזה, שאלבום כמו 'בציר טוב' יצליח"

אילן וירצברג מופיע עם שירי יונה וולך ב-2012 (צילום: משה שי/פלאש90)

"כשבאתי לקחת אותה מהעננים" יצא כסינגל הראשון ובעקבות ההצלחה שלו, עורכי הרדיו העניקו תשומת לב רבה גם ל"שיר קדם שנתי (סקס אחר)", "קורנליה", "יונתן", "הוי ציפורה", ו"לא יכולתי לעשות עם זה כלום" – כולם הפכו ללהיטי ענק, שמושמעים עד היום.

כשההצלחה הגיעה, הופתעתם?
"לא. זה מוזר, אבל בימים ההם ההצלחה נראתה לנו מובנית מאליה. אני הרי כבר הצלחתי קודם עם השירים הראשונים שהוצאתי. 'אמא, תני לי להחליט' היה השיר הראשון שלי – והוא הושמע המון. ואחריו 'הלילות הקסומים' גם הפך ללהיט. ואז 'שן דובי שן'. גם העיבודים שעשיתי אז הצליחו. אז נראה לי טבעי שמה שאנחנו עושים צריך להצליח.

"אתה מכיר את זה, כשאתה מוזיקאי בתחילת הדרך ואתה נורא מצליח פתאום, אתה בטוח שזו הנורמה. אתה עוד לא מבין את המציאות וכמה זה קשה להצליח לאורך זמן. ככה שמה שבאמת הפתיע אותי – זה שהתברר בהמשך שזה לא תמיד יהיה ככה. שלא כל מה שאתה עושה מצליח".

וירצברג העלה הקיץ מופע מיוחד לציון ארבעים שנה ל"בציר טוב". האלבום שאף אחד לא רצה להוציא הוא היום אבן דרך. "להופעות מגיע גם קהל צעיר. כאלה שגדלו בבית על האלבום הזה. יש צעירים שההורים שלהם אהבו מאוד את האלבום והם שמעו אותו הרבה בבית והם באים להופעה לראות אותו על הבמה.

"להופעות מגיע גם קהל צעיר. כאלה שגדלו בבית על האלבום הזה. יש צעירים שההורים שלהם אהבו מאוד את האלבום והם שמעו אותו הרבה בבית והם באים להופעה לראות אותו על הבמה"

"הם גם מכירים את השירים של יונה, כי היא נלמדת היום בתיכונים. הבן שלי למד יונה וולך לבגרות והמורה לספרות שאלה אם יש לו קשר אלי. בגלל השם. היא השמיעה בשיעור שירים מהאלבום. אני שומע שעושים את זה הרבה. לומדים את השירים של יונה ומשמיעים את השירים של 'בציר טוב' בשיעורי ספרות. עם הזמן זה הפך לקלאסיקה".

* * *

מחר: השותפות מרכלות עליי (נעם פרתום, 2013)