ביציאה מבית הכנסת של קהילת ישורון באפר איסט סייד שבניו יורק, על פינת רחוב 85 והשדרה החמישית, ניסה ראש הממשלה נפתלי בנט לאחל לנו חג שמח. לנו, כלומר קבוצה של כשישה עיתונאים וצלמים ישראלים שהגיעו לסקר אותו עם כניסת החג בדרכו חזרה לבית המלון.

שעה קודם לכן הגיע בנט בשיירה מאובטחת לבית הכנסת. בתדרוך שקיים איתנו כמה שעות לפני כן, הוא סיפר שבחר בבית הכנסת הזה כי היה נוהג להגיע אליו עם אשתו גילת לפני יותר מ־20 שנה, כשהשניים התגוררו במנהטן.

"גילת אשתי היא חילונית. בארץ ניסיתי להביא אותה לבית כנסת. היא ביקרה בבית כנסת אשכנזי ולא אהבה את זה. כשהגענו לפה, סביב 1999, הלכנו ברחוב וראינו שלט 'מניין למתחילים', הציעו גם אוכל בחינם וקידוש. בשבתות הלכנו לשם. היום אני אחזור אליהם. גרנו אז ברחוב 97, בין שדרת מדיסון לשדרה החמישית", סיפר בנט.

בנט וגילת לפני ההצבעה בקלפי, מארס 2021 (צילום: Gili Yaari / Flash90)

בבית הכנסת קיבל את פניו הרב חיים שטיינמץ. בפנים בנט לא האריך בדיבורים. הוא שוחח עם המתפללים כ־15 דקות ויצא לרחוב 85. משם המשיך לכיוון מערב. ברגע שהגיע לסנטרל פארק פנה דרומה לכיוון השדרה החמישית.

"תחזרו למדרכה, למדרכה, מדרכה!", הם צעקו לנו פעם אחר פעם. כל הצילומים של בנט נעשו תוך כדי הליכה מהירה מן העבר השני של השדרה החמישית

במהלך צעידתו על השדרה, כאמור, בנט רצה לומר לנו שלום, אבל טבעות האבטחה המרובות עצרו בעדו, וגם בעדנו, העיתונאים. "תחזרו למדרכה, למדרכה, מדרכה!", הם צעקו לנו פעם אחר פעם. כל הצילומים שלו נעשו תוך כדי הליכה מהירה מן העבר השני של השדרה החמישית.

בנט לווה על ידי צוות לשכתו ובניידות שיטור שפטרלו על השדרה. שוטרים רבים הקיפו אותו מלפנים ומאחור ובלמו הולכי רגל. נוסף על כך הקיפו אותו שוטרים רכובים על אופניים, אנשי השירות החשאי, מאבטחים מהשב"כ ועוד. איש אחד צועד וסביבו עשרות אנשים. בכל פינת רחוב העוברים והשבים, תושבי ניו יורק, שואלים: "מי זה האיש שצועד ממול?", "מה קורה כאן?", "למה התנועה נעצרה?"

ראש הממשלה נפתלי בנט צועד בחזרה למלונו בניו יורק, כשהוא מוקף במאבטחים ובמשטרת ניו יורק, 27 בספטמבר 2021 (וידאו: טל שניידר)

ההליכה נמשכה כחצי שעה – מרחוב 85 ועד לרחוב 59 על פינת פארק אווניו, שם נמצא מלונו של ראש הממשלה. שניים וחצי קילומטרים של הליכה באוויר הצח – דבר שרוב ראשי הממשלה הישראלים לא זוכים לעשות.

אגב, גם ראשי ממשלה ונשיאים קודמים הקפידו שלא לחלל שבת/חג. ואם השתתפו באירוע הנמשך עד כניסת השבת – עשו את דרכם רגלית בחזרה למלון. כך צעד בנימין נתניהו בדאבוס הקרה והמושלגת שני קילומטרים אחרי שהשתתף באירוע של הקהילה היהודית במקום. גם הנשיא המנוח שמעון פרס צעד בשלג אחרי שהופיע בערב שישי בפורום סבן בוושינגטון.

ועדיין, התהלוכה של בנט הייתה מעניינת. ראש ממשלה חובש כיפה ראשון, כזה עוד לא היה לנו.

"דניס, תגיד לג'יימס שיש כאן עכשיו יצחק אחר"

הדיפלומט האמריקאי דניס רוס מתאר בספר הזיכרונות שלו, "השלום החסר", את חילופי השלטון בישראל בין ממשלתו של יצחק שמיר לממשלתו של יצחק רבין בשנת 1992. ארבעה ימים אחרי השבעת מממשלת רבין ביולי 1992, מזכיר המדינה ג'יימס בייקר הגיע לירושלים לפגישה עם ראש הממשלה החדש.

יצחק רבין ויצחק שמיר בטקס חילופי ראש הממשלה, 14 ביולי 1992 (צילום: זיו קורן/לע"מ)

בפגישתם, כך מתאר רוס בספרו, רבין הבהיר שאינו מוכן להיכנס מיידית למשא ומתן עם אש"ף וכי הוא מעוניין לפתור את נושא הקפאת הערבויות האמריקאיות. עוד אמר כי לא רק שהוא לא מעוניין להרחיב את ההתיישבות בשטחים – הוא מתכוון לבטל מכרזי בנייה לאלפי יחידות דיור.

בייקר, שהיה מותש מעקשנותו של ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר, חשב שמדובר במהלך חיובי אך לא מספק. בייקר התכוון להוציא יותר הישגים מרבין. באותם ימים רבין טרם עבר לגור במעון הרשמי ושהה במלון המלך דוד. אחרי הפגישה הראשונה, רוס (אז יועץ בכיר במחלקת המדינה תחת בייקר) ורבין נתקלו זה בזה במעלית של בית המלון.

"רבין מרגיש שאתה מתייחס אליו כאילו אתה עדיין מתנהל מול יצחק שמיר ולא מול יצחק רבין"

"דניס, תמסור למזכיר המדינה שהוא עומד מול יצחק אחר עכשיו", אמר רבין לרוס. רוס העביר את המסר הלאה לבייקר. "רבין מרגיש שאתה מתייחס אליו כאילו אתה עדיין מתנהל מול יצחק שמיר ולא מול יצחק רבין". (עמוד 89, The Missing Peace, הוצאת פארר, שטראוס, גירו)

חילופי ממשל הם דבר רגיש ומוזר, בטח אחרי תריסר שנות הנהגה פוליטית אגרסיבית במיוחד. בנט אינו נתניהו. שניהם מן הימין, אך הפער בין בנימין לנפתלי גדול בעשרות מינים מהפער בין יצחק ליצחק, אם ניתן להכיל הקבלה כזאת.

נתניהו בנט בכנסת ב־2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

האירועים סביב נאומו של בנט באו"ם, מחול ההשוואות בין האחד לשני, נמשכו כל השבוע ונדמה כי יימשכו עוד שבועות וחודשים ארוכים. יתכן שזה יהיה גורלו של בנט במשך שתי שנות כהונתו.

העיתונות הישראלית עוסקת בכך באובססיה וראש הממשלה לשעבר נתניהו סבור שהוא מרוויח מכך נקודות פוליטיות. ראש הממשלה בנט, כולל יועציו, לא יכולים ולא מצליחים להימנע מהדמיון, ההשראה וההבדלים.

הנאום של בנט נמדד לצד נאומיו של האורטור הגדול נתניהו, בין השאר כי דוברו של בנט עשה את ההשוואה הזאת בהודעותיו לתקשורת

זה טבעי, אך גם מתיש. הנאום של בנט נמדד לצד נאומיו של האורטור הגדול נתניהו, בין השאר כי דוברו של בנט עשה את ההשוואה הזאת בהודעותיו לתקשורת. "לא יהיו עזרים, בריסטולים, ציורים", מסר מתן סידי כמה ימים לפני הנאום.

אחרי כמה ימים שסיקרנו את ראש הממשלה בניו יורק, צפינו בו באו"ם וסיקרנו את מפגשו עם חברי הקהילה היהודית – אפשר בהחלט להתרשם מכך שהתכנים שלו שונים מהתכנים של קודמו.

בנט נואם בעצרת הכללית של האו"ם, 27 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)

אכן, כלי התקשורת בארץ מיהרו להצביע על כך שלא חל שינוי גדול בנושא האיום האיראני. אומנם לא היו בריסטולים אך המסרים היו דומים. גם בנושא הפלסטיני אין חדש תחת השמש. במשך 12 שנים נתניהו בחר לשבץ משפטים המתייחסים לעם הפלסטיני בנאומיו, אך מאחוריהם לא עמד דבר.

הוא לא באמת הושיט יד לשלום, אלא רק השתמש בקלישאות כדי למשוך זמן ולא להיתפס חלילה, עם עשייה כלשהי בנושא. לבנט אין כוונה להוביל מהלך בנושא הפלסטיני, זה היה התנאי להקמת הממשלה.

חילוץ ממשבר פוליטי תמורת אי־התקדמות בנתיב הפלסטיני. כל השותפים לממשלה ידעו זאת מהרגע הראשון ומי שהיום טוען אחרת מבין שזה גם מה שעשוי להפיל את הממשלה. בניגוד לקודמו, בנט בחר להבהיר זאת לכל מנהיג זר עמו נפגש. זו היא עמדתו והוא מעדיף שלא להפריח משפטים חלולים למליאות ריקות ועצובות.

בכל זאת מה ההבדל?

בחלק הארי של נאומי בנט לא היו אזכורים לשואה או להפחדות אליהן התרגלנו כל כך. בנט הסיר מהכתפיים של העם היהודי (לעת הזו) את האחריות להיות ממשיכיהם של ששת המיליונים. איראן איומה ומאיימת בפני עצמה בלי קשר לימים אפלים אחרים בהיסטוריה של העם היהודי.

ראיסי נואם באו"ם, 21 בספטמבר 2021 (צילום: Eduardo Munoz/Pool Photo via AP))

יתרה מכך, במפגש עם ראשי הפדרציות של ניו יורק בנט אמר להם שהיחסים בין ישראל ליהודי התפוצות צריכים לעלות שלב. אין צורך יותר, כך אמר להם, בתרומות של עשרות מיליוני דולרים לחיזוק ישראל, כי ישראל של 2021 היא כבר מדינה חזקה, עצמאית, בעל איתנות כלכלית.

"מאז קום המדינה, אפילו עוד לפני שקמה, ישראל הייתה הפרויקט של העם היהודי, אבל אנחנו כיום במצב ממש טוב, בזכות הכלכלה החזקה שלנו ותעשיית ההייטק. זה מחייב אותנו, הישראלים, לחשוב ולתכנן מחדש את מערכות היחסים שלנו, היהודים שחיים בישראל עם היהודים של התפוצות".

עוד מוקדם להכריע אם דבריו של בנט יתורגמו לתוכניות מעשיות. דבריו היו כלליים מדי, אבל מעניינים.

"מה שהיה חשוב לי בנאום זה בראש ובראשונה להביא רוח אופטימית, רוח אנרגטית, את הרוח היזמית של ישראל"

כל מעטפת המסרים שלו הייתה עדכנית יותר. הוא חזר והדגיש עד כמה הממשלה הישראלית המגוונת "יפהפייה" בעיניו. גם בתדרוך לכתבים אחרי הנאום באו"ם הדגיש: "מה שהיה חשוב לי בנאום זה בראש ובראשונה להביא רוח אופטימית, רוח אנרגטית, את הרוח היזמית של ישראל.

"זה ביסוד התפיסה שלי את האתוס הציוני. אתוס ציוני של יוזמה, של עשייה, של אופטימיות – לא של פסימיות או תרחשי אימים, למרות שתמיד יש איומים עלינו. אני נורא רוצה להנחיל את הגישה הזאת בתוכנו ובכלל, בממשלה ובציבור".

ממשלת ישראל ה־36  (צילום: Yonatan Sindel/FLASH90)

האם זה אומר שבנט יפטור את יהודי אמריקה מגיוס התרומות לישראל? אולי יבחר לבסס את תקציב כיפת ברזל על משלם המיסים הישראלי ולהפסיק להישען על התקציב האמריקאי? חלקים משמעותיים בציבור הישראלי (מימין ומשמאל) חושבים שיש צורך להפסיק לקבל סיוע אמריקאי לפיתוחים ורכש של אמצעי הגנה. ייתכן שבנט נטע בנאומו את הזרעים לכך.

דור חדש של נשות דיפלומטים

שלל דיפלומטים ישראלים חדשים משתבצים לשליחויות דיפלומטיות ברחבי העולם. חלקם מחפשים כיוונים ורוח חדשה. השגריר גלעד ארדן נפרד ביום שני האחרון מתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון (יחליף אותו מייק הרצוג החל מעוד כמה ימים), ונותר בעמדתו כשגריר ישראל באו"ם.

ליכודניק בכיר, שזכה תמיד למיקום גבוה בפריימריז של המפלגה, משרת ומייצג כיום את ממשלת השינוי בעלת האופי השונה והמגוון. עשוי להיות לכך מחיר בקרב קהלים ליכודניקיים שורשיים.

ראש בנט, שגריר ישראל באו"ם ארדן והקונסול בניו יורק אסף זמיר במרכז ספרא, 27 בספטמבר 2021 (צילום: טל שניידר)

אסף זמיר יתחיל בקרוב את שליחותו בניו יורק והוא רוצה לעשות את הדברים אחרת, עד כמה שדיפלומטים יכולים ומצליחים "לסטות" מהפרוטוקול. ראשית זמיר מחפש למקם את עצמו בחלק הדרומי של מנהטן ולא בלב ליבה של הקהילה היהודית באפר איסט סייד.

לא במרחק הליכה מבתי הכנסת, קהילות יהודיות למיניהן ומוסדות הליבה של יהודי ניו יורק. הוא רוצה דווקא ללכת אל אזורי הפרוגרסיביים – צעירים, שחורים ולטינים – ולנסות להתחבר אל אלה שאין להם שום נטייה טבעית לחבב את הישראלים. בקיצור, זמיר רוצה להיות תל אביבי במנהטן ולא ירושלמי מקומי.

גם מבחינה משפחתית, השליחות של זמיר תהיה מעניינת. רעייתו מאיה ורטהיימר, סלבית ישראלית – ובדומה לרעיית השגריר המיועד בוושינגטון עורכת הדין שירין הרצוג – שוקלת איך לשלב את הקריירה והשליחות.

מאיה ורטהיימר חוגגת כשאסף זמיר מונה לשר התיירות (צילום: חשבון האינסטגרם של מאיה ורטהיימר)

הרצוג וורטהיימר מסמלות טרנד עדכני ומעניין – הן לא מתכננות להקדיש את שנות אמריקה לאירועי הרמת כוסית ואירוחים. על הפרק של שתיהן: לטפח את הקריירה האישית שלהן באמצעות מחשבים ניידים ודילוגים בין־יבשתיים.