כששרונה שניידר אוספת אשפה מהרחוב היא רוצה להאמין שהיא אוספת גם שבבי תקווה.
בגיל 21 שניידר היא מנכ"לית ומייסדת שותפה של Tuesdays for Trash, ארגון ללא מטרות רווח הפועל ב־23 מדינות ומטרתו לעודד אנשים להתאסף פעם בשבוע כדי לנקות את המרחבים הציבוריים. עם המדינות בו הארגון פועל נמנית גם ישראל, אליה עלתה שניידר לאחרונה מאורגון שבארצות הברית.
"איסוף אשפה הוא תרפויטי ומחולל שינוי של ממש", אומרת שניידר. "קל להתמקד בעתיד הקודר המושפע משינויי האקלים, אבל במקום לשקוע בעצב ובפחד אפשר לטפח תקווה. אני רואה את איסוף האשפה כשער לאקטיביזם. זה מניע אותך לרצות לעשות יותר".
אף על פי שאיסוף אשפה אולי לא מצנן את כדור הארץ באופן ישיר, שניידר מאמינה שהפעילות בארגון היא מקור השראה המעודד מעורבות באקטיביזם סביבתי – בין אם על ידי תמיכה בפוליטיקאים שמקדמים חוקים שבעזרתם ניתן יהיה לבלום או להאט את שינויי האקלים, או על ידי הפעלת לחץ על תאגידים כדי שיאמצו מערכות בנות קיימא.
"מאז שפורסם דו"ח האקלים של האו"ם, שקבע שהעולם נמצא ב'מצב חירום' אקלימי, יש הרגשה שהעבודה שאנחנו עושים דחופה מתמיד", אומרת שניידר.
"אנחנו נמצאים במצב חירום לאומי, הבית שלנו עולה באש. אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל לאחור, אבל אנחנו יכולים לפחות לצמצם את ההשלכות"
"אנחנו מתמודדים עם סערות, שרפות ענק ובצורות. הדו"ח הזה הוא לא רק קריאת השכמה – הוא אזעקה. אנחנו נמצאים במצב חירום לאומי, הבית שלנו עולה באש. אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל לאחור, אבל אנחנו יכולים לפחות לצמצם את ההשלכות", אמרה בשיחת טלפון לזמן ישראל.
אולם, חוץ מנטיעת עצים פה ושם או הרחקת מינים פולשים בתקופת התיכון – שניידר מעולם לא באמת עסקה בסביבתנות. זאת עד שראתה את נאומה של פעילת האקלים השוודית גרטה תונברג באו"ם בשנת 2018.
"הצפייה בה כאילו גיבשה אצלי את מה שרציתי לעשות. התחלתי לחפש עוד ועוד מידע, ונחרדתי", היא אומרת. אך במקום לשקוע בחרדה שניידר החליטה לעשות מעשה.
"הצפייה בגרטה כאילו גיבשה אצלי את מה שרציתי לעשות. התחלתי לחפש עוד ועוד מידע, ונחרדתי"
היא התנדבה בסוכנות להגנת הסביבה במדינת אורגון ועסקה בשתדלנות אצל חברי קונגרס כדי לקדם חקיקה ירוקה. במקביל ארגנה תוכניות סביבתיות באוניברסיטת פורטלנד, שבה למדה חשבונאות.
ואז הגיעה הקורונה. בתחילת מאי 2020, כמו רוב תושבי ארצות הברית, היא נכנסה לסגר.
שניידר, שמתקשה לשבת ללא מעש, הרגישה צורך לעשות משהו – רצוי בחוץ ועדיף שעל הדרך גם יחולל שינוי. אז היא וחברתה וונדה מקנלי עטו מסכות וכפפות והתחילו לאסוף אשפה. שקית חטיפים מקומטת פה, בקבוק שתייה ריק שם. כשהשקים שלהן התמלאו, הן החליטו לעשות את זה שוב, ושוב. זמן קצר לאחר מכן הן השיקו את Tuesdays for Trash.
שניידר, שנולדה וגדלה בלגוס, ניגריה, עברה לטואלאטין, אורגון, עם אביה הישראלי כשהייתה בת 8. אימה הניגרית לעומת זאת נשארה בלגוס. "התרגשתי לעשות את המעבר. היינו צופים בטלוויזיה ובסרטים אמריקאים, זה היה נראה כמו חיים ממעשיות. אבל זה היה שונה כשהגענו", היא אומרת.
לראשונה בחייה שניידר נתקלה בגזענות, בשנאת זרים ובאנטישמיות.
"בבית הספר היסודי למדתי לראשונה את מילת ה־N מאחד הילדים בכיתה. בחטיבה ובתיכון כבר נהגתי להחליק את השיער ונפטרתי מהמבטא הניגרי שלי לחלוטין"
"בבית הספר היסודי למדתי לראשונה את מילת ה־N מאחד הילדים בכיתה. בחטיבה ובתיכון כבר נהגתי להחליק את השיער ונפטרתי מהמבטא הניגרי שלי לחלוטין כדי להתאים את עצמי לבני גילי הלבנים", היא אומרת. "אבל לא רק שהצבע שלי גרם לי לבלוט – גם הייתי מהגרת, מה שהיה קשה במיוחד בתקופה של ממשל טראמפ".
נוסף על כך, היא אומרת, העלייה במקרים האנטישמיים – מהריסת מצבות של יהודים ועד ירי בבתי כנסת – וגל הדעות הקדומות נגד ישראל בעקבות המבצע בעזה במאי האחרון – השפיעו עליה מאוד.
"פחדתי שאנשים יגלו שאני יהודייה"
"זו נהייתה כמעט אידיאולוגיה שמאלנית לשנוא את ישראל, דבר שהעמיד מישהי כמוני – שחיה בארצות הברית ותכננה לעבור לישראל – במצב מאוד לא נוח. לפעמים ממש פחדתי שאנשים יגלו שאני יהודייה ו'יוקיעו' אותי בגלל הזהות והמורשת שלי", היא אומרת.
היות שגדלה הרחק מבתי כנסת ולא השתתפה בשיעורי עברית המוצעים בהם, שניידר החלה לחקור את השורשים היהודיים שלה רק בזמן לימודיה באוניברסיטת פורטלנד. בתקופה זו היא השתתפה בפעילות הסניף המקומי של התאחדות הסטודנטים היהודיים.
![המילה "עצור" מאויתת מזבל שנאסף על ידי מתנדבים בתל אביב (צילום: באדיבות שרונה שניידר)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/10/553C9008-75BC-4E1B-AB1C-3F67326774C7_1_201_a-e1632067934391-1024x640.jpeg "המילה "עצור" מאויתת מזבל שנאסף על ידי מתנדבים בתל אביב (צילום: באדיבות שרונה שניידר)")
בשנה שעברה ביקרה לראשונה בישראל במסגרת תוכנית "מסע". במקביל עבדה בשיווק ובהסברה כמתמחה בחברת המיחזור הישראלית UBQ Materials. "מסע" הוא אחד מהארגונים הבודדים שהציעו הזדמנויות לצעירים בישראל בזמן המגפה.
בזמן שהותה בארץ השיקה שניידר את הסניף הישראלי של Tuesdays for Trash. היא ארגנה מבצעי ניקיון ברחבי תל אביב, בכלל זאת בשוק הכרמל, בחוף הים ובפארקים שונים. המבצע האחרון התקיים בשכונת נווה צדק בתל אביב ב־14 בספטמבר.
לדברי שניידר, היא מצאה מדינה כל כך מסבירת פנים ואנשים כל כך ידידותיים ותומכים עד שהחליטה לעלות לארץ. מוקדם יותר החודש היא עברה לדירתה החדשה ברמת גן ונרשמה ללימודי עברית.
חוץ מפעילותה ב־Tuesdays for Trash, שניידר הייתה בין המארגנות של מרוץ "Run for the Planet" – אירוע ניקיון וגיוס תרומות עולמי שהתקיים בחודש שעבר בפעם השלישית. ז'רבה מאטה, פטגוניה, אינסטה 360 ו־Dirtbag Runners הם כמה מנותני החסות לאירוע.
שניידר מציינת שההובלה הישראלית בתחומי הטכנולוגיה החקלאית והסביבתית היא אחת מהסיבות שגרמו לה לעלות לארץ. היא מתכוונת לעסוק בתחום ניהול הפסולת ובהתמודדות עם משבר האקלים. היא מתעניינת במיוחד במיקרופלסטיק – חלקיקי פלסטיק זעירים המהווים סכנה ליצורים הימיים, בהם החיה הימית האהובה עליה: צב הים.
"החיים בניגריה לימדו אותי את מה שאני מכנה כישורי קיימות הישרדותית"
שניידר שואפת לעבוד בעתיד במשרד להגנת הסביבה של ישראל ומבטיחה להמשיך לעסוק באקטיביזם סביבתי־קהילתי. "התארגנות קהילתית היא חלק מהמורשת שאני רוצה להשאיר", היא אומרת.
את המורשת הזאת היא מייחסת לילדותה בניגריה. "החיים שם לימדו אותי את מה שאני מכנה כישורי קיימות הישרדותית", היא אומרת. "למדתי שהמשאבים מוגבלים, שצריך לייצר דברים שמחזיקים זמן רב ולהשתמש בהם לאורך זמן. למדתי שחיוני לשמור על הסביבה שלנו נקייה ובטוחה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו