נושא
הגנת הסביבה

בניגוד לטענותיה: טל גלבוע לא מונתה ליועצת רה"מ

מעקב "זמן ישראל" לאחר שנחשף כי גלבוע מועסקת בקמפיין הבחירות של הליכוד - ולא בלשכת ראש הממשלה - היא הבהירה: "באם הכל יתנהל כמתוכנן נפעל לתפקיד קבוע, אך כרגע זו 'מתנה' של ראש הממשלה הנוכחי" ● שאלת התאמתה של גלבוע לתפקיד בכיר בשירות הציבורי עלתה בעקבות פרסום תחקיר עליה ב"זמן ישראל"

טל גלבוע בהפגנה למען זכויות בעלי חיים ב-2016
טל גלבוע בהפגנה למען זכויות בעלי חיים ב-2016

טל גלבוע אינה "יועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים" – כלומר, אינה עובדת מדינה – אלא מועסקת במסגרת הקמפיין של מפלגת הליכוד.

בדיאלוג בפייסבוק עם פעילים למען בעלי חיים, כתבה גלבוע: "באם הכל יתנהל כמתוכנן נפעל לתפקיד קבוע, אך כרגע זו 'מתנה' של ראש הממשלה הנוכחי".

התגובה של גלבוע מגיעה לאחר שאתמול חשף עמוד הפייסבוק "שקוף", כי בניגוד למשתמע מדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולדבריה של גלבוע עצמה – גלבוע לא מונתה ליועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים מטעם לשכת ראש הממשלה.

סבב המינויים הפוליטיים במשרד רה"מ נמשך – ועכשיו גם נחשף מי משלם את המשכורות. אחרי היועצת לבעלי החיים והיועץ למגזר…

פורסם על ידי ‏שקוף – מאה ימים של שקיפות‏ ב- יום שישי, 19 ביולי 2019

במאי האחרון פורסם ב"זמן ישראל" תחקיר שכלל טענות קשות נגד גלבוע, בהן – לכאורה – שימוש בקטינים לביצוע עבירות על החוק (פריצה למשקים חקלאיים); הגשת תלונת שווא במשטרה נגד פעיל על רקע מחלוקות אידאולוגיות; גילויי אלימות; ענישה חברתית, שיימינג, נידוי והחרמה של פעילים, חלקם קטינים.

במסגרת התחקיר, פעילים שנפגעו מגלבוע סיפרו כי פנו בעקבות כך לעזרה מקצועית – בין השאר, במרכז לנפגעי כתות – וכי נגרם להם נזק ממשי ומתמשך.

בעקבות הפרסום, עלתה גם השאלה האם ראוי למנות את גלבוע לתפקיד שאליו הייתה מועמדת באותה עת: יועצת לענייני בעלי חיים של ראש הממשלה.

כאשר מערכת "זמן ישראל" הציגה את השאלה הזו לדוברות לשכת ראש הממשלה, לא הצלחנו לקבל תשובה חד-משמעית האם מינויה המובטח ל"יועצת ראש הממשלה לענייני בעל חיים" יבחן מחדש.

טל גלבוע בהתכתבות עם פעילים (צילום: צילום מסך)
טל גלבוע בהתכתבות עם פעילים (צילום: צילום מסך)

לאחר פרסום התחקיר, וכשבועיים לאחר ההכרזה על בחירות נוספות, העלה ראש הממשלה סרטון משותף עם גלבוע תחת הכותרת "טל גלבוע – ברוכה הבאה. נמשיך לעבוד יחד ונחזק את שיתוף הפעולה בינינו לטובת רווחת בעלי החיים".

גלבוע העלתה בדף הפייסבוק שלה תמונה עם ראש הממשלה וכתבה בין היתר: "אני גאה לעמוד לצד ראש הממשלה שבחר לעשות צעד אמיץ ולתת מינוי מטעם הלשכה לנושא זכויות בעלי חיים".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 260 מילים

ראש הממשלה, תהיה קנדי הסביבתי של ישראל

״השיש הכחול״ – תמונה של כדור הארץ מהחלל (צילום: NASA mission Apollo 17)
NASA mission Apollo 17
״השיש הכחול״ - תמונה של כדור הארץ מהחלל

נאום אחד של נשיא ארה״ב ג׳ון קנדי גרם למדענים, חוקרים וחברות מסחריות להשלים את המשימה ולהנחית אדם על הירח לפני 50 שנה ● ישראל נמצאת היום, מבחינת הגנה על הסביבה, היכן שארה"ב הייתה קודם לכן ביחס למסע בחלל ● ראש הממשלה הבא צריך לנהוג כמו קנדי ולהכריז על העשור הבא "העשור של הסביבה"

* * *

אנחנו רגילים לחשוב על הנחיתה ההיסטורית על הירח, השבוע לפני 50 שנה, כהישג מדהים, שבראשו עמדו באופן סמלי שני האסטרונאוטים שהלכו על הירח, ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין.

באופן אינסטינקטיבי אנחנו גם נותנים קרדיט על ההישג לאלפי הגברים והנשים שעבדו בנאס"א באותו זמן. אבל ספר חדש, One Giant Leap, מאת צ'רלס פישמן, המרפרר למשפט הידוע של ארמסטרונג כשהניח את רגלו על הירח, מגלה עד כמה המאמץ להשיג את ההישג הבלתי נתפס הזה בשעתו, הקיף את ארה"ב כולה, דרך תעשיות רבות ומגוונות.

למעלה מ-400,000 איש ואישה, ב-20,000 חברות, עבדו על הצלחת הפרויקט הזה שהיה המאמץ האנושי הלא-מלחמתי הרחב ביותר שנעשה אי פעם. המספר הזה כולל אנשים בכל התעשיות הנלוות שנדרשו להצלחת המשימה, כולל עשרות נשים שתפרו ביד מצנחים, חליפות חלל ואפילו את החיווט של המחשבים.

היה דרוש כזה מאמץ קולקטיבי עצום, מפני שכשהנשיא קנדי הכריז במאי 1961 שעד סוף העשור ארה"ב תציב אדם על הירח, ארה"ב הייתה רחוקה מרחק שנות אור מהשלמת המשימה הזאת. מדעני נאס"א לא ידעו איך לבנות טיל או חללית חזקים מספיק כדי להגיע לירח, או מחשב קטן וחזק מספיק כדי לשלוט בנסיעה לשם. אמריקה צברה בסך הכול 15 דקות בחלל, כשרק חמש מתוכן היו מחוץ לאטמוספירה.

יותר מזה, ארה"ב הייתה בעיצומו של הפסד מתמשך לברית המועצות במרוץ לחלל. הסובייטים כבר שלחו אדם לחלל והחזירו אותו בשלום, ואף הצליחו לצלם תמונות של הצד האפל של הירח. אבל הנאום של נשיא ארה״ב דאז ג׳ון קנדי, והכספים שהגיעו בעקבותיו, דרבנו מדענים, חוקרים וחברות מסחריות לנסות לפתור את הבעיות הבלתי נגמרות בדרך להשלמת המשימה – 10,000 לפי הספר של פישמן – בדרך להישג ההיסטורי.

היום, מדינות ברחבי העולם, מאירופה, דרך סין ועד לאמריקה הלטינית, מתייחסים לאתגרי הגנת כדור הארץ העומדים בפני האנושות באותה דרגה של רצינות ודחיפות שבה ארה"ב התייחסה למרוץ לחלל בשנות ה-60. הן הכירו מזמן בבעיות כמו החרפת שינוי האקלים הגלובליים, משבר הפסולת הגובר, והאיומים על בתי גידול ומינים שבסכנת הכחדה.

כדי להילחם באתגרים אלה ואחרים, מדינות ברחבי העולם נוקטות בצעדים דרסטיים. אצל חלק יש הפחתות משמעותיות מחייבות בפליטת גזי חממה, שהן עומדות בהן בין השאר על ידי שיטות ייצור אנרגיה נקיות יותר. אחרות אסרו על שימוש בפלסטיק חד פעמי החל מ-2021, ולאחרות יש חוקים נוקשים נגד זיהום אוויר המציבים סטנדרטים גבוהים יותר למכוניות ומפעלים.

ממשלות בעולם גם משתמשות במגוון של כלים לקדם התנהגות ידידותית לסביבה של האזרחים, מסובסידיות, דרך קנסות ועד חינוך מתמשך לילדים ומבוגרים להגנה על הסביבה.

ישראל, לעומת זאת, נמצאת מבחינת הגנה על הסביבה בערך היכן שארה"ב הייתה במאי 1961 ביחס למסע בחלל. הרחק מאחור.

בין השאר, אנחנו רחוקים מלעמוד ביעדים הצנועים שהצבנו לעצמנו ביחס להפחתת פליטות גזי חממה וייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים. אנחנו מייצרים יותר פסולת מעבר, במיוחד של פלסטיק לשימוש חד-פעמי, בזמן ששיעור השימוש החוזר והמיחזור לא גדלים.

איכות האוויר באזור חיפה, ביתם של מאות אלפי תושבים, לא עומדת בתקנים בריאותיים בשל זיהום אוויר של מפעלים, למרות שנים של דרישות תושבים והתרעות של משרד הבריאות בנושא. למשרד להגנת הסביבה אחד התקציבים הנמוכים מבין כל משרדי הממשלה, והוא בקושי יכול למלא את משימותיו.

על ישראל להתעשת, לשנות כיוון, ולהפוך את העשור הבא ל"עשור של הסביבה". זמן קצר לאחר הקמת הממשלה החדשה בסתיו, צריך ראש הממשלה הבא, מי שלא יהיה, להכריז על דרכים אמיצות לעמידה באתגרים הסביבתיים העומדים בפני ישראל, הן אלה הייחודיים לה והן אלה שהיא חולקת עם שאר העולם. עליו להכריז על מטרות שאפתניות בכמה תחומים סביבתיים, ולהתחייב לתמיכה ממשלתית אמיתית ביזמים ובחברות שיתגייסו לקדם אותן.

הארץ לא חסרה מומחים באקדמיה ובשרות המדינה שיסבירו לראש הממשלה בדיוק מה נדרש. זה לא רק נכון לבריאות התושבים והטבע אלא גם חכם כלכלית, מכיוון שמשרות ה"כלכלה הירוקה" הן כאלה שיהיו פה גם בעתיד והן יכולות להחליף את משרות התעשייה המתמעטות בארץ.

אם ארה"ב הצליחה לעבור מכישלונות מביכים בתחום חקר החלל, לשליחת אדם לירח, בתוך פחות מעשור, תוך התגייסות לאומית כוללת, גם ישראל יכולה בזמן כזה להתאפס על כיוון סביבתי חדש, לטפח את המוחות המדעיים והיזמיים הרבים שיש לה בתחום, לשים את הגנת הסביבה כאתגר לאומי ולהוות מגדלור ואור לגויים בנושא.

ניר שוהם הוא יועץ בנושאי אחריות חברתית וסביבתית וניהול סיכוני סביבה. בנוסף, הוא עוסק בפיתוח וכתיבת תוכן לחברות וארגונים שונים וחובב היסטוריה מושבע.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 695 מילים

הכל דיבורים? הקאמבק של נסראללה והאמוניה

מנהיג חיזבאללה הצליח להפר בסוף השבוע את שלוות החיפאים, כשאיים להרים על טיל את מפרץ חיפה על תושביו ● אז בואו נעשה סדר בדברים: מיכל האמוניה בחיפה רוקן לפני שנתיים, והאמוניה מגיעה כיום למפעלים במיכלים קטנים שיהיה קשה מאוד לפגוע בהם ● מצד שני, אין דבר כזה "אפס סיכון" כאשר מתעסקים עם חומרים מסוכנים

ביום שישי לקראת ערב התחיל הטלפון שלי לפלוט הודעות בקצב מואץ. על הקו: חיפאים מודאגים שחסן נסראללה הצליח להפר את שלוות הסופ"ש שלהם.

שוב אמוניה, שוב איומים להרים על טיל (תרתי משמע) את מפרץ חיפה על תושביו. מאז שמיכל האמוניה המפורסם רוקן לפני כשנתיים, זכו החיפאים לשקט לפחות בחזית הזו, והנה – קאמבק.

בראיון לערוץ הבית, "אל מנאר", שחלקים ממנו שודרו וצוטטו גם בתקשורת הישראלית, הציג מנהיג חיזבאללה את בנק המטרות בעורף הישראלי, בראשו "המתנחלים" שמתגוררים בין אשדוד לנתניה.

נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. חיפאים ששמעו אותו שולף את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

בהמשך הזכיר גם את מיכל האמוניה שבאמצעות פגיעה בו אפשר יהיה לפגוע ברבבות ואפילו במאות אלפי ישראלים.

אז מצד אחד ידוע שמיכל האמוניה ריק ולא מהווה שום סכנה, אבל מצד שני חסן נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. לא מעט חיפאים ששמעו אותו שולף מהבוידעם את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

אז הנה ניסיון לעשות סדר בדברים: מיכל האמוניה של "חיפה כימיקלים" אכן ריק ולא נעשה בו כיום שימוש. לחברה בכלל אין היתר להחזקת רעלים וחומרים מסוכנים.

ובכל זאת, יש אמוניה במפרץ חיפה. הרי התעשייה בישראל ממשיכה להשתמש באמוניה לשתי מטרות עיקריות – קירור וייצור דשנים, והמפעל שהיה אמור לקום במישור רותם בדרום, ולספק את צורכי התעשייה טרם קם (המכרז שהממשלה פרסמה נכשל).

במשרד להגנת הסביבה עדיין מאמינים שהמפעל הדרומי יקום, אבל מן הסתם התהליך הזה ייקח זמן, ובינתיים צריך אמוניה. אז איך היא מגיעה ואיפה היא מאוחסנת?

הסוגיה הזו עמדה במרכז מחלוקת סוערת לקראת סגירת מיכל האמוניה. בשלב מסוים עלתה הצעה להחליף את המיכל היבשתי באניית אמוניה שתעגון במפרץ חיפה, שתוכל להרים עוגן ולהימלט בזמן מלחמה.

המתנגדים, ביניהם אנשי עמותת "צלול", טענו שזה אומר להחליף סכנה בסכנה – אנייה אולי ניידת יותר ממיכל, אבל ממוגנת הרבה פחות.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)
מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)

במקביל נבחנו כ-12 חלופות שונות, שנבדקו על ידי כל גורמי הסביבה והביטחון, ביניהם פיקוד העורף והמועצה לביטחון לאומי. בתום הבדיקה נבחרה חלופה שככל הנראה אין לה תקדים בעולם בהיקפים כאלה – "איזוטנקים".

האמוניה מגיעה למפרץ חיפה באניות בתוך איזוטנקים, שהם מיכלים אטומים ייעודיים. כל מיכל מכיל 11-12 טונות אמוניה (לשם השוואה – במיכל האמוניה הגדול היו 12 אלף טונות), ובכל אנייה יש כמה עשרות מיכלים כאלה.

האיזוטנקים נפרקים בנמל ומובלים במשאיות למפעלים ולאתרי התעשייה, שבהם האמוניה נדרשת.

לא רק גורמי הביטחון סברו שזו החלופה המועדפת – גם ב"צלול" מסכימים שכל עוד המפעל בדרום לא קם, האיזוטנקים הם הדרך הבטוחה ביותר לשנע את האמוניה.

האם, אם כך, אין כל סיכון? כשעוסקים בחומרים מסוכנים אין דבר כזה "אפס סיכון". תאורטית, חיזבאללה יכול באמצעות טיל מדויק (מאוד) לפגוע באנייה שעוגנת בנמל ובבטנה יש איזוטנקים עם כמה מאות טונות אמוניה. בפועל, יש סכנה הרבה יותר גדולה שטיל יפגע באניית נוסעים, ברכבת, או סתם ברחוב חיפאי סואן.

הסתברותית כנראה נשקפת לציבור הישראלי סכנה גדולה יותר מהאפשרות שמשאית שמובילה אמוניה תתהפך בכביש, או שתהיה דליפה מאחד המפעלים (כמו זו שהתרחשה לאחרונה בעכו), מאשר מהנשק של נסראללה.

קשה להאמין, אגב, שנסראללה לא יודע שלהפחדות שלו אין בסיס; כשמיכל האמוניה רוקן, מנהיג חיזבאללה פרסם הודעות חגיגיות שבהן טען – במידה מסוימת של צדק – שהמיכל נסגר בגלל האיומים שלו.

אבל נסראללה גם יודע שדי באזכור המילה אמוניה כדי להקפיץ את הישראלים. רק שבניגוד לעבר, יש סיכוי קטן מאוד שלצ'ק הזה יהיה כיסוי.

עוד 519 מילים ו-1 תגובות
ציפור ספוגה בנפט, בעקבות האסון האקולוגי במפרץ מקסיקו ב-2016 (צילום: AP Photo/Gerald Herbert)
AP Photo/Gerald Herbert

למדינת ישראל דרושים: מפקחי ים

שלל קידוחי הגז והנפט המתקרבים לחופי ישראל מחייבים הכנה למקרה של תאונה או דליפה, אשר תזהם את הים ותאיים על קו החוף ● במשרד להגנת הסביבה דרשו ממשרד האוצר תקנים ל-25 מפקחי ים ● נכון לעכשיו, לא קיבלו אפילו אחד

הים הופך לזירה הסביבתית המשמעותית ביותר בישראל, אבל נראה שבממשלה לא מפנימים שמישהו צריך לנהל את הזירה הזו.

כדי להיערך לפיקוח על שלל קידוחי הגז והנפט ולהיות מוכנים למקרה של תאונה/דליפה שתזהם את הים ותאיים על קו החוף, במשרד להגנת הסביבה דרשו ממשרד האוצר תקנים ל-25 מפקחי ים. נכון לעכשיו, לא קיבלו אפילו אחד.

כבר לפני מספר שנים, אחרי אסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ועם הפיכת הים הישראלי למרחב שוקק קידוחי גז ונפט, הבינו במשרד להגנת הסביבה שבמצבת כוח האדם הנוכחי אין סיכוי שמדינת ישראל תהיה מסוגלת להתמודד עם תאונה עתידית.

אסדת הקידוח ״תמר״, כ-24 ק״מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)
אסדת הקידוח ״תמר״, כ-24 ק״מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)

כשבכיר במשרד להגנת הסביבה נשאל בזמנו מה נוכל לעשות במקרה של תאונה באחד הקידוחים, הוא השיב: ״להתפלל״. מאז הצטיידו במשרד בספינות ובציוד לעצירת זיהום, אבל בכל מה שנוגע לכוח אדם מיומן, ולמעשה לכוח אדם בכלל, העניינים מדשדשים.

כדי להתמודד עם האתגרים הימיים, המשרד להגנת הסביבה ביקש מהאוצר הקצאה של 25 תקנים למפקחי ים. לאחר מו"מ ממושך האוצר הסכים לאשר שמונה, מתוכם שישה ל-2020 ושניים באופן מיידי. אלא שגם השניים האלה עדיין לא הגיעו – האיוש שלהם מתקדם באיטיות בצנרת הביורוקרטית של מכרזים ואישורים.

בעמותת ״צלול״ פרסמו עצומה הקוראת לאוצר להקצות את כוח האדם הדרוש לפיקוח על הנעשה בים. "המזהמים מזהמים, ולאף אחד לא אכפת", נכתב בעצומה, עליה חתמו כבר יותר מ-450 אזרחים.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר הגיעו לסיכום במסגרתו יחידת הפיקוח בים תחוזק ב-8 תקנים, וזאת בהתאם לבקשת המשרד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 219 מילים
נסיונות הצללה בירושלים (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90

הצל שלי ואני מחקר חדש קובע: הצל משתלם כלכלית

יושבים על ספסל? מחכים לאוטובוס? חוצים את הכביש? השמש קופחת, וקשה למצוא מחסה ● גם מעט הצל שבנמצא במרכזי הערים - עומד להיעלם ● הרשויות המקומיות מקדמות במרץ תכניות בנייה, המובילות לכריתת עצים במרכזי הערים על ימין ועל שמאל ● ככה זה כשליזמים יש לובי - ולעצים לא

באיחור קל של כמה עשורים, נראה שחשיבות הצל מתחילה לחלחל למוקדי קבלת ההחלטות בישראל. לפני כמה ימים המליצה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאפשר לרשויות מקומיות להתקין פרגולות ומתקני הצללה אחרים מבלי לעבור את המסלול המסורבל והמתיש של אישורים והיתרי בנייה.

בישראל אפילו לצל יש ביורוקרטיה, ומעתה היא אולי תצטמצם מעט. עכשיו מפרסמים משרד הבינוי והשיכון ומשרד הבריאות מחקר משותף על ההיבט הכלכלי של הצל: מתברר, תחזיקו חזק, שהוא רווחי לאללה.

העבודה שהכינו במשרדי הממשלה על המשמעויות הכלכליות של הצל היא מסוג המסמכים שמתקבל ברגשות מעורבים. מצד אחד, במדינה מתוקנת חשוב לבחון חלופות בצורה מסודרת ולהצמיד לכל אחת מהן תג מחיר. מצד שני, לעתים נדמה שמרוב רצון להכניס כל סוגיה לטבלאות אקסל ולחפש הוכחה מדעית חותכת כדי להצדיק כל מהלך, שכחנו להשתמש בכלים פשוטים כמו שכל ישר ותפיסת עולם.

ואם התחשיבים היו מגלים שצל אינו כלכלי – האם זה היה אומר שאין בו צורך? גם חינוך ציבורי ובתי חולים אינם כלכליים. אבל בדיוק בשביל זה אנחנו משלמים מסים, לא?

חתיכת צל (צילום: Zack Wajsgras/Flash90)
חתיכת צל (צילום: Zack Wajsgras/Flash90)

ובכל זאת, צריך לברך על העבודה שנעשתה במשרדי השיכון והבריאות, גם אם היא בסך הכל נותנת תוקף לדברים שכל בר דעת שצועד על מדרכה בישראל יודע מזמן: צל במרחב הציבורי מעודד אנשים לפעילות גופנית, אנשים שעושים פעילות גופנית הרבה יותר בריאים, ואנשים בריאים עולים הרבה פחות למערכת הבריאות.

ועוד: צל מגן עלינו מפני סרטן עור, וסרטן עור עולה המון למשלמי המסים. רק ב-2015 אובחנו 1,674 ישראלים במלנומה של העור, 185 נפטרו.

 ראש רשות מקומית אחד הציג את הטיעון הבא, במסגרת עימות עם הורים שמחו על כך שהמגרשים והחצרות בבתי הספר ביישוב חשופים לשמש: "כשהייתי ילד שיחקתי כל הזמן בשמש, ותתפלאו – אני בסדר גמור"

להצללה טבעית – כזו שמושגת באמצעות עצים וצמחים – יש יתרון נוסף: היא סופחת חלקיקים מזהמים ומשפרת את איכות האוויר שאנחנו נושמים, ואוויר נקי=פחות תחלואה=פחות נטל כלכלי על מערכת הבריאות. בעברית קוראים לזה WIN-WIN.

אבל עוד לפני החיים עצמם, צל הוא גם איכות חיים במובנה הבסיסי ביותר. ישראל הולכת ומתחממת. הקיץ משתרע על פני מחצית השנה, מאפריל-מאי עד אוקטובר-נובמבר. החוצות של רוב ערי ישראל הן מדבר בטון רותח ומסנוור. רחוב לוהט הוא רחוב מת: אנשים לא הולכים בו ברגל, ומעדיפים להתנייע מדלת לדלת במכונית ממוזגת.

עיר בלי צל היא עיר שמחסלת במו ידיה את העסקים הקטנים, את האינטראקציה הבין-אישית שמתקיימת ברחוב עירוני שוקק, את מה שהופך אוסף של בתים ואנשים להוויה אורבנית תוססת. עיר בלי צל היא מקום עצוב ושומם.

נסיונות הצללה בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
נסיונות הצללה בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

אז למה כל כך הרבה ראשי ערים בישראל לא מבינים את זה?

פשוט כי הם לא חיים את זה. הם לא חווים את היומיום מנקודת המבט של ההורים הצעירים, שצריכים לדחוף עגלה ברחוב מוכה השמש, או של הקשישים שנמסים תוך כדי המתנה בתחנת האוטובוס. חלקם גם תקועים בעולם המושגים של העבר, שבו עור שחום ושזוף היו סמל סטטוס של הצבר הקשוח.

למשל, ראש רשות מקומית אחד, שבמסגרת עימות עם הורים שמחו על כך שהמגרשים והחצרות בבתי הספר ביישוב חשופים לחלוטין לשמש, הציג את הטיעון הבא: "כשהייתי ילד שיחקתי כל הזמן בשמש, ותתפלאו – אני בסדר גמור".

עצים דורשים תחזוקה והתעסקות. לחלק מהעצים שמטילים צל נדיב – מי אמר פיקוס? – יש שורשים פעילים מדי שמייצרים צרות צרורות למחלקות התשתית והביוב. עיריות נוטות לחפש לעצמן חיים קלים, וחיים קלים זה אומר עצים שאולי נרשמים בסטטיסטיקת העצים העירונית, אבל התרומה שלהם לצל אפסית. הם לא גורמים נזק, אבל גם לא מביאים תועלת. עצים פרווה.

קבוצות של פעילים שמכירים בחשיבות הצל והעצים מנהלות בימים אלה קרבות בלימה בכל רחבי הארץ. תכניות בנייה מקודמות במרץ והאווירה מעודדת יזמים וקבלנים להשתולל עם המישור ולכרות עצים על ימין ועל שמאל. גם מעט הצל שיש נמצא בסכנה. האינטרס הנדל"ני המידי תמיד נראה דחוף וחשוב יותר מהאינטרס הציבורי ארוך הטווח. ליזם יש לובי ועורך דין ולעץ לא.

צל הוא לא רק אינטרס עירוני, אלא גם ממשלתי. כשם שהממשלה תומכת בראשי ערים שמקדמים תחבורה ציבורית, היא צריכה לתת רוח גבית ותקציבית גם למי שמקדם צל, בעיקר כשמדובר בערים חלשות בפריפריה

טוב שיש עכשיו דוח ממשלתי רשמי, שקובע שהשקעה בצל היא השקעה עם תשואה גבוהה במיוחד, אבל הוא גם טומן פרדוקס: ההשקעה בצל יוצאת מתקציב העירייה; מהרווח – למערכת הבריאות למשל – ייהנה תקציב הממשלה. למה שלראש העירייה יהיה אכפת מהתועלות התקציביות של הצל למערכת הבריאות?

המסקנה היא, שצל הוא לא רק אינטרס עירוני, אלא גם ממשלתי. כשם שהממשלה תומכת בראשי ערים שמקדמים תחבורה ציבורית, היא צריכה לתת רוח גבית ותקציבית גם למי שמקדם צל, בעיקר כשמדובר בערים חלשות בפריפריה.

מעודד לדעת שסוגיית הצל מתחילה לפלס את דרכה אל הלשכות הנכונות. רק שהמרחק בין מודעות לבין תוצאות בשטח נמדד לעתים בשנים, ואין לנו את הלוקסוס לחכות את הזמן הזה. השמש מכה כאן ועכשיו, והדרישה הציבורית צריכה להיות פשוטה וברורה, כשם התערוכה הייחודית שפרופ' מרטין וייל הציג כבר לפני ארבע שנים: צל עכשיו!

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
תודה אביב, על הפעילות המבורכת שלך בעניין הזה, ועל התמיכה החשובה שלך בהצלת עצי הפיקוס האדירים בשדרות ירושלים ביפו. כל מי שטיילו באירופה מבינים את החשיבות של עצי עד בערים הגדולות גם כשהאק... המשך קריאה
תודה אביב, על הפעילות המבורכת שלך בעניין הזה, ועל התמיכה החשובה שלך בהצלת עצי הפיקוס האדירים בשדרות ירושלים ביפו. כל מי שטיילו באירופה מבינים את החשיבות של עצי עד בערים הגדולות גם כשהאקלים מתון והשמש לא קופחת. נתון כלכלי נוסף: חיזוק התיירות, כי מקומות מוצלים וטבע בתוך העיר מושכים מבקרים. יש לעצים חשיבות אסתטית ומרפא לנפש ולגוף (מחקרים מהתקופה האחרונה מוכיחים שחולים מחלימים מהר יותר כשהנוף הנשקף מהחלון ירוק) וניטור זיהום האוויר גם לו יש השלכות כלכליות (סרטן הריאות, לא רק סרטן העור!).
עוד 736 מילים ו-2 תגובות
"האבא של הליקווידטורים בישראל":

לא בטוח שהעולם למד את לקחי צ'רנוביל

ראיון אלכסדנר קלנטירסקי היה אחד המהנדסים שהשתתפו בניטרול הכור בצ'רנוביל ועצירת התפשטות הנשורת הגרעינית ● "אם לא היינו בונים את הסרקופג, חצי מאירופה הייתה נמחקת, אם לא כולה. הרגשנו שזה היה מרוץ נגד הזמן" ● אחרי שעלה לארץ, וראה רבים מחבריו מתים ממחלות קשות, הוא אומר שאסון נוסף עשוי להתרחש באותו הכור - אם הפיקוח על המקום לא ימשיך להיות הדוק

  • אלכסדנר קלנטירסקי, יולי 2019 (צילום: אריק סולטן)
    אריק סולטן
  • עובדים שבנו את בסיס הבטון לסרקופג לכיסוי כור 4 המפוצץ של צ'רנוביל מצטלמים, מול בניין הכור ההרוס אשר עדיין חשוף, עם שלט האומר "ביצענו את המשימה שקיבלנו מהממשלה" (צילום: AP\ וולודימיר רפיק)
    AP\ וולודימיר רפיק
  • האלמנות של קורבנות צ'רנוביל עם התמונות של בעליהן שמתו לאחר פעולות הניקוי של הפיצוץ הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986, באנדרטה לקורבנות צ'רנוביל בבירת אוקראינה, קייב, 26 באפריל, 2008 (צילום: AP\ אפרם לוקצקי)
    AP\ אפרם לוקצקי
  • ה"מנטרל" של צ'רנוביל, אלכסנדר קלנטירסקי, מהנדס בניין שעזר לבנות את בסיס הבטון של הסרקופג של צ'רנוביל ב-1986, בביתו בבת ים, 26 ביוני, 2019. המחשב שלו מציג את התעודה שלו מתקופת עבודתו בצ'רנוביל (צילום: Times of Israel)
    Times of Israel
  • הסרקופג של צ'רנוביל בשלב התכנון (צילום: באדיבות אלכסנדר קלנטירסקי)
    באדיבות אלכסנדר קלנטירסקי
  • בצילום זה מ-1986, עובד תחנת הכור הגרעינית בצ'רנוביל מחזיק דוזימטר למדידת רמת הקרינה, כשברקע בניית הסרקופג מעל הכור הרביעי ההרוס (צילום: AP\ וולודימיר ריפק)
    AP\ וולודימיר ריפק
עוד 2,243 מילים
מערכת כיפת ברזל ליד חיפה, 2013 (צילום: גיל יערי פלאש 90)
גיל יערי פלאש 90
חלקו הראשון של דוח המסוכנות בחיפה אינו עוסק במלחמות וברעידות אדמה

החיפאים ייאלצו להמתין כדי לדעת כיצד תסכן אותם מלחמה עתידית

המשרד להגנת הסביבה קובע כי המפעלים במפרץ חיפה לא יהוו סכנה מידית לתושבים במגוון תרחישים ● אבל תרחישי הקיצון האמיתיים - מלחמה ורעידת אדמה - ייבדקו רק בפעימות הבאות

מישהו כבר אמר פעם שיש שני דברים חשובים בחיים – תזמון וטיימינג. בשניהם כנראה המשרד להגנת הסביבה לא מצטיין.

יותר משלוש שנות עבודה הושקעו בדוח הסיכונים במפרץ חיפה, אבל לפרסם אותו שבועיים אחרי דוח מבקר המדינה על המפרץ זו ירייה ברגל.

הרי המבקר, בלשון עדינה, לא התפעל מההתנהלות ויכולת העמידה של המשרד מול המפעלים והתעשייה, ולכן כל מסקנה או קביעה שתצא מהמשרד להגנת הסביבה כעת – מנומקת ומבוססת ככל שתהיה – תעמוד בצל מסקנות המבקר.

ואגב טיימינג: בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-2015 נקבע שהמשרד להגנת הסביבה צריך לבצע סקר סיכונים לגבי מפרץ חיפה עד 31.12.2016. הסקר הסתיים כמעט 3 שנים אחר כך, איחור "קל" שצוין על ידי המבקר בדוח שלו.

"מהר מאוד הבנו שהלו"ז שלקחנו על עצמנו לא ראלי", מודה רומי אבן דנן, מנהלת אגף חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. "בחירת היועצים, גיבוש המתודולוגיה, גיוס של ארבע חברות חיצוניות שיבצעו ביקורים ב-67 מפעלים – אין סיכוי לסיים את זה בשנה, והודענו לממשלה מראש שלוח הזמנים יתארך".

באשר לתזמון – הסמיכות לדוח המבקר – היא אומרת "אנו מודעים לכך שזה לא עיתוי טוב, אבל הוא נקבע מראש, ואם יש לנו דוח מוכן חובתנו לפרסם אותו".

מדובר במבצע שאפתני, מורכב ורחב יריעה, שמכניס למרכז השיח הציבורי סביב התעשייה בחיפה זווית שבדרך כלל נדחקת לשוליים. הפעם לא מדובר בזיהום האוויר והשלכותיו על איכות החיים והחיים עצמם; הדוח עוסק בסיכונים שנשקפים לאוכלוסייה המתגוררת במפרץ מאירועי קיצון נקודתיים וחד פעמיים – שריפה, התפוצצות מיכל גז, דליפת חומר מסוכן וכו'.

"מה שבדקנו זה את הסכנה המצרפית", אומר ד"ר אלי שטרן, שביצע את הדוח, "להבדיל מהסכנה הספציפית מכל מפעל. מדובר באזור קטן עם כ-800 חומרים מסוכנים וכ-1500 גורמי סיכון, ובשלב ראשון היינו צריכים לבנות את המתודולוגיה שתאפשר לחשב את הסיכון המשולב שעולה מהם".

מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)
מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)

פרק ראשון בסדרת דוחות

חשוב לציין שהדוח הזה הוא רק הפרק הראשון בסדרה: הוא לא כולל את הסיכונים שנגזרים מאיומי מלחמה או מרעידת אדמה. זמנם של אלה יגיע בהמשך.

האירוניה היא שהמתקן שנחשב למסוכן ביותר בהקשר של אירוע קיצון – מיכל האמוניה – כבר איננו פעיל. למעשה הוא רוקן תוך כדי העבודה על הדוח, מה שייתר את הצורך לנתח את הסכנות הנשקפות ממנו.

בשורה התחתונה, צוות המומחים בראשות ד"ר שטרן קובע שהתעשייה בחיפה לא מהווה סיכון בלתי קביל לאוכלוסייה על פי המדדים הבינלאומיים המקובלים. המשמעות היא שגם בתרחישי קיצון של תאונות או תקלות תפעוליות, הסבירות שהציבור החיפאי ייפגע שואפת לאפס.

המסקנה המעודדת הזו נגזרת מחישובים הסתברותיים סבוכים, אלא שיש מרכיב אחד שקצת קשה לתרגם לסטטיסטיקה: המרכיב הישראלי; הסבירות שתתרחש תקלה במפעל בישראל לעומת הסבירות שהיא תתרחש במפעל בגרמניה, למשל. אם תשאלו את החיפאים למודי הדליפות והתקלות, מדובר בהסתברויות שונות לגמרי.

על אף שמסקנת המחברים היא שאין שום "רצפטור ציבורי" – מבנה ציבור, מרכז קניות או בתי מגורים – שנמצא בטווח של סכנה בלתי קבילה, יש 4 מפעלים שמוזכרים ככאלה שרמת הסיכון מהם גבוהה יחסית: "דשנים", "דור", "גדיב" (מקבוצת בז"ן) ו"גדות מזרח".

לדברי אבן דנן, הם יידרשו ליישם צעדים מידיים להפחתת הסיכון ולאחר מכן ייכנסו, כמו שאר המפעלים באזור, לתכנית מפורטת של ניהול סיכונים.

אחד השימושים החשובים שעשויים להיות לדוח כזה, הוא מניעת קידום תכניות בנייה שמכניסות בתי מגורים ומבני ציבור לטווח הסכנה כפי שמוגדר במפות ששורטטו על ידי מחברי הדוח.

הבעיה היא, שפעמים רבות עמדתו של המשרד להגנת הסביבה – המשרד שמחזיק בידע המקצועי המוסמך באשר לחומרים מסוכנים – לא נספרת. ראו הקירבה המופרכת – שעלתה השבוע לכותרות אחרי דליפת אמוניה ששיתקה את כל האזור – בין קניון עזריאלי בעכו למיכל האמוניה שבמפעל "יוניליוור" הצמוד לו, קירבה שנוצרה על אף התנגדותו הנחרצת של המשרד להגנת הסביבה.

הכור בצ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo/Volodymyr Repik)
הכור בצ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo/Volodymyr Repik)

ומה עם דימונה?

החיפאים, כאמור, ייאלצו להמתין לפרקים הבאים כדי לדעת איך המומחים מעריכים את מצבם בזמן מלחמה עתידית. חבל שמחברי הדוח לא יוכלו לראיין את אחד הגורמים הרלוונטיים ביותר לסוגיה – חסן נסראללה, שבמלחמת לבנון השנייה כבר נפלו כמה טילים מטעמו במתחם בז"ן ובמזל גדול גרמו נזק מוגבל.

והערה אחרונה, בהשראת סידרת המופת "צ'רנוביל': צריך להעריך את השקיפות שבה נוקט המשרד להגנת הסביבה, ואולי זה המקום להצטער שאין לו סמכות לפרסם דוח כזה על המפעל המסוכן ביותר בישראל, זה ששוכן הרחק ממפרץ חיפה וממוקם ליד דימונה. עד להודעה חדשה, הדיון על הסיכונים הנגזרים ממנו מתנהל במחשכים, אם בכלל.

דוח המשרד להגנת הסביבה על מפרץ חיפה
עוד 641 מילים ו-1 תגובות

טרור הבלונים

בעולם כבר מבינים: להפריח בלון זה למעשה ללכלך ● אחרי שעיריות הרצליה ואילת אסרו הכנסת כלי פלסטיק חד-פעמיים לחופי הים, עיריית אשדוד קיבלה החלטה תקדימית: לאסור הפרחת בלוני הליום בארועים ציבוריים ● הרשויות המקומיות ממשיכות להאבק בזיהום הסביבה, ורק הממשלה לא עושה דבר

בלונים על חוף הים (צילום: Canetti/iStock Photos)
Canetti/iStock Photos

בעולם כבר מבינים: להפריח בלון זה למעשה ללכלך ● אחרי שעיריות הרצליה ואילת אסרו הכנסת כלי פלסטיק חד-פעמיים לחופי הים, עיריית אשדוד קיבלה החלטה תקדימית: לאסור הפרחת בלוני הליום בארועים ציבוריים ● הרשויות המקומיות ממשיכות להאבק בזיהום הסביבה, ורק הממשלה לא עושה דבר

הרשויות המקומיות ממשיכות למלא את הוואקום שמותירה הממשלה בכל מה שנוגע למאבק בזיהום הסביבה.

אחרי שעיריות הרצליה ואילת הודיעו על חקיקת חוקי עזר שיאסרו הכנסת כלי פלסטיק חד פעמיים לחופי הים, מועצת עיריית אשדוד קיבלה השבוע החלטה לאסור על הפרחת בלוני הליום באירועים עירוניים. את ההחלטה יזמה סגנית ראש העיר שרון מרק מסיעת "הלביאות", שעוד טרם כניסתה לפוליטיקה העירונית עסקה שנים רבות בנושאי סביבה.

בלוני הליום בנמל תל אביב (צילום: Esther Rubyan/Flash90)
בלוני הליום בנמל תל אביב (צילום: Esther Rubyan/Flash90)

"ביום העצמאות הלכתי לחגיגות העירוניות", מספרת מרק על הרגע שבו נולד הרעיון, "ובסוף הטקס ראיתי מאות ילדים מפריחים בלוני הליום לשמים. חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני שעירייה שאני ממלאת בה תפקיד בכיר תמשיך עם זה".

בישראל בלונים נתפסים כאביזר חמוד לימי הולדת או, להבדיל, כנשק בשירות חמאס, אבל בעולם מתייחסים אליהם יותר ויותר כאל איום סביבתי.

בלוני ההליום שמופרחים באירועים חגיגיים מגיעים לגובה רב בזכות הגז שמשקלו קל מהאוויר. כשההליום מתחיל להתנדף, הבלון נקרע והשאריות צונחות ומתפזרות על הקרקע. במקרים רבים הן מגיעות אל המקום הנמוך ביותר בסביבה – הים.

בלוני הליום חסרי אוויר נסחפים לים (צילום: balloonsblow.org)
בלוני הליום חסרי אוויר נסחפים לים (צילום: balloonsblow.org)

קשה להפנים, אבל להפריח בלון זה למעשה ללכלך. לפי כתב העת הסביבתי "זווית", במחקר שנערך לאחרונה בחופי וירג'יניה התגלו 170 פריטי בלונים בממוצע לכל קמ"ר של חוף. מעבר לעובדה שמדובר בחומר שמתפרק באיטיות רבה ומטנף במשך שנים את הטבע, הסכנה המיידית היא לצבים, דולפינים ועופות שבולעים את שאריות הבלון ומתים מחנק או מסתימת מערכת העיכול.

שורה של מדינות בארצות הברית – ביניהן קונטיקט, פלורידה, וירג'יניה וטנסי – כבר אסרו על שימוש בבלוני הליום. עכשיו תורה של אשדוד. הדיון במועצת העיר לווה בתקשורת ישירה עם אנשי האגודה הישראלית לאקולוגיה, שנתנו ביסוס מדעי ומחקרי למהלך וסייעו למרק במלאכת השכנוע. זה הצליח, אולי מעל למצופה: ההחלטה התקבלה פה אחד, בתמיכת הקואליציה והאופוזיציה.

המגמה כנראה לא תיעצר בבלונים: בצנרת כבר נמצאת תוכנית ליירוק כל האירועים הציבוריים באשדוד שתיכנס לתוקף ב-2020. התכנית כוללת בין השאר הקפדה על דוכני מזון בריא, הפסקת השימוש בקשיות מפלסטיק, שימוש בזיקוקים שקטים (להבדיל מהרועשים שמפחידים בעלי חיים ואוכלוסיות רגישות כמו אנשים פוסט-טראומטיים וילדים עם צרכים מיוחדים) ועוד.

וכמו במקרה של חוקי הפלסטיק החדשים של הרצליה ואילת, נותר לחכות ולראות מי העיריות הבאות שירימו את הכפפה, ולתהות לאן נעלמה הממשלה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 325 מילים
כוחות לוחמי אש ומשטרה בארוע דליפת האמונה בקניון בעכו ב-27 ביוני 2019 (צילום: מאיר ועקנין/פלאש90)
מאיר ועקנין/פלאש90

תרבות הסמוך כרוניקה של אסון סביבתי ידוע מראש

הקניון בעכו שבו התגלתה דליפת אמוניה ביום חמישי האחרון, הוקם לפני שמונה שנים, תוך התעלמות מוחלטת מאזהרות המשרד להגנת הסביבה ● במשרד דרשו מרחק של לפחות 100 מטר בין הקניון למפעל הסמוך ● בפועל, המרחק בין קיר המפעל לקיר הקניון הוא 6 מטרים ● בישראל כמו בישראל, עד שלא יהיה אסון - לא מקשיבים למומחים

שעות ארוכות של לחץ ודאגה עברו ביום חמישי על תושבי עכו והסביבה.

בערך ב-12:30 בצהריים חשו כמה מבקרות בקניון עזריאלי צריבות בעיניים וקשיי נשימה. במקביל בקעה אזעקה מגלאי האמוניה שמותקנים ברחבי הקניון ובמפעל הגלידות שמעבר לקיר, פעם של 'שטראוס' והיום בבעלות 'יוניליוור', שמחזיק כ-17 טון אמוניה לצרכי קירור.

עד מהרה אותרו נקבים באחד הצינורות שמובילים את האמוניה.

כוחות לוחמי אש ומשטרה בארוע דליפת האמונה בקניון בעכו ב-27 ביוני 2019 (צילום: מאיר ועקנין/פלאש90)
כוחות לוחמי אש ומשטרה בארוע דליפת האמונה בקניון בעכו ב-27 ביוני 2019 (צילום: מאיר ועקנין/פלאש90)

אמוניה, כידוע, היא גז מסוכן ונפיץ, והמשטרה וכיבוי אש לא לקחו סיכונים. הקניון פונה במהירות, תושבים ברדיוס של כמה מאות מטרים הונחו להסתגר בבתים. תנועת הרכבות על המסילה הסמוכה הופסקה ותחנות עכו ונהריה נסגרו. רק לקראת ערב, ובתום יום שבו חייהם של רבבות אנשים שובשו, הכריזו הרשויות על חזרה לשיגרה.

הדיווחים על הקירבה יוצאת הדופן בין המפעל לקניון נשמעו לי מוכרים, ואכן חיפוש מהיר העלה טור שפרסמתי ב'מעריב' לפני כשמונה שנים – בשבוע שבו נפתח הקניון.

אירוע ההשקה החגיגי נערך על רקע מחאותיו הנמרצות של המשרד להגנת הסביבה. מתברר שאנשי המשרד סברו שבין מפעל שמחזיק כמות כזו של אמוניה לבין מקום ציבורי שמושך אלפי מבקרים ביום צריך להיות מרחק של לפחות 100 מטרים; בפועל, המרחק בין קיר המפעל לקיר הקניון הוא 6 מטרים.

במקרה של תקלה, התריעו במשרד להגנת הסביבה, עלול להתרחש אסון, אבל הועדה המקומית, בראשות ראש העירייה שמעון לנקרי, החליטה להתעלם מנבואות הזעם

במקרה של תקלה, התריעו במשרד להגנת הסביבה, עלול להתרחש אסון, אבל הועדה המקומית, בראשות ראש העירייה שמעון לנקרי, החליטה להתעלם מנבואות הזעם. עו"ד אלונה שפר-קארו, אז מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, נפגשה עם לנקרי וניסתה לשכנע אותו, ללא הצלחה. "אתם לא תעצרו את הפיתוח של עכו", הוא אמר לה. "במקום להתמודד עם הבעיה", היא סיכמה, "הרגו את השליח".

בחזרה ל-2019. האירוע ביום חמישי הסתיים, פחות או יותר, בשלום, אבל סיפק תזכורת לאחד האבסורדים בחוק התכנון והבנייה: המשרד הממשלתי שמחזיק בידע המקצועי לגבי חומרים מסוכנים ומצוייד בכלים להעריך את הסכנה הנשקפת מהם לציבור, בכלל לא שותף במקרים רבים בהליך קבלת ההחלטות.

"כשמדובר בוועדות מקומיות של העיריות", אומרת דורית זיס, מנהלת מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה, "ברוב המקרים בכלל לא חייבים לשמוע את עמדתנו. יש מקרים שבהם מחליטים על מיקום של מפעל או תשתית בלי לשאול אותנו ואנחנו לומדים על זה רק בדיעבד. במקרה הזה הצגנו עמדה ברורה, אבל לא הייתה לנו זכות הצבעה".

עיריית עכו שמעה מה ששמעה, והחליטה שיהיה בסדר. זה יכול לקרות רק בחסות הזלזול שבו מתייחסים בישראל לאיומים סביבתיים. הרי אם היה מדובר במיקום בעל רגישות ביטחונית (להבדיל מבטיחותית), ומערכת הביטחון הייתה קובעת שאסור להקים במקום קניון, שום עירייה או מוסד תכנוני לא היו מעלים על דעתם להתעלם מהאזהרה.

"גם עכשיו, כשאנחנו מדברים", אומרת דורית זיס, "מקודמות במקומות שונים תוכניות לאיזורי תעשייה שמקפלות בתוכן הרבה סיכונים מיותרים.

"לפי תפיסתנו, מפעל שמחזיק חומרים מסוכנים צריך להיות מרוחק לפחות 100 מטר מריכוזי אוכלוסייה. אם בצמוד למפעל שמחזיק אמוניה יש מפעל אחר, אפשר לוודא שהעובדים שם עוברים הכשרות ותרגולות ויודעים איך לתפקד בזמן חירום ולהגן על עצמם. אבל אם יש שם קניון שבו עוברים כל יום אלפי אורחים מזדמנים, אין שום דרך להכין אותם לזה".

כוחות לוחמי אש ומשטרה בארוע דליפת האמונה בקניון בעכו ב-27 ביוני 2019 (צילום: מאיר ועקנין/פלאש90)
כוחות לוחמי אש ומשטרה בארוע דליפת האמונה בקניון בעכו ב-27 ביוני 2019 (צילום: מאיר ועקנין/פלאש90)

במשרד להגנת הסביבה מקווים שמעז ייצא מתוק, ושהאירוע ביום חמישי, שהלחיץ כהוגן את התושבים והעירייה אבל הסתיים בלי פגיעות בנפש, יספק את קריאת ההשכמה הנחוצה. לא בטוח שזה יקרה. למעשה, מספרת זיס, בימים אלה מתכוונים בקניון, בניגוד גמור לעמדת המשרד, לפתוח מרפסת חדשה, חשופה לאוויר.

למעשה, מספרת זיס, בימים אלה מתכוונים בקניון, בניגוד גמור לעמדת המשרד, לפתוח מרפסת חדשה, חשופה לאוויר

בישראל כמו בישראל, הזיכרון קצר, החזרה לשיגרה מהירה, ועד שלא קורה אסון של ממש – ולעיתים גם אחרי שהוא קורה – תרבות הסמוך מנצחת.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אביב, ערוב שימושים שכה מתפארים בו אכן נמתח עד הקצה וחשוב להגבילו במקרה של חומ״ס. טרם דווח לציבור מדוע ארע הכשל ומה היה טיבו (כיצד נגרמו חורים בצנרת)? וכן מדוע מערכות ההתרעה של המפעל לא... המשך קריאה
אביב, ערוב שימושים שכה מתפארים בו אכן נמתח עד הקצה וחשוב להגבילו במקרה של חומ״ס. טרם דווח לציבור מדוע ארע הכשל ומה היה טיבו (כיצד נגרמו חורים בצנרת)? וכן מדוע מערכות ההתרעה של המפעל לא עבדו? להזכירנו, הציבור התפנה בעקבות המעגל השני של מערכות ההתרעה שהוצבו בקניון הסמוך ולא בגלל מערכות ההתרעה של המפעל. כמה פעמים בשנה קורים ארועים של דליפת אמוניה בתוך המפעל שעלולים להסבר סיכון ופגיעה כלשהי בעובדים (גם אם רק בתוך גדר המפעל)? האם כל הארועים מדווחים לרשויות? האם מתקיים תחקור עובדים ובכירים במפעל תחת הזהרה? סיניה
עוד 545 מילים ו-1 תגובות
חוף גבעת עלייה ביפו (צילום: Sliman Khader/Flash90)
Sliman Khader/Flash90

זיהום הים שוחים במי ביוב

בתוך שבוע אחד נסגרו שלושה חופי רחצה ל-48 שעות - הילטון ת"א, גבעת העלייה ביפו וחוף הקשתות בקיסריה ● במצטבר נרשמו מתחילת עונת הרחצה 208 ימים של סגירות חופים ● הסיבה היא דווקא החורף הגשום שהיה לנו, בעקבותיו טוהרו פחות מי ביוב - שהוזרמו לים

מתחילת עונת הרחצה הנוכחית נרשמה עלייה דרמטית במספר הסגירות של חופי רחצה עקב זיהום שמקורו בהזרמת ביוב או שפכים ברמת טיהור נמוכה לים.

לפי נתוני עמותת "צלול", שמתעדת את אירועי הזיהום וסגירות החופים, מתחילת עונת הרחצה ב-12 באפריל, נרשמו במצטבר 208 ימים של סגירות חופים (הכוונה להכפלה של מספר החופים במספר הימים שנסגר כל חוף), לעומת 81 ימי סגירה בתקופה המקבילה אשתקד, עלייה של כמעט פי שלושה.

רק בשבוע האחרון נרשמו שלושה אירועי זיהום בחופי רחצה: חוף האקוודוקט בקיסריה (המוכר גם כחוף הקשתות), חוף הילטון בתל אביב וחוף גבעת עלייה ביפו. בשלושת המקרים החופים נסגרו לכ-48 שעות ובינתיים נפתחו מחדש.

הזיהום ביפו נגרם כתוצאה מתקלה בעבודות על הרכבת הקלה: קבלן שעבד בשדרות ירושלים בשירות נת"ע סתם בטעות תעלת ניקוז בבטון מה שגרם להסטה של הביוב לכיוון הים. לא ברור אם מדובר בהתרשלות של הקבלן או שהוא קיבל מפות שגויות של הצנרת התת-קרקעית.

"לגבי חופים מוכרזים יוצאות הודעות רשמיות, אבל בחופים לא מוכרזים, שציבור גדול מתרחץ בהם, כמעט לא מתבצעות דגימות ואין לאנשים דרך לדעת אם הם שוחים בים מזוהם"

הסיבה העיקרית לריבוי סגירות החופים השנה היא, באופן אירוני, העובדה שהחורף האחרון היה גשום מאוד. משק המים בישראל מתגאה – ובצדק – בכך שרוב הביוב עובר טיהור ומשמש להשקיה של גידולים חקלאיים. השפכים המטוהרים (קולחים) מועברים למאגרים גדולים ומשם אל החקלאים.

עם זאת, כשיש הרבה גשם החקלאים לא נזקקים לקולחים – מים מהשמים תמיד יותר נקיים והם כמובן בחינם – ואז המאגרים מתמלאים ומתחילים לעלות על גדותיהם. כשזה קורה, בלית ברירה, רשות המים מאשרת להזרים את השפכים לנחלים ומשם לים. מאחר שחלק מהביוב עובר טיהור ברמה נמוכה, תוצאות הדיגום שמתבצע בחופים מעיד על זיהום ומשרדי הבריאות והפנים מורים לסגור אותם לרחצה.

חוף פלמחים (צילום: Nati Shohat/Flash90)
חוף פלמחים (צילום: Nati Shohat/Flash90)

אחת הדוגמאות הבולטות לתופעה הזו הוא חוף פלמחים הפופולרי, שנסגר בתחילת עונת הרחצה לחודש שלם בגלל שפכים שהוזרמו באפיק נחל שורק.

החוף שנסגר לתקופה הארוכה ביותר (חודשיים) הוא חוף פולג בדרום נתניה, שספג הזרמת שפכים דרך אפיק נחל פולג. החוף נפתח רק בשבוע שעבר, לראשונה מתחילת עונת הרחצה.

לבעיה הזו יש פתרון משולש: הגדלת הקיבולת של המאגרים כך שיוכלו להכיל את השפכים המטוהרים גם בשנים גשומות; שיפור רמת הטיהור, כך שגם אם יוזרמו קולחים לים הם לא יהיו מסוכנים לבריאות הציבור; ושיפור תשתיות הביוב העירוניות כדי לצמצם את מספר התקלות מהסוג שהביאו השבוע לסגירת חופי יפו, תל אביב והכרמל.

"לפי תקנות ועדת ענבר כל הקולחים בארץ היו אמורים כבר ב-2015 להיות מטופלים ברמה הגבוהה ביותר – הגיע הזמן שזה יקרה", אומרת מאיה יעקובס, מנכ"לית "צלול".

"הזרמה לים של קולחים ברמה נמוכה נוגדת את החוק, נוגדת את אמנת ברצלונה שישראל חתומה עליה, פוגעת במתקני ההתפלה ששואבים את מי הים ומסכנת את בריאות הציבור.

"צריך לזכור שלגבי חופי רחצה מוכרזים יוצאות הודעות רשמיות, אבל בחופים לא מוכרזים, שציבור גדול מתרחץ בהם, כמעט לא מתבצעות דגימות ואין לאנשים שום דרך לדעת אם הם שוחים בים מזוהם".

אם להסתכל על רבע הכוס המלאה, בשלב הזה של הקיץ אפשר להעריך ששיא הבעיה מאחורינו: הגשמים לא יחזרו בחודשים הקרובים, ונותר רק לקוות שתקלות מהסוג שהתרחשו השבוע ביפו לא יחזרו על עצמן.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה כל חופי הרחצה פתוחים, אבל המציאות מלמדת שזה עלול להשתנות בכל רגע נתון.

תאריך רשות מקומית שם חוף הים סה"כ ימי סגירה מדד ימי סגירה × חופים גורם הזיהום
18-19.6 ת"א-יפו הילטון דרום 2 2 חריגה בתוצאות דיגום לחידקים צואתיים, גורם לא ידוע
18-19.6 ת"א-יפו חוף העליה ביפו 2 2 גלישת ביוב לים בשל רשלנות/עברינות קבלן של נת"ע
19-20.6 חוף כרמל קסריה, אקוודוקט (חוף הקשתות) 2 2 חריגה בתוצאות דיגום לחידקים צואתיים, גורם לא ידוע
12.4-14.5 אכזיב אכזיב 32 32 הזרמותת ממט"ש נהריה בגלל עודפי קולחין
12-25.4 עכו תמרים וארגמן (צפון ודרום בשניהם) 13 52 הזרמות קולחין בנעמן
26.4-1.5 עכו תמרים (ארגמן – נפתח לרחצה) 5 10 הוסרה ההזהרה מחוף ארגמן בעקבות תוצאות תקינות חוף תמרים סמוך יותר לנעמן
6.6-11.6 קרית ים אלמוגים 5 5 זיהום חיידקי מנקז הזורם בוף לים
מתחילת העונה חיפה דדו דרום- חוף הסטודנטים ניקוז מנהרות הכרמל המגיע לחוף שאליו בעבר בניקוז זה נמצא חריגות ואנדקציות לגלישות ביוב
12.4-18.6 נתניה פולג דרום 68 68 חשש לזיהום עקב זרימת קולחין בנחל פולג הצמוד לחוף לפני ובתחילת עונת הרחצה
19-22.4 הרצליה אכדיה דרום 3 3 לגלישת שפכים בתחנת סניקה סמוכה לחוף
12.4-16.4 ראשל"צ נפרד, סוכה 6 4 4 תוצאות חריגות בדיגום
12.4-7.5. פלמחים פלמחים, גן לאומי וחוף מדרום לנחל שורק (לא מוכרז) 28 28 הזרמת קולחין לשורק
סיכום כלל החופים 163 208

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 610 מילים
סגירה