טוב מאוד בבריאות, חלש מאוד בעירוניות

החדשות הטובות: דוח של משרד הבריאות קובע שהמים בברזיות הציבוריות בגוש דן טובים וראויים לשתייה ● החדשות הפחות טובות: עדיין מומלץ להצטייד בבקבוק כשיוצאים מהבית

מתקן שתייה ציבורי. אילוסטרציה (צילום: iStock)
iStock
מתקן שתייה ציבורי. אילוסטרציה

תוצאות דוח הבדיקה שמשרד הבריאות שיגר השבוע לעיריות גוש דן הן מהסוג שלא מייצר כותרות ופותח מהדורות: אין בהן שום דבר מפחיד או מאיים.

אנשי משרד הבריאות דגמו את המים בברזיות ציבוריות – כאלה שממוקמות בפארקים, טיילות ואתרי התקהלות פופולריים – וגילו למרבה השמחה שברוב המקרים המים באיכות טובה וראויה לשתייה.

אנשי משרד הבריאות דגמו את המים בברזיות ציבוריות – כאלה שממוקמות בפארקים, טיילות ואתרי התקהלות – וגילו שברוב המקרים המים באיכות טובה וראויה לשתייה

למעט חריגים בודדים – שגם הם טופלו במהירות על ידי העיריות הרלוונטיות – רמת העכירות, הקוליפורמים, העופרת ושאר מרכיבים מסוכנים עומדת בתקנים, והמבוגרים והילדים שמבקרים בפארקים יכולים לשתות מהמים בלי חשש.

אלה חדשות בהחלט טובות – אם כי לא מאוד מפתיעות, בהתחשב בכך שמי השתייה בישראל, בניגוד למאמץ המתמשך להכפיש אותם ולגרום לציבור לקנות במיטב כספו מים בבקבוקים, בדרך כלל ראויים לשתייה ואין מניעה בריאותית ללגום מהם.

רק שהמכתב המפורט ששלחה אינג' ולרי פוהורילס, מנהלת המחלקה לאיכות הסביבה ומהנדסת מחוז תל אביב של משרד הבריאות, לראשי הערים ומנכ"לי עיריות תל אביב, רמת גן, בת ים, חולון הרצליה ורמת השרון, מכיל אמנם חדשות טובות לגבי מצב הברזיות בהיבט הבריאותי, אבל חדשות הרבה פחות טובות – שלא לומר דברי ביקורת – על מצבן בהיבט העירוני-ציבורי.

מתקן ברזים לשתייה בפארק הירקון בתל אביב (צילום: חברת גני יהושע)
מתקן ברזים לשתייה בפארק הירקון בתל אביב (צילום: חברת גני יהושע)

בעוד המים עצמם בסדר גמור, הברזיות כמכלול, במקרים רבים, הרבה פחות: בתור התחלה, אין מספיק מהן; וכשכבר יש – חלק תקולות ומושבתות. וכשהן עובדות – במקרים רבים הניקוז גרוע והסביבה שלהן הופכת חלקה, בוצית, לא מזמינה ואפילו לא בטיחותית.

בתור התחלה, אין מספיק ברזיות; וכשכבר יש – חלק תקולות ומושבתות. וכשהן עובדות – הניקוז גרוע והסביבה שלהן הופכת חלקה, בוצית, לא מזמינה ואפילו לא בטיחותית

בחלק מהברזיות הזרם חלש – וכתוצאה מכך מי ששותה צריך כמעט להצמיד את שפתיו אל הברז, עניין לא מומלץ באופן כללי ובעולם של קורונה בפרט; ובמקומות שבהם אין בסמוך מתקני שתייה לכלבים – שזה רוב המקומות – כלבים צמאים מטפסים על הברזייה ומלקקים לרוויה מאותו ברז שאחר כך אנחנו נשתה ממנו.

וכך, באדיבות תחזוקה לקויה וחוסר תשומת לב לפרטים, הופך מתקן מבורך שמפיק מים בריאים למפגע תברואתי שעושה חשק לסחוב בקבוק כבד של מים מהבית או, גרוע יותר, לקנות אחד כזה בקיוסק הסמוך (ואם כבר קונים בקבוק, ברור שהילדים ידרשו שהנוזל יגיע עם תוספת של צבע וסוכר).

כמובן שהמצב לא אחיד בכל האתרים שנבדקו. הפארק העירוני בהרצליה, למשל, זוכה לשבחים על מתקנים למים מצוננים ומתקני שתייה לכלבים. גם בפארק הנצח ברמת השרון יש להערכת משרד הבריאות מספיק מתקני שתייה כולל קולרים – אבל תשתית הניקוז טעונה שיפור.

בפארק הירקון רחב הידיים המצב בסך הכול משביע רצון, אבל לעומת זאת באיזורי הבילוי בקרבת הים בתל אביב – פארק צ'ארלס קלור ופארק מדרון יפו – רבים ממתקני השתייה לא היו תקינים ולציבור פשוט לא היו מים זמינים. מתקן השתייה בצ'ארלס קלור כנראה מחובר למערכת ההשקייה, וכשהיא לא מופעלת – גם הוא מושבת.

כלב שותה מברזייה ציבורית. אילוסטרציה (צילום: iStock)
כלב שותה מברזייה ציבורית. אילוסטרציה (צילום: iStock)

הקולרים בחוף גורדון בתל אביב לא מקררים ובהיעדר מתקן לשתיית כלבים נצפו בעלי כלבים – ממש בעת הדיגום – שהשקו את כלביהם מהברזייה.

גם בפארק דרום התל אביבי יש מעט מדי מתקני שתייה, וחלק מהקיימים לא תקינים. בפארק פרס בחולון יש רק קולר אחד, חלק מהברזיות לא פועלות וחסרים מתקני שתייה לכלבים, ואילו בטיילת בת ים כמעט אין ברזיות ציבוריות.

בפארק דרום התל אביבי יש מעט מדי מתקני שתייה, וחלק מהקיימים לא תקינים. בפארק פרס בחולון יש רק קולר אחד, חלק מהברזיות לא פועלות וחסרים מתקני שתייה לכלבים, ואילו בטיילת בת ים כמעט אין ברזיות

כל הדיון הזה עלול להיראות בעיניים מסוימות כמעט שולי, אבל זה רק משום ש"עירוניות" היא מושג זנוח שסובל ממודעות נמוכה בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל. כשהדרישה הציבורית לא נשמעת, טיב השירות יהיה בהתאם.

מים זורמים, תקינים ומזמינים במרחב הציבורי – בוודאי במדינה חמה כמו ישראל – הם חלק אינטגרלי מעירוניות טובה, ממה שמאפשר ומתמרץ אנשים לצאת ברגל לפארקים ולטיילות, לעשות פעילות גופנית, ליהנות מהמרחב הציבורי.

כשאין מתקני מים ציבוריים ראויים, אנחנו נאלצים לסחוב בקבוקים מהבית, לקנות שתייה במיטב כספנו או פשוט לשתות הרבה פחות. כל האופציות האלה הרבה פחות בריאות, סביבתיות וכלכליות מאשר לקבל שירות בסיסי מהעירייה בתמורה לארנונה שאנחנו משלמים.

מתקן שתייה ציבורי. אילוסטרציה (צילום: iStock)
מתקן שתייה ציבורי. אילוסטרציה (צילום: iStock)

כישראלים, התרגלנו לכך ששירותים במרחב הציבורי – אם הם בכלל קיימים – מוזנחים, מלוכלכים ודוחים, מה שעושה הכול כדי לגרום לנו להתאפק עד שנחזור הביתה. אבל זה לא חייב להיות ככה, כמו שיודע כל מי שחרש ברגליו ערי מטרופולין במערב.

טוב לדעת שגם אצלנו המים במרחב הציבורי בריאים ונקיים, כפי שקובע הדוח של משרד הבריאות, וזו בהחלט התחלה טובה. מכאן והלאה, רומז משרד הבריאות לראשי הערים, יש עוד הרבה עבודה.

עוד 699 מילים ו-1 תגובות
סגירה