בית המשפט העליון בארצות הברית דן השבוע בשורה של נושאים הנוגעים לחיי היהודים במדינה. עם זאת, יש נושא אחד בו יהודים מקבוצות שונות באמריקה מגלים עניין רב ואינו נמצא על סדר היום – אמינותו של בית המשפט.

שורה של מאבקים מרים סביב מינויי שופטים בשנים האחרונות וכמה החלטות שהתקבלו לאחרונה – בנוגע לחוק ההפלות השנוי במחלוקת של טקסס וצו ההקפאה שניתן על ידי ג'ו ביידן בנושא פינוי דיירים בעקבות מגפת הקורונה – קיטבו את דעת הקהל ביחס לבית המשפט.

אחרי שהרפובליקאים הזדרזו למנות את איימי קוני בארט בשנה שעברה לשופטת השמרנית השישית של בית המשפט, לאחר מותה של רות ביידר גינסבורג, הקבוצות הליברליות מציעות לשקם את בית המשפט על ידי הגדלת מספר השופטים.

איימי קוני בארט במהלך השימוע בסנאט על מינויה לעליון, 13 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

ברקע הביקורת הגוברת, כמה שופטים – ליברלים ושמרנים – התבטאו בנושא בשבועות האחרונים. קוני בארט הדגישה כי שופטים אינם צריכים להניח לדעותיהם האישיות להשפיע על החלטותיהם. סמואל אליטו דחה טענות שלפיהן שופטים שמרנים משתמשים בהליך מזורז של "תיקי צללים" ("shadow docket") כדי לדחוף החלטות ולדלג מעל הליכי ההידיינות המסורתיים.

ההתבטאויות הללו לא הרגיעו את הארגונים היהודיים, שחוששים כי השחיקה הציבורית במעמדו של בית המשפט עלולה בסופו של דבר לפגוע בהם.

"יבוא יום שבו תהיה חשיבות למעמדו הציבורי של בית המשפט כדי להגן על זכויות פרט,  הקבוצה או על האינטרסים המוסדיים של המדינה, ואסור לפורר את המעמד הזה"

"יבוא יום שבו תהיה חשיבות למעמדו הציבורי של בית המשפט כדי להגן על זכויות פרט,  הקבוצה או על האינטרסים המוסדיים של המדינה, ואסור לפורר את המעמד הזה", אומר מארק סטרן, המנהל המשפטי של הוועד היהודי־האמריקאי, שנוטה למרכז.

הוא מזכיר לדוגמה את תיק קופר נגד אהרון מ־1958, כשמועצת בית ספר בליטל רוק, ארקנסו – שחששה ממהומות נגד שחורים – ניסתה לעכב את ביטול ההפרדה הגזעית שבית המשפט הורה עליה כמה שנים קודם לכן. בית המשפט דחה פה אחד את בקשת מועצת בית הספר.

שופטי בית המשפט העליון תחת נשיאותו של ג'ון רוברטס ב־2021 (צילום: בית המשפט העליון של ארצות הברית)

סטרן מציין שבאותה תקופה ביטול ההפרדה הגזעית לא היה פופולרי בדרום, והנשיא דווייט אייזנהאואר נמנע מהתערבות פדרלית. "מעמדו של בית המשפט הוא זה שהכריע", הוא אומר.

הרב ג'ונה פזנר, מנהל מרכז העשייה הדתית הפרוגרסיבי יותר של התנועה הרפורמית, אומר כי החלטותיו האחרונות של בית המשפט מעידות כי הוא נמצא על נתיב המוביל לשינויים קיצוניים, בהם פגיעה קשה בזכות לבצע הפלה.

"אנחנו חוששים מקיטוב יתר בבית המשפט ומהאפשרות שהוא מאבד את הלגיטימציה שלו כשהוא כל כך לא מתואם בנושאים שיש לגביהם קונצנזוס מושכל כמו גישה להפלות", אומר פזנר.

תחת הענן העכור הזה, שופטי בית המשפט ידונו בסתיו הקרוב במגוון תיקים רבי השפעה. להלן התיקים שיהודי אמריקה צריכים להכיר.

בית המשפט העליון של ארצות הברית (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

הסכנה לתקדים רו נגד וייד

בית המשפט הסכים לדון בתיק דובס נגד הארגון לבריאות הנשים בג'קסון, מיסיסיפי, שבו מדינת מיסיסיפי – שאוסרת ככלל על ביצוע הפלות לאחר השבוע ה־15 – תובעת מרפאת הפלות.

ערכאות נמוכות יותר – בהן כאלה הידועות בנטייה לשמרנות – תמכו במרפאת ההפלות בטענה כי החוק מפר פסק דין תקדימי מ־1973 – התיק רו נגד וייד – שתמך בזכותה של אישה לבצע הפלה וקבע כי ניתן לבצע אותה עד שהעובר מפותח מספיק כדי לשרוד מחוץ לרחם, כלומר עד שבוע 22–24.

המועצה הלאומית של נשים יהודיות הגישה חוות דעת כידידת בית המשפט מטעם המרפאה, בחתימתם של כ־50 ארגונים. המרכז לעשייה דתית והליגה נגד השמצה חתמו על חוות דעת נפרדות.

מועצת הנשים היהודיות השיקה קמפיין בשם 73Forward (על פי השנה שבה ניתן פסק הדין), שמטרתו להשכיל נשים בנושא ולסייע בגישה לביצוע הפלות. הקמפיין כולל יוזמה בשם "רבנים למען זכויות רבייה" ("Rabbis for Repro"), המונה כיום כ־1,500 רבנים, על מנת להדגיש כי עבור יהודים רבים האפשרות לבצע הפלה היא הכרח דתי.

צעידת נשים נגד חוק ההפלות של טקסס, 2 באוקטובר 2021 (צילום: AP Photo/Stephen Spillman, File)

"אנחנו מודאגים מאוד מחוקים שיגבילו את הגישה להפלות", אומר פזנר. לדבריו, החוקים הללו משפיעים בעיקר על אותם חלקים באוכלוסייה שאין להם גישה לשירותי בריאות פרטיים או אמצעים לנסוע למדינות שחלים בהן חוקים ליברליים יותר.

ג'ודי רבהאן, מנהלת המדיניות של מועצת הנשים היהודיות, אומרת כי עם קבלת התיק בית המשפט אותת שהוא מעוניין לבחון מחדש את רו נגד וייד – אף על פי שבית המשפט העליון לא נוהג לקבל תיקים שאין לגביהם מחלוקת בערכאות הנמוכות יותר.

"התיק הובא לפני בית המשפט כבר לפני זמן מה, אבל רק לאחר שאושר המינוי של איימי קוני בארט החליט העליון לקחת אותו. אין שום סיבה לקחת את התיק הזה"

"התיק הובא לפני בית המשפט כבר לפני זמן מה, אבל רק לאחר שאושר המינוי של איימי קוני בארט החליט העליון לקחת אותו", היא אומרת. "אין שום סיבה לקחת את התיק הזה; לא הייתה שום אי הסכמה בערכאות הנמוכות יותר".

עוד סימן מבשר רעות עבור תומכי הזכות להפלה הוא החלטת בית המשפט לאחרונה לדחות, ללא הידיינות, בקשה לביטול חוק ההפלות של טקסס המאפשר לאזרחים לתבוע כל אדם המסייע להפלה, אף על פי שמומחים שונים טענו כי החוק איננו חוקתי.

הפגנה נגד חוק ההפלות בטקסס, 2 באוקטובר 2021 (צילום: AP Photo/Stephen Spillman, File)

ביום רביעי בשבוע שעבר שופט פדרלי הקפיא באופן זמני את אכיפת החוק בעקבות בקשת חירום שהגישה מחלקת המשפטים של ג'ו ביידן, אך יממה לאחר מכן בית המשפט לערעורים השיב אותו על כנו.

בעליו החוקיים של ציור של פיסארו

בתיק קסירר נגד קרן תיסן־בורנמיסה, צאצאיה של אישה יהודייה שנאלצה למסור לנאצים ציור של קאמי פיסארו בתמורה לחירותה, דורשים את השבתו מבעליו הנוכחיים, מוזיאון במדריד הנמצא בבעלות המדינה.

גורלו של התיק תלוי בשאלה אם חל בו החוק של מדינת קליפורניה או זה של ספרד.

החוק הספרדי מאפשר לבעלים להחזיק ברכוש גנוב אם בעת רכישתו לא הייתה לו סיבה להאמין כי הוא נגנב, ואם איש לא תבע אותו בתוך תקופת זמן מסוימת. החוק האמריקאי, לעומת זאת, אינו קובע הגבלת זמן עבור הבעלים המקורי לדרוש את השבתו של רכוש גנוב.

סטרן אומר כי הוועד היהודי־אמריקאי שוקל להגיש חוות דעת בתיק כידיד בית המשפט, בין השאר מפני שהוא רוצה שבית המשפט ישקול נושא צר יותר מהשאלה הסבוכה בדבר עליונותו של החוק הספרדי על החוק האמריקאי: השאלה אם המוזיאון משקר.

סטרן לא מאמין שהמוזיאון ביצע בדיקת נאותות כשרכש את הציור ב־1999, ולכן ייתכן כי אינו זכאי להחזיק בציור גם תחת החוק הספרדי

סטרן לא מאמין שהמוזיאון ביצע בדיקת נאותות כשרכש את הציור ב־1999, ולכן ייתכן כי אינו זכאי להחזיק בציור גם תחת החוק הספרדי. "אפשר לכתוב חוות דעת כמו 'שום אדם בר דעת לא יכול להאמין שהציור הזה לא גנוב'", הוא אומר.

מימון לבתי ספר דתיים

כשבית המשפט העליון דן בתיק הקשור בהפרדה בין דת ומדינה אפשר להיות בטוחים כי יתקבלו חוות דעת מתחרות מצד ארגונים יהודיים. תיק קרסון נגד מקין הוא מקרה כזה.

במדינת מיין, כמה הורים דורשים מהמדינה לממן את לימודי ילדיהם בבתי הספר הדתיים. מיין וורמונט הן שתי המדינות היחידות בארצות הברית שמאפשרות להורים לילדים במחוזות כפריים, שאין בהם בתי ספר תיכונים, שלא לשלוח את ילדיהם לבית ספר ציבורי במחוז שכן.

מנכ"ל הליגה נגד השמצה ג'ייסון גרינבלט (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

תחת זאת, הם יכולים לשלוח אותם במימון המדינה לבית ספר פרטי בתוך המחוז – אלא אם כן אותו בית ספר פרטי הוא דתי. ההורים בתיק קרסון נגד מקין טוענים כי ההגבלה הזאת אינה חוקתית. האיחוד האורתודוקסי הגיש חוות דעת לטובת ההורים המתלוננים, והליגה נגד השמצה מתכוונת להגיש חוות דעת לטובת מדינת מיין.

סטיב פרימן, סגן נשיא הליגה נגד השמצה לזכויות האזרח ומנהל המחלקה המשפטית שלה, אומר כי פסק דין תקדימי של בית המשפט התיר מתן כספי ציבור לבתי ספר דתיים כל עוד הם לא שימשו להוראת דת – למשל, אם הכסף נועד לבניית מגרש משחקים. לדבריו, בחוות הדעת שלה, הליגה נגד השמצה תצטרף לטיעון שכספי ציבור אינם צריכים לממן חינוך דתי.

נתן דיאמנט, מנהל האיחוד האורתודוקסי בוושינגטון, אומר כי ההבחנה שעושה הליגה נגד השמצה היא בלתי אפשרית. לדבריו מוסד דתי אינו מלמד כמעט דבר שאינו מבוסס על אמונה דתית, גם אם מדובר בנושא חילוני לכאורה.

מוסד דתי אינו מלמד כמעט דבר שאינו מבוסס על אמונה דתית, גם אם מדובר בנושא חילוני לכאורה

נוסף על כך, הוא אומר, מאוחר מדי לעצור את המימון הציבורי למוסדות דתיים. הוא מביא לדוגמה את ההחלטה מהשנה שעברה להעניק סיוע למוסדות דתיים בעקבות מגפה הקורונה, שהתקבלה בתמיכה דו־מפלגתית.

בניין הקפיטול שבו שוכן הקונגרס של ארצות הברית (צילום: Matt Rourke, AP)

הוועד היהודי־האמריקאי, שהיה בעבר שותף נאמן של הליגה נגד השמצה ושל ארגונים יהודיים אחרים למען זכויות האזרח בכל הנוגע לתמיכה בהפרדה בין דת ומדינה, לא יחווה את דעתו בתיק, אומר סטרן.

"הארגון שלנו מתכוון לבחון מחדש את עמדתו לגבי סיוע לבתי ספר דתיים", הוא אומר.

תיק הדגל הנוצרי

הליגה נגד השמצה והוועד היהודי־האמריקאי מתלבטים שניהם אם להגיש חוות דעת בנוגע לדחייתה של בוסטון את בקשתה של קבוצה נוצרית להניף את דגל הנצרות מחוץ לבית העירייה, בתיק הידוע כשוּרטלף נגד בוסטון.

הקבוצה הנוצרית הגישה תביעה על בסיס חופש הביטוי, משום שהעיר נוהגת להעמיד את עמוד התורן לרשותן של קבוצות מקומיות לתקופות זמן מוגבלות. הקבוצה טוענת כי הוצאתה מן הכלל היא בגדר אפליה.

נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית, השופט ג'ון רוברטס (צילום: Senate Television via AP)

פרימן, מהליגה נגד השמצה, אומר: "אין ספק שהנפת דגל דתי מחוץ לבית העירייה אינה עולה בקנה אחד עם כוונתם של מנסחי החוקה כאשר קבעו את התיקון הראשון".

"אין ספק שהנפת דגל דתי מחוץ לבית העירייה אינה עולה בקנה אחד עם כוונתם של מנסחי החוקה כאשר קבעו את התיקון הראשון"

סטרן, מהוועד היהודי־האמריקאי, אומר כי ניתן לטעון שהנפת דגל דתי בשטח ציבורי שקולה לתמיכה בדת, אך הוא גם חושש שתקדים כזה עלול להיות בעוכריהם של מי שתומכים בהפרדה בין דת ומדינה: במשך עשרות שנים בתי משפט תמכו בזכותן של קבוצות יהודיות (למשל חסידות חב"ד) להציב חנוכיות בשטחים ציבוריים במהלך חג החנוכה.

הקשבה לילדי פארקלנד

בתיק איגוד הרובים והאקדחים של מדינת ניו יורק נגד ברואן – ארגון נשק הצטרף לשני אזרחים פרטיים הקוראים תיגר על חוק במדינת ניו יורק, לפיו רישיון לנשיאת נשק מוסתר מחוץ לבית יוענק רק במקרים בהם ניתן להוכיח "עילה נאותה" לצורך בהגנה עצמית.

פזנר, מהתנועה הרפורמית, אומר כי התנועה שלו הצטרפה לחוות דעת שהוגשה לבית המשפט, בין השאר מפני שצעירי התנועה הפכו את הפיקוח על הנשק לאחד ממוקדי העיסוק שלהם מאז הירי הקטלני שבוצע ב־2018 בבית ספר תיכון בפארקלנד, פלורידה. בין הנרצחים היו גם קורבנות יהודים, ובתגובה לכך יהודים מקומיים החלו לפעול לקידום רפורמה בנשק.

תפילה בבית הכנסת בפיטסבורג לאחר הטבח (צילום: Matt Rourke, AP)

התמיכה ברפורמה קשורה בחלקה גם בשוויון גזעי, אומר פזנר. "הצעירים שלנו בפארקלנד אומרים שהם היו עדים לטרגדיה איומה, אבל אירועים כאלה מתרחשים כל יום בערים כמו וושינגטון הבירה ושיקגו, ולא זוכים לאותה תשומת לב".

פגיעה בחופש הביטוי במכללה הקהילתית

בתיק המכללה הקהילתית של יוסטון נגד וילסון, חבר לשעבר במועצת הנאמנים של המכללה תבע את המועצה בעקבות העברת החלטה המטילה עליו צנזורה בשל התנגדותו הבלתי נלאית לסדר היום שלה. הוא לכאורה הדליף מידע סודי, הגיש תביעות נגד המכללה והטריד את חברי המועצה בשיחות ספאם טלפוניות.

וילסון טען כי הצנזורה מפרה את זכותו לחופש ביטוי. בית משפט בערכאה נמוכה יותר קבע כי הצנזורה היא בעיקר הצהרתית וזרק את התיק, אך בית דין לערעורים השיב אותו לבחינה נוספת.

אז מדוע התיק הזה הוא היחיד, עד כה, שהוועד היהודי־האמריקאי מגיש לגביו חוות דעת כידיד בית המשפט?

נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס, מגיע לגבעת הקפיטול ב־21 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Cliff Owen)

פסיקה שתתמוך בטענתו של וילסון – שמועצת המכללה הקהילתית הגבילה את חופש הביטוי שלו – עלולות להיות השלכות קשות על ארגונים שמגנים גילויי אנטישמיות

סטרן אומר כי לפסיקה שתתמוך בטענתו של וילסון – שמועצת המכללה הקהילתית הגבילה את חופש הביטוי שלו – עלולות להיות השלכות קשות על ארגונים יהודיים שמגנים גילויי אנטישמיות.

גורמים ממשלתיים צריכים להיות חופשיים לגנות אנשים על התנהגות רעה מבלי שיתבעו אותם, הוא טוען, וקושר זאת גם למאמציו של הוועד היהודי־האמריקאי לגרום לממשלה לאמץ את הגדרת האנטישמיות של הברית הבין־לאומית לשימור זכר השואה.

"אם בכל פעם שגורם ממשלתי יגנה אנטישמיות הוא יואשם בהפרת חופש הביטוי, זו תהיה נסיגה חמורה", אומר סטרן.

תמיכה בזכותם של חסרי תעודות לשימוע

בית המשפט דן בשני תיקים – גרלנד נגד גונזלס וג'ונסון נגד ארטאגה־מרטינז – בהם מהגרים ללא תעודות השוהים במעצר – וגירושם עלול להוות סכנת חיים – טוענים כי לאחר שישה חודשים הם זכאים לשימוע כדי לקבוע אם הם ראויים לשחרור בערבות.

מהגרים בטקסס לאחר שחצו את הגבול ממקסיקו לארצות הברית, 23 במרץ 2021 (צילום: Julio Cortez, AP)

היא"ס, הארגון היהודי המוביל למען מהגרים, עוקב מקרוב אחר התיקים, בין השאר משום שבית המשפט העליון נטה לאחרונה לטובת מעצר ממושך בתיקים דומים, אומר אנדרו גייבל, יועץ המדיניות של הארגון.

גייבל אומר כי העצורים נמצאים בסיכון להידבק בקורונה, סובלים מפגיעה בבריאותם הנפשית ואינם יכולים להתכונן כראוי להגנתם בעת השהות במעצר.