לפני יותר ממאה שנה, הרמן איינשטיין – אביו של חתן פרס נובל המפורסם הפיזיקאי אלברט איינשטיין – התקין טורבינה וגנרטור הידראוליים בטחנת סן ג'וספה בקנטו סול'אוליו, עיירה קטנה בפרובינציית מנטובה שבצפון איטליה. המתקן החדש סיפק אור לכל רחובותיו הציבוריים של הכפר בפעם הראשונה.
בחודש שעבר הטחנה הישנה ברחוב מולינו, על גדת תעלת נאבילי, נפתחה מחדש לאחר שעברה שיפוץ ייסודי במשך שנה. כעת המתקן שנבנה לראשונה ב־1898 יספק שוב חשמל לעיירה, זאת בזכות הפרש הגבהים ברחוב מולינו שמזרים את המים מטה אל אפיק נהר אוליו.
"זה היה במקור רעיון של הרמן איינשטיין – אביו של אלברט – בסוף המאה ה־19, לנצל את הפרש הגבהים בנהר", אומר פאולו מגרי, המנהל הטכני של גארדה קייזה – קונסורציום שאמון על שמירת ערוצי מים, מטפל במי שופכין ומסייע בהרחבת ובתחזוקת רשתות השקיה. גארדה קייזה הוא שנתן חסות לשיקום הטחנה.
"השקענו 460 אלף אירו בבניית מתקן הידראולי באמצעות שימוש בבורג שהמציא ארכימדס. המתמטיקאי הגדול עיצב את הבורג כדי להרים נוזלים, אבל במערכת הזאת הוא רותם את כוח המים הזורמים ליצירת תנועה סיבובית, ובאמצעות גנרטור מייצרת חשמל", הוא אומר.
המתקן אמור לייצר 200–250 אלף קוט"ש בשנה בממוצע, מספיק כדי לספק את כל צורכי החשמל של כ־70 משקי הבית בעיירה בת 4,400 התושבים
לטורבינה של הרמן איינשטיין הייתה תפוקה של 16 קילוואט; המערכת החדשה יכולה להגיע ל־50. המתקן אמור לייצר 200–250 אלף קוט"ש בשנה בממוצע, מספיק כדי לספק את כל צורכי החשמל של כ־70 משקי הבית בעיירה בת 4,400 התושבים.
במסגרת יוזמה חינוכית שנועדה לחשוף את הדור הצעיר לפועלו של הרמן איינשטיין ולשמר את זכרו – הרשות המקומית בקנטו סול'אוליו תבנה גשר להולכי רגל ולרוכבי אופניים שישמש את תלמידי בתי הספר המקומיים. הגשר יחבר בין טחנת איינשטיין לטחנת קרטרה, הממוקמת מעט רחוק יותר במורד הזרם.
ראש עיריית קנטו סול'אוליו, ניקולו פיצ'יקיה, מתאר את הפרויקט כשילוב מנצח של היסטוריה, טכנולוגיה ואקטיביזם סביבתי. "טחנת סן ג'וספה היא מבנה בעל ערך היסטורי אדיר, שמשמשת כעת לייצור אנרגיה ירוקה", הוא אומר.
המפעל של האחים איינשטיין
הרמן איינשטיין העביר את משפחתו מהעיר אוּלְם למינכן בקיץ 1880, בעקבות הפצרותיו של אחיו יאקוב. במינכן שני האחים פתחו חברה להנדסת חשמל בשם Elektrotechnische Fabrik J. Einstein & Cie, שייצרה ציוד חדשני לתאורת רחוב.
המפעל, שבו הרמן שימש כמנהל המכירות ויאקוב שימש כטכנאי, העסיק בשיאו כ־300 עובדים. אולם תחרות מצד חברות מתחרות הביאה אותו בסופו של דבר בשנת 1893 לפשיטת רגל.
שנה לאחר מכן, בעידוד מהנדס איטלקי, האחים עברו למילאנו ובנו מפעל בעיירה פאביה, 25 קילומטרים מדרום לעיר. עם זאת, בעיות כלכליות חדשות אילצו אותם לסגור גם את שערי החברה הזאת ב־1896. אף על פי שמשפחת איינשטיין הפסידה את רוב כספה, אביו של אלברט יצא לבדו לדרך חדשה והקים חברת הנדסה נוספת, הפעם במילאנו, בתמיכתם הכלכלית של כמה קרובי משפחה.
הרמן איינשטיין הגיע לקנטו סול'אוליו ב־6 בפברואר 1898 כדי לפתח מערכת תאורה חדשנית עבור הכפר
הרמן איינשטיין הגיע לקנטו סול'אוליו ב־6 בפברואר 1898 כדי לפתח מערכת תאורה חדשנית עבור הכפר. לאחר שביצע מחקר מקומי, הוא הציג בפני רשויות הכפר את התוכניות שלו, שעדיין שמורות בארכיון העירוני.
"ההצעה הוגשה לרשות המקומית כמה ימים לאחר הגעתו של הרמן איינשטיין לכפר", אומר חבר המועצה ג'נלוקה בוטארלי, האחראי על תחום התרבות. "בספטמבר 1898, לאחר משא ומתן מורכב, הושג הסכם. היזם הגרמני חכר את הטחנות המקומיות מדונה וסן ג'וזפה – שעשו שימוש במי תעלת נאבילי לטחינת דגנים – לתקופה של 25 שנה".
בקנטו סול'אוליו החל הרמן איינשטיין בתהליך מודרניזציה של המכניקה בטחנת סן ג'וזפה כדי ליצור "סדנת אור חשמלי" באמצעות התקנת טורבינה וגנרטור הידראוליים, לצד המשך טחינת התבואה.
בספטמבר 1899 הפרויקט הושלם, האורות החשמליים החדשים נדלקו והפכו את העיירה לאחת הראשונות בפרובינציית מנטובה שהתפארו בפנסי רחוב
במסגרת ההסכם הוקמה גם רשת חשמלית ברחובותיה הראשיים של העיירה לשימוש ציבורי ופרטי, שהייתה מסוגלת לספק חשמל ל־300 נורות להט. בספטמבר 1899 הפרויקט הושלם, האורות החשמליים החדשים נדלקו והפכו את העיירה לאחת הראשונות בפרובינציית מנטובה שהתפארו בפנסי רחוב.
בני משפחת איינשטיין לא היו יהודים אדוקים. בין השנים 1885 ו־1888 אלברט למד בבית ספר יסודי קתולי במינכן, ואת עקרונות הדת היהודית הוא רכש באופן פרטי בביתו.
על פי הסרט התיעודי "איינשטיין באיטליה", ששודר לאחרונה בערוץ הטלוויזיה הציבורי האיטלקי RAI, אלברט הגיע לקנטו סול'אוליו עם אביו בקיץ 1900 כדי לראות את הגנרטור ואת רשת החשמל. אולם שהייתו של הרמן איינשטיין בקנטו סול'אוליו הייתה קצרת ימים ובמרץ 1900 הוא מכר את העסק לבן דודו רודולף, אם כי נותר ערב לו.
אף על פי שמצבו השתפר, הרמן איינשטיין המשיך להיות מתוסכל ומוטרד מבחינה כלכלית. למתח הייתה השפעה חזקה עליו, ובשנים האחרונות לחייו בריאותו התערערה. ב־10 באוקטובר 1902 מת הרמן איינשטיין מאי ספיקת לב בגיל 55 במילאנו.
בימינו חשמל ביתי נתפס כמובן מאליו, אבל במפנה המאה ה־20 הוא היה מצרך יקר. בקנטו סול'אוליו המורשת של הרמן איינשטיין ממשיכה לזהור בזמן שהתושבים נזכרים בחידוש הבלתי רגיל שהוא הביא לקהילה המקומית הקטנה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו