חסד של אמת עם כתב יד מוזס שפירא

פורטרט של מוזס שפירא מ-1880, ויקיפדיה
פורטרט של מוזס שפירא מ-1880, ויקיפדיה

בעקבות הכתבה שהתפרסמה במוסף הארץ, "לפני 140 שנה חשבו שמדובר בזיוף מקראי. חוקר ישראלי גילה עדויות שמשנות את כל התמונה" (ג'ניפר שוסלר, מרץ 2021), קראתי את ספרו של פרופ' ד"ר עידן דרשוביץ' על נאום הפרידה של משה על פי כתב יד מוזס שפירא, The Valediction of Moses: A Proto-Biblical Book.

הספר, המבוסס על מחקר מדעי מעמיק, מתחקה אחר תעלומת כתב יד מוזס שפירא, שנעלם לקראת סוף המאה ה-19, ועל סמך פיענוח העתקי כתב היד והצלבתם למקורות מקראיים רבים, ושימוש מתקדם במתודות מחקריות חדשניות, מוכיח דרשוביץ' שהטענה שכתב היד זויף שגויה ומעלה טענה מדהימה, כתב יד מוזס שפירא הינו האב הקדום של נוסח ספר דברים שהגיע לימינו אנו!

על סמך פיענוח העתקי כתב היד והצלבתם למקורות מקראיים רבים, ושימוש מתקדם במתודות מחקריות חדשניות, מוכיח דרשוביץ' שהטענה לזיופו שגויה וכי מדובר באב הקדום של נוסח ספר דברים שהגיע לימינו

לקראת סוף הספר ניתן למצוא את הטקסט הקדום שפיענח דרשוביץ' לאחר שאסף וחיבר את החתיכות ופיענח אותן בעזרת ידע רב תחומי ושימוש בתוכנות מחשב יעודיות, עם הערות נוסח, תרגום לאנגלית, ושחזור בכתב עברי קדום.

אגב, זו לא הפעם הראשונה שמתעורר ספק לגבי התפיסה הוותיקה והנחרצת כי מדובר בזיוף. כותב הארכיאולוג גלעד ב.יפה בטוויטר: "המוזיאון הבריטי בלונדון שהביע ענין במגילות ביטל את העסקה ושפירא הואשם בזיוף עתיקות, כולל פרסום בעיתונים בעלי תפוצה גדולה.

כחצי שנה לאחר מכן התאבד בחדר המלון שלו ברוטרדם. איפה האבסורד הגדול? המגילות של שפירא התגלו בערך 64 שנה לפני המגילות הגנוזות, אבל זו בדיוק הבעיה. בגלל שלא הכירו את המגילות הגנוזות, ואף חוקר לא העלה על דעתו שממצאים מהסוג הזה יכולים לשרוד כלכך הרבה שנים ולהשתמר, הן נחשבו לזיופים".

 

קריקטורה שפורסמה ב"פאנץ'" ולועגת לשפירא, המוצג כנוכל עם מאפיינים יהודיים סטריאוטיפיים (Mr. Sharp-Eye-Ra (cartoon), ויקיפדיה).
קריקטורה שפורסמה ב"פאנץ'" ולועגת לשפירא, המוצג כנוכל עם מאפיינים יהודיים סטריאוטיפיים (Mr. Sharp-Eye-Ra (cartoon), ויקיפדיה).

אבל מאז הגילויים של דרשוביץ', אני מחכה ומצפה לשמוע חוקרים ומלומדים בתחום, מה ניתן ללמוד מהטקסט. מה רבה הייתה אכזבתי לקרוא בגיליון תרבות וספרות מיום 20.09 "לא היינו כפתאים…", שבמקום לדון בכך, חוזר יעקב שביט לטענות חוקרי המוזיאון הבריטי משנת 1883, שלדבריו: "סיפקו את העדות שמדובר בזיוף, דבר ההופך את ההשערות בשאלה מה מלמד הטקסט על ההיסטוריה של הטקסט המקראי להשערות סרק".

לו היה שביט קורא את ספרו של דרשוביץ' היה מוצא, בין שאר ההוכחות למקוריות הטקסט, הסבר בהיר השולל באופן משכנע את הטענה של חוקרי המוזיאון הבריטי, עליה נסמך, ש"שפירא הרכיב את המגילה משוליים שגזר מספרי תורה שרכש במסעותיו".

לו קרא שביט את דרשוביץ', היה מוצא, בין שאר ההוכחות למקוריות הטקסט, הסבר השולל באופן משכנע את טענת חוקרי המוזיאון הבריטי עליה נסמך, ש"שפירא הרכיב את המגילה משוליים שגזר מספרי תורה"

מעט המחזיק את המרובה, על הפוטנציאל העצום של הטקסט, ניתן לעמוד מהדיונים שעורך דרשוביץ' בהבדלי נוסח משמעותיים בין הטקסט במגילה לספר דברים של ימינו. כך למשל, עם הרפרוף הראשון בטקסט הספר המשוחזר צדה עיני את המלה "החרתך".

ובמקור בכתב עברי קדום:

לעומת זאת בספר דברים (פרק ה פסוק ו) מופיע הטקסט:

"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"

להבדיל מ"הוצאתיך", המלה "החרתך" מהשורש ח.ר.ר כוללת במשמעותה הן את השחרור הפיסי של העבד ממצרים והן את הפיכתו לבן-חורים/חורין, שכן "חרור" הינו עבד משוחרר, ו"מחורר" הינו נכס משוחרר (עוד על כך בעמוד 121 בספר). ו"החר" משמעו שחרר, ו"חר" הינו אדם חפשי או אציל (עוד על כך בעמוד 143 בספר). מעניין שהשורש ח.ק.ק בערבית מובנו אמת והוא קרוב בעברית לשורש ח.ר.ר.

על פי הכתוב במבוא למדרש הגדול "התימני", שפירא היה הראשון להביא לאירופה כבר ב-1878 מחברת שלמה של המדרש וב-1881 הביא מקור המוכיח נכונה שמחברו הוא רבי דוד עמרני העדני. כשחושבים על כך, חסד של אמת עשה שפירא עם עמרני כשהביא הוכחה לכך שהוא מחברו של המדרש הגדול, וחסד של אמת עושה דרשוביץ' עם שפירא בהוכחה שסיפק לנכונותם של כתבי היד שהביא.

חסד של אמת עשה שפירא עם עמרני כשהביא הוכחה לכך שהוא מחברו של המדרש הגדול, וחסד של אמת עושה דרשוביץ' עם שפירא בהוכחה שסיפק לנכונותם של כתבי היד שהביא

"משפט צדק. אמר הקב"ה לדיינין אם עושין אתם משפט אמת בארץ אני עושה עמכם צדקה מן השמים, שנאמר (תהלים פ"ה, יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, ואם מטין אתם את הדין אתם מזמינין עצמכם לגיהנם, לכך נאמר לא תטה משפט. (שם)". מדרש הגדול "התימני", פרשת שופטים.

מוזס וילהלם שפירא – 1830-1884.

יוסף זהר, מנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי, חוקר ומרצה למשפט פלילי בחוג לקרימינולוגיה באקדמית גליל מערבי. עמית בקבוצת מחקר המעורבות השיפוטית ביישוב סכסוכים, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מנסה להבין מדוע הפתולוגיות במשפט הפלילי נוטות להחריף זו את זו. עדיין מתרגש מהספר הקבצן השביעי שנולד בזמן אמת כיומן באבו-כביר. "כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 625 מילים ו-1 תגובות
סגירה