הייתי בכיכר ציון ב-5 לאוקטובר 1995, והקשבתי לבנימין נתניהו נואם בפני קהלו המוטרף לחלוטין. הייתי גם בכיכר השניה, דקות לפני הסוף הכתוב מראש. אני יודע מה קרה, אני מבין מה הוביל למה, ואני זוכר את האמת.

ברור מדוע נתניהו איננו משתוקק יותר להשתתף באזכרות לזכרו של יצחק רבין. גם אם משפחת רבין לא הייתה שם כדי להזכיר לו את קלונו, רבים שהיו כאן בשנות התשעים לא שכחו שכמנהיג האופוזיציה דאז הוא רכב כמו אחוז דיבוק על גל של היסטריה המונית שלא נראה כדוגמתה בהיסטוריה המודרנית של כל הדמוקרטיות כולן – גם לא בארה"ב בתקופת וייטנאם

רבים שהיו כאן בשנות ה-90 לא שכחו, שכמנהיג האופוזיציה דאז הוא רכב כאחוז דיבוק על גל של היסטריה המונית שלא נראה כדוגמתה בהיסטוריה המודרנית של כל הדמוקרטיות כולן

והאמת שאסור להזכירה בחוגים מסויימים בישראל היא שההסתה הזאת זכתה לשותף לא-מוצהר אבל פעיל ביותר בדמות הטרור הפלסטיני שהשתולל באותם ימים. כך היה, וזה היה ברור כשמש, גם אם ירתחו מזעם לשמע הדברים.

גל הטרור הזה החל מיד עם חתימת הסכם אוסלו בספטמבר 1993, והלך והחמיר עד כדי פיגועי ירי על מתנחלים בשטחים ואוטובוסים מתפוצצים ופיגועי התאבדות למיניהם ברחבי הארץ. מטרתו הייתה ברורה: לחבל במאמצי השלום וספציפית להעביר את הציבור הישראלי אל הימין.

המחבלים יאמרו מדי פעם שלא אכפת להם מי יושב בשלטון בישראל, אבל הם משקרים, כדרכם של מחבלים. הם רוצים את הימין בשלטון כאן בדיוק כמו שפוטין ואויבי אמריקה האחרים רוצים את הרפובליקאים בבית הלבן: בגלל הנזק שהם יגרמו לארצם.

השקפתו של רבין – וזו עדיין השקפת המיינסטרים של ציונים פרגמטיים כיום – היא שיש לחלק את הארץ כדי לשמר את הרוב היהודי. זה לא שהם לא מחשיבים את הערך האסטרטגי והמשמעות ההיסטורית (והדתית) של הגדה המערבית – אלא שהם גורסים שלא כדאי לבלוע אותה בגלל מיליוני התושבים הערבים. זה ישים קץ לישראל כמדינה יהודית. הם ייקחו סיכויים כדי להציל את המדינה היהודית.

הימין הקיצוני אינו טיפש – הוא פשוט לא מוסרי: הוא רוצה לפתור את הבעיה הזו על ידי גירוש הערבים. נראה שלימין המתון יותר אין תכנית בכלל. הם מתנגדים לחלוקה בעקשנות עיוורת ומובילים את ישראל לקראת היותה מדינה דו-לאומית.

הימין הקיצוני אינו טיפש – הוא פשוט לא מוסרי: הוא רוצה לפתור את הבעיה הזו על ידי גירוש הערבים. נראה שלימין המתון יותר אין תכנית. הם מתנגדים לחלוקה ומובילים את ישראל לקראת היותה מדינה דו-לאומית

מדינה כזו תהיה קודם לא דמוקרטית ואחרי לחץ בינלאומי אולי כן דמוקרטית (לאחר סיפוח הגדה ואזרוח תושביה הפלסטינים). עתידה יהיה מזהיר כמו יוגוסלביה ז"ל או לבנון יבדל"א. יש מצב שהימין הלא-קיצוני הזה הוא כן קצת טיפש; לא ברור לי מה הולך שם. הם קוראים לעצמם "המחנה הלאומי" אבל צריך לקרוא להם "המחנה הדו-לאומי".

נתניהו הוא איש מבריק בהרבה מובנים אבל יש לו באג קטלני במערכת: הוא לא מבין את כל זה, והוא חושב שהוא יכול לשנות את המציאות באמצעות מילים חלקלקות. זהו ההיבריס של אורטורים מבריקים ודמגוגים שפלים כאחד: הם מאמינים בכוחן של המילים. אם ישראל תקבר תחת הריסות הדו-לאומיות,  זה יהיה במידה רבה בגלל נתניהו, כמו גם הטרוריסטים הפלסטינים שעזרו לו לעלות לשלטון.

אני לא אומר שנתניהו רצה בפיגועים או שהוא שמח על הפיגועים – אני בעצם בספק אם הוא רשע עד כדי כך. אבל הוא בהחלט הבין שהפיגועים עוזרים לו. הוא ידע שהוא עולה כפורח בסקרים.

בינתיים המוני אנשים פשוט ירדו מן הפסים. יום יום נשמעו קריאות למותו של רבין עד שרבני מתנחלים פרסמו "פולסא דנורא" שהצדיקה את הרצחו.

המון אלים ניסה לתקוף רכבי שרים ומפגינים הניפו – כמעט יום-יום, משך כשנה – פוסטרים שהציגו את רבין במדי SS ומחופש ליאסר ערפאת. הדליקו נרות לזכר רבין  "המנוח" וצעדו עם ארונות קבורה. אריאל שרון, שנים אחדות לפני שיקומו המאוחר, כינה את ממשלת רבין "יודנראט".

עתיד מדינה כזו יהיה מזהיר כמו יוגוסלביה ז"ל או לבנון יבדל"א. יש מצב שהימין הלא-קיצוני הזה הוא כן קצת טיפש; הם קוראים לעצמם "המחנה הלאומי", אבל צריך לקרוא להם "המחנה הדו-לאומי"

ונתניהו? הוא בחר לרכב על הנמר ודי עודד את השיגעון הקולקטיבי הזה. אני לא זוכר שהוא ניסה להרגיע את הרוחות. בגדול, הוא הימר שהטירוף יביא לו שלטון מבלי שרבין באמת יירצח. בדיעבד, הוא קצת צדק והרבה טעה. אבל שלטון היה לו, אין מה לומר.

הייתי שם, ברחובות, ככתב של סוכנות החדשות AP (לפני שנשלחתי לחו"ל ככתב חוץ). נוכחתי שם בחלק מהמקרים כאשר נתניהו היה מופיע אישית אחרי כמעט כל פיגוע, עומד מול מצלמות על רקע אוטובוסים מפוייחים ומאשים בקול סמכותי את הממשלה ואת רבין אישית. הצהרה אופיינית הגיעה לאחר ש-21 ישראלים והולנדי נהרגו בפיגוע בתל אביב ב-19 באוקטובר 1994; נתניהו טען אז שרבין בחר להעדיף את ערפאת ואת רווחת תושבי עזה על פני ביטחון אזרחי ישראל.

רבין מדי פעם התעלם, מדי פעם התלונן על מה שראה כ"דרך ההתבטאות המופקרת שלו בעקבות פיגועי טרור". כזה היה רבין: קיצר בדיבורים.

בעצרת המפורסמת בכיכר ציון בירושלים זמן קצר לפני הרצח, ב-5 באוקטובר, אלפי אנשים צעקו "רבין בוגד" ונשאו שלטים שקראו למותו. נתניהו ניצב במרפסת מעל שלט שקרא למות ערפאת והכריז: "רוצח שפל זה נישא עכשיו על כפיה של ממשלת ישראל הנוכחית המאפשרת לו בעוורונה לממש את השלב הראשון בתוכניתו – השמדת המדינה היהודית".

אם לערפאת הייתה תוכנית להשמיד את המדינה היהודית, היא קודמה על ידי רוצח אחר: יגאל עמיר, שירה ברבין חודש לאחר חרפת כיכר ציון. הייתי גם שם, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ואני זוכר את רבין מכריז בסגנונו המיוחד: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית". בעוד שעה קלה נהיה באיכילוב.

הייתי שם, ברחובות, ככתב סוכנות החדשות AP. נוכחתי בחלק מהמקרים כשנתניהו היה מופיע אישית אחרי כמעט כל פיגוע, עומד מול מצלמות על רקע אוטובוסים מפוייחים ומאשים בקול סמכותי את הממשלה ואת רבין אישית

קשה למצוא בכל ההיסטוריה התנקשות שהשיגה באופן כה מושלם את יעדו של האויב. כך החל המסע לעבר הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית – מסע שכעת כמעט הושלם, ושהוא בלתי-נראה באופן מוזר לבוחרי הליכוד המבולבלים.

מפעל זה זכה לסיוע לא-מודע של שמעון פרס המסכן, שהפך בליל הרצח לראש ממשלה ודחה את כל הקריאות לנצל את ההלם ולערוך בחירות בזק כאשר הימין מבוייש והוא מוביל על נתניהו במשהו כמו 50 אחוז בסקרים. בנתניהו עצמו אחז באותם ימים אלם מסויים – מצב פלאי ממש, שלא היה ולא יחזור.

פרס היה גאוותן מדי ורצה לנצח בזכות עצמו. אז הגיע גל פיגועי טרור שסגרו את הפער, סבב יזום ודפוק במיוחד בלבנון, והקמפיין המבריק "פרס יחלק את ירושלים". פרס הפסיד בזכות עצמו, בבחירות ישירות באמצע 1996, בפער זעום (של קולות פיקטיביים כנראה).

היסטוריה אלטרנטיבית היא משחק מפתה ומרתק ולרוב חסר תועלת ותוחלת. אבל כאן זה מקרה שונה. אילו פרס היה חכם יותר, לו היה בוחר אחרת, ישראל הייתה יכולה כנראה להינצל. במקום זאת קיבלנו את נתניהו, ועוד לשתי נגלות מפרכות: הוא הפך השנה לראש הממשלה שכיהן הכי הרבה (עד הדחתו המוזרה).

השבוע ראש הממשלה לשעבר חטף על היעדרות מהטקס לזכר רבין. אבל אני מבין אותו לחלוטין. כי הרי זה לא נעים, העסק. הוא וודאי יודע שבטקסים האלה (ובכלל) הוא נתפס על ידי רבים כהתגלמות הפתגם "הרצחת וגם ירשת?".

השבוע רה"מ לשעבר חטף על היעדרות מהטקס לזכר רבין. אבל אני מבין אותו לחלוטין. כי הרי זה לא נעים, העסק. הוא וודאי יודע שבטקסים האלה (ובכלל) הוא נתפס ע"י רבים כהתגלמות הפתגם "הרצחת וגם ירשת?"

זה לא לגמרי הוגן, אבל גם לא ממש מופרך. איך שלא יהיה, את נתניהו ואת תומכיו זה מבאס. הם המומים! והם מדברים נגד זה הרבה מאוד מילים.

אבל אני זוכר מה באמת קרה. יש מצבים שבהם מילים לא אומרות מאום.

באופן חריג: ראש האופוזיציה נתניהו ייעדר מהטקס הממלכתי לזכרו של רביןhttps://t.co/QNnOnOy2Mx@yaronavraham pic.twitter.com/423pz9aBZ4

— החדשות – N12 (@N12News) October 17, 2021

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com