מילים לא אומרות מאום

נאומי נתניהו וראשי הימין על המרפסת בכיכר ציון, צילום מסך "שומרי הסף"
נאומי נתניהו וראשי הימין על המרפסת בכיכר ציון, צילום מסך "שומרי הסף"

הייתי בכיכר ציון ב-5 לאוקטובר 1995, והקשבתי לבנימין נתניהו נואם בפני קהלו המוטרף לחלוטין. הייתי גם בכיכר השניה, דקות לפני הסוף הכתוב מראש. אני יודע מה קרה, אני מבין מה הוביל למה, ואני זוכר את האמת.

ברור מדוע נתניהו איננו משתוקק יותר להשתתף באזכרות לזכרו של יצחק רבין. גם אם משפחת רבין לא הייתה שם כדי להזכיר לו את קלונו, רבים שהיו כאן בשנות התשעים לא שכחו שכמנהיג האופוזיציה דאז הוא רכב כמו אחוז דיבוק על גל של היסטריה המונית שלא נראה כדוגמתה בהיסטוריה המודרנית של כל הדמוקרטיות כולן – גם לא בארה"ב בתקופת וייטנאם

רבים שהיו כאן בשנות ה-90 לא שכחו, שכמנהיג האופוזיציה דאז הוא רכב כאחוז דיבוק על גל של היסטריה המונית שלא נראה כדוגמתה בהיסטוריה המודרנית של כל הדמוקרטיות כולן

והאמת שאסור להזכירה בחוגים מסויימים בישראל היא שההסתה הזאת זכתה לשותף לא-מוצהר אבל פעיל ביותר בדמות הטרור הפלסטיני שהשתולל באותם ימים. כך היה, וזה היה ברור כשמש, גם אם ירתחו מזעם לשמע הדברים.

גל הטרור הזה החל מיד עם חתימת הסכם אוסלו בספטמבר 1993, והלך והחמיר עד כדי פיגועי ירי על מתנחלים בשטחים ואוטובוסים מתפוצצים ופיגועי התאבדות למיניהם ברחבי הארץ. מטרתו הייתה ברורה: לחבל במאמצי השלום וספציפית להעביר את הציבור הישראלי אל הימין.

המחבלים יאמרו מדי פעם שלא אכפת להם מי יושב בשלטון בישראל, אבל הם משקרים, כדרכם של מחבלים. הם רוצים את הימין בשלטון כאן בדיוק כמו שפוטין ואויבי אמריקה האחרים רוצים את הרפובליקאים בבית הלבן: בגלל הנזק שהם יגרמו לארצם.

השקפתו של רבין – וזו עדיין השקפת המיינסטרים של ציונים פרגמטיים כיום – היא שיש לחלק את הארץ כדי לשמר את הרוב היהודי. זה לא שהם לא מחשיבים את הערך האסטרטגי והמשמעות ההיסטורית (והדתית) של הגדה המערבית – אלא שהם גורסים שלא כדאי לבלוע אותה בגלל מיליוני התושבים הערבים. זה ישים קץ לישראל כמדינה יהודית. הם ייקחו סיכויים כדי להציל את המדינה היהודית.

הימין הקיצוני אינו טיפש – הוא פשוט לא מוסרי: הוא רוצה לפתור את הבעיה הזו על ידי גירוש הערבים. נראה שלימין המתון יותר אין תכנית בכלל. הם מתנגדים לחלוקה בעקשנות עיוורת ומובילים את ישראל לקראת היותה מדינה דו-לאומית.

הימין הקיצוני אינו טיפש – הוא פשוט לא מוסרי: הוא רוצה לפתור את הבעיה הזו על ידי גירוש הערבים. נראה שלימין המתון יותר אין תכנית. הם מתנגדים לחלוקה ומובילים את ישראל לקראת היותה מדינה דו-לאומית

מדינה כזו תהיה קודם לא דמוקרטית ואחרי לחץ בינלאומי אולי כן דמוקרטית (לאחר סיפוח הגדה ואזרוח תושביה הפלסטינים). עתידה יהיה מזהיר כמו יוגוסלביה ז"ל או לבנון יבדל"א. יש מצב שהימין הלא-קיצוני הזה הוא כן קצת טיפש; לא ברור לי מה הולך שם. הם קוראים לעצמם "המחנה הלאומי" אבל צריך לקרוא להם "המחנה הדו-לאומי".

נתניהו הוא איש מבריק בהרבה מובנים אבל יש לו באג קטלני במערכת: הוא לא מבין את כל זה, והוא חושב שהוא יכול לשנות את המציאות באמצעות מילים חלקלקות. זהו ההיבריס של אורטורים מבריקים ודמגוגים שפלים כאחד: הם מאמינים בכוחן של המילים. אם ישראל תקבר תחת הריסות הדו-לאומיות,  זה יהיה במידה רבה בגלל נתניהו, כמו גם הטרוריסטים הפלסטינים שעזרו לו לעלות לשלטון.

אני לא אומר שנתניהו רצה בפיגועים או שהוא שמח על הפיגועים – אני בעצם בספק אם הוא רשע עד כדי כך. אבל הוא בהחלט הבין שהפיגועים עוזרים לו. הוא ידע שהוא עולה כפורח בסקרים.

בינתיים המוני אנשים פשוט ירדו מן הפסים. יום יום נשמעו קריאות למותו של רבין עד שרבני מתנחלים פרסמו "פולסא דנורא" שהצדיקה את הרצחו.

המון אלים ניסה לתקוף רכבי שרים ומפגינים הניפו – כמעט יום-יום, משך כשנה – פוסטרים שהציגו את רבין במדי SS ומחופש ליאסר ערפאת. הדליקו נרות לזכר רבין  "המנוח" וצעדו עם ארונות קבורה. אריאל שרון, שנים אחדות לפני שיקומו המאוחר, כינה את ממשלת רבין "יודנראט".

עתיד מדינה כזו יהיה מזהיר כמו יוגוסלביה ז"ל או לבנון יבדל"א. יש מצב שהימין הלא-קיצוני הזה הוא כן קצת טיפש; הם קוראים לעצמם "המחנה הלאומי", אבל צריך לקרוא להם "המחנה הדו-לאומי"

ונתניהו? הוא בחר לרכב על הנמר ודי עודד את השיגעון הקולקטיבי הזה. אני לא זוכר שהוא ניסה להרגיע את הרוחות. בגדול, הוא הימר שהטירוף יביא לו שלטון מבלי שרבין באמת יירצח. בדיעבד, הוא קצת צדק והרבה טעה. אבל שלטון היה לו, אין מה לומר.

הייתי שם, ברחובות, ככתב של סוכנות החדשות AP (לפני שנשלחתי לחו"ל ככתב חוץ). נוכחתי שם בחלק מהמקרים כאשר נתניהו היה מופיע אישית אחרי כמעט כל פיגוע, עומד מול מצלמות על רקע אוטובוסים מפוייחים ומאשים בקול סמכותי את הממשלה ואת רבין אישית. הצהרה אופיינית הגיעה לאחר ש-21 ישראלים והולנדי נהרגו בפיגוע בתל אביב ב-19 באוקטובר 1994; נתניהו טען אז שרבין בחר להעדיף את ערפאת ואת רווחת תושבי עזה על פני ביטחון אזרחי ישראל.

רבין מדי פעם התעלם, מדי פעם התלונן על מה שראה כ"דרך ההתבטאות המופקרת שלו בעקבות פיגועי טרור". כזה היה רבין: קיצר בדיבורים.

בעצרת המפורסמת בכיכר ציון בירושלים זמן קצר לפני הרצח, ב-5 באוקטובר, אלפי אנשים צעקו "רבין בוגד" ונשאו שלטים שקראו למותו. נתניהו ניצב במרפסת מעל שלט שקרא למות ערפאת והכריז: "רוצח שפל זה נישא עכשיו על כפיה של ממשלת ישראל הנוכחית המאפשרת לו בעוורונה לממש את השלב הראשון בתוכניתו – השמדת המדינה היהודית".

אם לערפאת הייתה תוכנית להשמיד את המדינה היהודית, היא קודמה על ידי רוצח אחר: יגאל עמיר, שירה ברבין חודש לאחר חרפת כיכר ציון. הייתי גם שם, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ואני זוכר את רבין מכריז בסגנונו המיוחד: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית". בעוד שעה קלה נהיה באיכילוב.

הייתי שם, ברחובות, ככתב סוכנות החדשות AP. נוכחתי בחלק מהמקרים כשנתניהו היה מופיע אישית אחרי כמעט כל פיגוע, עומד מול מצלמות על רקע אוטובוסים מפוייחים ומאשים בקול סמכותי את הממשלה ואת רבין אישית

קשה למצוא בכל ההיסטוריה התנקשות שהשיגה באופן כה מושלם את יעדו של האויב. כך החל המסע לעבר הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית – מסע שכעת כמעט הושלם, ושהוא בלתי-נראה באופן מוזר לבוחרי הליכוד המבולבלים.

מפעל זה זכה לסיוע לא-מודע של שמעון פרס המסכן, שהפך בליל הרצח לראש ממשלה ודחה את כל הקריאות לנצל את ההלם ולערוך בחירות בזק כאשר הימין מבוייש והוא מוביל על נתניהו במשהו כמו 50 אחוז בסקרים. בנתניהו עצמו אחז באותם ימים אלם מסויים – מצב פלאי ממש, שלא היה ולא יחזור.

פרס היה גאוותן מדי ורצה לנצח בזכות עצמו. אז הגיע גל פיגועי טרור שסגרו את הפער, סבב יזום ודפוק במיוחד בלבנון, והקמפיין המבריק "פרס יחלק את ירושלים". פרס הפסיד בזכות עצמו, בבחירות ישירות באמצע 1996, בפער זעום (של קולות פיקטיביים כנראה).

היסטוריה אלטרנטיבית היא משחק מפתה ומרתק ולרוב חסר תועלת ותוחלת. אבל כאן זה מקרה שונה. אילו פרס היה חכם יותר, לו היה בוחר אחרת, ישראל הייתה יכולה כנראה להינצל. במקום זאת קיבלנו את נתניהו, ועוד לשתי נגלות מפרכות: הוא הפך השנה לראש הממשלה שכיהן הכי הרבה (עד הדחתו המוזרה).

השבוע ראש הממשלה לשעבר חטף על היעדרות מהטקס לזכר רבין. אבל אני מבין אותו לחלוטין. כי הרי זה לא נעים, העסק. הוא וודאי יודע שבטקסים האלה (ובכלל) הוא נתפס על ידי רבים כהתגלמות הפתגם "הרצחת וגם ירשת?".

השבוע רה"מ לשעבר חטף על היעדרות מהטקס לזכר רבין. אבל אני מבין אותו לחלוטין. כי הרי זה לא נעים, העסק. הוא וודאי יודע שבטקסים האלה (ובכלל) הוא נתפס ע"י רבים כהתגלמות הפתגם "הרצחת וגם ירשת?"

זה לא לגמרי הוגן, אבל גם לא ממש מופרך. איך שלא יהיה, את נתניהו ואת תומכיו זה מבאס. הם המומים! והם מדברים נגד זה הרבה מאוד מילים.

אבל אני זוכר מה באמת קרה. יש מצבים שבהם מילים לא אומרות מאום.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
תודה! לנתניהו יש כישרון להפוך את המציאות ואת עצמו ממסית לקורבן. זה קורה גם עכשיו כשהוא טוען שניסו לפרוץ למעונו מפגינים. השבכ הכחיש את האירוע. גם אני הייתי שם, עם שאר המפגינים הלא אלימים... המשך קריאה

תודה! לנתניהו יש כישרון להפוך את המציאות ואת עצמו ממסית לקורבן. זה קורה גם עכשיו כשהוא טוען שניסו לפרוץ למעונו מפגינים. השבכ הכחיש את האירוע. גם אני הייתי שם, עם שאר המפגינים הלא אלימים ששרו וישבו על הרצפה. כאן הצילום: https://twitter.com/orlybarlev/status/1450912498002112520?t=bt1kzUACRJli46S5It_paA&s=08

עוד 1,148 מילים ו-4 תגובות
כל הזמן // שבת, 27 בנובמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: בנט מעוניין בסגירת הכניסה לארץ לזרים - הורוביץ מתנגד

נסיונות למצוא נוסחת פשרה לקראת ישיבת הקבינט במוצאי שבת ● זרקא: "עוד לא רוצים לקרוא לזה 'גל חמישי' ובצדק – כי אפשר לכבות אותו" ● בחמאס מגנים את הדלקת הנרות המתוכננת של הרצוג במערת המכפלה ● עופר כסיף: החלטה מבישה ● דוח בריטי: לאיראן יש מספיק אורניום מועשר להרכיב פצצה תוך חודש ● מרב מיכאלי מתנגדת לפרויקט הרכבל לכותל ● סמוטריץ׳: איוולת תחבורתית

עוד 42 עדכונים

על טוקבקים בגוגל ובפייסבוק - טינופת וחנופה

"לדודה הפרחונית שלומית טנא המתהדרת בשמה המלא", כך הגיב בגוגל טוקבקיסט על טוקבק שלי, החתום בשמי, בו הבעתי דעה בוויכוח על סוגיה כלשהי. אותו טוקבקיסט, שחתם בשם פיקטיבי, חלק בגסות על דעתי. בתגובה על השתלחותו בי ציינתי שמתבקשת פה הבהרה:

"למה הזדהות של טוקבקיסט בשמו המלא נתפסת בעיניך כ'התהדרות'? מדוע אינך מפרש חשיפה של השם האמיתי כהימנעות מהסתתרות מאחורי שם בדוי, פיקטיבי? והלוא אותה הסתתרות המקובלת בטוקבקיאדה בגוגל מאפשרת פיזור רעל, הכפשות, ביזוי וטינוף הזולת. גסות רוח מבעבעת. גם בגללה הרשת מתפקעת מאלימות".

וגם חשבתי (בלי לכתוב זאת) על הקנטרנות של אותו טוקבקיסט. אני מניחה שהוא היה מעדן במקצת את ניסוחיו אלמלא הסתתר מאחורי שם בדוי. אילו חשף (כמוני) את שמו המלא, האמיתי.

וגם חשבתי (בלי לכתוב זאת) על הקנטרנות של אותו טוקבקיסט. אני מניחה שהוא היה מעדן במקצת את ניסוחיו אלמלא הסתתר מאחורי שם בדוי. אילו חשף (כמוני) את שמו המלא

הסתרת שמותיהם של רוב המטקבקים בגוגל מלווה, באופן אבסורדי, דווקא בחשיפה. נראה שהיא חושפת מעין תת-הכרה. וגם קנאה עזה נחשפת. אותה מפלצת ירוקת עין מרימה מדי פעם את ראשה.

די להציץ, למשל, באתר וואלה בראנז'ה. שם מתפרסמים דיווחים על מינוי אנשים וקידומם בענפי "התעשייה": הבידור, התקשורת וכו'. רוב המגיבים מפרגנים ומשבחים את מושא הדיווח, משגרים לו איחולי הצלחה, אפילו מאמינים שהוא יגיע רחוק. אבל תמיד יש נם משביתי שמחה. טוקבקים בנוסח "הוא כלומניק", "הוא אפס ביחסי אנוש", "ההצלחות שלו נבנות רק מפוליטיקה, ממרפקים וליקוקים".

ובקוטב השני – פייסבוק. שם, כידוע, אי אפשר לבדות שמות. המגבלה הזאת מצמיחה, בין השאר, פוסטים וטוקבקים מוצפים זיוף ודברי חלקלקות. אינפלציה של סופרלטיבים נפוצים עד לזרא כמו "מדהים", "מהמם", "מקסים", "אתה אלוף", "את אהובה", "יפה מבחוץ ומבפנים" וכיוצא באלו קלישאות.

רוב התגובות הללו (לא כולן) אינן חפות מחנופה. חנופה דביקה, סנטימנטלית, סכרינית, ולעתים קרובות מביכה.

וכבר נאמר שהפייסבוק הביא עימו צורה חדשה של הצגת ה"אני" אל מול קהל חברים מדומיין שתפקידו להחמיא. התצוגה הזאת תמיד אידילית ולכן כוזבת ומלאכותית.

ובקוטב השני – פייסבוק. שם, כידוע, אי אפשר לבדות שמות. המגבלה הזאת מצמיחה, בין השאר, פוסטים וטוקבקים מוצפים זיוף ודברי חלקלקות. אינפלציה של סופרלטיבים

לפעמים אין ברירה, מוכרחים להתחנף קצת כדי להסתדר בחיים, לצאת איכשהו ממצבים מביכים ולמנוע עלבונות. זה כמעט עניין של הישרדות. החנופה שמציפה את העולם הדיגיטלי (וגם את העולם האמיתי) גורמת, בין השאר, לערעור האמון במחמאות. גם למחמאה אמיתית, משמעותית, שמחממת את הלב, נלווה פקפוק כלשהו. אולי המחמיא אינטרסנט (שואל את עצמו המוחמא), שמא גם הוא מתחנף?

ואולי יש צדק מסוים בדברי טובקיסט שכתב: "ספק אם מדובר בחנופה ולא שקרים לבנים שכולנו עושים בהם שימוש. וזה ממש לא חדש. אבל פייסבוק משמש להם במה מעולה וכל הצדדים נהנים".

*  *  *

אני חוזרת מפייסבוק אל גוגל. עד כה לא נתקלתי במענה כלשהו לשאלה: למה בממלכת הטוקבקים של גוגל ההזדהות בשם המלא כל-כך נדירה? גם טוקבקים תרבותיים, לעתים אף מבריקים, וחפים מטינופים ומגסות רוח – חתומים לעתים רחוקות בלבד בשמות האמיתיים של כותביהם.

אשר לי עצמי: מדי פעם אני "מתהדרת" בשמי המלא, אבל במקרים רבים נמנעת מכך, כי לא נוח לי להיות חריגה. זה קצת מביך להיות יוצאת דופן בין עשרות ולעתים מאות שמות פיקטיביים. ואני גם נמנעת מלהזדהות בשמי המלא כאשר טוקבק שכתבתי חושף טפח או יותר מחיי הפרטיים.

עד כה לא נתקלתי במענה לשאלה: למה בממלכת הטוקבקים של גוגל ההזדהות בשם כה נדירה? גם כשמדובר בטוקבקים תרבותיים, מבריקים, וחפים מטינופים ומגסות רוח

ועוד משהו על ההשוואה בין הארסיות המפעפעת בטוקבקיאדה של גוגל לבין הסכריניות שמציפה את פייסבוק. לא אהיה מופתעת אם מומחי מחשבים יבצעו מעקב ויגלו שבין מרססי הרעל בגוגל יש טוקבקיסטים שמתגלים בפייסבוק כגדולי החנפנים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אנשים הסתתרו מאחורי שמות בדויים עוד משחר האינטרנט, כשהוא היה כמה עשרות מחשבים מפוזרים באוניברסיטה וחצי בארצות הברית. האתוס המוקדם הזה, של ה hacker culture, מקדש את האנונימיות והזכות לומ... המשך קריאה

אנשים הסתתרו מאחורי שמות בדויים עוד משחר האינטרנט, כשהוא היה כמה עשרות מחשבים מפוזרים באוניברסיטה וחצי בארצות הברית. האתוס המוקדם הזה, של ה hacker culture, מקדש את האנונימיות והזכות לומר את מה שעל דעתך בלי מורא ובלי משוא פנים — ואת הרעיון שלא איכפת לנו מי אתה, איכפת לנו עד כמה אתה מבין עניין ומה אתה מסוגל לעשות. היום מרכז המסה של התרבות הזו נמצא ברשת החברתית reddit, ושם זה עובד יותר טוב כי כשמישהו מנצל לרעה את הפלטפורמה כדי להתנהג כמו חרא, בדרך כלל קוברים את התגובה שלו תחת הר של דיסלייקים.

עוד 550 מילים ו-1 תגובות

מה הקשר בין כת יהודית עתיקה למגילות הגנוזות שנמצאו במקרה במערות ליד ים המלח בשנת 1947? ● מסלול חדש וחינמי בפארק הלאומי קומראן מאפשר להציץ לחייהם של כת האיסיים ולרחבה ששימשה אותם לטקסים הקדושים

עוד 924 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

יאכטה לכל פועל

הגלובוס השחור הולך לרשות הספנות, שמבקשת להתקדם עם התוכנית להפקעת שישה חופים מידי הציבור ולהפוך אותם למגרשי חנייה ליאכטות ● הגלובס הירוק מתפצל לשניים: לבי"ח מאיר בכפר סבא, על המרפסת האקולוגית-טיפולית שנחנכה שם השבוע; ולעיריית קריית ביאליק על חוק העזר האוסר להכניס חד"פים לפארקים ציבוריים ● והטיפ: מסע שופינג בעשרות שקלים ב"ביגודית"

עוד 642 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גִּינּוּי

מומחים מעריכים שאם נחבר את כל הגינויים השונים שנשמעים בישראל במשך שנה, הטקסט המחובר יגיע מנווה אילן ועד גינאה החדשה ובחזרה ● בהינתן שאלה פני הדברים, מפתיע לגלות שרבים עדיין מעיזים להגיע לאולפני הצדקנות והטרחנות בלי אסטרטגיית גינוי הולמת, ולפעמים אפילו בלי להכין מראש טיוטה של הצהרת גינוי בסיסית

עוד 1,444 מילים ו-1 תגובות

חנוכה ופרהסיה

המשנה במסכת בבא קמא מזכירה את נר חנוכה. אך מה למסכת העוסקת בנזקים שאדם גורם לרעהו לנר חנוכה? התשובה היא פשוטה, המשנה קובעת כי סוחר שמניח נר מחוץ לחנותו, אחראי לנזקים שהנר גורם. את הדין הזה מסייג רבי יהודה וקובע כי אם מדובר בנר חנוכה – אין אחריות לנזקים.

מה למסכת העוסקת בנזקים שאדם גורם לרעהו – לנר חנוכה? עפ"י המשנה, סוחר המניח נר מחוץ לחנותו אחראי לנזקים שהנר גורם. רבי יהודה מסייג, שאם מדובר בנר חנוכה אין אחריות לנזקים

בשני המקרים משתמש בעל החנות ברשות הרבים, כאשר בראשון הוא חייב ובשני פטור – מדוע? הרי גם במקרה הראשון אנו יכולים לטעון שעל מי שעובר בדרך לשים לב לנר. ולחלופין גם במקרה השני, אדם יכול לא לשים לב, להיתקל בנר ולהדליק את סביבתו.

נראה לי כי ההבדל טמון בשימושים המותרים בפרהסיה, ברשות הרבים. בניגוד למה שהתרגלנו, רשות הרבים נועדה להיות תמיד פנויה לרבים, ואין ליחיד זכות לשים בה את רכושו או את דבריו.

כך לכאורה היה צריך להיות בנוגע לרכבים, לשולחנות בתי קפה, לפסולת ואפילו לכיסאות נוח להשכרה על חופי הים. כחברה אנחנו בוחרים לאפשר ליחידים להשתמש ברשות הרבים גם לשימושם הפרטי, על אף שאינם משרתים אדם אחר ועל אף שאין זה ייעודה. זאת למרות שהקצאה זו אינה שוויונית, ומקפחת למשל את מי שלא מחזיק ברכב, והיה ראוי שמי שמשתמש ברשות הרבים יפצה את הכלל על שימוש זה.

בניגוד לכך, כאשר מדובר בנר חנוכה, אנו מתירים את השימוש – כי השימוש הזה נועד לרבים. הוא נועד לספר את הסיפור של העם, להביע עמדה על הזיכרון הראוי לרבים ועל הערכים המתאימים להם. נר חנוכה מספר את סיפור זיכרון המקדש, את סיפור המאבק בגזרות דתיות, וגם את ניצחונה של הדיפלומטיה שהובילה להקמת המדינה החשמונאית.

כאשר מדובר בנר חנוכה, אנו מתירים את השימוש – כי השימוש הזה נועד לרבים. הוא נועד לספר את הסיפור של העם, להביע עמדה על הזיכרון הראוי לרבים ועל הערכים המתאימים להם

מסיבה זו אנו יכולים לדרוש מאדם העובר ברשות הרבים לשים לב לנר החנוכה של אדם אחר – כי נר החנוכה הזה מבטא קול, שכחברה וכציבור אנו קובעים כי חשוב שיהיה נוכח ברשות הרבים. באופן דומה לגיטימי להנכיח קולות יהודיים מגוונים ברשות הרבים ולצפות מהם להתקיים אלה לצד אלה.

רשות הרבים היא בעצם מרחב הזהות הקולקטיבי, ולכן מה שקורה בה צריך לבטא את הזהות הזו. השימוש בה אינו זכות הפרט, אבל הוא כן חלק משיח הזהות הקולקטיבית. לכן ראוי לאפשר ברשות הרבים תפילה מעורבת, תפילת נשים ותפילה נפרדת בהובלת גברים – וכך גם בכותל המערבי.

אגב, מאותה סיבה בדיוק לגיטימי, כי מי שמוחה על אחד מסוגי התפילות יוכל למחות עליה – אך ללא פגיעה בצד השני ומתוך חובה לאפשר לו את דרכו "המוטעית" לטעמו. וכנראה עדיף שאת המחאה יעשה במקום אחר, ולא במקום התפילה של בר הפלוגתא שלו. עם זאת, אם הזהות הקולקטיבית תחשוב שהקול הזה פסול מכל וכל – אין מקום לאפשר אותו.

במובן זה הדיון הוא עדין. דוגמה קרובה היא הפרדה באוטובוסים או באירועים ציבוריים – כאן נראה כי הקולקטיב או הרוב סבור כי אין היא לגיטימית, על אף שיש מיעוט התובע זאת. עם זאת למיעוט יש פתרון בהפעלת תחבורת המונים פרטית נפרדת, או בקיום אירועים נפרדים במרחב פרטי.

גם נושא תפילת יהודים בהר הבית הוא עדין, מה גם שבמקרה זה קשה מאד לעמוד על דעתו של הקולקטיב. אבל צריך לזכור שגם הר הבית, גם הכותל וגם אוטובוס ציבורי – הם הפרהסיה, ועיצובה הציבורי חשוב. אגב, בדמוקרטיה הפרהסיה צריכה לתת מקום גם לרוב וגם למיעוט – מה שהופך את הדיון הזה לסבוך אף יותר.

נושא תפילת יהודים בהר הבית הוא עדין, מה גם שבמקרה זה קשה מאד לעמוד על דעתו של הקולקטיב. אבל צריך לזכור שגם הר הבית, גם הכותל וגם אוטובוס ציבורי – הם הפרהסיה, ועיצובה הציבורי חשוב

ההיתר להניח את נר החנוכה ברשות הרבים מזכיר לנו שהפרהסיה שלנו היא המרחב הקולקטיבי של הציבור, בעוד שהאחריות על חפץ פרטי המונח בשטחה מזכירה לנו שאל לה לפרהסיה לשמש לצרכינו האישיים, הפרטיים.

מאמר זה נכתב במסגרת חוברת לחנוכה על המפגש בין רשות הרבים ורשות היחיד

הרב אבי נוביס־דויטש הוא דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ופעיל חברתי. תחת הנהגתו, בית המדרש הפך לגורם חשוב ובולט בהכשרת פעילים חברתיים העובדים בשדה העשייה היהודית־חברתית בישראל.. צילום: מיכל פתאל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כחבת: "רשות הרבים היא בעצם מרחב הזהות הקולקטיבי, ולכן מה שקורה בה צריך לבטא את הזהות הזו. השימוש בה אינו זכות הפרט, אבל הוא כן חלק משיח הזהות הקולקטיבית." אבל המקרה של תפילה שוויונית לע... המשך קריאה

כחבת: "רשות הרבים היא בעצם מרחב הזהות הקולקטיבי, ולכן מה שקורה בה צריך לבטא את הזהות הזו. השימוש בה אינו זכות הפרט, אבל הוא כן חלק משיח הזהות הקולקטיבית." אבל המקרה של תפילה שוויונית לעומת תפילה אורתודוקסית שונה מדעתו של רבי יהודה בנוגע להעמדת נר חנוכה ברשות הרבים, כי רבי יהודה התייחס לנר חנוכה ויש להניח שהדלקת נר חנוכה היה בקוצנזוס ולא היו חילוקי דעות לגביו, מה שאינו נכון לגבי השתתפות במניינים שוויוניים (כפי שאני משתתף).

עוד 626 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

דרעי חוזר לבית המשפט - אבל ימשיך להנהיג את ש"ס

היועמ"ש צפוי להודיע על הגשת כתב אישום נגד דרעי על עבירות מס - אולי אפילו עוד היום ● דרעי, לפי מקורביו, לא מתכוון ללכת על עסקת טיעון שיש בה קלון ויעדיף להילחם בבית המשפט ● אולם בניגוד לבן בריתו נתניהו, דרעי מתכנן לנהל את המשפט שלו ללא מלחמות ציבוריות ברשויות החוק ● ובכל מקרה, לאיש החזק ביותר בש"ס אין כל כוונה לעזוב את מקומו בראש המפלגה ● פרשנות

עוד 636 מילים

הבנות עושות רשימה מי שווה אונס, הבנים מחקים את מה שראו בפורנו

משבר הקורונה העצים את האלימות בקרב הנוער ● פי-2 מהם דיווחו על אלימות בבית, פי-3 מעורבים בפשיעה, פי-3.5 נחשפים לאלימות ברשת ● גם תופעת החיזור האלים התגברה בקרב הצעירים ● הנוער מבולבל ומערכת החינוך לא נותנת מענה מספק ● תלמידה: "אני מפחדת להיכנס לשירותים בבית ספר, ואם יש חלון אני מפחדת שמישהו יצלם אותי"

עוד 1,659 מילים

סין מחפשת למנף את הסכסוך הישראלי–פלסטיני כדי לנגח את ארה"ב

ברקע המלחמה הקרה החדשה עם ארה"ב, סין מגלה נכונות להפוך לשחקן מרכזי באזור ולכפות על ישראל את פתרון שתי המדינות ● בזמן שבכירים ישראלים מנסים לשכנע את ארה"ב לא לחתום על הסכם גרעין חדש, איראן מבינה שלאמריקאים אין פנאי למלחמות במזרח התיכון ● פרשנות

עוד 946 מילים ו-1 תגובות

על פי הערכות, כ־130 אלף בתים בחברה הערבית מחוברים לרשת החשמל הארצית באופן בלתי חוקי, חלקם ביישובים מוכרים על ידי המדינה ● כולם מסכימים שחייבים לעשות משהו, אבל אין הסכמה בשאלה מה צריך לעשות ● חוק החשמל של רע"ם עשוי לפתור את הבעיה, אבל מתנגדיו בממשלה טוענים שמדובר בפרס לעבריינות

עוד 1,595 מילים

בעקבות גילוי של וריאנט חדש - שבע מדינות באפריקה הוגדרו כאדומות

כל השבים ממדינות אלה - בהן דרום אפריקה, נמיביה ומוזמביק - יידרשו להיכנס לבידוד במלוניות למשך שבעה ימים ● נציב תלונות הציבור על השופטים קורא לבחון את המשך כהונתו של הרב הראשי יצחק יוסף כדיין בבית הדין הרבני הגדול ● המשטרה צפויה לזמן את מפקד כלא גלבוע להעיד בפרשת הסרסור בסוהרות

עוד 45 עדכונים

"אני מתנגד באופן חד-משמעי לפיצול המוצע בין ראש התביעה לבין היועץ המשפטי לממשלה", אמר השר לשעבר דן מרידור בראיון לפני כעשור ● גם אם דעתו התרככה מאז, בחירתו לייצג את הממשלה בוועדת האיתור מסמנת שהיוזמה לפצל את התפקיד נמצאת בדרך לגניזה, חלקית או מלאה ● ובינתיים צצים רעיונות חדשים בתחום ההעמדה לדין של בכירי המערכת הפוליטית ● פרשנות

עוד 1,167 מילים

ראיון מסע הקסם המסתורי של פיטר ג'קסון

הסדרה "הביטלס: Get Back", שתעלה מחר לדיסני, הפכה לארוע התרבות הגדול של השנים האחרונות ● 52 שנה אחרי שהתכנסו במשך שלושה שבועות להקליט את מה שיהפוך לאלבום האחרון שלהם, חברי הביטלס נחשפים בתיעוד חסר תקדים ובאיכות פורצת דרך ● הבמאי זוכה האוסקר פיטר ג'קסון בראיון לזמן ישראל: "משום מקום מגיע האוצר המדהים הזה. זה עדיין מטריף לי את המוח"

עוד 1,236 מילים

מכרזי התחב"צ בישראל מתעדפים מחיר. בהולנד מעדיפים שירות

במכרז על הפעלת קווי אוטובוס בהולנד, 46% מהניקוד ניתן לאיכות השירות; בישראל - 63% מהניקוד ניתן להצעה שתחסוך הכי הרבה כסף לקופת המדינה ● במשרד התחבורה משוכנעים שהשיטה המקומית היא זו שדווקא מבטיחה שהנוסעים יקבלו תחבורה ציבורית איכותית

עוד 883 מילים

גבעת עמל, הפרקים הבאים

בדיקת זמן ישראל עיריית תל אביב והמדינה להוטות למכור קרקעות לבנייה בדרום-מזרח ת"א וביפו ● לשם כך הוגשו בשנים האחרונות מאות תביעות בטענה של פלישה ● התושבים הוותיקים נדרשים להוכיח בעלות ודורשים דירה כנגד דירה ● בעירייה מוכנים לפצות רק ראשי משפחות, פחות מכך את הילדים ● עורך דין: "האנשים האלה לא שונים מבני קיבוצים, מושבים ואחרים שאיתם הגיעו להבנה"

עוד 3,140 מילים

ועדת המינויים מנסה לעצור את מינויו של עמיר פרץ לדירקטוריון התעשייה האווירית

הוועדה, שפסלה את מינוי פרץ לראשות תע"א, הזהירה את הממשלה - שתדון במינוי בשבוע הבא - מחזרה למינויים פוליטיים ● חברי ועדת הפרס עתרו לבג"ץ בעקבות ההחלטה שלא לעניק את פרס ישראל לפרופסור עודד גולדרייך ● ניר חפץ על "וואלה": "היענות האתר הייתה טוטאלית; אנחנו, מטה הליכוד, קבענו מה יהיו האייטמים" ● גנץ חתם על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני עם מרוקו

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה