"צדק הוא אמת בפעולה" אמר ד'יזראלי וכמו תאר את מה שמתחולל במשפט נתניהו. כמי שעוסקת בפילוסופיה, אני הראשונה לדעת ולהבין כמה "אמת" היא מושג מופשט וקשה להגדרה ולקיבוע. אבל יש משהו שהוא מעבר לשפה, לתרבות וללוגיקה – אמת היא לעתים משהו שמרגישים. היא מסוגלת להתעלות מעל הפעלולים הסמנטיים של שיח משפטי, מעל התיאטרון שמייצרים עורכי הדין ומעל המילים והפרשנויות שאנשים שונים מנסחים. האמת, כמו אור, מציצה מהסדקים ומסנוורת בנוכחותה הבלתי מתפשרת.

"צדק הוא אמת בפעולה" אמר ד'יזראלי וכמו תאר את מה שמתחולל במשפט נתניהו. אמת מסוגלת להתעלות מעל פעלולים סמנטיים של שיח משפטי, מעל התיאטרון שמייצרים העו"דים ומעל המילים והפרשנויות

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אלא שאת האור הזה קשה לציבור הישראלי לראות. צדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות, וההחלטה שלא לשדר את משפט נתניהו, המשפט החשוב ביותר של פוליטיקאי ישראלי מאז קום המדינה, היא טעות קרדינלית שתהדהד לשנים. לא רק בהיבט המשפטי אלא גם ואולי במיוחד בהיבט של חוסן הדמוקרטיה שלנו.

צדק צריך להיראות בגוף ראשון ולא לעבור דרך פילטרים פוליטיים. בפרט כשמדובר בנפיל פוליטי שנוי במחלוקת, כשכלל האישומים נגדו קשורים לניצול כוחו לרעה. בהינתן הקרע בעם, שהוא עצמו העמיק וקיבע, המשפט הזה הוא יותר פוליטי מפלילי, ויותר רגשי ממשפטי. מטבע הנסיבות הללו ברור שהפרשנויות המשפטיות שמוגשות לציבור מגיעות לעוסות ומעכולות למחצה.

הלו? גלי צה"ל? אפילו בסטנדרטים הלא קיימים שלכם, הכיסוי של משפט נתניהו בתוכנית הערב של ברדוגו ווילנסקי – שערורייתי ומופרע. יום אחרי יום משודרת רק "פרשנותו" של ברדוגו, ללא שום פרשנות מקצועית של פרשן משפטי מוסמך, או של גורם אחר שלפחות מנסה לתת תמונה מאוזנת של המתחולל באולם המשפט,

— Eran Etzion ערן עציון (@eranetzion) November 24, 2021

כאשת שמאל, רודפת צדק ודמוקרטית בנשמתי, ברור לחלוטין מה הן עמדותי ביחס לנתניהו, ובדיוק בגלל זה מפריע לי שנגזלה ממני הזכות לראות ולשמוע את המשפט במו-עיניי ואוזני.

ה"הסתרה" הזו של תהליך עשיית הצדק מובילה לכך ששופרות הימין יכולים לטעון ללא כל מפריע ש"תיק 4000 קרס", ולפצוח במונולוגים שלמים על עיוותי הדין שמתרחשים לכאורה בבית המשפט (אליבא ברדוגו אבי כל השופרות).

אחרים אפילו מגדילים לעשות כשפרשנותם מתגלמת בהצהרות פסאודו-היסטוריות, שלא לומר פרודיות, כמו הגיגיו של הדוקטור בן חיים.

אחלה ניר חפץ!
גם מרסק את 4000 וגם מבהיר עד כמה פרשת רדיפת נתניהו היא אירוע מחריד מוסרית ודמוקרטית.

— אבישי בן חיים (@AvishayBenHaim) November 24, 2021

"כשאנשים לא מצליחים לעשות את הצודק חזק, הם עושים את החזק צודק", אמר פסקל, ונדמה לי שאין משפט שמזקק טוב יותר את תופעת השופרות ומלחכי הפנכה והנרטיב שהם משפררים נמרצות.

מה הם לא אומרים עליו: גדול המנהיגים היהודים, הוא דרייפוס המודרני, הוא נציג המדוכאים של ישראל, זה לא הוא שעומד למשפט אלא כל הימין וכיו"ב.

פולחן האישיות והאדרת "גדולתו" של אדם שהוא לא יותר מפוליטיקאי חלקלק ושנוי במחלוקת, משקפים את חוסר היכולת של אוהדיו להתמודד עם האמת שחודרת מבין הסדקים: הוא ידע הכל, הוא שלט בהכל, הוא הינדס את הכל, והוא שילם על השירותים הללו בכסף של כולנו, תוך מתן הטבות לטייקון שסייע בידו.

פולחן האישיות והאדרת "גדולתו" של אדם שהוא לא יותר מפוליטיקאי חלקלק, משקפים את חוסר היכולת של אוהדיו להתמודד עם האמת שחודרת מבין הסדקים: הוא ידע הכל, הוא שלט בהכל, הוא הינדס את הכל

זה לא משנה אם יהיו שם מאה סניגורים, אלף התנגדויות טכניות ומיליון ספינים וקריסות דמיוניות, כל אלה לא ישנו את מה שכל בר-דעת יכול היה לראות בעצמו, אילו רק היו מאפשרים לו להאזין ולצפות במשפט ההיסטורי הזה.

לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.

ככל שההיתכנות לעסקה עולה, עולים קולות הימין והימין הקיצוני והמופרע וטוענים נגד "המחיר" שישולם לחמאס תמורת השבת החטופים. בואו רגע נדון בשאלת המחיר. ובשאלה החשובה יותר: מי צריך לשלם את המחיר על מחדל 7 באוקטובר? על קונספציית "חמאס הוא נכס"?

הרי לא שמעתם את בצלאל סמוטריץ' חוזר בו, או מבקש סליחה על אמירותיו ש"חמאס הוא נכס". לא שמעתם את בנימין נתניהו חוזר בו ומתנצל על מדיניותו ואמירותיו מ-2018, לפיהן הכסף הקטארי לחמאס הוא החלטה מנהיגותית נכונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

סמולנים, בוגדים, חמוצים, אנרכיסטים: לאורך השנים התרגל הציבור הליברלי בישראל להתעלם מהטבעת תוויות שליליות ומהטלת-דופי שיטתית ומסלימה נגדו. הציבור הזה התרגל לסגת לבועת חייו הפרטיים, תוך שימוש במנגנוני-הגנה נפשיים של פיצול, הכחשה והדחקה, במקביל ובדומה להשלמה עם שגרת הטפטופים בעוטף.

ככל שהמרחב הציבורי הלך והתכער, הלך ונעכר, הלך ונהיה מסואב, מושחת, פנאטי ודהוי, פָּנִינוּ להתרווח בקפסולת חיי היום-יום שאליה הוסללנו כביכול מתוך בחירה, ובתוכה חשנו חופשיים ומשפיעים, רגילים ונורמליים, עוצמים-עין ברפלקסיביות להידלדלותה לכדי מרחב שולי ומצומק, מרוּקן וחלול.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה על הצורך בהחזרת החטופים: החיים לשיקום ולחיים בינינו, והמתים לקבורה ולהתרת ספק בקרב בני המשפחה (בנאומים ובתקשורת אומרים: "שלא יהיו לנו עוד רון ארדים").

החזרת חלק מהחטופים כנראה תסוכם בימים אלה ממש. כולם רוצים בהחזרת החטופים. האמנם?

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.