באחד מפרקי "רמזור" נקלע חפר לזוגיות עם בחורה מאיצת קשר. למרות שהם יוצאים כבר יומיים הוא ממאן להחליט היכן יעשו את הפסח, אצל הוריה או הוריו. היא דורשת בתגובה שילכו לטיפול זוגי במימון הוריה, אצל הפסיכולוג שלמה התותח.

שם מתברר שבנוסף לכל היא גם מאיצת-טיפול: "אנחנו מדברים ומדברים והטיפול הזה תקוע, לא הולך לשום מקום", היא מכריזה בחלוף רבע-שעה מתחילת הסשן הראשון. "מאמי את פרארי, את מאיצה" מוחה חפר, ואף פונה בהמשך להתייעץ עם חבריו כיצד להתנער מהטיפול שנכפה עליו.

בטיפול הזוגי מתברר שהיא גם מאיצת-טיפול: "אנחנו מדברים ומדברים והטיפול הזה תקוע, לא הולך לשום מקום", היא מכריזה בחלוף רבע-שעה מתחילת הסשן הראשון

הם אומרים לו "לא חראם על הטיפול? יש לך פה פסיכולוג חינם! שנים רצית ללכת לטיפול ואמרת שיַקר לך. ופה יש לך פסיכולוג לכל דבר!" "אבל גם היא שם", הוא מקשה, והם עונים: "אז מה, זה מפריע לך?!". חפר מחליט לנצל את ההזדמנות ומשתמש בפסיכולוג לבירור עניינים של עצמו, אב שומר דיסטנס (ושבת), אם קרה וכן הלאה.

חפר ושלמה, המטופל והפסיכולוג, מתעלמים מהפיל שבחדר, בת-הזוג שנראית כמי שלראשונה בחייה נעתקו המילים מפיה, ומקיימים שיח טיפולי כאילו אינה נמצאת שם.

טיפולים בנויים, כידוע, על רתימת כוחות-הנפש, המודעים יותר ופחות, להשגת תפקוד רגשי מיטבי. האם אפשר שהתעלמות מהמציאות, בפרט מהמציאות בחדר עצמו, יכולה לסייע להם? הייתכן שדווקא התעלמות מפילים בחדר עשויה לתרום להצלחה טיפולית?

טיפולים בנויים, כידוע, על רתימת כוחות-הנפש, המודעים יותר ופחות, להשגת תפקוד רגשי מיטבי. האם אפשר שהתעלמות מהמציאות, בפרט מהמציאות בחדר עצמו, יכולה לסייע להם?

לפני שנים, נבדקת במכון בו עבדתי שקעה כה עמוק בראיון, עד שהשגיחה שרגלה בוערת מתנור-סלילים סמוך רק כשהפסיכולוגית שראיינה אותה הבחינה בריח שרוף. אם קל ופשוט להתעלם בקליניקה מבת-זוג נסערת או מתנור לוהט, אך מתבקש הוא להתעלם גם ממצלמות טלוויזיה שמצטנעות בשולי החדר כאותו זבוב על הקיר.

אמנם, פסיכולוגים ידועים בנוקשותם לגבי מסגרת הטיפול: הקפדה על זמנים, פרטיות, סודיות, אתיקה וכן הלאה. אך למה לא להתגמש ולייבא פיצ'רים מוצלחים מדפוס השיח המקובל בין חברים, למשל, או זה הנהוג בפורמט הריאליטי הבידורי – גם אל הטיפול הפסיכולוגי?

ואכן, בשמי הטלוויזיה הפציעו לאחרונה סנוניות שהחלו לקיים טיפול פסיכולוגי לעין מצלמה. אותם פסיכולוגים ומטופליהם מתעלמים לדבריהם מהמצלמות ומתמקדים בתהליך הטיפול. ככל שנראה לעין, לא נגרם בכך כל נזק ואולי אף להיפך: לפי מחקרים, למרות ההתעלמות מהמצלמה גם היא, כמו בת-זוגו של חפר, עשויה לשמש כמאיצת-טיפול.

מחקרי הות'ורן מתחילת המאה הקודמת הראו שלא משנה באלו שיטות ותנאים מנסים לעודד עובדים להגביר את תפוקתם – תנאי תאורה שונים, מרווחי הפסקה שונים – בכל סוגי התנאים שנוּסוּ עלתה התפוקה.

זאת מכיוון שעצם תשומת-לבם של החוקרים כלפי התנהלות העובדים, היא שגרמה להם לשפר התנהלות ולהגביר תפוקה כפי שידעו שמצופה מהם. ומה מסמל הבטחה גדולה יותר לתשומת-לב מאשר מצלמות טלוויזיה שעוקבות אחר התנהלות הפסיכולוג והמטופלים?

עצם תשומת-לב החוקרים להתנהלות העובדים, היא שגרמה להם לשפר התנהלות ולהגביר תפוקה. ומה מסמל הבטחה גדולה יותר לתשומת-לב ממצלמות טלוויזיה שעוקבות אחר התנהלות הפסיכולוג והמטופלים?

כלומר, מצלמות בחדר הטיפול עשויות לדרבן את הצדדים לתת עבודה. בנוסף, "אפקט הַנְס החכם" מראה שאנשים, כמו גם סוסים, קולטים היטב מה מצופה מהם אפילו אם לא קיבלו הנחיות פעולה ישירות. הַנְס היה סוס שפָּתַר בשום-שכל שאלות חשבוניות דרך הקשת מספר התשובה ברקיעת פרסה.

הסתבר כי אמנם לא ידע חשבון, אך ידע את נפש בעליו וזיהה משפת-גופו איזו תגובה מצופה ממנו. יתרה מכך, גם כשזָרים הציגו לו את אותן שאלות זיהה הסוס משפת-גופם מהי התשובה הנכונה.

בדומה לבעליו של הסוס הנס, גם פסיכולוג מוכוון-מטרה, תהא אשר תהא, יכול לאותת למטופלים מבלי-דעת, ואף בדעת צלולה, איזו תפוקה מצופה מהם: חשיפה מרגשת, הַגְברת מהומה ואקשן בפורמט ריאליטי הישרדותי או לחילופין, זוגיות מִתחבטת אך שוחרת מוּדעוּת וטוב בפורמט "נקי" יותר.

לכן, מצלמות הטלוויזיה עשויות להאיץ טיפולים בדהרה, במכפיל-כוח המשלב את "אפקט הות'ורן" להגברת התפוקה ו"אפקט הַנְס החכם" לסימון התגובה הטיפולית הנכונה.

בדומה לבעליו של הסוס הַנְס, גם פסיכולוג מוכוון-מטרה, יכול לאותת למטופלים מבלי-דעת, ואף בדעת צלולה, איזו תפוקה מצופה מהם: חשיפה מרגשת, הַגְברת מהומה ואקשן או לחילופין, זוגיות מִתחבטת

בדומה למצלמות שמוצבות למניעת התעללות בגנים, יכולות מצלמות בחדרי טיפול למנוע עצלות בטיפולים, ולסכל תקיעוּת ובזבוזי-זמן מהסוג שזיהתה חברתו של חפר. ברם הצבת מצלמות בקליניקות להאצת טיפולים וקידומם, נתקלת במכשולים הנטועים בערכים מקצועיים מיושנים ואולי אף קטנוניים: מלבד חוק הפסיכולוגים, קוד האתיקה שלהם ושאר תקנות ומִגבלות, גם מושגים פסיכואנליטיים שעל ברכיהם חונכו פסיכולוגים מכבידים ומקשים על שימוש במצלמה להאצת טיפולים.

למשל, מושג "העצמי האמיתי" עלול לקרוא תיגר על טיפול טלוויזיוני בכך שהוא מרמז כי עמידותה של תפוקה טיפולית, המבוססת על ריצוי גורם חיצוני והתכווננות לציפיותיו, היא קצרת-טווח, בשונה מתפוקוֹת הייצור התעשייתי שהניבו עובדי המפעלים במחקרי הות'ורן שנותרו עמידוֹת לאורך זמן.

או תפיסת "הטיפול הדינמי" בכלל, שמתייחסת לַהשפעות הנפשיות הפחות מודעות על תהליך הטיפול ותפוקותיו: אלו פועלות בממד שמכונה לעיתים "השלישי האנליטי", שהינו מעין ישות ערטילאית המורגשת כדמות נוספת בחדר, הבנויה מקליטת החיבורים הייחודיים בין הסובייקטיביות של המטפל והמטופל, קליטה שעלולה להשתבש בהשפעת המצלמות.

עוד מכבידים פסיכולוגים בקידוש שהם עושים לגבולות הטיפול. בעתות-חירום כמו סגרים או מלחמות הם עוסקים במושג "הקיר הנופל", כלומר, בחדירתה של מציאות עוצמתית, בריאותית או ביטחונית, למרחב הטיפולי המוגן. גם מצלמות טלוויזיה המייצגות חדירה עוצמתית של ציבור צופים עתידי לחדר הטיפול, עלולות להיתפס בעיניהם כגרסה של "קיר נופל".

למשל, מושג "העצמי האמיתי" עלול לקרוא תיגר על טיפול טלוויזיוני בכך שהוא מרמז כי עמידות תפוקה טיפולית, המבוססת על ריצוי גורם חיצוני והתכווננות לציפיותיו, היא קצרת-טווח

פסיכולוגים אף מדגישים כי אמנם, בדומה לבעליו של הנס הסוס, גם הם אמורים "לפתות" את המטופל לִרְצות מטרות נכונות כמו השגת איכות-חיים רגשית משופרת, אך הם מדקדקים ומסייגים כי יש להפעיל "פיתוי אתי" בלבד: כלומר, יש להעמיד את טובת המטופל בראש השיקולים ולא את טובתם שלהם או את טובתו של גוף-השידור שמממן ומפיק את הטיפול.

נראה כי עוצמת האחיזה במושגים ובערכים שעבר זמנם מחייבת את הפסיכולוגים לצלוח כברת-דרך התפתחותית ארוכה עד שיצליחו להסתגל לעדשת המצלמה בקליניקה ולהשתמש בה. וחבל, כי כעת נפתח בפניהם חלון-הזדמנויות:

בעוד שחדשות על קריסת מערך הטיפול הפסיכולוגי הציבורי נתקלות באדישות, טיפול פסיכולוגי בתכניות מציאות בטלוויזיה מעורר עניין רב. תעשיית הבידור עשויה אם כן לחולל עבור הטיפול הפסיכולוגי את אותו מהפך ממנף ומסעיר שחוללה בעולמות הבישול, השירה, האקרובטיקה והמחנאות באיים-הטרופיים.

לפיכך, כדאי אולי לשקול העשרתן של תכניות הלימוד וההתמחות בפסיכולוגיה בקורסים ייעודיים כמו ביצוע טיפול טלגני או עריכת אינטייק קפדני לברירת מטופלים שנוכחות המסך שלהם טובה.

כדאי אולי לשקול העשרתן של תכניות הלימוד וההתמחות בפסיכולוגיה בקורסים ייעודיים כמו ביצוע טיפול טלגני או עריכת אינטייק קפדני לברירת מטופלים שנוכחות המסך שלהם טובה

ולפי שעה, עד שיוחלט אם טיפול פסיכולוגי בטלוויזיה הוא מוצר טיפולי או בידורי, האם הוא מעודד התבוננות או מציצנות, והאם מסיימי טיפול בטלוויזיה יזכו למעמד ולזכויות מסודרים של פליטי ריאליטי, אשמח להיעזר אף אני בעבודתי השוטפת באותם שירותי עריכה מהסוג שמקבלים הטיפולים במסך, כדי שאוכל להאיץ טיפולים ולהדק אותם לרגעי השיא וההתקדמות בלבד, ולהשאיר על רצפת חדר העריכה את הפיל שבחדר, כל אותם רגעים ארוכים ואפורים.

מתוך התכנית "טיפול זוגי", צילום מסך מערוץ כאן11

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.