ההוצאה לפועל הודיעה בשבוע שעבר למשפחת סאלם, המתגוררת בבית בשכונת שייח' ג'ראח (שמעון הצדיק) במזרח ירושלים כי עליה להתפנות מהבית בו היא מתגוררת מאז מלחמת העצמאות בתוך שבועיים, ולא – תפונה ממנו בכוח ב-29 בדצמבר. זאת, לאחר שהמשפחה הפסידה במאבק המשפטי מול פעיל הימין יהונתן יוסף שרכש את הבית מיורשי המשפחה היהודית שגרה בו לפני המלחמה.
בבית מתגוררים 11 בני אדם, שלא קיבלו פיצוי או דיור חלופי, ואם לא יימצא להם פתרון של הרגע האחרון הם עומדים להיזרק לרחוב.
בשבוע האחרון הרוחות בשכונה שוב סוערות. בשבוע שעבר התרחש בשכונה פיגוע דקירה: נערה פלסטינית, תושבת השכונה מאחת המשפחות המיועדות לפינוי מבתיהם, דקרה את שכנתה, מוריה כהן, יהודייה בת 26 שהלכה בשכונה עם תינוקה בעגלה. כהן נפצעה קל. הנערה התוקפת ברחה אך נתפסה ונעצרה.
מאז, מתחוללות בשכונה על בסיס יומיומי מהומות שבהן תושבים יהודים וערבים מכים אלה את אלה ומשליכים אבנים על מכוניות.
"לא נתנגד בכוח אבל לא נעזוב"
איוב סאלם מתגורר בבית בו נולד עם אמו פאטמה סאלם ועם שני אחיו, וכיום גם עם אשתו ושלושת ילדיו, ועם אשתו ובנו של אחיו אברהים. "זה נפל על הראש שלנו בבום, שאנחנו עפים מפה", הוא אומר לזמן ישראל. "כבר אין לנו הרבה מה לעשות. אין לנו איפה לגור. אנחנו שלוש משפחות שהולכות לאבד בית שגרנו בו כל החיים שלי וללכת. לאן ללכת? אלוהים יודע. אין לנו לאן ללכת".
אתם מחפשים לעצמכם פתרון, דיור חלופי? אצל קרובים? אצל המשפחה של אשתך? בשכירות?
"אין פתרון. איזה פתרון? הקרובים שלנו – אין להם מקום ל-11 נפשות. אנחנו שלוש משפחות. הקרובים של אשתי גרים קרוב אלינו, אבל איך אומרים? כל אחד יש לו את החיים שלו, וגם הם בעצמם במצוקה. איך אתם אומרים? אם אין אני לי, מי לי?
"אנחנו מבררים על שכירות, אבל איך אפשר למצוא בית בשכירות בהתראה כזאת קצרה? אנחנו נישאר כאן עד הסוף. אנחנו עדיין מקווים שיהיה נס. זאת התחושה שלנו, שיהיה איזה נס ובסוף נישאר כאן".
"זה נפל על הראש שלנו בבום, שאנחנו עפים מפה. כבר אין לנו הרבה מה לעשות. אין לנו איפה לגור. אנחנו שלוש משפחות שהולכות לאבד בית שגרנו בו כל החיים שלי וללכת. לאן ללכת? אלוהים יודע. אין לנו לאן ללכת"
פניתם לרשויות לקבל סיוע?
"אמא שלי הלכה ללשכת הרווחה (בעיריית ירושלים, ת.ג), ביקשה עזרה, אבל לא התייחסו, לא עושים שום דבר".
מאז שקיבלו את הודעת הפינוי שלושת האחים הפסיקו לעבוד, ילדיהם הפסיקו להגיע לבית הספר, והם יושבים בביתם בתחושה של חוסר אונים. "אנחנו משותקים", הוא אומר. "מרוב הלחצים, הדאגות, המחשבות, מה יהיה, אנחנו משותקים. מרגישים שהידיים שלנו קשורות. אמא שלי בת 72, יש לה לחץ דם גבוה, אני מפחד ממה שיהיה איתה כשלא יהיה לנו בית".
אתם הפסדתם במשפט מזמן וידעתם שאתם אמורים לעזוב. לא ניסיתם למצוא פתרון?
"לא ניסינו. זה הבית שלנו. כל הזיכרונות שלי, כל הדברים היפים שהיו לי בחיים. החברים, השכנים, המשחקים בילדות שלי ושל הילדים שלי. ימי שישי שיושבים עם כל המשפחה. החיים שלי ושל אשתי. כל החיים שלנו. איך אפשר לעזוב את כל זה? אם אתה היית מקבל הודעה שאתה אמור לעזוב בית שחיית בו כל החיים, היית עוזב?"
אני מאמין שכן, הייתי מנסה בכל מחיר למצוא מקום מגורים חלופי, כדי לא לסכן את עצמי ואת בנותיי בכך שנישאר חסרי בית. אתה לא חושש מאפשרות כזאת?
"אני חושש, מפחד, אבל אנחנו לא מסוגלים לפעול ככה. לא מסוגלים לעזוב את הבית שלנו, הבית שאני חי בו 40 שנה ושאמא שלי חיה בו 71 שנה, ושסבא וסבתא שלי גרו בו אחרי שהיהודים גירשו אותם מהבית שהיה להם. אנחנו לא נתנגד בכוח, אבל נישאר כאן עד הסוף ונקווה שיהיה בסדר, בעזרת השם. עכשיו אנחנו מחפשים מקום לגור, אבל זה כנראה מאוחר מדי בשביל למצוא תוך שבועיים".
"זה הבית שלנו. כל הזיכרונות, הדברים היפים שהיו לי בחיים. החברים, השכנים, המשחקים בילדות שלי ושל ילדיי. ימי שישי שיושבים עם כל המשפחה. איך אפשר לעזוב את כל זה?"
הצעת לרוכש הבית שתישאר בבית כשוכר שלו?
"לא, לא הצעתי, לא דיברתי איתו בכלל. תשמע, הבן אדם הזה, אני לא יודע מאיפה הוא הגיע פתאום, לא מבין מה הקשר שלו לבית. לא יודע איך הוא השיג את הבית, עם איזה ניירת הוא השתמש, לא יודע. מי הוא בכלל? אני לא הולך לגור אצלו ולשלם לו אחרי שהוא לוקח לי את הבית".
בית המשפט קבע שהבית היה שייך ליהודים שגורשו ממנו ב-1948 ושהבעלים הנוכחי רכש אותו מהם. אתה לא מכיר בכך?
"יש סיפורים כאלה. סיפורים נפוצים, כן".
הרשות הפלסטינית לוחצת על משפחות בשייח' ג'ראח לא לוותר על הבתים, ולכן גם לא מסייעת לכם למצוא דיור חלופי. אתה בקשר איתם?
"אני לא בקשר איתם כי הם לא שולטים כאן ולא קשורים. לא דיברתי איתם, לא קיבלנו מהם שום טלפונים, שום לחץ ושם עזרה, וגם לא פניתי אליהם ולא ביקשתי מהם. מי ששולט כאן היום זה הממשלה הישראלית. ואני מבקש מהממשלה הישראלית שתבין שזה הבית שלנו ותיתן לנו לגור כאן. זה הבית שלי ואני רוצה להישאר בו, בעזרת השם, זה הכול".
נכדו של הרב יוסף הגיע בעצמו
הרוכש, יהונתן יוסף, הוא חבר מועצת העיר ירושלים. יוסף הביא למשפחת סאלם את צו ההוצאה לפועל בעצמו, יחד עם סגן ראש העירייה אריה קינג. קינג ויוסף חברים יחד בסיעת מאוחדים ופעילים יחד במיזמים לחיזוק ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים. קינג הוא יו"ר הקרן לאדמות ישראל, העוסקת ברכישת קרקעות עבור יהודים במקומות שנויים במחלוקת פוליטית.
יוסף מעורב במאבקים בשייח' ג'ראח ונעצר לפני חצי שנה בשיא המתח בשכונה, זמן קצר לאחר מבצע שומר החומות. פורסם כי נעצר בעת שמחק דברי הסתה נגד יהודים על קירות בשכונה, בחשד שניסה לכתוב במקום גרפיטי מסית משלו.
בצעירותו יוסף נעצר ונחקר על ידי השב"כ בחשד למעורבות בפעילות ארגון הטרור כ"ך. בעקבות זאת, הואשם בתקיפת שוטר והחזקת תחמושת שלא כדין. הוא נשפט, הודה במעשים ונידון לעבודות שירות בלא הרשעה. לאחר מכן פורסם גם כי נעצר גם בחשד לתקיפה ואיומים בקטטה על לבה של צעירה.
יהונתן הוא נכדו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, הרב הספרדי הראשי לשעבר, מייסדה ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס. אביו של יהונתן, יעקב יוסף, היה ח"כ מטעם ש"ס, אך התנתק מהתנועה וממשפחתו במחאה על כך שאביו וראשי התנועה הסכימו לתמוך בפשרה טריטוריאלית של מסירת שטחים תמורת שלום.
דודתו של יהונתן יוסף ובתו הבכורה של הרב עובדיה, אשת החינוך עדינה בר-שלום, מגנה את פעילותו של יהונתן. בר-שלום אמרה לזמן ישראל: "אני מתביישת בו. אני לא אוהבת את דרכו, שאינה דרכי. הוא נוקט בפרובוקציות, נכנס לתגרות עם חיילי צה"ל, עושה דברים לא ראויים. אבל זאת האידיאולוגיה שלו ואין לי דרך להשפיע עליו. גם אבי עליו השלום ניסה להשפיע על יהונתן ולא הצליח".
יהונתן רכש בית במזרח ירושלים ומביא לגירושה של המשפחה שגרה בבית, שתיזרק לרחוב. האם מה שאת אומרת מתייחס גם לפעילות הזאת שלו?
"בוודאי. אני מבינה טוב מאוד את השאלה שלך ויודעת על הפעילות הזאת שעליה אתה שואל. אני מגנה את יהונתן, את מעשיו ואת דרכו, זוהי אינה דרך יהודית, אינה דרך אנושית, ואינה דרכה של משפחת יוסף. גם אבא לא היה אוהב את מה שהוא עושה. אבל אין לי מה לעשות בעניין, תודה ולהתראות".
"אני מתביישת בו. דרכו אינה דרכי. הוא נוקט בפרובוקציות, עושה דברים לא ראויים. אבל זאת האידיאולוגיה שלו ואין לי דרך להשפיע עליו. גם אבי עליו השלום ניסה להשפיע על יהונתן ולא הצליח"
לדברי חגית עופרן, ראש צוות מעקב התנחלויות בתנועת שלום עכשיו: "מדובר בעוול נוראי. המשפחה הזאת מנושלת מביתה על בסיס ניצול ציני של חוק מפלה שמרשה ליהודים לממש את "זכות השיבה" לנכסים שאבדו להם ב-1948, על חשבון משפחות פלסטיניות שמתגוררות בנכסים כדין, בעוד שחוק ישראלי אחר מונע את אותה זכות מפלסטינים".
לדברי עופרן: "בדיוק על כך אומרת המשנה: 'האומר: שלי שלי ושלך שלי, נקרא רשע'. מדינת ישראל, שלקחה את נכסי הפליטים הפלסטינים שאבדו להם ב-1948 לידיה, לא יכולה להרשות היום למתנחלים לקחת מפלסטינים נכסים של יהודים שאבדו להם ב-1948 ושעליהם הם כבר קיבלו פיצוי. הממשלה יכולה לעצור את הפינוי הזה, והיא חייבת לעשות זאת".
שכונה במחלוקת
שייח' ג'ראח הוקמה בסוף המאה ה-19 בידי ערבים מהעיר העתיקה בירושלים. לפני מלחמת העצמאות, השכונה לא כללה את החלק שנמצא כיום במחלוקת, הנקרא בפי היהודים "שמעון הצדיק". בשמעון הצדיק קמו בתחילת המאה ה-20 שתי שכונות יהודיות קטנות, על קרקע שנרכשה מערבים.
בזמן מלחמת העצמאות הירדנים גירשו את היהודים תושבי השכונות לישראל. השלטון הירדני צירף את השכונות לשייח' ג'ראח ושיכן במקום היהודים פליטים פלסטיניים שברחו או גורשו משטח ישראל במלחמה – בדומה ליהודים ששוכנו בשכונות פלסטיניות נטושות בישראל, כולל אלה שגורשו משייח' ג'ראח עצמה. משפחת סאלם גרה באחת משתי השכונות הללו – השכונה המערבית, אום הארון.
מאז איחוד ירושלים וסיפוח מזרח העיר לישראל ב-1967, מנסות עמותות יהודיות, שאינן קשורות לתושבים היהודים שחיו שם בעבר, אך רכשו או השיגו מהם את הבעלות על הקרקע, לסלק תושבים פלסטיניים משייח' ג'ראח ולשכן יהודים במקומם.
הדיירים עתרו לבית המשפט בבקשה לאפשר להם להישאר לגור בבתים. העתירות על הבתים שבשכונה המזרחית של שייח' ג'ראח, הגיעו לעליון, שדחה אותן ואישר את בעלות עמותות הימין. שלוש משפחות פלסטיניות פונו עד כה מביתן, ללא פיצוי, וגרות כיום בשכירות. באוגוסט הציע בית המשפט פשרה בנוגע לשאר הבתים, לפיה הפלסטינים יישארו בהם כשוכרים בדיור מוגן וישלמו שכר דירה מופחת. שני הצדדים דחו את הפשרה – בין השאר בלחץ הרשות הפלסטינית.
במקביל, מתנהלים בבתי המשפט דיונים נפרדים על 17 בתים בשכונה המערבית, כולל בית משפחת סאלם.
הדיירים הפלסטינים עתרו לבית המשפט בבקשה לאפשר להם להישאר בבתים. העליון דחה את העתירות. ביהמ"ש הציע פשרה לפיה הדיירים הפלסטינים יישארו כשוכרים בשכר דירה מופחת. שני הצדדים דחו את הפשרה
תושבי השכונה, יחד עם פעילי שמאל, מפגינים מדי יום שישי מאז 2009 נגד פינויים מבתיהם. פעילי ימין מגיעים לשכונה ומתעמתים עם המפגינים. ההפגנות הלכו ונעשו סוערות ובתחילת השנה הנוכחית נעשו אלימות ממש. ההפגנות עוררו רעש תקשורתי בישראל ובעולם והיו חלק ממה שהצית את המהומות בירושלים ואת ההסלמה שהובילה למבצע שומר החומות. מאז סוף מאי ההפגנות חזרו להיות רגועות יותר, עד שהסלימו מחדש בשבועות האחרונים.
יהונתן יוסף לא הגיב להצעה להתראיין או להגיב לכתבה ולא מסר תגובה לטענות משפחת סאלם ולדבריה של בר שלום.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה לטענת המשפחה על פנייתם ללשכת הרווחה: "על פי הפרטים שנמסרו לא אותרה פניה כמתואר. ככלל, במקרים כגון אלו, פועלת העירייה לסיוע לתושבים במיצוי זכויותיהם אל מול הגורמים הרלוונטיים, במקרה כזה – משרד השיכון והבינוי שהינו הגוף האחראי על תחום הדיור. ככל שתתקבל פנייה, תפעל העירייה לעשות כל מאמץ על מנת לסייע למשפחה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוחר שהמשפחה הפסידה במאבק המשפטי מול פעיל הימין יהונתן יוסף שרכש את הבית מיורשי המשפחה היהודית שגרה בו לפני המלחמה.
בבית מתגוררים 11 בני אדם, שלא קיבלו פיצוי או דיור חלופי, ואם לא יימצא להם פתרון של הרגע האחרון הם עומדים להיזרק לרחוב —התהליך המשפטי כיפשר להם מספיק זמן להתכונן. הפ יקבלו עזרה כך שהם לא יהיו ברחוב וכדאי לפרט בני כמה הם
א. למיטב הבנתי המשפחות לא הסכימו לפשרה המשפטית. ב. בג"ץ פסק לטובת המשפחות היהודיות, ממילא הבושה של עדינה בר שלום אמורה להיות גם מבג"ץ. עניין תמוה. ברם, היא גם לא ידועה כעיפרון הכי חד בקלמר ולכן מתאים לה להגיד זאת.