נכד של אריסטוקרט גרמני, שהיה שותף לניסיון להפיל את המשטר הנאצי בגרמניה ולהתנקש בחיי אדולף היטלר, מנהל את המאבק המשפטי של משפחתו – שנמשך כבר 30 שנה – להשבת הנכסים שהופקעו על ידי הנאצים בשבועות האחרונים של מלחמת העולם השנייה.
לדברי יורשיו, הנסיך פרידריך זו סולמס־בארוט השלישי נכלא ועונה על ידי הגסטפו במשך תשעה חודשים אחרי כישלון מבצע ולקיריה – שבמסגרתו נעשה ניסיון ההתנקשות בהיטלר – ביולי 1944. כדי להציל את חייו ואת חיי משפחתו, הוא העביר להיינריך הימלר את הקרקעות שהיו שייכות למשפחתו במשך דורות רבים.
הנסיך פרידריך זו סולמס־בארוט השלישי נכלא ועונה על ידי הגסטפו במשך תשעה חודשים אחרי כישלון מבצע ולקיריה – שבמסגרתו נעשה ניסיון ההתנקשות בהיטלר
המאבק להשבת הנכסים התחיל בשנות ה־90 המוקדמות, אחרי איחוד גרמניה, ונתקל מאז בקשיים משפטיים רבים. כמו כן, המשפחה טוענת כי קיימים מסמכים חבויים בארכיונים ממשלתיים.
במסגרת המאבק המשפטי נחשפו גם ראיות חדשות לגבי תפקיד המודיעין הבריטי ב"קשר העשרים ביולי". היטלר הצליח לחמוק בעור שיניו מהפצצה שטמן קלאוס שנק פון שטאופנברג במזוודה שהוצבה מתחת לשולחן במהלך תדרוך צבאי. בעקבות ניסיון ההתנקשות הכושל נעצרו כ־7,000 אנשים וכ־5,000 הוצאו להורג.
"הרכוש המשפחתי שלנו הוחרם בחוסר צדק ומוחזק בידי שלטון גרמני התומך בעינויים, ברצח ובגניבה שביצע המשטר האכזרי והמושחת ביותר בהיסטוריה המודרנית", אומר הנסיך פרידריך זו סולמס־בארוט החמישי לזמן ישראל לקראת הפסיקה בבית המשפט המנהלי בקוטבוס שבגרמניה.
בתי המשפט הגרמנים פסקו בעבר כי פרידריך השלישי העביר מרצונו החופשי אדמות בהיקף של 175 אלף דונם בברנדנבורג שבמזרח גרמניה למפקד האס אס. הם גם דחו דוחות מודיעין בריטים שחשף פרידריך הצעיר בדרום אפריקה לפני כעשור, דוחות שהראו שמעצרו של סבו, כמו גם החרמת נכסיו, התרחשו בעקבות מעורבותו בניסיון ההתנקשות.
אף שבשנת 2003 חלק קטן מהנכסים הושב למשפחה, רובו נותרו בידי גרמניה. ממשלת גרמניה טוענת שהאדמה הופקעה מפרידריך השלישי כחלק מתוכנית הרפורמה של גרמניה המזרחית אחרי המלחמה.
אולם אין כל תיעוד של רישום הקרקע, זאת משום, לטענת המדינה, שהוא הושמד על ידי המשטר הקומוניסטי. חוקי הפיצוי הגרמניים לא חלים על אירועים שהתרחשו אחרי תבוסת הנאצים.
אולם ראיות חדשות הנמצאות בידי המשפחה מוכיחות כי הנאצים, ולא השלטון של גרמניה המזרחית, גנבו את נכסי המשפחה, אומר פרידריך, שמחלק את זמנו כיום בין דרום אפריקה לצרפת. לורד גולדסמית', לשעבר התובע הכללי הבריטי, תומך במאבק המשפטי הזה ומתכוון לסייע בהעברתו לבית הדין האירופי לזכויות אדם אם בתי המשפט הגרמניים יפסקו שוב נגד המשפחה.
פרידריך טוען שהמשפט לא עוסק רק בהשבת נכסי משפחתו. הוא מאמין שהמשפט מאיר מחדש את המכשולים הניצבים גם בפני אחרים – בעיקר יהודים־גרמנים – שמנסים להשיב את הנכסים שנגנבו מהם על ידי הרייך השלישי. המשפט, לדבריו, מציג באיזו מידה גרמניה המודרנית הצליחה באמת "ללמוד לקח מעברה האפל".
פרידריך, הנאצים וקשר העשרים ביולי
עתה המשפחה מנסה להוכיח כי פרידריך השלישי איבד את אדמותיו בשל מעורבותו בניסיון ההתנקשות בהיטלר. פרידריך אומר שסלידת סבו מהיטלר נמשכה שנים ארוכות.
"סבא שלי התנגד להיטלר לגמרי, עוד לפני עלייתו לשלטון. הוא ראה את האיום וחזה שזה יהרוס את גרמניה", הוא אומר. פרידריך השלישי גם אמר בפירוש לחברים ולקרובי משפחה: "הייתי יורה בחלאה בעצמי אם רק הייתי מצליח להתקרב אליו מספיק".
פרידריך השלישי עמד בלחץ שהפעיל עליו האס אס, סירב להצטרף למפלגה הנאצית ולא העסיק באחוזתו חברי מפלגה. הוא גם סירב להצדיע במועל יד ואסר על עובדיו לעשות כן
פרידריך השלישי עמד בלחץ שהפעיל עליו האס אס, סירב להצטרף למפלגה הנאצית ולא העסיק באחוזתו חברי מפלגה. הוא גם סירב להצדיע במועל יד ואסר על עובדיו לעשות כן. התקשורת הנאצית לא חיבבה את הנסיך, והאשימה אותו בכך ש"לא הפגין די חדווה ביום ההולדת של הפיהרר" וגם שניסה "להקים מדינה בתוך מדינה" על שטחיו העצומים.
ואכן, פרידריך השלישי, שעזב את צבא גרמניה כדי לא להישבע אמונים להיטלר, התנגד לניסיונות הנאצים להחרים את אדמותיו לצרכים צבאיים, ואף ניסה להתנגד לדרישה לספק לממשלה כמויות אדירות של עץ ושרף. בצורה יוצאת דופן, הוא בחר להעביר את מאבקו לבתי המשפט.
בסופו של דבר הנסיך הואשם בפומבי ב"חבלה במאמצי המלחמה", ופקיד נאצי מונה לנהל את אחוזתו בשלזיה ב־1943. הנסיך, שהתבקש להתרחק מהמקום, גורש למעשה מאחוזתו. לאחוזה הזאת בברנדנבורג יהיה תפקיד מרכזי במבצע ולקיריה.
האחוזה, שנמצאת במרחק של כ־15 קילומטרים מהמפקדה הראשית של הוורמאכט בסוסן שבפאתי ברלין, סיפקה, לדברי פרידריך, "כיסוי מושלם" לקושרי הקשר שביקשו להיפגש בגלוי באמתלה של רכיבה על סוסים.
כדי לא לעורר חשד, פרידריך השלישי וילדיו הצטרפו לרכיבות. הילדים רכבו מאחור כדי שלא יחשפו בטעות לדיונים. הפיקוד הבכיר של ההתנגדות להיטלר רכב לעומק היערות, שם יכלו לדון במבצע ולקיריה הרחק מטווח השמיעה של הגסטפו.
פרידריך השלישי אפשר להשתמש בשטחי האחוזה שלו לפעילויות מסוכנות. האדמירל וילהלם קנריס, לשעבר ראש האבווהר – שירות המודיעין הצבאי של גרמניה – מראשי המתנגדים להיטלר, היה חבר לנשק של הנסיך במלחמת העולם הראשונה.
הוא השתמש באחוזה כבסיס ל"יחידת חבלה", אומר פרידריך. היחידה פעלה באגף האורחים בטירת בארוט, והוסוותה כמגורי קצינים. היא נוהלה על ידי חבר המחתרת הוותיק ושותפו של קנריס, גאורג הנסן.
מחקר של ההיסטוריון הבריטי נייג'ל ווסט – שם העט של חבר הפרלמנט לשעבר מהמפלגה השמרנית רופרט אלסון – שהוזמן לאחרונה על ידי המשפחה, "אישר שהאחוזה הפכה למפקדה שבה נערכו ההכנות לקשר 20 ביולי", אומר פרידריך.
"קנריס חשב שהנאצים לעולם לא יחשבו שיחידה מרכזית של ההתנגדות באמת פועלת בבית של אנטי־נאצי ידוע, אז זאת הייתה הונאה כפולה"
"סבא שלי לא היה לגמרי מעורב בזה, כמובן. קנריס חשב שהנאצים לעולם לא יחשבו שיחידה מרכזית של ההתנגדות באמת פועלת בבית של אנטי־נאצי ידוע, אז זאת הייתה הונאה כפולה, אופיינית לקנריס", הוא אומר.
דחיית הראיות
פרידריך אומר כי בתי המשפט הגרמנים דחו ראיות שונות שסיפקה המשפחה כדי לבסס את טענותיה. ב־2014, למשל, הם דחו הצהרה בשבועה שאיששה את הפעילויות האנטי־נאציות של הנסיך, כפי שנמסרה על ידי קרל־הנס פון הרדנברג, אחד המעורבים הבודדים במבצע ולקיריה ששרד את המלחמה.
העדות, שנכתבה ב־1948, מציינת שפרידריך השלישי "מעולם לא הרשה לעצמו לסטות מהדרך שהאמין בצדקתה, למרות הקשיים והמכשולים שהציבו הנאצים בפניו. הוא דחה כל הזדמנות לכניעה או ויתור לאורך השנים". העדות גם מאשרת שהנסיך היה "קרוב מאוד" למעורבים בקשר 20 ביולי – ונעצר ועבר עינויים "סדיסטיים" על ידי הגסטפו כתוצאה מכך.
בתי המשפט, טוען פרידריך, דחו בצורה דומה את דו"ח המודיעין הבריטי מ־1947 שבו מתוארים היחסים בין הנסיך לקצינים נאצים מקומיים כ"לעולם לא אדיבים ולעיתים מאומצים".
הדו"ח גם מציין שפרידריך השלישי נעצר ונכסיו הוחרמו "כתוצאה מקשר 20 ביולי, 1944". הדו"ח מוסיף ומציין שהנסיך נחשד בשיתוף פעולה בשל קרבתו לקנריס ולדמות מרכזית נוספת בעלילה, הגנרל לודוויג בק. בק, לשעבר ראש המטה הכללי של הצבא, התאבד בערב 20 ביולי, בעוד שקנריס נתלה באפריל, 1945, שבועיים לפני שחרור מחנה הריכוז פלוסנבורג.
הדו"ח מ־1947 הוזמן על ידי מי שהיה אז ראש ממשלת דרום אפריקה יאן סמאטס, לאחר שפרידריך השלישי פנה אליו וביקש שלא יחרים חווה בבעלותו בנמיביה.
הנסיך רכש את הקרקע בשנות ה־30 בעצת קמריס בניסיון להעביר חלק מנכסיו מחוץ לגרמניה נוכח התנגדותו למשטר. כמו מדינות ברית נוספות, הממשלה הדרום אפריקאית אפשרה לנסיך לשמור על החווה שבבעלותו ואף העניקה אזרחות למשפחתו. פרידריך השלישי מת בנמיביה ב־1951.
כשפרידריך הצעיר הציג את המסמך לבתי המשפט בגרמניה, הוא תויג כ"דו"ח של סוכנות ביון זרה שאינו מהווה הוכחה".
פרידריך, שמציין כי בנות הברית כבשו ושלטו בגרמניה בזמן כתיבת הדו"ח, אומר: "יש ראיות ברורות לכך שהנכסים הוחרמו. לאף אחד אחר לא הייתה הסמכות ב־1947 לטעון טענה כזאת מכיוון שלא הייתה אז ממשלה גרמנית… זה בהחלט לא היה באינטרס של בנות הברית לכתוב דו"ח חיובי כל כך על גרמני באותו הזמן אלמלא הדברים היו נכונים".
הקשר הבריטי לניסיון ההתנקשות
במהלך המחקר חשף ההיסטוריון ווסט רמז מסקרן שעשוי להצביע על מעורבות של שירותי המודיעין הבריטי במצבע ולקיריה. היסטוריונים הניחו בעבר שניסיון ההתנקשות היה יוזמה עצמאית של המחתרת הגרמנית.
אבל באמצעות גישה למסמכים שנחשפו בסוכנות הביון הבריטית, מצא ווסט שאחד מקושרי הקשר, ד"ר אוטו ג'ון, היה סוכן בריטי שפעל תחת שם הקוד "וויסקי". ג'ון היה עורך הדין של חברת התעופה לופטהאנזה ולכן נסע על בסיס קבוע לספרד הניטרלית ולפורטוגל.
שנתיים לפני ניסיון ההתנקשות נפגש ג'ון עם מפעיליו הבריטים, ריטה וינסור וגרהם מיינו, לפחות 12 פעמים. "זה אבסורדי להניח שהם דיברו על מזג האוויר", מתבדח פרידריך. נדמה שג'ון פעל כאיש קשר בין הנסן בברלין לבין המודיעין הבריטי בלונדון.
"על סמך הראיות החדשות, בלתי אפשרי להניח שהבריטים לא לקחו חלק, או לכל הפחות ידעו על מבצע ולקיריה"
"על סמך הראיות החדשות האלה, בלתי אפשרי להניח שהבריטים לא לקחו חלק, או לכל הפחות ידעו על התוכנית הזאת", אמר ווסט בהודעה לעיתונות. "אנחנו יודעים שאוטו ג'ון היה נכס מודיעיני של סוכנות הביון הבריטית, ושיש עליו תיק גדול בסוכנות. אם ניתן יהיה לפרסם את המידע הזה, הוא יחשוף את המעורבות הבריטית במבצע ולקיריה ואת תפקידו של אוטו ג'ון בתור 'החוליה החסרה'".
יתרה מכך, הממצאים של ווסט מוכיחים שהבריטים ידעו על פרידריך השלישי הודות לקשר שבין הנסן וג'ון.
התחבולה הזדונית של הימלר
אולם מדוע הימלר פשוט לא הוציא להורג את פרידריך השלישי והחרים את נכסיו במקום ליצור מראית עין כאילו הנסיך בחר להעביר את נכסיו בצורה חוקית לרייך? פרידריך הצעיר אומר שהסיבה טמונה בניסיונות של מפקד האס אס לבנות מאגר פיננסי שבאמצעותו יוכל לספק את שאיפותיו לרשת את היטלר.
"אם הימלר היה שולח את הנסיך להישפט בפני בית המשפט של העם, נכסיו היו עוברים אוטומטית לידי משרד האוצר של המדינה, ומפקד האס אס היה מאבד את השליטה בהם"
"הוא ידע שהגסטפו והאס אס שלו מוכרחים להיות עצמאים כלכלית לחלוטין כשיגיע הרגע. באותה התקופה, ב־1944, העץ היה משאב טבעי רב ערך", אומר פרידריך. אבל אם הימלר היה שולח את הנסיך להישפט בפני בית המשפט של העם, שיידון אותו לתלייה, נכסיו היו עוברים אוטומטית לידי משרד האוצר של המדינה, ומפקד האס אס היה מאבד את השליטה בהם.
הימלר יצר "תוכנית מתוחכמת מאוד". הוא פנה בכתב לפרידריך השלישי, דרש שהנסיך יעביר לידיו את השליטה בכל נכסיו ומינה להם מנהל מיוחד כדי להסתיר את שליטת האס אס בקרקע. בתמורה, הנסיך שוחרר וחיי משפחתו ניצלו. "ההצעה" לא הייתה פתוחה למשא ומתן ואי אפשר היה לשנות ולו מילה במסמך המשפטי.
"זאת בבירור הייתה חתימה בכפייה", אומר פרידריך. פרידריך חשף צו סודי שהוציא הימלר בסוף שנת 1943 ובו, טוען הצוות המשפטי שלו, "מוצג דפוס, שלב אחרי שלב, בתוכנית גניבת הנכסים הפרטיים, והאמצעים הדרושים כדי להסתיר את הגניבה מקבוצות נאציות מתחרות".
הצו "העניק בפועל יד חופשית לגסטפו ולאס אס לכסות את פשעיהם באצטלה משפטית. הצו אפשר את הגניבות בלי לחשוף שהימלר מונה לבעלים החדש שלהם", בדומה למה שאירע במקרה של פרידריך השלישי.
"גרמניה טוענת שהמשא ומתן שניהל הגסטפו עם סבא שלי היה הוגן, ושסבא שלי לא היה צריך לחתום. אחרי הכול, הניסוחים במסמך הם משפטיים ולפיכך חוקיים"
"גרמניה טוענת שהמשא ומתן שניהל הגסטפו עם סבא שלי היה הוגן, ושסבא שלי לא היה צריך לחתום. אחרי הכול, הניסוחים במסמך הם משפטיים ולפיכך חוקיים גם היום. כמו כן הם נחתמו בנוכחות נוטריון", אומר פרידריך. "זה ציני ואבסורדי להפליא".
בתי המשפט בגרמניה, הוא מוסיף, מסרבים לקבל את עדות המומחים, כמו זו של ההיסטוריון הבריטי הנודע סר אנטוני ביוור, שמגבה את טענות המשפחה.
ראיות נסתרות
יחד עם זאת, פרידריך אומר שהוא "הרבה יותר אופטימי" לגבי המשך המשפט. "הוכחנו את טענותינו הרבה מעבר לספק סביר. הוכחנו אותן ב־100%", הוא אומר.
האופטימיות נובעת ממה שצוותו של פרידריך מכנה "העמוד השדרה החדש" בתיק. ב־2019 נחשף "תיק הפיצויים" ב"ארכיון הפיצויים" של ה־BADV – ועידת התביעות הגרמנית, הגוף הממשלתי האחראי על ענייני נכסים לא פתורים.
התיק הכיל מסמכים המורים על השמדת שטרי המכר של פרידריך השלישי. עורך דינו של פרידריך, כריסטיאן לינדה, מאמין שאלה מוכיחים ללא ספק את כוונתם של הנאצים להסתיר את גניבת הרכוש. בשנת 2014 פסק בית המשפט שכדי לקבל פיצויים יש להוכיח שההוראה להעברת הבעלות על אדמותיו של פרידריך השלישי התבצעה לפני מאי 1945.
הצוות המשפטי של פרידריך טען שבבדיקה כימית שערכו לדיו איתה כתבו את "הוראות ההשמדה" נמצא כי הדיו מתוארך לתקופה שלפני מאי 1945 – ולכן מתקיימים התנאים שהציב בית המשפט. כמו כן טוען הצוות שוועידת התביעות בחרה שלא לחשוף את "ההוכחות המרכזיות בתיק" אף שטענו בעבר, תחת שבועה, שהציגו את כל המסמכים הקשורים למשפט.
ועידת התביעות הגרמנית מסרה בתגובה לזמן ישראל כי היא לא יכולה להתייחס להליכים אדמיניסטרטיביים פעילים.
פרידריך מאמין שחשיפת המסמכים מוכיחה גם ששטרי המכר והנכסים לא אבדו, כפי שטוענת המדינה, במהלך רפורמות הקרקע שביצעו הקומוניסטים במזרח אירופה. למעשה, הצוות שלו השיג גישה לרשומות מגרמניה המזרחית, שם נמצאו הוראות כתובות מפקידים בכירים ובהן הדרישה שלא לגעת בנכסי סבו במסגרת רפורמות הקרקע.
ההוראות האלה, טוען פרידריך, משקפות את העובדה שבכל הנוגע לקומוניסטים, הקרקעות כבר היו בבעלות המדינה אחרי שהוחרמו בעבר על ידי הנאצים שתייגו אותם כ"רכוש המדינה". (תחת רפורמת הקרקע של הקומוניסטים ניתן היה להחרים רק אדמות בבעלות פרטית).
משפטי פיצויים נוספים?
פרידריך מאמין שעם חשיפת תיקי הפיצויים של ה־BADV, המאבק המשפטי שלו קיבל "ממד גדול בהרבה" מאשר המקרה הפרטי של סבו. עורך הדין שלו, הוא אומר, מעריך שיש בין 10 ל־20 אלף מקרים דומים שטרם נחשפו. המקרים האלה, הוא מאמין, "יכולים במידה רבה" להיות קשורים לנכסים שנגנבו ממשפחות יהודיות.
"אם המקרה שלנו יאיר על מקרים אחרים, זה יהיה אדיר", אומר פרידריך. על אף שגרמניה "הקימה מספר מוסדות לטיפול בנושא, שזכו לסיקור רב", הוא אומר, "הצדק עדיין לא נעשה במקרה הזה ובמקרים דומים נוספים".
פרידריך רוצה שהמקרה של משפחתו יראה לדורות הצעירים איך הנאצים יצרו את "השיטות המאוד מתוחכמות, מאוד בוגדניות, שהסתירו את פשעיהם באצטלה משפטית חוקית".
"אם בתי המשפט ימשיכו להתעלם מהראיות ולא ייקחו בחשבון את הנסיבות ההיסטוריות, ואם המדינה תמשיך להסתיר ראיות – אני בספק שהם עשו זאת רק במקרה שלנו – הפשעים הנאצים יזכו לאישור נוסף"
פרידריך מאמין שפסק הדין יענה על שאלה רחבה יותר בנוגע ליחסי גרמניה המודרנית עם המשטר שהוביל את אירופה למלחמה וגרם למותם של מיליונים. "גרמניה טוענת שוב ושוב שלא ניתן לאמוד את האשמה הנאצית, אבל אני מאמין שבאמצעות המשפט הזה לגרמניה יש הזדמנות אמיתית להראות שהיא באמת הפיקה את הלקחים מעברה האפל", אומר פרידריך.
"אם בתי המשפט ימשיכו להתעלם מהראיות המוצגות בפניהם ולא ייקחו בחשבון בכוונה את הנסיבות ההיסטוריות, ואם המדינה תמשיך להסתיר ראיות – אני בספק שהם עשו זאת רק במקרה שלנו – הפשעים הנאצים יזכו לאישור נוסף. למדינה יש אינטרס פיננסי לנצח במשפט, במיוחד כשאין אף אחד שמקפח עליהם", הוא אומר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו